מה שראיתי...

זיכרונותיו של יחזקאל קוטיק (חלק א')

מתרגם ומבאר: דוד אסף

"אין זה רק ספר. זה אוצר, גן, גן עדן מלא פריחה ושירת ציפורים"; "יצירה שהיא פשוט מונומנטלית... כל בית, שיש לו עניין בעבר היהודי, ירצה להתהדר בספר זה" - כך קידמו הסופר שלום עליכם והמבקר "בעל מחשבות" את הופעת ספרו של יחזקאל קוטיק, "מיינע זכרונות" (זיכרונותי). הספר, שראה אור לראשונה ביידיש בשנת 1913, הוכר עד מהרה כאחד מחיבורי המופת של ספרות הזיכרונות היהודית במזרח אירופה.

לכאורה, אין זו אלא סאגה הנפרשת על פני ארבעה דורות ומתארת את עלילותיהם של בני משפחה יהודית פשוטה החיה בעיירה הקטנה קאמניץ ליטבסק. למעשה, זוהי פנורמה מרהיבה של דמויות ואישים, צבעים וקולות, טעמים וריחות, ימי שמחה ואבל, תקווה וחרדה, שקוטיק הצליח לשמר בנאמנות ולתאר באהבה נעדרת נוסטלגיה. חתונות ילדים שנערכ בשנות ה"בהלה", חטיפות אכזריות של נערים ושילוחם לצבא הצאר, מותם של בני משפחה אהובים, מוסדות הקהילה ומנהיגיה, פרנסות היהודים ויחסיהם עם השלטונות הרוסיים מזה ועם פריצים הפולנים מזה, תקיפי קהל ופשוטי עם, רבנים וצדיקים, חסידים ומתנגדים, למדנים ועמי ארצות, מאמינים ואפיקורסים, שדרכנים ובדחנים, סוחרים ומלמדים - כל אלה משמשים בערבוביה ומונצחים בכשרון סיפורי בלתי מצוי, שהומור ועצב שזורים בו.

מה שראיתי... זיכרונותיו של יחזקאל קוטיק, מביא לראשונה בעברית חיבור יפהפה ונשכח זה במהדורה מבוארת ומוערת ובצירוף מבוא נרחב הדן בחשיבות הזיכרונות כמקור לחקר עולמם החברתי, התרבותי והדתי של יהודי "תחום המושב" במאה הי"ט.

ד"ר דוד אסף הוא מרצה בכיר בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב.

תוכן העניינים>