תמו שידורינו: תגובות באיראן לסגירת ערוץ הטלוויזיה בלוויין מַַן-ותוֹ

ב-31 בינואר 2024 נסגר ערוץ הטלוויזיה בלוויין מַַן-ותוֹ, ששידר מלונדון בפרסית, בתום יותר מ-13 שנות פעילות. בעשור האחרון ביטא הערוץ הזדהות גוברת עם חוגים מלוכניים גולים הקוראים לכינון משטר מלוכני חוקתי באיראן ומילא תפקיד משמעותי בעידוד ביטויים של נוסטלגיה לשלטון המלוכני הקדם-מהפכני. דוברים רשמיים איראנים ותומכי המשטר האסלאמי הזדרזו לברך על הפסקת פעילות הערוץ והציגו אותה כעדות נוספת לחולשת האופוזיציה בגולה ולכישלונה המתמשך לחולל שינוי פוליטי באיראן. עם זאת, נשמעו באיראן גם קולות שהדגישו את הצלחת הערוץ לצבור פופולריות בקרב צופים רבים באיראן, במיוחד על רקע כישלונה המתמשך של רשות השידור הממלכתית לעורר עניין ציבורי משמעותי. משבר הלגיטימציה של המשטר האיראני והפער המתרחב בין השלטונות לאזרחים, ובמיוחד הצעירים, מספקים קרקע נוחה עבור אמצעי תקשורת זרים לגייס תמיכה בחלופות אפשריות לרפובליקה האסלאמית.

ב-31 בינואר 2024 נסגר ערוץ הטלוויזיה בלוויין מַַן-ותוֹ, ששידר מלונדון בפרסית. שבועות ספורים קודם לכן, הודיע הערוץ כי ייאלץ להפסיק את שידוריו, לאחר שלא הצליח לגייס את המשאבים הפיננסיים הדרושים להמשך פעילותו. ערוץ הטלוויזיה הפרטי הוקם באוקטובר 2010 על ידי זוג אנשי העסקים ממוצא איראני, כיוואן ומרג'אן עבאסי. שידוריו כללו תוכניות בידור ופנאי, סרטי תעודה, סדרות טלוויזיה ותוכניות חדשותיות. במהלך השנים זכתה הרשת לפופולריות גוברת גם בתוך איראן לצד ערוצים לווייניים נוספים המשדרים מחו"ל בפרסית, בהם שירות ה-BBC בפרסית, "קול אמריקה" ואיראן אינטרנשיונל.

בעשור האחרון ביטא הערוץ הזדהות גוברת עם חוגים מלוכניים גולים הקוראים לכינון משטר מלוכני חוקתי באיראן בהנהגתו של רזא פהלווי, בנו של השאה המודח הגולה בארצות הברית. בגלי המחאה האחרונים שפרצו באיראן בלטו קריאות אהדה למייסד השושלת הפהלווית, שהודחה מכס המלוכה במהפכת 1979, ואף נשמעו קריאות להשבת המשטר המלוכני. קריאות אלה שיקפו התעניינות מחודשת בעידן הטרום-מהפכני מצד צעירים שנולדו לאחר הקמת הרפובליקה האסלאמית על רקע חוסר שביעות הרצון והמצוקות הגוברות באיראן. תחנת מן-ותו מילאה תפקיד משמעותי בעידוד ביטויים של נוסטלגיה למונרכיה בכלל ולפהלווים בפרט. כך, למשל, ב-2012 הקרינה הרשת את סרט התעודה "מטהראן לקהיר", המבוסס על סדרת ראיונות עם אלמנתו של השאה המודח, פרח דיבא פהלווי. 

לאורך השנים, האשימה הרפובליקה האסלאמית את רשת הטלוויזיה הגולה כי היא פועלת בשירות ארצות הברית, ישראל וערב הסעודית ובתמיכתן לשם הפלת המשטר האסלאמי. בראיית מנהיגי איראן, ובראשם עלי ח'אמנהאי, ארצות הברית ובעלות בריתה משתמשות באינטרנט ובאמצעי תקשורת זרים, לרבות תחנות טלוויזיה לווייניות בפרסית, במאמציהן להחדיר רעיונות ותפיסות מערביים לאיראן, להרחיק את הצעירים האיראנים מהאידיאולוגיה המהפכנית, לערער את בסיס התמיכה העממית במשטר ולפגוע בלכידותה החברתית של הרפובליקה האסלאמית.

דוברים רשמיים איראנים ותומכי המשטר האסלאמי הזדרזו לברך על הפסקת פעילותו של מן-ותו תוך הצגת סגירתו כעדות נוספת לחולשת האופוזיציה האיראנית הגולה ולכישלונה המתמשך לחולל שינוי פוליטי באיראן. כמה מהם הצביעו על הסמליות שבעיתוי סגירת הערוץ ערב "עשרת ימי פג'ר" המציינים את חזרתו של מנהיג המהפכה האסלאמית, איתאללה רוחאללה ח'ומיני, לאיראן ב-1 בפברואר 1979.

דובר ממשלת איראן, עלי בהאדורי-ג'הרומי, הצהיר כי הרשת, שתקציבה היה גדול פי עשרה מתקציב כלל סוכנויות הידיעות ואמצעי התקשורת האיראנים, ניסתה לטהר את "הרודן הבוגד" [השאה המודח] במסווה של בידור, אך נכשלה בכך ונסגרה סופית ערב "עשרת ימי פג'ר". דרשן תפילות יום השישי ונציג המנהיג בארדביל שבצפון-מערב איראן, סיד חסן עאמלי, טען כי קריסת הערוץ מעידה על עוצמתה של איראן. הוא ציין, כי הרשת הוקמה בידי "ציונים עשירים", שרצו לשנות באמצעותה את אורח חייהם של האיראנים ולהפיל את המשטר, אך למרבה האירוניה היא עצמה קרסה ערב יום השנה לניצחון המהפכה. עאמלי ציין כי סגירת הערוץ קשורה ל"פשיטת הרגל" הכלכלית של ישראל בעקבות המלחמה בעזה, שלא איפשרה לה להמשיך בתמיכתה בו. הוא הדגיש כי סגירת הרשת צריכה לשמש לקח עבור רשתות טלוויזיה דומות, שעלולות לאבד את ערכן בעיני אדוניהן. ראש ועדת המג'לס לענייני פנים, מוחמד צאלח ג'וכאר, הגיב לסגירת הערוץ באומרו, כי אמצעי התקשורת הזרים ניסו מאז המהפכה לעורר ייאוש בקרב אזרחי איראן ולטעון באופן חסר בסיס כי הרפובליקה האסלאמית עתידה לקרוס תוך זמן קצר. עם זאת, אזרחי איראן ניצבו תמיד לצד הרפובליקה האסלאמית, שהצליחה להתגבר על לחצים כבדים במשך 45 שנה, ודחו את אמצעי התקשורת, שפעלו בשירות האינטרסים הפרטיים שלהם תוך שימוש בכספים שמקורם באויבי איראן.

גם אמצעי תקשורת המזוהים עם תומכי המשטר בימין השמרני הביעו שביעות רצון מסגירת הערוץ. במאמר, שהתפרסם בסוכנות הידיעות השמרנית "מועדון העיתונאים הצעירים" תחת הכותרת "נפילת הפהלווים בליל חיסול המלוכה", נכתב כי מן-ותו פעל להרחיק את אזרחי איראן מהאמונות האיראניות והאסלאמיות, לקדם את התרבות המערבית באמצעות פורנוגרפיה, ריקודים ושירה ולטהר את המשטר הפהלווי. הרשת ניצלה כל גל מחאות באיראן כדי לערער את הביטחון במדינה באמצעות התלכדותם של חוגים מלוכניים ובדלניים ולמוטט את הרפובליקה האסלאמית, אך בסופו של דבר התמוטטה בעצמה. גילויי שמחה ולעג מצד תומכי המשטר התפרסמו גם ברשתות החברתיות. כך, למשל, כתב אחד מתומכי המשטר בחשבון ה-X שלו, כי בשנה שעברה נאמר בתחנה שהרפובליקה האסלאמית לא תזכה לראות את השלג הראשון בשנה, אך היא זו שלא ראתה אותו השנה.

בקרב מתנגדי המשטר בגולה האיראנית עוררה סגירת התחנה תגובות מעורבות. רזא פהלווי, שהעניק מספר ריאיונות למן-ותו בשנים האחרונות, פרסם הודעת וידאו בה הביע את הערכתו לרשת ולפעילותה. בהודעה אמר בנו של השאה, כי במשך 14 שנים היתה התחנה מסר של תקווה לחיים ואהבה למולדת. הוא הוסיף, כי ההתקפות הרבות מצד סוכני המשטר האיראני נגד עובדי התחנה מעידות על עומק השפעתה, והביע תקווה כי העובדים ימשיכו בפעילותם התקשורתית למען חירותה של איראן. עלי כרימי, קפטן נבחרת הכדורגל האיראנית לשעבר, שהתייצב לצד המפגינים בגל המחאות, שפרץ בספטמבר 2022 בעקבות מותה של מהסא אמיני, שיבח אף הוא את פעילות הרשת. בפוסט בחשבון האינסטגרם שלו כתב כרימי כי הרשת מילאה תפקיד חשוב ביידוע הציבור אודות עברה ומצבה של איראן.

לעומת זאת, כמה מבקרי משטר גולים, שאינם מזוהים עם החוגים המלוכניים, מתחו ביקורת על פעילות הרשת. פעיל זכויות האדם הגולה, עלי אפשארי, טען בחשבון ה-X שלו, כי הרשת פעלה באופן אנטי-עיתונאי ואף הישווה אותה לאמצעי תקשורת איראנים ממסדיים העושים שימוש בתעמולה. לדבריו, הרשת ניסתה בראשית דרכה למשוך קהל צעיר באמצעות הפקת תוכניות בידור רדודות, ולאחר מכן ניסתה לממש את מטרותיה באמצעות סילוף ההיסטוריה וטיהור שמם של בכירים לשעבר במשטר השאה, כדוגמת פרוויז סאבתי, אחד מראשי שירות המודיעין של השאה (סאואכ), שהיה אחראי על רדיפה ועינויים של מתנגדי המשטר המלוכני. אפשארי טען, כי הסרטים התיעודיים ששודרו בתחנה סיפקו תמונה היסטורית מהולה בשקרים, שהצליחו לבלבל חלק מהציבור האיראני הנעדר ידע היסטורי ומיואש מעוצמת הדיכוי של הרפובליקה האסלאמית. יתר על כן, התחנה סירבה לנהוג בשקיפות ביחס למשאביה הכספיים ולא חשפה את זהות משקיעיה הזרים. אלה מעולם לא התעניינו בעתידה הדמוקרטי והמשגשג של איראן או בשלומם של בני העם האיראני, כי אם במימוש מטרותיהם האנוכיות.  

לצד גילויי השמחה לאיד בעקבות סגירת התחנה, נשמעו באיראן קולות שהדגישו את הצלחתה לגייס תמיכה בקרב חלקים בציבור האיראני, במיוחד בהשוואה לרשות השידור הממלכתית של איראן. בשנים האחרונות נשמעת ביקורת ציבורית גוברת כנגד הטלוויזיה האיראנית בטענה שזו קופאת על שמריה ואינה מתאימה את תכני השידורים לדרישות הצופים. כתוצאה מכך, רבים מאזרחי איראן מעדיפים לצפות בשידורי טלוויזיה מחוץ לאיראן באמצעות צלחות לוויין המותקנות בבתיהם. מבצעים משטרתיים להסרת צלחות הלוויין מעל בתי האזרחים נחלו במשך השנים כישלון חרוץ, ורוב צלחות הלוויין שהוסרו הוחלפו תוך זמן קצר בצלחות חדשות. בדצמבר 2013 הודה שר ההכוונה האסלאמית דאז, עלי ג'נתי, שכשלו מאמצי השלטונות לאסור את השימוש בצלחות לווין ושלמעלה מ-70 אחוזים מתושבי טהראן צופים בשידורי טלוויזיה באמצעותן.

העיתון הרפורמיסטי הם-מיהן מתח ביקורת על תגובת ראש רשות השידור האיראנית, פימאן ג'בלי, לסגירת מן-ותו. ג'בלי הביע שביעות רצון מסגירת הרשת וטען כי גורלה של כל רשת הפועלת במימון זר בדומה למן-ותו יהיה זהה לגורלה של "התחנה השנואה", משום שסופו של כל דבר נטול שורשים להתחסל. לעומתו פרסם הם-מיהן מאמר פרשנות בו נטען כי דברי ג'בלי מבטאים ביטחון עצמי מופרז. לא זו בלבד שהרשת לא היתה שנואה בקרב חלקים לא מעטים בקרב הציבור האיראני, אלא שהיא אף הצליחה לייצר שיח משפיע משלה ולהפיק תוכניות ראויות, איכותיות ופופולריות. חרף העובדה שרוב עובדי הרשת היו נעדרי רקע תקשורתי מקצועי, היא הצליחה למשוך מיליוני צופים, שלא מצאו כל עניין בשידורי הטלוויזיה האיראנית. העיתון הדגיש, כי אם ראש רשות השידור אינו רוצה שהניסיון של מן-ונו יחזור על עצמו, עליו לאמץ מדיניות חדשה ומציאותית יותר.

גם האתר החדשותי ח'בר אונליין הדגיש את הצורך ללמוד ולהבין מה גרם לפריחת הרשת ולהשפעתה הציבורית. לטענתו, התקשורת נועדה בראש וראשונה לצרכי בידור והרשת הצליחה לספק זאת בניגוד לרשות השידור הממלכתית. גם מי ששונא את הרשת, אינו יכול להתכחש לתפקיד המרכזי שהיא מילאה בחייהם של איראנים רבים. אף כי מספר העובדים בתחנות הטלוויזיה הזרות בפרסית קטן מאוד בהשוואה לעובדי רשות השידור האיראנית, הרי שהם יודעים היטב את עבודתם וחדורי מוטיבציה המאפשרת להם למשוך את קהל הצופים. ח'בר אונליין טען כי עדיף היה אילו במקום לשמוח על סגירת הרשת, היו בכירי רשות השידור בוחנים כיצד היא עמדה בהצלחה במשימתה באמצעות מספר עובדים קטן אף יותר ממספר המאבטחים בכניסה לרשות השידור.

קולות דומים נשמעו גם מצד חוגים בימין השמרני. בפוסט ברשת הטלגרם כתב איש התקשורת מוחמד צאדק פראמרזי כי מן-ותו הצליחה לשנות את הנרטיב ההיסטורי השולט לא רק בקרב הציבור הרחב אלא גם בקרב האליטות הפוליטיות והתרבותיות באיראן. הפיכת דמותו של רזא פהלווי למשמעותית בעיני דעת הקהל האיראנית והעלאת האפשרות להעברת שלטון באמצעות קשר דם גם בקרב בני המעמד הבינוני המשכיל באיראן מוכיחות שרשת הטלוויזיה לא נכשלה. "סגירת מפעל ההקאות הזה חשובה, אך לא כמו העובדה שהוא שינה טעמים רבים ומיליוני בני אדם מחפשים כעת ארוחה כזו", כתב פראמרזי.

בסיכומו של דבר, ניתן לראות בסגירת מן-ותו עדות נוספת לקשייה של האופוזיציה האיראנית הגולה, שפעילותה מתאפיינת בפיצול פנימי והיא מתקשה לגייס תמיכה ציבורית משמעותית לקידום שינוי פוליטי באיראן. יחד עם זאת, גם סיום פעילות הרשת אינו פותר את בעיות היסוד של הרפובליקה האסלאמית. ערב יום השנה ה-45 למהפכה, ניצב המשטר בטהראן בפני משבר לגיטימציה חסר תקדים והוא מתקשה לגייס תמיכה ציבורית, במיוחד בקרב בני הדור השני והשלישי של המהפכה המתרחקים מעקרונות המהפכה ואינם מזדהים עוד עם ערכי המשטר. כתוצאה מכך, משתפרת יכולתם של אמצעי תקשורת זרים לגייס תמיכה גוברת ברעיונות ובתפיסות עולם המציעים חלופה לסדר הפוליטי הנוכחי באיראן. מגמה זו מעוררת עניין רב מצד המשטר האיראני המבוסס על חזון אידיאולוגי מהפכני ומייחס חשיבות רבה לשימוש בתעמולה לקידום מטרותיו ותפיסת עולמו.