תהליך ההקלטה
מכשירי ההקלטה ששימשו להקלטות במחקר החלוץ היו הטובים מסוגם לתקופה: מכשירים דיגיטאליים TCD-D100 (DAT) מתוצרת Sony. המיקרופונים ששימשו בהקלטות הם מיקרופונים סטריאופוניים DSM-1S/L מתוצרת Sonic Studios. המתנדב נושא את הציוד בתיק ייעודי שנחגר סביב מותניו, ומעביר את כבל המיקרופון מתחת לבגדיו כך שהמיקרופונים, אשר יוצבו על קשת נשיאה התלויה על העורף, מצויים בקרבת האוזניים (ר' תמונה). בצורה זו, כל מה ששומע המתנדב מוקלט בצורה זהה. השתמשנו בקלטות דיגיטאליות Sony 120P שמשך ההקלטה בהן ארבע שעות. פרקי הזמן להקלטות שיועדו למתנדבים נעים בין שמונה לעשרים וארבע שעות רצופות, אשר בניכוי שעות שינה מצטברים לכ-16 שעות הקלטה, דהיינו כל מתנדב הקליט בין 2 ל-4 קלטות. הקלטות גובו אחר כך בתקליטורים, ואלה שימשו להעברה למחשב, שעל גביו בוצעו התמלולים. לבד מן הרגעים הבודדים שנדרשו להחלפת הקלטות, כל מה שדובר באותו רצף של זמן (8, 12 או 16 שעות) הוקלט. אולם, כפי שכבר נזכר, היה פחת גדול בחומרים הראויים לשימוש, הן משום פגמים בביצוע ההקלטות, הן משום הסביבה אשר בה הוקלטו הדברים.
מודעות המקליטים להיותם מוקלטים, מודעות היכולה להשפיע על שימושי הלשון, בדרך כלל שוככת אחרי זמן קצר. מודעות המוקלטים – אם אכן יודעו מראש על ההקלטות – אף היא שוככת מיד. ההתרשמות משיחות הנוגעות להקלטות עצמן היא שגם שיחות אלה אינן עושות שימוש בלשון שונה מאשר הלשון הספונטנית הרגילה של הדוברים. שכן זאת לדעת: המתנדבים במחקר החלוץ ורוב המתנדבים בשלב ההכנה לא יודעו מראש על מטרת המחקר אלא רק בדיעבד (Izre’el & Rahav 2004: 4a; אולם הש' יזרעאל תשס"ג: 216).
דוגמה טובה לכך היא הקלטה אשר בה המתנדבת המקליטה מגיעה אל מקום עבודתה בבוקר, מספרת לחברתה לעבודה על דבר ההקלטה, מבקשת ממנה למסור כמה פרטים אישיים, אולם משעלה נושא אחר – המודעות לעצם ההקלטה חולפת כלא הייתה, והשיחה מתגלגלת בספונטניות ובהתרגשות (C514_1). על פי הקלטה זו עוד בהמשכה – ועל פי הקלטות אחרות – הרושם הוא שגם אם שבה המודעות להקלטה מפעם לפעם, אין דרכה להתמשך לאורך זמן, ומכל מקום אין בה כדי לפגום בטיב הלשון המדוברת ובאפיונה (ר' למשל C714_sp1_029-032 ובהמשך; C532:19”-80” [בהקבלה לשורות 45-4 בתמליל C532ND]) ובהמשך. דוגמה אחרת תובא דווקא מתוך הקלטה שנעשתה במסגרת שלב ההכנה – הקלטה שבה המתנדב המוקלט ידע מראש על מטרת המחקר. המתנדב, "עומר", התבקש על ידי אביו, שליח מעמ"ד, לעבות את הקלטותיו הקודמות בחצי שעה נוספת של הקלטה שתתעד טקסט מסוגה אחרת. בהקלטה זו (OCh) מספר "עומר" לאביו על טיול שעשה בסין ובמונגוליה. בנקודה מסויימת – תוך כדי סיפור – מעלה את עניין משך ההקלטה, ומתבקש להמשיך בסיפורו. נדמה שגם הלשון שבה מדבר המוקלט על עניין ההקלטה, וּודאי הלשון שבה ממשיך את סיפורו מן הנקודה שהפסיק בה, אינן חורגות מן הלשון הספונטנית של השיחה (ר' OCh_sp1_807-812; sp2_244-245 ובהמשך). לעומת אלה, המתנדב שסימונו C2 פונה אל נציגיו העלומים של מעמ"ד עם תחילת ההקלטות בלשון שונה מאשר לשונו היומיומית הניכרת בדברו עם אשתו ועם חבריו (ר' C211_1:17.50”-45.64” [בהקבלה לשורות 37-14 בתמליל C211_1ND]). מתנדב זה אף מודע לַשוני בין דרך התבטאותו בפנייה זו לבין דרכי דיבורו היומיומית ומציין זאת במפורש. כמובן, שאלת המודעות להקלטה וגיווני הלשון הנובעים ממנה ומסיבות אחרות ראויה למחקר מעמיק. בטקסטים אחדים המוצעים כאן, מהם שתומללו בידי נורית דקל (ר' טבלה 3: הקלטות, תמלילים ותעתיקים, תימצאנה התייחסויות להקלטה, ואולי יאפשרו לבדוק שאלות אלה.
בתום פרק זמן ההקלטה שיועד לכל מתנדב, נערך עמו ראיון סוציולינגוויסטי, אשר בו נשאל על רקעו החברתי והלשוני, לצד שאלות רלבנטיות אחרות. הנתונים שהתקבלו מן התשאול הסוציולינגויסטי הזה עומדים לרשות משתמשי מעמ"ד. המתנדבים ובני שיחם מזוהים בשמות בדויים ופרטיותם נשמרת, הן בתמלילים והן בהקלטות, שם השמות הוחלפו ברצף פרוזודי. קטע ההקלטה הנושא את השם נחתך מקובץ הקול והומר לרצף טונאלי, אשר הוכנס אחר כך אל קובץ הקול המקורי במקום הקטע שנחתך. פעולת המרה זו של רצף דיבור לרצף טונאלי נעשתה בעזרת תוכנת Praat.2
עוד על ההקלטות והעבודה הסוציולינגויסטית שכוננה את המאגר הקיים ראו אצל יזרעאל תשס"ג ואצל Izre'el and Rahav 2004.
2 בחלון Objects בתפריט Periodicity פקודת "To Pitch…" יוצרת עקומת טון. עקומת הטון מומרת לקול על ידי הקשה על פקודת "To Sound (hum)" באותו חלון.
