ישראל ואיראן ראש בראש על המסך הקטן: ריגול וגרעין בסדרות הטלוויזיה "גאנדו" ו"טהרן"

מרים נסימוב*

** הערה: המאמר כולל ספויילרים לסדרה

​

הסדרה "טהרן," ששידור העונה הראשונה שלה הסתיים בחודש שעבר בישראל, הביאה את איום הגרעין האיראני אל משבצת הבידור הטלוויזיוני. מזה כשני עשורים מככב העיסוק בגרעין האיראני בראש הערכות מודיעין של ישראל, בשיחות של ראשיה עם עמיתיהם ברחבי העולם ובכותרות עיתונים, ועתה ביקשו יוצרי הסדרה "טהרן" לארוז אותו גם במעטפת של דרמת מתח ופעולה על המסך הקטן. זירת ההתרחשות המרכזית היא העיר טהראן שמוצגת כמקום בו פועלים סוכנים חשאיים של ישראל, אנשי מודיעין איראניים, צעירים שוחרי חופש, אוהבי מסיבות וסמים ולצדם קומץ צעירים זעופי פנים שתומכים באידיאולוגיה של המשטר. כשנה לפני הקרנתה של "טהרן", נושא הגרעין עמד במרכז סדרת מתח אחרת בשם "גאנדו," שהופקה על ידי רשות השידור האיראנית ושודרה במהלך קיץ 2019. הסדרה שזכתה לפופולאריות רבה באיראן עוררה סערה פוליטית מבית, בעקבותיה אפילו הפנה שר החוץ מוחמד ג'וואד זריף מכתב נוקב למנהיג הרוחני העליון, איתאללה ח'אמנהאי, בו הוא מחא על אופן ההצגה השלילי של משרד החוץ והעומד בראשו (תסנים).

צירוף המקרים של הפקה ושידור שתי סדרות ריגול שעוסקות בזווית המודיעינית של המאבק סביב נושא הגרעין האיראני, מעורר עניין לבחינה השוואתית – כיצד כל אחת מהן מציגה לצופים את ה"איום" ואיזה מענה היא מציעה לו?

בידור ואידיאולוגיה מהפכנית

​היוצרים של "גאנדו",  סדרה בת 33 פרקים, הדגישו שעלילתה מבוססת בעיקר על מסמכים מודיעיניים שעסקו בפרשת מעצרו של ג'ייסון רזאיאן (Jason Rezaian), כתב הוושינגטון פוסט באיראן (ג'ואן). רזאיאן, בעל אזרחות כפולה איראנית-אמריקאית, נעצר בחודש יולי 2014 באשמת ריגול. מעצרו  התרחש בשיא המגעים בין הרפובליקה האסלאמית לבין המעצמות בהובלת ממשל הנשיא האמריקני ברק אובמה (קבוצת 5 + 1 ) לגיבוש הסכם על תכנית הגרעין של איראן. רזאיאן הוחזק במעצר במשך שנה וחצי ושוחרר ב- 16 בינואר 2016 במסגרת התנאים שהציב הממשל האמריקאי להסרת הסנקציות מעל איראן.

באותן שנים, העסיקה פרשת המעצר של רזאיאן את התקשורת הבינלאומית שגרסה כי ההאשמות כלפיו היו מופרכות ומעצרו היה תוצאה של היריבות הפוליטית בין מתנגדי הסכם הגרעין לבין חברי הממשלה בראשותו של הנשיא חסן רוחאני שפעלה לקידומו. נראה שיריבות זו שימשה מניע להפקת הסדרה והייתה בהמשך סיבה מרכזית לסערה הפוליטית שעורר שידורה. בכירים בממשלה, ביניהם הנשיא רוחאני ושר החוץ זריף, רמזו על כך שמאחורי הפקתה עומדים גורמים מטעם משמרות המהפכה, שמטרתם היא ניגוח הממשלה ופגיעה בתדמיתה. הסדרה הציגה את משרד החוץ ואת השר העומד בראשו כדמויות כנועות ונוחות למניפולציה ואף שולבו בה רמיזות בדבר מעורבות לשכת הנשיא בשיבוש החקירה של מי שהיו חשודים בריגול (אירנא).

העלילה של "גאנדו" מתמקדת במוחמד (בגילומו של וחיד רהבאני), קצין מודיעין נגדי בשנות השלושים לחייו; חרוץ, נחוש, בקי בעבודת המודיעין, ישר דרך ובעל תפיסה אידיאולוגית מגובשת לגבי האיומים האסטרטגיים איתם מתמודדת איראן. מבחינה זו, הופך הגיבור לא פעם ערוץ לביטוי מסרים אידאולוגיים שאותם ביקשו היוצרים להעביר לצופים. באחת הסצנות, פוצח מוחמד במונולוג תקיף על כך שהסנקציות הכלכליות מצד ארה"ב ובעלות בריתה והצהרותיהן התכופות  נגד תכנית הגרעין של איראן הן כולן תירוץ, וכי היעד האמתי של מדינות המערב הוא הפלת המשטר האסלאמי. היענותה של איראן לדרישות המערב בעניין תכנית הגרעין לעולם לא יספקו את המערב, ממשיך ומדקלם הגיבור, וכל פשרה תוביל לדרישה חדשה.

לכן, האיום שבו עוסקת "גאנדו" איננו זה שמכוון אל פרויקט הגרעין של איראן, אלא זה שמסכן את יציבות המשטר ואת חוסנו. סוכניו של איום זה מתגלמים בעיתונאים, במאים, אמנים ואנשי אקדמיה אשר מופעלים על ידי גורמים עוינים. בסדרה, מגלמים אותם אנשי תקשורת דוגמת עיתונאי בעל אזרחות כפולה (בן דמותו של ג'ייסון רזאיאן במציאות) וראש דסק איראן בשגרירות האמריקאית בדובאי. רשת הריגול שהם מקימים, כוללת בין היתר במאי ששיתף פעולה עם רשתות טלוויזיה זרות וצלמת, אשר בתמורה לתמונות שצילמה מאתרים של תעשיית הגרעין נשלחה על ידי מפעיליה לתערוכה בינלאומית.

מצפייה בפרקים של "גאנדו" עולה הרושם שהיוצרים תומכים במאבק חסר פשרות באלו המבקשים לפגוע בחוסן הלאומי של איראן, ודרך הפעולה נגד האיום הביטחוני טמונה במשמעות הסמלית של שם הסדרה. "גאנדו," הוא כינוי לתנין הביצות (שם מדעי: Crocodylus palustris), שמצוי בתת היבשת ההודית ובאזור סיסטאן ובלוצ'סטאן, בדרום מזרח איראן. הכינוי, בלהג הבלוצ'י המקומי משמעותו "הקצרצר," הודבק לתנין זה בשל הגודל של זן זה שהוא קטן יחסית מזנים אחרים של הקרוקודילים. לדברי במאי הסדרה, הבחירה בשם "גאנדו" קשורה לסבלנות ואורך הרוח המאפיינים את תנין הביצות כאשר הוא אורב לטרפו, תכונות שבגינן הוא ידוע גם בכינוי "הצייד האורב." תכונות אלה, הוסיף הבמאי, מאפיינות גם את הפעילות של סוכנים חשאיים וגם של מי שעוסקים בסיכול פעילות ריגול (מוג') .

​אהבה כנגד כל הסיכויים 

לעומת "גאנדו" העוסקת ביחידת מודיעין פנים שפועלת לסכל את האיום מבית, הסדרה הישראלית "טהרן" שולחת את הגיבורה לארץ האויב במטרה לתקוף אותו מבחוץ. אבל,  משימה זו משמשת את היוצרים כנקודת פתיחה להישיר מבט אל האויב ולחשוף את פניו האנושיות. לאחר שהתגלו פניו, הופכת משימת התקיפה למסע של אוהבים. הסוכנת תמר רביניאן (השחקנית ניב סולטאן) שנשלחת בפרק הפתיחה ללב ליבה של ארץ אויב ואמורה לחבל בתשתיות בה כדי לאפשר תקיפה ישראלית מן האוויר, נקלעת אל תוך סיפור אהבה עם צעיר איראני שאותו היא אמורה הייתה להפעיל לטובת ביצוע משימתה.

דמות מרכזית נוספת בסדרה, יעל קדוש (בגילומה של השחקנית לירז צ'רכי) אשר שימשה כמפקדת ומפעילה של תמר חוותה, כפי שעולה מן העלילה, פרשת אהבה דומה שנים קודם לכן במהלך שהותה בעיר במשימה מבצעית. פרשת האהבה שלה, ככל הנראה גם השפיע עליה וגרם לה לחצות את הקווים, כפי שמתברר בפרק האחרון של הסדרה. שתי הדמויות – הן תמר והן יעל - מוצגות גם כמי שנתונות בדילמה זהותית מורכבת. כמי שנולדו באיראן ועזבוה בצעירותן, יחסן אליה הוא של ערגה וגעגועים.

במקביל, קצין המודיעין פראז כמאלי (אותו מגלם השחקן שון טאוב), שמוביל את המרדף אחר הסוכנים בשירות ישראל ונחוש ללכוד אותם, הוא האויב המרכזי שבו עלילת הסדרה מתמקדת. דמותו מצטיירת על המסך כבן זוג מסור ואוהב, שמסירותו לרעייתו החולה מאיימת על נאמנותו למולדתו ולארגון המודיעין בו הוא משרת. טהראן של הסדרה "טהרן" היא עיר האוהבים, הנלחמים על אהבתם כנגד כל הסיכויים. הרפובליקה האסלאמית של איראן, אותה ישות ריבונית שפועלת כדי לקדם את האג'נדה האידיאולוגית שלדברי מייסדה, האיתאללה רוחאללה ח'ומיני,  היא מלחמתם של העשוקים (מסתט'עפין) נגד העושקים (מסתכברין), שולית ונעדרת כמעט לחלוטין מהדיוקן הטלוויזיוני של העיר שעל שמה קרויה הסדרה.  

באנלוגיה מהעלילה למערכת היחסים בין המדינות, אהבה אסורה או רומן אסור היו כינויים שהודבקו בישראל למערכת היחסים בינה לאיראן של משטרו של מוחמד רזא שאה (1941 – 1979). באותן השנים, מלבד אינטרסים גאו-פוליטיים ואסטרטגיים שקישרו בין המדינות, ביקשה ישראל להשתית את היחסים גם על מסד של היסטוריה עתיקה משותפת. סמלו של קשר עתיק יומין זה היה המלך כורש, מי שזכה לתואר משיח בכתבי הקודש היהודיים; ובאיראן של השאה נתפס כמייסד המלוכה הפרסית העתיקה ומופת למלך נאור שמורשתו זכתה לשבחים מפי שליחי האל. על אף שאיראן של השאה לא אימצה את הפרשנות הישראלית לסמל של כורש,  מילא מיתוס זה תפקיד מרכזי בשיח הישראלי אודות איראן של אותה תקופה.

בארבעים ואחת השנים שחלפו מאז נפילת משטרו של השאה, פינה סיפור האהבה בין שתי המדינות את מקומו לעוינות חסרת פשרות, וכך גם נשכחה מן השיח הישראלי מורשתו של כורש כסמל לחיבור בין שני העמים. בשנים האחרונות יש מי שמבקשים להציע את דמותו של המן ממגילת אסתר כדמות סמלית המשקפת את מערכת היחסים הנוכחית בין שתי המדינות. מאמץ זה קיבל במה בינלאומית בנאום שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצרת האו"ם ב-2015, כאשר הוא השווה בין ההצהרות של מנהיגי איראן להשמיד את ישראל למזימה שרקם המן הרשע לחסל את היהודים ב-127 הארצות עליהן שלט המלך אחשוורוש. נוכח שני סמלים מנוגדים אלה – מצד אחד המלך שבזכות הכרזתו התאפשרה שיבת ציון ב-538 לפנה"ס לעומת שר החצר המסמל סכנת כליה המרחפת על ראש העם – נראה שהסדרה "טהרן" מבקשת להציע אלטרנטיבה ברוח העידן בו אנו חיים. אלטרנטיבה זו מעתיקה את המבט מן עולם המיתי אל העולם הווירטואלי – עולם בו מתאפשר מפגש בין זוג האקרים – היא סוכנת המוסד הישראלי, איראנית במוצאה, רגישה ואנושית והוא צעיר איראני שוחר חופש שנאנק תחת הדיכוי הפוליטי במדינתו. מפגש זה וסיפור האהבה שהוא מוביל אליו הם – על פי הסדרה – הוא מה שיוכל, אולי, לנטרל את הפצצה ולבצע את מה שהמשימה המודיעינית נכשלה מלעשות.

*ד"ר מרים נסימוב היא רכזת התכנית לחקר יהודי איראן בישראל במרכז אליאנס ללימודים איראניים ומרצה בחוג להיסטוריה של המזה"ת ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.

עורכת אקדמית של זמן איראן: ד"ר ליאורה הנדלמן-בעבור

 מר כ ז    א ל י א נ ס    ל ל י מ ו ד י ם    א י ר א נ י י ם    ( A C I S ) 

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל Irancen@tauex.tau.ac.il 

טל':03-640-9510    פקס03-640-6665 :

זמן איראן  75 ● 9 באוגוסט 2020

©   כל הזכויות שמורות