ריגול, סוכנים שתולים ושוחד: הפעילות החשאית של איראן בעיראק

ליאורה הנדלמן-בעבור*

​

המסמכים המיוחסים למודיעין האיראני, שמקצתם נחשפו לאחרונה בתקשורת האמריקאית ומתייחסים לשנים 2015-2014, חושפים היבטים שונים בתהליך ההתבססות של איראן בעיראק, לרבות מידע מבצעי, הליכי גיוס של מודיעים מקומיים ופרטים שונים אודות פעולות ריגול של סוכנים מטעמה. היקף ההשפעה שהשיגה איראן היה במידה רבה תולדה של הנסיבות הפוליטיות המקומיות ששיחקו לטובת המשטר בטהראן, במיוחד נוכח כישלון ארה"ב להשיג את יעדיה בתום קרוב לעשור של נוכחות ומעורבות בעיראק.

חלון ההזדמנויות של המודיעין האיראני 

הפלישה האמריקאית והפלת משטרו של צדאם חוסין ב-2003 גררו בעקבותיהן ניסיון מצד כוחות הקואליציה המערביים בראשות ארה"ב לנרמל את עיראק, לייצב אותה שלטונית ולקדם בה דמוקרטיה. מאמצים מיוחדים הושקעו בהקמת יחידות עלית מקומיות, שצוידו ואומנו על ידי כוחות אמריקאים מובחרים, אך בתוך כך הוזנחה האוכלוסייה האזרחית והמשך הנוכחות הצבאית של ארה"ב עוררה התנגדות שאותה ליבו (וממשיכים ללבות) גם גולים עיראקים מתוך איראן, דוגמת האיתאללה הבכיר כּאט'ם חוסיני האירי (CFR, Feb. 7, 2005; IRNA, Aug.23, 2019). 

הציפיות מצד אזרחי עיראק לעתיד טוב יותר בחסות מערבית התבדו נוכח פעילותם של גורמים מיליטנטיים שהתנגדו לנוכחות של הקואליציה המערבית, והגיבו באמצעות פעולות גרילה בדמות מכוניות תופת ובהסלמה של העימות האתני והלחימה בין העדות השונות (סונים, שיעים וכורדים) במדינה. נסיבות אלה הפכו את עיראק לחממה, מפלט ומוקד פעילות עבור גורמים הקשורים באל-קאעדה ולוחמי ג'יהאד אחרים מרחבי העולם, ביניהם דאע"ש. הלחימה המתמשכת בין הכוחות השונים בעיראק גבתה את חייהם של עשרות אלפי עיראקים והובילה לגלים המוניים של פליטים שנמלטו מהמדינה לאיראן, לסוריה ולמדינות נוספות.

בריאיון עם פרנאז פציחי, כתבת הניו-יורק טיימס שנמנתה עם צוות הכתבים הבינלאומי שעיבד ובחן את אמיתות המסמכים במשך כשנה, מוזכרות שתי סיבות נקודתיות שהניעו את איראן תחילה להתערב ובהמשך, לפי הערכות מסוימות, לפעול למען הפיכתה של עיראק למדינת לוויין הכפופה לה. האחת דפנסיבית, קשורה לחשש שנעור בקרב קברניטי איראן לאחר הפלישה האמריקאית לאפגניסטן ולעיראק והתמוטטות המשטרים שם, שהרפובליקה האסלאמית תהיה הבאה בתור במיגור "ציר הרשע," כפי שהגדירו נשיא ארה"ב, ג'ורג' ווקר בוש ב-2002. הסיבה השנייה אופנסיבית וגורסת שאיראן פועלת לייצא את המהפכה שלה ולבסס את מעמדה כשחקן הדומיננטי במפרץ מבחינה אידיאולוגית וצבאית. עיראק, ש-60% מאוכלוסייתה שיעית, היוותה מבחינות אלה חוליה חשובה המקשרת בין סוריה ללבנון, ששם שאפו האיראנים לבסס את אחיזתם גם כן. שאיפה זו קיבלה חיזוקים בדצמבר 2011, כאשר בתום תשע שנות לחימה, הכריזה ארה"ב על סיום מעורבותה הצבאית בעיראק. 

הוואקום שנוצר בעיראק כתוצאה מהנסיגה האמריקנית, היווה חלון הזדמנויות נוסף שאותו מיהרה איראן לנצל. הגם שההתבססות דאע"ש בחלקים שונים של עיראק היוותה אתגר בטחוני שהרפובליקה האסלאמית נאלצה ונחלצה לספק לו מענה. מסמכי המודיעין האיראני שהודלפו לתקשורת המערבית וחלק מתוכנם נחשף לאחרונה, מעלים כי סוכנים ומודיעים, שגויסו ופעלו במשך השנים תחת הCIA-, פנו לשתף פעולה עם המודיעין האיראני לאחר שננטשו על ידי מפעיליהם האמריקאים, בעוד שחלק מהם שודלו כבר קודם לכן על ידי האיראנים לשמש סוכנים כפולים. בתמורה להטבות, תמריצים (כלכליים ואחרים) וחסות שהבטיחו מפעיליהם האיראנים, העבירו הסוכנים והמודיעים העיראקים מידע רב שאותו הם צברו במהלך השנים.

המסמכים שהודלפו חושפים פרטים רבים גם על אופי הפעילות החשאית של איראן והיקפה. פרטים אלה כוללים מידע מגוון החל מאיסוף מודיעין שגרתי באמצעות פגישות ליליות שהתקיימו בצדי הדרכים, במרכזי קניות ובאירועים משפחתיים וכלה בתיעוד ויזואלי של המראות ונחיתות של מטוסים אמריקאים ומעקב אחר תנועת כוחות של ארה"ב ובעלות בריתה בעיראק, ששוגרו שוב לאזור ב-2014 כדי להיאבק בדאע"ש. מעבר לכך חושפים המסמכים העברת מידע מסווג ורגיש הרבה יותר שכלל מיקומים של בתי מסתור ופרטים על הפעילות המבצעית של הסוכנים העיראקים תחת מפעיליהם האמריקאים.

​הסוכנים הכפולים אף הציעו לחלוק עם מפעליהם האיראנים ציוד טכנולוגי מתקדם שאותו הם קיבלו מהאמריקאים כגון תוכנות ריגול, אמצעי מעקב ועדכוני תוכנה חודשיים להפעלתם. לצד פוליטיקאים עיראקיים, שיעים וכורדים, וכן אנשי דת מקומיים, הפכו הסוכנים הכפולים לנדבך מרכזי בפעילות של איראן בעיראק. הם גם שימשו ערוץ יעיל להעברת כספי שוחד בהיקפים עצומים לבכירים בפוליטיקה ובמערכת המשפט העיראקית שנועדו לקדם את האינטרסים הכלכליים של איראן בעיראק. המסמכים חושפים פרטים ואינדיקציות אודות מאמציהם ארוכי השנים של סוכנים בשירות איראן להשגת שיתוף פעולה מצד ההנהגה העיראקית והסתננותם לכל המערכות החיים הפוליטיים, כלכליים ודתיים בעיראק.

מאבק כוחות ויריבות בקהילת המודיעין

בנוסף למידע על הפעילות החשאית של איראן בעיראק, המסמכים מגלמים בתוכם פרטים על מערך המודיעין של הרפובליקה האסלאמית. על אופיו המורכב הצביעה כתבה שהתפרסמה ב-2014 על ידי סוכנות הידיעות פארְס, המזוהה כמקורבת למשמרות המהפכה (משה"מ). הכתבה, שהציעה הצצה נדירה למערך המודיעין האיראני, התייחסה למאבק כוח פוליטי בין המשרד למודיעין ולביטחון לבין יחידות המודיעין של משה"מ. בעוד הראשון כפוף אדמיניסטרטיבית לנשיא ולממשלה, יחידות משה"מ, שכוללות בנוסף ל'כוח קודס' (האחראי, בין השאר, על מבצעים חשאיים מחוץ לאיראן) גם יחידת מודיעין וארגון לביטחון מידע, כפופים ישירות למנהיג הרוחני העליון, איתאללה עלי ח'אמנהאי.

בהיעדר חלוקה ברורה של סמכויות וכפילות בתחומי אחריות מסוימים, התפתחה עם השנים יריבות בין היחידות השונות על משאבים, מבצעים ויוקרה. סוכנות הידיעות פארְס הצביעה גם על קושי בתיאום ובעיות בשיתוף מידע ופעולה בין לא פחות מ-16 יחידות ממשלתיות נפרדות שעוסקות בענייני מודיעין (חלק לא מבוטל מהן הוקם בשני העשורים האחרונים), ועל היעדר שליטה מלאה של השר הממונה על המתרחש בהן Oct.30, 2014)  ,Payvand).

היריבות בין הסוכנויות צפה ועלתה אל פני השטח מספר פעמים בעשור החולף (FP, Aug.9, 2019). ב-2009 הטיחו נציגים ממשה"מ האשמות קשות כלפי המשרד למודיעין ולביטחון. משום שהמשרד לא עשה את עבודתו כראוי, טענו במודיעין משה"מ, הפכו ההפגנות לאחר פרסום תוצאות הבחירות באותה שנה למהומות אלימות שיצאו מכלל שליטה (FAS, Dec. 2012). לעומת זאת, עלי מוטהרי, חבר פרלמנט שמבקר בעקביות את כפילות הסמכויות בקהילת המודיעין, כתב ב-11 באוגוסט 2009 לעורך הראשי של היומון כיהאן: "כאשר אנחנו מותירים את ניהול המשבר בידיו של [חוסין] טאיבּ [ראש יחידת המודיעין של משה"מ] שיש לו היכרות אינטימית גדולה יותר עם אלות מאשר עם חשיבה והיגיון, בל נתפלא על אופי התוצאות" ( IranWire, Oct.17, 2014).

מקור: https://www.newiraqcenter.com/en/security/1737

באופן לא פחות תקיף התבטא מוטהרי גם ב-2017, במהלך ויכוח סוער נגד אישור מינויו של מחמוד עלווי לתקופת כהונה שנייה כשר למודיעין ולביטחון בממשלתו של הנשיא חסן רוחאני. מוטהרי, ששימש באותה העת סגן יו"ר הפרלמנט, טען שהתנגדותו אינה אישית אלא מבוססת על פגם מערכתי, והיא נובעת מכך שעלווי לא הצליח לבלום את הרחבת הסמכויות והפעילות המודיעינית של משה"מ על חשבון המשרד שהוא נבחר לעמוד בראשו, ומכאן שהוא אינו ראוי לתפקיד. בתגובה טען עלווי, שהעברת הסמכויות הייתה בהוראת המנהיג הרוחני, ובמקרה כזה אין מקום לסירוב (RadioFarda, Aug.17, 2017).

מאבק היוקרה בין גופי המודיעין גרף כותרות נוספות באותה שנה. המשרד למודיעין ולביטחון התרעם על כך שיחידת המודיעין של משה"מ מייחסת לעצמה הישגים ומבצעים שהוא היה אחראי להם, כגון לכידתו של המנהיג הסוני-בלוצ'י של ארגון ג'ונדאללה, עבדול -מאלכ ריגי ב-2010, והמהלכים שהביאו לשחרור נכסים איראנים מוקפאים בגובה 1.7 מיליארד דולר, אותם העבירה ארה"ב לאיראן ב-2016 (Tabnak, Feb.26, 2017). מחלוקות בין שני גופי המודיעין עוררו בשנתיים האחרונות עימותים פומביים נוספים במקרה של עבדול רסול דרי אצפהאני, רואה חשבון איראני-קנדי, שהיה חבר בצוות המו"מ של איראן עם המעצמות על תכנית הגרעין שלה. בניגוד לממצאים של יחידת המודיעין של משה"מ על פיהם הוא נכלא בעוון ריגול, בכירים במשרד המודיעין העריכו ואף התעקשו שהוא חף מפשע (The Guardian, Sep.9, 2018).

בשונה מאצפהאני, במקרה של מאזיאר אבראהימי, שנכלא בעוון חשד לשיתוף פעולה עם ישראל ומעורבות בהתנקשות בארבעה מדעני גרעין איראניים בשנים 2012-2010, הובילה התערבות מצד יחידת המודיעין של משה"מ להוכחת חפותו ובהמשך לשחרורו. משה"מ חשפו כי הודאותיו בעבירות שיוחסו לו נגבו בכוח על ידי חוקרי משרד המודיעין, שהיו להוטים לרשום לעצמם הישג נוסף (Aug.9, 2019 ,Iranintl). חרף הרושם שעשוי להתקבל באשר למערך המסואב והמסורבל של המודיעין באיראן (ראו תרשים לעיל), דומה כי התנהלותם הפרגמנטרית וכפילות סמכויות בין הארגונים השונים שפועלים לכאורה באופן עצמאי, תורמים לכך שהם מאזנים ובולמים זה את זה.

חשיפת ההדלפה של המסמכים המיוחסים למודיעין האיראני בתקשורת האמריקאית אינה מציעה חדשות מרעישות באשר למעורבות של איראן בעיראק, כפי שהיא מוסיפה ניחוח מסתורין ופיקנטריה לערוצים חשאיים שבהם הרפובליקה האסלאמית עושה שימוש כדי להבטיח את השפעתה. פעילות של סוכנים ומודיעים איראנים בעיראק הייתה ידועה לכוחות הקואליציה המערבית בראשות ארה"ב מראשית נוכחותם באזור, ומוושינגטון אף יצאו לא פעם קריאות לטהראן לכל היותר להפסיק ולכל הפחות למתן את פעילותם (2005 ,CFR). גם ארגוני אופוזיציה איראניים גולים, שנוטים להפיץ נתונים לא מדויקים ומופרזים לצורכי תעמולה, טענו ב-2007 כי בעיראק פועלים לא פחות מ-32,000 סוכנים בשירות איראן (EIFA, March 5, 2007). לפעילות חשאית שהיקפה ואופייה לוט בערפל, נוספו בשני העשורים האחרונים מגעים גלויים והקצאת משאבים רחבת היקף מצדה של איראן בעיראק. על כך מלמדת בזעיר אנפין הצהרתו האחרונה של יו"ר הארגון לקידום הסחר של הרפובליקה האסלאמית, לפיה רבע מסך כל היבוא של עיראק, בהיקף של 10 מיליארד דולר, מקורו באיראן (Fars, Dec.6, 2019). בנסיבות אלו ובהתחשב בסנקציות הבינלאומיות שמכבידות על כלכלתה מבית, תתקשה איראן לוותר בנקל על השקעותיה ועל מעורבותה, בין אם החשאית ובין אם הגלויה, בעיראק. מנגד, גם המשק העיראקי תלוי, לפחות בשלב זה, בתמיכה האיראנית. 

*ליאורה הנדלמן-בעבור היא ראשת מרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב; עורכת הקובץ איראן אז ועכשיו: חברה, דת ופוליטיקה, הקיבוץ המאוחד, 2017 ומחברת הספר Creating the Modern Iranian Woman: Popular Culture between Two RevolutionsCambridge University Press, 2019 

מ ר כ ז    א ל י א נ ס    ל ל י מ ו ד י ם    א י ר א נ י י ם    ( A C I S ) 

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל Irancen@tauex.tau.ac.il 

טל':03-640-9510    פקס03-640-6665 :

זמן איראן ● 69 8 בדצמבר 2019

©   כל הזכויות שמורות