זמן איראן מס' 3

​

סקירה מס' 3 ● 22 בדצמבר 2006

תוצאות הבחירות למועצת המומחים ולרשויות המקומיות באיראן: משמעויות ראשוניות

רז צימט*

 ב-15 בדצמבר התקיימו ברחבי איראן הבחירות למועצת המומחים ולרשויות המקומיות במקביל. רק 165 מועמדים התמודדו על 86 המושבים במועצת המומחים, האחראית לפי חוקת הרפובליקה האסלאמית לפקח על פעילות המנהיג, למנות לו יורש ואף להדיחו אם מצאה כי אינו כשיר עוד להמשיך ולמלא את תפקידו. במקביל, התמודדו כ-230 אלף מועמדים על למעלה מ-110 אלף מושבים במועצות המקומיות בערים ובכפרים ברחבי המדינה.

הבחירות למועצת המומחים התקיימו זו הפעם הרביעית מאז כוננה המועצה בדצמבר 1982. על אף חשיבות המועצה, כגוף המוסמך למנות ולהדיח את המנהיג העליון של איראן, לא זכו הבחירות למועצה להתעניינות רבה. זאת משום שהמועצה אינה מהווה גוף פעיל בחיים הפוליטיים היומיומיים, ולנוכח פסילתם של רוב המועמדים, שאינם מזוהים עם הזרם השמרני המרכזי, ששלט עד כה בשני שלישים בקירוב ממושבי המועצה. מועצת שומרי החוקה, גוף שמרני שמחצית מחבריו ממונים על-ידי המנהיג העליון ומחציתם מאושרים על-ידו, אישרה רק שליש מקרב כ-500 מועמדים, שביקשו להתמודד על מושב במועצה. בין השאר נפסלו כמעט כל המועמדים המזוהים עם הזרם הרפורמיסטי וכן מספר מועמדים אולטרה-שמרנים, המקורבים לאיתאללה מחמד-תקי מצבּאח-יזדי, הנחשב כסמן ימני קיצוני וכמדריכו הרוחני של נשיא איראן הנוכחי, מחמוד אחמדינז'אד.

על פי הערכות שיעור ההצבעה בבחירות הנוכחיות הוא למעלה מ-60 אחוזים, שיעור גבוה יחסית לבחירות הקודמות למועצת המומחים ולמועצות המקומיות. בשנים 1990 ו-1998 שיעורי ההצבעה למועצת המומחים היו 37 אחוזים ו-47 אחוזים בהתאמה. במערכות הבחירות למועצות המקומיות בשנים 1999 ו-2003 הגיעו שיעורי ההצבעה ל-64 ו-49 אחוזים בהתאמה.

מתוצאות הבחירות הנוכחיות למועצת המומחים עולה כי חברי המועצה המכהנים הבולטים, שבו וזכו במושב במועצה וכי הזרם השמרני המסורתי הצליח לשמר את אחיזתו במועצה. הנשיא לשעבר, עלי אכּבּר האשמי רפסנג'אני, שהפסיד לאחמדינז'אד בבחירות האחרונות לנשיאות, זכה במקום הראשון בבחירות שנערכו למועצה בתהראן. גם איתאללה מצבּאח-יזדי שב וזכה במושב במועצה. תוצאות הבחירות היו צפויות נוכח פסילתם של רוב המועמדים שלא היו מזוהים עם המחנה השמרני המסורתי התומך במנהיג איראן, איתאללה עלי ח'אמנהאי. בשימור הסטטוס-קוו במועצה יש כדי להצביע על יכולתו של המחנה השמרני - לפחות בשלב הנוכחי - לשמר את מעמדו לעומת שני יריביו הפוליטיים המרכזיים: המחנה הרפורמיסטי והמחנה האולטרה-שמרני. לאחר הניצחון של המועמדים האולטרה-שמרנים (או "השמרנים החדשים") בבחירות האחרונות למג'לס בשנת 2004 ובבחירות לנשיאות בשנת 2005 הועלתה האפשרות, שתומכי אחמדינז'אד והאיתאללה מצבּאח-יזדי ינסו לכבוש גם את מועצת המומחים על מנת שיהיה ביכולתם להגביל את כוחו של ח'אמנהאי ובבוא היום אף להשפיע על מינוי יורשו. הכישלון להגדיל את כוחם במועצה משקף את הצלחתם של השמרנים המסורתיים לשמר את מעמדם במועצה לפחות עד הבחירות הבאות למועצת בעוד שמונה שנים. בכך הוכיח המנהיג ח'אמנהאי, כי כשם שעלה בידו בעבר להגביל מאוד את כוחם של הרפורמיסטים, תומכי הנשיא לשעבר ח'אתמי, כשאלה ביקשו להוביל רפורמות פוליטיות, כך יש בכוחו גם בשלב זה להגביל את שאיפותיהם של תומכי אחמדינז'אד ומצבּאח-יזדי מלהפוך לגורם כוח דומיננטי יותר בעיצוב עתידה של הרפובליקה האסלאמית.

הבחירות למועצות המקומיות נערכו זו הפעם השלישית מאז המהפכה האסלאמית ב-1979. הבחירות המוניציפאליות הראשונות התקיימו בפברואר 1999 בהתאם להחלטת הנשיא דאז, ח'אתמי, שביקש לחזק באמצעותן את שלטון החוק ולהגביר את המודעות הפוליטית של אזרחי איראן. בבחירות אלה זכו הרפורמיסטים בניצחון מכריע כאשר הישגם בלט בעיקר בבחירות למועצת עיריית תהראן, בהן זכו ברוב מוחלט. אלא שבבחירות שנערכו כעבור ארבע שנים נחלו הרפורמיסטים תבוסה צורבת ומועצת העיר החדשה בתהראן, שעברה לשליטה מוחלטת של השמרנים, בחרה באחמדינז'אד לראשות העיר.

גם הפעם התמקדה תשומת הלב במערכת הבחירות ל מועצת עיריית תהראן. בעוד רוב הפלגים המשתייכים למחנה הרפורמיסטי הצליחו להציב רשימה מוסכמת של חמישה עשר מועמדים, לא הצליחו השמרנים להסכים על רשימה אחת והריצו שלוש רשימות מרכזיות. אחת מהן, בהנהגת אחות הנשיא, פּרוין, ייצגה את תומכי אחמדינז'אד, והשנייה ריכזה את תומכיו של ראש העיר המכהן, מחמד באקר קאליבּאף. על אף הקרבה האידיאולוגית של אחמדינז'אד וקאליבּאף והרקע האישי המשותף שלהם (שניהם שירתו בעבר במשמרות המהפכה), קיימת בין השניים יריבות אישית ופוליטית מרה, שלא אפשרה לתומכיהם להציב רשימה מאוחדת. בנוסף לשתי רשימות אלה הריצה "חזית תומכי קו האמאם" רשימה שלישית.

מהתוצאות הרשמיות של הבחירות למועצת עיריית תהראן עולה, כי רשימת ה"אצולגראיאן", תומכי ראש העיר קאליבּאף, הצליחה להכניס שמונה ממועמדיה למועצת העיר. הרפורמיסטים הצליחו להכניס ארבעה נציגים ורשימת תומכי אחמדינז'אד ("ראיחה ח'וש ח'דמת") הצליחה להכניס שני נציגים בלבד. כמו כן נבחר מועמד עצמאי, המקורב לרשימת ה"אצולגראיאן". תוצאות אלה משקפות הישג מסוים עבור הרפורמיסטים לאחר שורה של תבוסות במערכות הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, למג'לס ולנשיאות. עם זאת, נכזבה תקוותם של הרפורמיסטים לכבוש מחדש את מועצת העיר למרות רשימת המועמדים המוסכמת שהם הציגו. בשונה מכישלונותיהם הקודמים בבחירות, אותם יכלו לתלות באופן חלקי לפחות בפיצול מחנה תומכי הרפורמה ובשיעורי ההצבעה הנמוכים, הם יתקשו הפעם להסביר את חוסר הצלחתם באופן דומה. נראה, כי הקושי המרכזי, שניצב בפני הרפורמיסטים, נותר כשהיה במערכת הבחירות האחרונה לנשיאות: חוסר היכולת להשיג תמיכה רחבה של השכבות הנמוכות והמשך התבססותם על מעמדות הביניים והמשכילים. הרפורמיסטים בתהראן רצו לבחירות תחת הסיסמה: "להביא את הדמוקרטיה לשולחן האוכל של העם". בכך הם ביקשו להתריס כנגד אחמדינז'אד, שרץ לבחירות לנשיאות תחת ההבטחה, שטרם קוימה, "להביא את הכנסות הנפט לשולחן האוכל של העם". אלא, שתוצאות הבחירות בתהראן, המשקפות ככל הנראה את הלכי הרוח בציבור האיראני כולו, מצביעות על כך, שסדר היום הכלכלי והחברתי, ולאו דווקא המאבק ליישום רפורמות פוליטיות, הוא שמכתיב עדיין את ההצבעה של רוב אזרחי המדינה.

ביחס להישגם המוגבל של הרפורמיסטים, נחשבת התוצאה, אותה השיגה רשימת תומכי הנשיא אחמדינז'אד בתהראן, לכישלון משמעותי. גם בערים נוספות לא הצליחה רשימת תומכי הנשיא להשיג יותר ממספר מושבים בודדים במועצות המקומיות. כישלון תומכי הנשיא, שהדגישו לאורך מערכת הבחירות את תמיכתם בממשלת אחמדינז'אד ומדיניותה, יכול להתפרש גם כתבוסה של הנשיא עצמו, שכבר החל לאבד בחודשים האחרונים תמיכה מצד רבים מבני בריתו לשעבר. הביקורת על מדיניותו של אחמדינז'אד, בעיקר לנוכח כישלונו לממש את הבטחותיו לשפר את מצבם הכלכלי של האזרחים ולהיאבק בשחיתות, אינה מוגבלת עוד ליריביו הפוליטיים של הנשיא, כדוגמת הנשיאים לשעבר: ח'אתמי ורפסנג'אני. בחודשים האחרונים הולכת וגוברת הביקורת כנגד מדיניותו הכלכלית הפופוליסטית והבלתי אחראית גם מצד אלה המשתייכים למחנה הפוליטי של אחמדינז'אד. גם אם אין בתוצאות הבחירות בתהראן כדי לשקף באופן מלא את הלכי הרוח של כלל הציבור האיראני, יש בהן מעין תמרור אזהרה לנשיא לקראת הבחירות הצפויות למג'לס בשנת 2008 ובעיקר לקראת הבחירות הבאות לנשיאות, הצפויות להתקיים בשנת 2009.

תוצאות הבחירות למועצת עיריית תהראן עשויות ל הוביל לגיבוש קואליציה, בעיקר לקראת ההצבעה הצפויה על מינוי ראש העיר. גיבוש קואליציה בין נציגי המחנה הרפורמיסטי לבין נציגי השמרנים, תומכי ראש העיר קאליבּאף, אינה מלאכה קלה כלל ועיקר, אך היא עשויה לשרת את האינטרסים הפוליטיים של שני המחנות. הרפורמיסטים יוכלו לשוב ולקחת חלק בעוגת השלטון המקומי בבירה, לאחר שהורחקו ממנו בשנים האחרונות, והם עשויים לראות בכך הזדמנות להמשיך בשיקום כוחם לקראת מערכות הבחירות הבאות. בתמורה לשיתופם בקואליציה יוכל קאליבּאף להמשיך בכהונת ראש העיר, שכבר הוכחה במקרה של אחמדינז'אד, כקרש קפיצה נוח למדי להתמודדות על משרת הנשיאות. קואליציה כזו לא תוכל אומנם לטשטש את הפערים האידיאולוגיים העמוקים בין שני המחנות, אך היא עשויה להוות פתח למערכת בריתות חדשה בפוליטיקה האיראנית.

לבסוף, מערכת הבחירות, שזה עתה הסתיימה, מהווה עדות נוספת לבשלותה ולחיוניותה של המערכת הפוליטית באיראן. המשטר האיראני יחגוג בעוד פחות מחודשיים 28 שנה לכינונו מאז המהפכה האסלאמית. לא זו בלבד שמשטר זה הצליח לשרוד מלחמה קשה בת שמונה שנים עם עיראק ואת מותו של מנהיג המהפכה, איתאללה ח'מיני בשנת 1989, אלא שהוא גם שרד עד כה בהצלחה רבה כ-25 מערכות בחירות. מי שתולה תקוות ביסודותיו המעורערים כביכול של המשטר האסלאמי באיראן כדי להביא להפלתו ולהחלפתו במשטר פרגמטי יותר, לא יוכל למצוא בבחירות אלה ראיה להחלשות אחיזתו בשלטון■

*רז צימט הוא תלמיד מחקר לתואר שלישי בביה"ס להיסטוריה ועמית מחקר במרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב.

מרכז אליאנס ללימודים איראניים (ACIS)

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל: irancen@tauex.tau.ac.il טל' 03-640-9510 פקס' 03-640-6665

זמן איראן 3 ● 22 בדצמבר 2006 © כל הזכויות שמורות.