מי לא חיבר את המקרא?- סמינר
שמחים להזמינכם למפגש החמישי במסגרת הסמינר של המחלקה ללשון העברית וללשונות שמיות באוניברסיטת בר אילן.
ההרצאה: "מי לא חיבר את המקרא? ספר זכריה במבחן העברית המקראית המאוחרת" תועבר על-ידי ד"ר עמנואל מסטיי, אוניברסיטת תל אביב.
טעימה מההרצאה:
לשון המקרא מתחלקת ל- 2 רבדים עיקריים:
- העברית המקראית הקלאסית (או: הסטנדרטית) המכונה בקיצור CBH
- העברית המקראית המאוחרת, המכונה LBH
האחרונה אופיינית לספרים שנכתבו לאחר גלות בבל, בימי שיבת ציון ובימי הבית השני.
LBH מצטיינת באוצר מילים שמקורו בתקופת הבית השני, ובתכונות נוספות המבדילות בינה לבין CBH - לשון הספרים שנכתבו קודם לגלות.
תפיסה זו הייתה בגדר קונצנזוס במשך למעלה ממאה שנים.
בעשורים האחרונים החלו חוקרים מסוימים להטיל בה ספק, והם מערערים בדבר החלוקה לספרים קדומים ומאוחרים ולעצם האפשרות לשייך יצירות מקראיות לתקופות על פי לשונן.
נציגי ההשקפה הזאת, המכונים "האסכולה המינימליסטית", סבורים שכל ספרי המקרא יכולים היו להתחבר בעת אחת, ולמעשה אין ההבדלים בין CBH ל- LBH נובעים מהפער הכרונולוגי בין שני להגים של העברית, אלא הם ביטוי למגוון הלשוני ששרר בימי הבית השני.
ספר זכריה ממלא תפקיד מפתח בטיעון זה. בעל הספר מעיד על עצמו שזמנו הוא ימי שיבת ציון, ועם זאת, חוקרים העירו בצדק על העדר כמעט מוחלט של אוצר מילים מאוחר בספרו, בניגוד למה שאפשר היה לצפות מיצירה שאמורה להיכתב ב- LBH.
בעקבות זכאת זכריה תואר כ"שמרן קיצוני" - כביכול, אין הוא מסגיר סממנים של LBH בכיתבו, ואשר על כן הוא מוכיח כי גם סופר מאוחר יכול היה לחבר ספרות בסגנון CBH.
אם כן, תיאורטית כל ספרי המקרא יכולים היו להיכתב בזמנו.
ואולם ראייה זו של ספר זכריה כנציג של CBH איננה נכונה אלא לאוצר המילים.
בחינה תחבירית מגלה כי בזכריה מאפיינים תחביריים מובהקים של ימי בית שני.
לפיכך, לשונו היא LBH והיא נבדלת מתחביר הספרים המוקדמים.
ההרצאה תתקיים ביום שלישי, כ"ט בשבט תשפ"ב, 11/01/2022, בשעה 14:00.
ההרצאה תועבר באמצעות מערכת ה- ZOOM. כניסה למפגש באמצעות הקישור הזה >
