ההכרזה על חוקה ועל כינון פרלמנט באיראן – 116 שנים אחרי

איראניX מס' 7 | 8  באוגוסט  2022

 

ב-5 באוגוסט 2022 ציינה הרפובליקה האסלאמית 116 שנים לצו המלכותי של מוט'פר אלדין שאה קאג'אר, שהכריז על חוקה ועל כינון פרלמנט לראשונה באיראן. פרסום הצו סימן את שיאה של המהפכה החוקתית, שאילצה את השאה לאשר חוקה שהגבילה את סמכויותיו. ציון יום השנה לווה בשיח ציבורי סביב סוגיות מפתח הקשורות בדמוקרטיה ובריבונות העם הנתונות לוויכוח מתמשך. מבקרי המשטר האסלאמי הציגו את המהפכה החוקתית כסמל למאבק נגד עריצות ודיכוי. לעומת זאת, במחנה השמרני-מהפכני הדגישו תומכי המשטר את מקום אנשי הדת בהובלת התנועה המהפכנית ותלו את כישלונה בסטייה מאופייה האסלאמי. השיח על מורשת המהפכה החוקתית משתלב בוויכוח הפנימי באיראן בין שמרנים לרפורמיסטים על המשך דרכה של הרפובליקה האסלאמית. חילוקי דעות אלה העמיקו בשנים האחרונות על רקע החרפת הדיכוי הפוליטי והאזרחי והסמכותנות הגוברת מצד המשטר.

 

ב-5 באוגוסט 2022 ציינה איראן 116 שנה לצו החוקתי, שהוציא השאה הקאג'ארי, מוט'פר אלדין שאה, בו הכריז על חוקה ועל כינון פרלמנט (מג'לס) בארצו. פרסום הצו סימן את שיאה של המהפכה החוקתית (1911-1905). התלכדות מספר קבוצות חברתיות, בראשן אנשי דת וסוחרים, שהצליחו לגייס ביעילות תמיכה עממית נרחבת, לא הותירה לשאה ברירה אלא לאשר לראשונה חוקה שהגבילה את סמכויותיו.

למרות שרוב אמצעי התקשורת באיראן התעלמו מציון יום השנה להכרזה על חוקה ב-1906, ההתייחסויות המעטות לתאריך ההיסטורי ביטאו את הוויכוח המתמשך באיראן סביב סוגיות מפתח הקשורות בדמוקרטיה ובריבונות העם. בעוד שמקרב מבקרי המשטר האסלאמי ומתנגדיו היו אלה שהעלו על נס את המהפכה החוקתית והדגישו את חשיבותו של משטר חוקתי כמחסום נגד עריצות ודיכוי, תומכי המשטר במחנה השמרני-מהפכני הבליטו את מקומם של אנשי הדת במהלך המהפכה החוקתית, ובמיוחד את מרכזיותו של שיח' פזלאללה נורי, שהתנגד לעקרון ריבונות העם וצידד במשטר המבוסס על חוקי ההלכה האסלאמית, והוצא להורג בעיצומם של האירועים בראשית המאה ה-20.

ב-5 באוגוסט אתר החדשות "עצר-י איראן", המזוהה עם המחנה השמרני הפרגמטי, פרסם מחדש גרסה מעודכנת של מאמר דעה  פרי-עטו של העיתונאי מהרדאד ח'דיר, שפורסם לראשונה ב-2014. בהקדמה למאמר נכתב כי החלטת האתר לפרסמו מחדש נובעת מהתעלמותם של אמצעי התקשורת הרשמיים במדינה מציון אירועי המהפכה החוקתית ומניסיונם להמעיט בחשיבותה, להכריז עליה כתנועה כושלת ולהציג את שיח' פזלאללה נורי כמנהיגה הראשי. במאמרו טוען ח'דיר כי אחת הסיבות לבקיאות המועטה שקיימת ברפובליקה האסלאמית באשר לאירועי המהפכה החוקתית היא זיהויה עם עמדותיו של נורי והתעלמות מוחלטת מעמדותיהם של יתר מנהיגי המהפכה, לרבות אנשי דת שיעים בכירים שתמכו בה. הוא הביא כדוגמא את ספרי הלימוד ברפובליקה האסלאמית המנסים להוכיח כי המהפכה החוקתית נכשלה במקום להציגה כתנועה להגבלת הסמכויות של השאה והפרדת רשויות. לטענת ח'דיר, המהפכה החוקתית לא נכשלה, אלא שהאירועים שהתרחשו באיראן ערב מלחמת העולם הראשונה הציבו בפניה סכנות חמורות, שחייבו שינוי בסדר העדיפויות והתמקדות בהבטחת ביטחונם האישי של האזרחים על פני חירות ורווחה. אף על פי שהמהפכה לא הצליחה לממש את כל יעדיה, המשיך ח'דיר וטען, היא מסמנת את ראשיתה של תנועה, שהשפעותיה ניכרו היטב בשנים לאחר מכן.

סוכנות הידיעות איסנ"א, המזוהה אף היא עם המחנה הפרגמטי המתון, ביטאה עמדה דומה בריאיון שפרסמה ב-4 באוגוסט עם מהדי נג'פזאדה, מרצה מאוניברסיטת פרדוסי במשהד. נג'פזאדה טען כי לא זו בלבד שאין מדובר במהפכה שכשלה, אלא בתנועה שהשפעתה ניכרת בחברה האיראנית עד ימינו. לדבריו, עקרון החוקה זוכה לתמיכה בקרב הציבור ואזרחי איראן עדיין חותרים למימוש סיסמאותיה. תרומתה הגדולה נעוצה בכך שהיא עוררה את המודעות והחשיבות בהגבלת סמכויותיו של השאה ובחובתם של השליט ושרי הממשלה לתת דין וחשבון על מעשיהם ועל משברים המתחוללים תחת כהונתם.

אמצעי תקשורת המזוהים עם תומכי המשטר בזרם השמרני-מהפכני, לעומת זאת, התייחסו בכתבותיהם לציון יום השנה למהפכה החוקתית כביטוי לכישלון התנועה משום שאפשרה לאינטלקטואלים חילונים ולממשלות זרות להסיט אותה מדרכה. סוכנות הידיעות תסנים, המזוהה עם משמרות המהפכה, פרסמה ב-4 באוגוסט מאמר מאת העיתונאי מוחמד-חוסין נזרי, שהשווה את האינטלקטואלים החילונים תומכי המהפכה החוקתית לאינטלקטואלים רפורמיסטים הפועלים כיום ברפובליקה האסלאמית, כדוגמת סעיד חג'אריאן, הנחשב לאחד האסטרטגים הפוליטיים הבולטים של התנועה הרפורמיסטית. לטענת נזרי, הרפורמיסטים מנסים להציג את המהפכה החוקתית כמודל חלופי למהפכה האסלאמית במסגרת מאבקם להישרדות פוליטית. הם משבחים את המהפכה החוקתית ומצדיקים באמצעותה את דרישתם לתיקון החוקה כדי להגביל את סמכויותיו של המנהיג העליון. בניסיונם להישען על המהפכה החוקתית כדי לספק הצדקה לדרישותיהם הפוליטיות, מתעלמים הרפורמיסטים מכישלונה הנעוץ בסטייה מדרכה המקורית. המהפכה הונהגה בראשיתה על ידי אנשי דת שיעים והיתה דתית במהותה, ולכן גם זכתה לתמיכה מצד החברה האיראנית. אלא שבהמשך, חלק מהאינטלקטואלים ביקשו להפוך אותה מתנועה דתית-לאומית לתנועה דמוקרטית תוך התעלמות מזהותה התרבותית-דתית של החברה האיראנית, מה שהוביל לכישלונה.

סוכנות הידיעות פארס, המזוהה אף היא עם משמרות המהפכה, תלתה את כישלון המהפכה החוקתית בהשפעתן של ממשלות זרות, ובראשן בריטניה, שניצלו את חילוקי הדעות הפנימיים בתנועה המהפכנית כדי להתערב בה ולהכשילה. במאמר פרשנות שפרסמה הסוכנות ב-4 באוגוסט  נכתב, כי המהפכה סטתה ממסלולה בשל התערבותם של אינטלקטואלים חילונים, שגרמה לאנשי הדת בהנהגת נורי לסגת מתמיכתם בה. אינטלקטואלים אלה, שהיו קשורים באופן ישיר או עקיף לממשלות זרות ופעלו בהשפעת רעיונות חילוניים ובהאיים, ביקשו לערער את אופייה השיעי-אסלאמי של המהפכה ולהרחיק את הציבור מאנשי הדת. הפיצול, שנוצר כתוצאה מכך בין אנשי הדת והאינטלקטואלים, איפשר לזרים להתערב בתנועה. לטענת פארס, על האיראנים ללמוד את הלקח מכישלון המהפכה החוקתית ב-1905 בהשוואה לניצחון המהפכה האסלאמית ב-1979 ולהבין שחילוקי דעות פנימיים עלולים להכשיר את הקרקע להשפעות ולמזימות זרות האורבות תמיד בפתח.

יום השנה לאישור החוקה עורר שיח גם ברשתות החברתיות, בעיקר בקרב גולשים המזדהים עם חוגים מלוכניים וקוראים לכינון משטר מלוכני חוקתי באיראן בהנהגתו של רזא פהלווי, בנו של השאה המודח הגולה בארצות הברית. אלה פרסמו את תגובותיהם תוך שימוש בתיוג: "שיבה לחוקתיות" (#بازگشت_به_مشروطه). ערב יום השנה פרסמו בנו של השאה המודח ואלמנתו, פארה דיבא, גילויי דעת בהם העלו על נס את המהפכה החוקתית והציגו אותה כסמל למאבק ברודנות ובדיכוי ולדרישה לכינון משטר דמוקרטי.

השיח על מורשת המהפכה החוקתית משתלב בוויכוח הפנימי הנמשך באיראן בנוגע לתפיסות המנוגדות של ריבונות. מצד אחד ריבונות העם, ומצד שני ריבונות האל המאציל אותה לאנשי הדת המשמשים כנציגיו עלי אדמות. ויכוח זה נמשך מזה שנים ומשקף היטב את חילוקי הדעות בין תומכי המשטר בימין הדתי-שמרני, המקבלים את החוקה אך ורק במסגרת אסלאמית, לתומכי הרפורמות הרואים במהפכה החוקתית סמל למאבק למען חירות, שלטון החוק ודמוקרטיה, להם הם מייחסים משמעות חיובית. חילוקי הדעות בעניין זה העמיקו בשנים האחרונות על רקע הסמכותנות הגוברת המאפיינת את הרפובליקה האסלאמית. המשטר האסלאמי, שהתיימר בעבר לשלב בין מרכיב אסלאמי, שמבטא את ריבונות האל, לבין מרכיב דמוקרטי-רפובליקני, שמבטא את ריבונות העם, דוחק בהדרגה זרמים פוליטיים ורעיוניים חלופים מהמערכת הפוליטית כדי לשמר את הדומיננטיות השמרנית במוסדות השלטון.

לסיכום, יותר מארבעה עשורים לאחר כינון הרפובליקה האסלאמית ממשיכה איראן לעסוק בעיצוב הזיכרון של אירועים היסטוריים משמעותיים, כדוגמת המהפכה החוקתית והמאבק שהוביל ראש הממשלה מוחמד מוצדק למען הלאמת הנפט בראשית שנות החמישים. השיח סביב אירועים חשובים אלה משקף את המתח המאפיין את החברה האיראנית ונותן את אותותיו באופן שבו פועלים הגורמים השונים לעיצוב הזיכרון הקולקטיבי.

 

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>