ההיסטוריה של הרגשות בקרב קהילות יהודיות

על הפרויקט

גשר על פני הסערה: תגובות יהודי התפוצות למשברי שנות ה-30 כגשרים רגשיים

ב-31 בינואר 1933 קראה כותרת העיתון דואר היום בפלשתינה-א״י: "אדולף היטלר בראש הממשלה הגרמנית! בינתיים, שרויים יהודי גרמניה בפחד ומחכים לראות מה יהיה כוונה של הממשלה החדשה". באותו יום דיווח העיתון העברי דבר כי "היהודים [בגרמניה] במבוכה״, גם עיתון הארץ ביטא תחושה דומה בכותרתו. תחושת הבלבול, חוסר האונים והמבוכה בקרב יהודי גרמניה לנוכח עליית המפלגה הנאצית לשלטון באה לידי ביטוי גם בעיתונות היהודית היידית בניו יורק, כדוגמת הפארווערסט. לעומת זאת, בעיתונות היהודית שיצאה לאור בפולין נדונות בהרחבה ההשלכות האפשריות של עליית הנאצים לשלטון על יהודי פולין, ביטחון המדינה וגבולותיה. הדיווחים האינטנסיביים על עליית היטלר לשלטון בעיתונות היהודית ברחבי העולם ממחישים את הקשרים ההדוקים בין קהילות יהודיות שונות בתפוצות ואת היכולת של אירועים באיזור אחד לעורר תגובות רגשיות באזורים אחרים. דפוס זה משקף לא רק תחושת חרדה משותפת מהעתיד לבוא אלא גם רגשות-עמית כדוגמת סולידריות ואמפתיה שבאו לידי ביטוי כאשר קהילות יהודיות ביקשו ללמוד ולהגיב על האתגרים שהתרחשו אצל הקהילות בתפוצות. אירועים כמו האחד באפריל 1933, גירוש זבונשין, ליל הבדולח (1938) ופרוץ מלחמת העולם השנייה הדגישו את הקשרים הרגשיים בין הקהילות היהודיות ברחבי העולם. התגובות לאירועים אלה—שחשפו מבעי רגש מגוונים כדוגמת אמפתיה, פחד, זעם ונחישות—מדגישות את מרכזיותם של רגשות בהוויה הפאן-יהודית באותה תקופה סוערת.

המחקר עוסק באופן שבו סולידריות יהודית בהקשריה הבינלאומיים תרמה למיצוב מעורבות רגשית ככלי שתרם לעיצוב זהות יהודית בתפוצות. זהות זו התאפיינה ברגשות, ערכים וזיכרון קולקטיבי משותפים, שחיזקו תחושת אחדות בקרב קהילות מגוונות. המחקר יבחן כיצד השיח בעיתונים, באגו-דוקומנטים ובתיעוד קהילתי אודות המשברים בקרב יהדות גרמניה בשנות ה-30, יצר הלכה למעשה גשר רגשי שחיבר בין הקהילות היהודיות ברחבי העולם. ניתוח מקורות בעברית, יידיש, פולנית, גרמנית ואנגלית יחשוף את המנגנונים שדרכם הסולידריות הפאן-יהודית טופחה והשתמרה. באמצעות בחינת השיח הרגשי, הנרטיבים והרֶטוריקה שהתגבשו ובאו לידי ביטוי בעשור משברי זה, המחקר מבקש להתחקות אחר התפתחות הגשרים הרגשיים בין הקהילות היהודיות השונות בתפוצות. גישה זו מדגישה כיצד הקהילות היהודיות הגיבו יחדיו לאנטישמיות הגוברת, תוך יצירת טקטיקות רגשיות משותפות שבמרכזן תמיכה הדדית – לעיתים מדומיינת – וחיזוק הקשר הקולקטיבי. הסולידריות, כתופעה רגשית וחברתית כאחת, מילאה תפקיד מכריע בדינמיקות הללו, וחיזקה זהות משותפת שחצתה גבולות לאומיים. בעזרת התמקדות בקהילות היהודיות בשנות ה-30, המחקר מציע תובנות חדשות על תפקידם של רגשות בעיצוב זהויות של קהילות דיאספוריות, ובנוסף התבוננות רחבה יותר על הבנת האופן שבו גשרים רגשיים נוצרים בקהילות מבוזרות.