ייאוש במסדרונות בתי החולים באיראן: גל התאבדויות והגירה בקרב רופאים ורופאים מתמחים

רז צימט

בסוף אפריל 2024 שמה זהרא מאלכי קורבאני קץ לחייה. קורבאני, בת 28 במותה, עבדה כרופאה מתמחה בעיר ג'אסכ שבמחוז הורמוזגאן בדרום איראן. ברשומות (פוסטים) שפרסמה ברשתות החברתיות זמן קצר לפני מותה תיארה קורבאני את קשייה כמתמחה וסיפרה בין היתר כי הוכתה לא אחת בידי מטופל שהגיע לבית החולים שבו עבדה. ימים ספורים קודם לכן התאבדה סמירה אאל-י סעידי, מומחית לראומטולוגיה ומרצה באוניברסיטת טהראן, והותירה אחריה בעל וילדה בת שמונה. בסוף מרץ 2024 שמה מתמחה נוספת קץ לחייה – פרסתו בח'שי, רופאה קרדיולוגית. היא הייתה בת 35 במותה. בדיווחים שהתפרסמו בעיתוני איראן ורשתות החברתיות לאחר מותה נכתב כי זמן קצר לאחר שסיימה את לימודי הרפואה בטהראן, הלכו שני הוריה לעולמם והיא נאלצה לדחות בשנה את תחילתה של תקופת התמחותה. חרף הדיכאון שפקד אותה, לא זכתה בח'שי לסיוע כלשהו מצד רשויות הבריאות, והם אף הציבו אותה בבית חולים בעיר ח'רמאבאד שבמחוז לורסתאן במערב איראן, הרחק ממקום מגוריה. במהלך עבודתה סבלה בח'שי מהתנכלויות מצד הצוות הרפואי בבית החולים ושכרה הופחת במחצית בניגוד לחוק. עקב הקשיים שיעמם נאלצה להתמודד, היה עליה לעבור לבית חולים אחר בעיר דלפאן שבאותו המחוז, וכעבור ארבעה ימים נמצאה גופתה בדירתה.

מותן של שלוש הרופאות – קורבאני, סעידי ובח'שי – מצטרף לרשימה מתארכת של מתאבדים בקרב הרופאים ורופאים מתמחים ברפובליקה האסלאמית. שיעור ההתאבדויות הכולל באיראן עדיין נחשב נמוך יחסית למדינות אחרות : על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי – העשויים להיות מוטים כלפי מטה אם הם מבוססים על נתונים רשמיים של איראן – שיעור ההתאבדויות עמד בשנת 2019 על 5.2 מתאבדים ל- 100 אלף תושבים (2.8 לשנים ו- 7.7 לגברים). לשם השוואה, בארצות הברית השיעור הוא 16 מתאבדים. שיעור ההתאבדויות באיראן גבוה יותר בערים לעומת שיעורן בכפרים, ודרכי ההתאבדות הנפוצות הן נטילת מינון יתר של תרופות והצתה עצמית. עם זאת, שיעור ההתאבדויות בכלל ובקרב רופאים ורופאים מתמחים בפרט מצביע על מגמה של עלייה מתמשכת בשנים האחרונות. בינואר 2024 מסר סגן נשיא האגודה האיראנית למניעת התאבדויות, חמיד פיראוי, כי כ-120 אלף בני אדם ניסו להתאבד בשנה החולפת, ולמעלה מ- 6,000 מהם הצליחו בכך. הוא ציין כי שיעור ההתאבדויות בשנה החולפת היה גבוה ב- 51 אחוזים בקירוב בהשוואה לזה שבשנת 2016 – 2017.

נתונים שהתפרסמו לאחרונה בעיתון הכלכלי האיראני תג'ארת ניוז מראים כי במהלך השנה האיראנית שהסתיימה במרץ 2024, שמו 16 רופאים קץ לחייהם. מראשית השנה הנוכחית (21 למרץ 2024) ועד מחצית מאי 2024 התאבדו עוד חמישה רופאים איראנים לפחות. מחקר שנערך מטעם אגודת הפסיכולוגים האיראנית העלה כי 13 רופאים בממוצע מתאבדים מדי שנה בשנה מקרב אוכלוסיית המתמחים המוערכת בכ-14 אלף רופאים. יתר על כן, לדברי ראש אגודת הפסיכיאטריה האיראנית, וחדת שריעת, מחקרים שנערכו בקרב מתמחים העלו כי כ-30 אחוזים מהם שוקלים לשים קץ לחייהם.

בראיון לאתר חדשות איראני אמר הומאן סבטי, העומד בראש האגודה האיראנית לקידום השקיפות ולמאבק בשחיתות, כי שיעור ההתאבדויות בקרב רופאים צעירים באיראן גבוה מהשיעור הממוצע בעולם והוא אף הולך ועולה. מוחמד מירח'אני, המשמש כיועץ במועצה הרפואית האיראנית, הזהיר כי מספר ההתאבדויות בקרב רופאים ורופאים מתמחים באיראן עלה בשנים האחרונות פי חמישה. הוא ציין כי שיעור ההתאבדויות בקרב רופאים בארצות הברית עדיין גבוה בהשוואה לזה שבאיראן, אך אם תמשך המגמה הנוכחית, צפוי היקף התופעה באיראן להיות גבוה מזה שבמדינות האחרות. הוא הוסיף כי מספר המתאבדים בקרב הרופאים עלול להיות גבוה אף יותר מזה המופיע בנתונים הרשמיים, משום שחלק ממשפחות המתאבדים מעדיפות שלא לדווח על נסיבות מותם של יקיריהם.

בין הסיבות הבולטות להתאבדויות בקרב רופאים מתמחים ניתן לצין קשיים כלכליים, תנאי העסקה קשים ויחס משפיל מצד הסגל הרפואי בבתי החולים. לטענת מוחמד שריף מוקדם, מזכ"ל אגודת הסיעוד האיראנית, קשיי הפרנסה והזלזול ברופאים הצעירים מצד שלטונות בתי החולים, מצד הסגל הרפואי ומצד המטופלים הם הגורמים המרכזיים המעודדים התאבדויות בקרב המתמחים. רבים מהמתמחים נאלצים לעבוד בשכר זעום; הם מוצבים בבתי חולים מרוחקים ממשפחותיהם וזכויותיהם הסוציאליות נשללות. לטענת הומאן סבטי, הרופאים המתמחים מועסקים בתנאים "בלתי אנושיים" ובלתי נסבלים", נתונים להתעמרויות הן מצד הרופאים המומחים והן מצד המטופלים, ונאלצים להתמודד עם עומס עבודה כבד. כחלק מדרישות מסלול לימודיהם הם נשלחים בתום לימודי הרפואה לעבוד במקומות קשים, ללא כל התחשבות בצורכיהם ובנסיבות אישיות מיוחדות. לדברי מירח'אני, המתמחים נאלצים לעיתים לעבוד במשמרות רצופות של 72 שעות ואין להם כל אפשרות לטפל בבעיותיהם האישיות, משום שהזמן שנותר להם מאפשר להם אך בקושי רב להתקלח ולישון.

לדברי נימא שהריאר-פור, מתמחה ברפואת חירום באחד מבתי החולים בטהראן, הגורמים המרכזיים לייאוש בקרב המתמחים הם עומס העבודה, האחריות הרבה, השכר הנמוך והיעדר ביטחון תעסוקתי. נציג המתמחים במועצה הרפואית של איראן, עלי סלחשור, ציין כי שכרם של רוב המתמחים המועסקים בבתי חולים ממשלתיים נמוך מ- 10 מיליון תומאן בחודש (כ-200 דולרים), והוא אינו מספיק אף לצרכים הבסיסיים. לדבריו, גם בעבר התמודדו המתמחים עם לחץ רב בעבודה, אך הכנסתם הייתה סבירה יחסית לשיעור האינפלציה והם היו מרוצים ממצבם התעסוקתי. בעבר יכלו מתמחים לרכוש מכונית ואף דירה לאחר שנים אחדות מתום לימודיהם וליהנות מרמת חיים סבירה, אולם כיום גם בתום תקופת ההתמחות ידם אינה משגת לרכוש מכונית, לא כל שכן דירה, ואין ביכולתם להבטיח את מחייתם.

לצד גל ההתאבדויות נשמעות באיראן אזהרות מפני התגברות ההגירה של רופאים איראנים לחו"ל. ברפובליקה האסלאמית מתנהל זה שנים שיח ציבורי ער סביב תופעת ההגירה, ובייחוד על משבר "בריחת המוחות" הנתפס כאתגר עצום שהשלכותיו על המשק האיראני חמורות. הקשיים הכלכליים המחריפים, ובעיקר משבר האבטלה בקרב צעירים משכילים, בשילוב מגמות המודרניזציה, ההגבלות על חופש הפרט וחוסר היציבות הפוליטית והחברתית, מגבילים את האפשרויות להתפתחות עצמית ולשגשוג עבור צעירים רבים בעלי כישורים והשכלה גבוהים, והם נחשבים גורמים מרכזיים המעודדים הגירה. ביולי 2021 הציג בהראם סלואתי, מנהל מרכז ההגירה של איראן, נתונים המצביעים על עלייה במספר האזרחים שהביעו כוונה להגר לחו"ל. מחקרים שערך מרכז ההגירה הפועל במסגרת אוניברסיטת שריף לטכנולוגיה בטהראן מצביעים על מספר גדל והולך של אזרחים שאינם מסתפקים בהבעת רצון כללי לעזוב את איראן אלא מדווחים על החלטתם לממש את רצונם.

אותותיו של משבר זה ניכרים היטב בערכת הבריאות של איראן, בייחוד מאז משבר הקורונה שזימן אפשרויות חדשות בפני רופאים איראנים בחו"ל. יושב ראש המועצה הרפואית של איראן, מוחמד-רזא זפרקנדי, מסר בראיון ליומון הרפורמיסטי שרק באוגוסט 2021 כי חלה עלייה ניכרת במספר הרופאים המבקשים להגר לחו"ל מסיבות תעסוקתיות, כלכליות וחברתיות. הוא ציין כי בשנת 2020 – 2021 התקבלו במועצה למעלה מ- 3,000 בקשות של רופאים להגר לחו"ל (מתוך כ- 200 אלף רופאים, לרבות מתמחים הפועלים באיראן בראשית 2024). בספטמבר 2021 דיווח חבר המועצה העליונה של ארגון הסיעוד  האיראני, יוסף רחימי, כי מספר הבקשות להגירה שהתקבלו במועצה גדל מ- 200 עד 300 בשנה ל- 1,500 בשנה. באותו החודש הזהיר ד"ר עלי ג'עפריאן, מנתח ומרצה באוניברסיטה למדעי הרפואה בטהראן, כי הרצון להגר הפך ל"צונאמי" המקיף הן סטודנטים צעירים לרפואה והן פרופסורים באוניברסיטאות. היומון הכלכלי דוניא-י אקתצאד דיווח במרץ 2023, כי בשנה האיראנית שהסתיימה במרץ 2022 היגרו מאיראן כ- 5,000 רופאים, כ-2,000 יותר משהיגרו בשנת 2020. משום כך נאלצת איראן "לייבא" רופאים ממדינות אחרות, דוגמת הודו ופקיסטאן.

הסוציולוג סעיד פייונדי התייחס בראיון עיתונאי למשבר ההגירה המחריף בקרב רופאים וטען כי בהיעדר תקווה לשינוי באיראן, רופאים רבים מעוניינים להגר עקב תחושת ייאוש גוברת ועבודה בתנאים קשים. זאת בייחוד לנוכח אפשרויות התעסוקה הרבות המזומנות להם בחו"ל ובתנאים משופרים בהרבה. הוא ציין כי מחקרים מראים שכשליש מאזרחי איראן מהרהרים על אפשרות להגר ממנה ובקרב צעירים וסטודנטים מגיע שיעורם ל- 54 אחוזים. הסוציולוג האיראני טען כי הפער הגדל והולך בין השלטונות לבין צעירים מעודד הגירה, והזהיר כי משבר ההגירה גורם לאובדן כוח אדם מקצועי יקר המחולל תהליך של "שקיעה חברתית קולקטיבית". נוסף על כך, הגירת הרופאים מגבירה אף יותר את העומס ואת תחושת הייאוש בקרב הרופאים הנשארים באיראן.

אוזלת ידם של השלטונות בולטת לנוכח משבר ההתאבדויות וההגירה בקרב רופאים ורופאים מתמחים. בחודשים האחרונים שלחה אגודת הפסיכיאטרים האיראנית שני מכתבים לשר הבריאות, בהראם עין-אללהי, ובהם הדגישה את הדחיפות הנדרשת בטיפול בתופעה. האגודה קראה לשר להקים ועדה שתטפל מייד במשבר ההתאבדויות, תקבע תקנים מחייבים לשעות עבודה למתמחים, תפחית את שעות העבודה כשאין מדובר במקרים דחופים, תשפר את שכר המתמחים, את תנאיהם הסוציאליים ואת סביבת עבודתם ותספק לזקוקים לכך שירותי ייעוץ ותמיכה נפשית. בינואר 2024 שלחה האגודה מכתב נוסף לנשיא איראן, אבראהים ראיסי, ובו הזהירה מפני קריסתה של מערכת הבריאות הציבורית אם ימשיכו השלטונות להתעלם ממצוקת הרופאים.

אף על פי כן, עד כה לא נעשה דבר לשיפור המצב. לטענת שהריאר-פור, מצוקת המתמחים הועלתה בכמה הזדמנויות בפני רשויות הבריאות במדינה, אך דבר לא נעשה. מזכ"ל אגודת הסיעוד, מוחמד שריפי-מוקדם, האשים את משרד הבריאות בהתעלמות ממצבם הקשה של הרופאים הצעירים ושל הרופאים המתמחים.

חוסין כראמנפור, מנהל מחלקת טיפול נמרץ באחד מבתי החולים בטהראן, הלין אף הוא על אדישות השלטונות לנוכח המשבר, וטען כי כאשר רופאה מסירה את הרעלה במהלך טקס "יום הרופא", היא ננזפת וכמה מנהלים מועברים  מתפקידם, אך כאשר מתאבדים כ-30 רופאים במשך שלוש שנים, בכירי המערכת אינם עושים דבר.

בסיכומו של דבר, משבר ההתאבדויות וההגירה בקרב רופאים ורופאים מתמחים באיראן שב ומצביע על כישלון השלטונות לספק פתרון למצוקות הכלכליות והחברתיות המחריפות בקרב האזרחים, ובכללם העובדים הצעירים. כישלון זה מגביר את הייאוש בקרב שכבות נרחבות בציבור האיראני, ועצמת הייאוש ניכרה היטב בגלי המחאה שפקדו את איראן מסוף 2017. עם זאת, לצד המחאה שהופכת תדירה ואלימה יותר ויותר, נראה כי חלקים בציבור האיראני מאמצים דרכים אחרות להתמודד עם המציאות, לרבות הגירה ואף התאבדויות והתמכרות לסמים. תופעות אלה עשויות להעיד על כך שאזרחים רבים איבדו תקווה ביכולת לחולל שינוי של ממש ברפובליקה האסלאמית בעתיד הנראה לעין.