בחזרה לאמיר כביר: נוסטלגיה לעבר בעיצומו של משבר בהווה

איראניX מס' 10 | 15 בינואר 2023

 

ב-10 בינואר צוין באיראן יום השנה ה-171 למותו של מירזא-תקי ח'אן-פראהאני ("אמיר כביר"), שכיהן כראש ממשלה במחצית המאה ה-19 ונחשב לרפורמטור החשוב ביותר בתקופת השושלת הקאג'ארית. הדיון המחודש במורשתו מבטא השקפות מגוונות מצד החוגים הפוליטיים השונים ברפובליקה האסלאמית ביחס להישגיו הבולטים. חרף הבדלים אלה, משקף הדיון הציבורי נוסטלגיה לפוליטיקאי מוכשר וישר שמסוגל היה לחולל שינויים ולקדם רפורמות חיוניות למען ארצו. הישגיו של אמיר כביר הובלטו במיוחד על רקע המציאות הקשה הנוכחית ברפובליקה האסלאמית ומצוקותיהם הגוברות של אזרחי איראן המחזקות את הערגה לעבר היסטורי טוב יותר.

 

ב-10 בינואר 2023 קיימה מחלקת התרבות וההכוונה האסלאמית במחוז קום טקס לציון יום השנה למותו של מירזא-תקי ח'אן-פראהאני (1852-1807), שנודע בכינוי "אמיר כביר" ונחשב לרפורמטור החשוב ביותר בתקופת השושלת הקאג'ארית (1925-1794). במהלך הטקס ציין מנהל מחלקת החינוך במחוז, עלי-רזא רחימי, כי חרף העובדה שאמיר כביר כיהן בתפקיד ראש הממשלה במשך זמן קצר בלבד, שלוש שנים ושלושה חודשים, הוא פעל בצורה כה יעילה עד ששמו מוזכר לחיוב עשרות שנים לאחר מותו.

חולשתה של איראן באמצע המאה ה-19 מול המעצמות הזרות, ובראשן רוסיה ובריטניה, הביאה להעמקת המאמץ לקידום שינויים ברוח המערב. אמיר כביר נחשב לחלוץ של שלב תיקונים זה. הוא נולד בתבריז ונשלח בשליחות הנסיך עבאס מירזא לייצג את איראן במשא ומתן עם האימפריה העוסמאנית, בה חזה מקרוב ברפורמות שהונהגו בה (תנט'ימאת). ב-1848, זמן קצר לאחר ששב לאיראן, מונה על ידי נאצר אל-דין שאה כראש הממשלה (צדר-י אעט'ם). הוא פעל לחידוש פני הצבא, ייסד את העיתון הרשמי הראשון באיראן וכונן רשת חינוך מודרנית. בין היתר הקים בטהראן בשנת 1851 את דאר אל-פנון, בית הספר הגבוה הראשון באיראן, שהכשיר דורות של משכילים במתכונת מערבית. כמו כן, יזם רפורמות כלכליות נרחבות. הרפורמות שהנהיג עוררו התנגדות עזה בחצר השאה, בממסד הדתי ובקרב נציגי המעצמות. בשיאם של תככי החצר הודח אמיר כביר בשנת 1851 וב-10 בינואר 1852 נרצח בעיר כאשאן בנסיבות לוטות בערפל, ייתכן במעורבות השאה.

יום השנה לציון 171 שנה למותו עורר מחדש דיון ציבורי על מורשתו של אמיר כביר, שזכה לשבחים רבים בקרב חוגים בעלי השקפות פוליטיות מגוונות ברפובליקה האסלאמית. סוכנות הידיעות הממשלתית אירנא כינתה את אמיר כביר "פוליטיקאי איראני גדול ובלתי נשכח" ותיארה את תרומתו ל"בלימת ההתערבות הזרה בענייניה הפנימיים של איראן, שדרוג מצבה הבריאותי של החברה האיראנית, הקמת בית הספר הגבוה דאר אל-פנון לקידום חדשנות בחינוך, קידום פרסומו של העיתון וקאיע-י אתפאקיה והקמת שירות הדואר". הוא הוצג כ"פטריוט אמיתי ופוליטיקאי אנטי-קולוניאלי", שזכה לשבחים גם מצד מנהיג איראן, עלי ח'אמנהאי, שכינה אותו בפגישה עם חברי פרלמנט ב-2004 "אחד השמות המכובדים ביותר בהיסטוריה של איראן" (אירנא, 10 בינואר).

אף כי הרפורמטור האיראני הועלה על נס הן מצד תומכי המשטר האיראני והן מצד מתנגדיו, הרי שהדיון במורשתו ביטא השקפות שונות ביחס להישגיו הבולטים. תומכי המשטר הדגישו את התייצבותו נגד המעצמות הזרות ומעורבותן בענייניה הפנימיים של איראן, את מאמציו לחיזוק הכלכלה המקומית ואת המאבק שניהל נגד התנועה הבאבית. לעומתם, מבקרי המשטר והממשלה הציגו אותו כסמל למאבק בשחיתות שלטונית ולקידום רפורמות חיוניות.

העיתונאי, ההיסטוריון והפעיל הפוליטי השמרני, עבאס סלימי-נמין, הרחיב בריאיון לאמצעי התקשורת על מאמציו של אמיר כביר לחיזוק הכלכלה האיראנית באמצעות הקמת תעשיות, שיספקו את צרכי המדינה ויגבילו את יכולתן של המעצמות הקולוניאליות להפוך אותה לשוק עבור תוצרתן תוך פגיעה בתוצרת המקומית. לדבריו, אמיר כביר חתר להגביל את יבוא המוצרים מחו"ל כדי להגן על התעשיות המקומיות. כך, למשל, אסר על השימוש במדים צבאיים מתוצרת בריטית והנחה לייצר את המדים במפעלים מקומיים ובאמצעות בדים איראנים. לעומת זאת, קידם אמיר כביר יבוא של טכנולוגיות חדשות מהמערב לשם פיתוח מפעלים מקומיים והכשרת כוח אדם מקומי, שישחררו את איראן מתלותה בזרים. בנוסף על כך, העדיף אמיר כביר להסתייע במדינות ללא עבר קולוניאלי, דוגמת אוסטריה. סלימי-נמין הדגיש גם את המאבק שניהל אמיר כביר נגד רוסיה ובריטניה באמצעות ייצור אמצעי נשק מתקדמים והצטיידות בטכנולוגיות חדשות (אפתאד אקתצאדי, 10 בינואר).

האתר ברנא ניוז, הקשור למשרד הספורט והצעירים, התייחס במאמר שפרסם ב-10 בינואר לפיקוח שהטיל אמיר כביר על פעילותם של מומחים זרים, שהביא מהמערב כדי להכשיר סטודנטים איראנים. כך, למשל, אסר אמיר כביר על מורים זרים שהועסקו בדאר אל-פנון לפנות לשגרירויות זרות במקרה של בעיה כלשהי וחייב אותם לפעול אך ורק מול ממשלת איראן. כמו כן, נאסר עליהם להתערב בעניינים החורגים מחובת ההוראה עצמה. בוגרי בית הספר חויבו לעבוד בשירות הממשלה בתום לימודיהם כדי לנצל את כישוריהם לטובת המדינה.

הצגתו של אמיר כביר על ידי חוגים המזוהים עם הימין השמרני כסמל למאבק באימפריאליזם ולעידוד הכלכלה המקומית אינה מפתיעה על רקע עמדותיו של המשטר האיראני הנוכחי בזכות "כלכלת התנגדות", שעיקרה הפחתת התלות בגורמים זרים ופיתוח תעשיות מקומיות, וכן האיבה כלפי המערב המהווה יסוד מרכזי בשיח התרבותי והאידאולוגי ברפובליקה האסלאמית. כבר בשנת 1967 זכה אמיר כביר לכינוי "גיבור המאבק בקולוניאליזם" בכותרת הביוגרפיה, שנכתבה עליו בידי נשיא איראן לשעבר וממנהיגי המהפכה האסלאמית, אכבר האשמי רפסנג'אני.

אמצעי תקשורת המזוהים עם הימין השמרני הבליטו גם את המאבק שניהל אמיר כביר כנגד הדת הבאבית, ואף תלו בבאבים את האחריות להדחתו ולמותו. הדת הבאבית נוסדה באיראן ב-1844 על ידי סיד עלי מוחמד שיראזי, שכינה את עצמו באב (שער) בשל אמונתו כי הוא השער לאימאם הנעלם ואף לאלוהות המתגלה. אמיר כביר מילא תפקיד מרכזי בדיכוי המרידות הבאביות בשנים 1851-1848 ובהוצאתו להורג של הבאב ב-1850. בכתבה בעיתון השמרני ג'אמ-י ג'ם (10 בינואר) הובאו עדויות מפי היסטוריונים לפיהם הבאבים ניצלו את מאבקי הכוחות בחצר השאה כדי להביא להדחתו של אמיר כביר, להגלייתו לכאשאן ובסופו של דבר לרציחתו. העיתון אף מתח ביקורת על יוצרים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה האיראנית, שהפיקו סרטים וסדרות על אודות אמיר כביר תוך התעלמות ממעורבות הבאבים במותו  שמובילה לסילוף ההיסטוריה. הדגש על מאבקו של אמיר כביר בבאבים והאשמתם במותו מהווה ביטוי למדיניותו הרשמית של המשטר האיראני כלפי הבהאים, ממשיכי דרכם של הבאבים, הנחשבים לכופרים. בשונה מהיהודים, הנוצרים והזורואסטרים, הבהאים אינם מוכרים כמיעוט רשמי ברפובליקה האסלאמית וסובלים מאז המהפכה מרדיפות שיטתיות.

בסיקור התקשורתי של הרפורמות שקידם אמיר כביר הודגשה המערכה שניהל נגד השחיתות הכלכלית והשלטונית. ערוץ הטלגרם החדשותי הפופולרי ח'בר-י פורי התייחס להחלטתו לקצץ בשכרם של בכירים, לרבות השאה, מקורביו, אנשי החצר ואנשי הדת, ולאסור על שרים ובכירים אחרים לקבל מתנות. כמו כן, הודגשה נחישותו להיאבק בשחיתות הכלכלית, במיוחד בנוהג לקיחת שוחד. גולשים איראנים ברשתות החברתיות הציגו, אף הם, את אמיר כביר כסמל למאבק בשחיתות, במיוחד על רקע השחיתות הפושה במערכות הפוליטיות והכלכליות ברפובליקה האסלאמית וחיי הנהנתנות של פוליטיקאים איראנים.   

לסיכום, גם 171 שנה לאחר מותו של אמיר כביר ו-44 שנים לאחר כינון הרפובליקה האסלאמית, נמשך העיסוק בעיצוב הזיכרון של מורשתו של הרפורמטור האיראני בן המאה ה-19. חרף הבדלים מסוימים בדגשים מצד חוגים פוליטיים שונים ביחס להישגיו הבולטים של אמיר כביר, בולטת הנוסטלגיה לפוליטיקאי מוכשר וישר, המעדיף את טובת איראן על פני טובתו האישית ומסוגל לחולל שינויים ולקדם רפורמות חיוניות למען קידום ארצו. הישגיו של אמיר כביר מוגבלים וקצרי טווח ככל שהיו – בולטים במיוחד על רקע תחושת התסכול, הייאוש והכרסום באמון הציבורי בפוליטיקאים האיראנים בעת הנוכחית. הערגה לעבר הטרום-מהפכני מתחזקת ככל שמצוקותיהם של אזרחי הרפובליקה האסלאמית גוברות במציאות של משבר כלכלי, שחיתות שלטונית ומשבר מנהיגות.

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>