זמן איראן מס' 21

סקירה מס' 21 ● 16 בינואר 2011

 

ויקיליקס, איראן ומדינות ערב

צ'לסי מולר*

בעקבות הדלפת המסמכים החסויים באתר ויקיליקס, מיהרו קברניטי הרפובליקה האסלאמית להגיב על התדמית השלילית של מדינתם, כפי שהיא נחשפת במסרים הלא-רשמיים של מנהיגים ערביים ביחס לאיראן. הדלפות אלו מלמדות שמנהיגי מדינות ערב, ביניהן ערב הסעודית, מצרים, קטר, בחריין ואיחוד האמירויות הערביות, רואות בתכנית הגרעין האיראנית איום מוחשי. בשיחה שהתקיימה עם דיוויד פטראוס, מפקד פיקוד המרכז של צבא ארצות-הברית, ציין מלך ערב הסעודית עבדאללה שיש "לערוף את ראש הנחש", בהתייחסו לאיראן. פרסום אחר חושף שיורש העצר של אבו דאבי, הנסיך מחמד בן זאיד אל-נהיאן, גורס שפצצה גרעינית בידי איראן היא איום מהותי אף יותר מארגון אל-קאעדה. הדלפות ויקיליקס חושפות גם את הדאגה של נשיא מצרים, חֻסני מבּארכּ, שהתייחס לתכנית הגרעין האיראנית בשיחות לא-רשמיות, והדגיש, "כולנו מבועתים"!

בתגובה לחשיפה של ויקיליקס, ציין נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד, שפרסום המסמכים הוא חלק מ"הלוחמה הפסיכולוגית" שאותה מנהלת ארצות-הברית נגד מדינתו (Press TV, November 29, 2010). דובר משרד החוץ האיראני, ראמין מהמאן-פּאראסת, טען אף הוא שפרסום זה הוא מהלך מחושב ותכליתו לחרחר מלחמה בקרב מדינות המפרץ הפרסי. הוא גם קרא לשכנותיה הערביות של איראן לגלות ערנות יתרה לטקטיקות אמריקאיות מעין אלו (Press TV, November 30, 2010).

מלבד האשמות כלפי ארצות-הברית על כך שהדליפה מסמכים אלה בכוונה, חושפת התגובה האיראנית תמורות אחדות בתפיסת הביטחון האזורית של הרפובליקה האסלאמית. תמורות אלו כוללות פרטים על עמדת ההנהגה האיראנית כלפי סוגיית הביטחון במזרח התיכון, התפקיד של ארצות-הברית באזור והיחסים בינה לבין שכנותיה במפרץ הפרסי. המדיניות האזורית של איראן התבססה על היותה המדינה הכשירה ביותר להבטחת ביטחון המפרץ עוד מימי שלטונו של רזא שאה פּהלוי (1941-1925). לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979, היא שאפה להפוך לחוד החנית האסלאמית במזרח התיכון. בעשור האחרון משתדלת איראן לערער ולהגביל את כוחה של ארצות-הברית במזרח התיכון בכלל  ובמפרץ בפרט, ובה בעת היא פועלת למען ביצור מעמדה האזורי.הנשיא אחמדינז'אד ותומכיו הפוליטיים משוכנעים כי לאיראן נתונה הזכות להיות הכוח הדומיננטי באזור, וסבורים כי הנסיבות הנוכחיות מצביעות על כך שהמדינות הערביות יקבלו את הנהגתה בעתיד הקרוב.

המכשול העיקרי שניצב בפני איראן כמנהיגת אזור המפרץ הפרסי הוא ההסתמכות של מדינות המפרץ הערביות על גורם הגמוני זר שיבטיח את ביטחונן בשעת הצורך. בעבר היו אלו הבריטים, שקיימו קשרים הדוקים עם מדינות המפרץ הערביות עד לשנת 1971, ובהמשך החלו למלא תפקיד זה האמריקאים. בהתאם לכך, אחדות ממדינות המפרץ, ביניהן כווית, בחריין, קטר, איחוד האמירויות הערביות ועומאן, מארחות מתקני צבא וחיילים אמריקאים בשטחן הריבוני. וכך, בעוד שמדינות המפרץ הערביות רואות בכוחות אלה ערובה לביטחונן הלאומי, איראן רואה בנוכחות האמריקאית הזרה סכנה מהותית ומכשול לשאיפותיה האזוריות.

במהלך שנות התשעים של המאה העשרים, נועדה מדיניות ה"בלימה הכפולה" של הנשיא ביל קלינטון לבודד את איראן בזירה הבינלאומית ולחתור תחת השפעתה האזורית. הפלת משטרו של צדאם חוסין ב-2003 וחוסר הוודאות לגבי עתידה של המדינה, לאחר הפלישה האמריקאית, עוררו חוסר יציבות בעיראק. מנהיגי הרפובליקה האסלאמית ביקשו לנצל נסיבות אלה על מנת להגביר את ההשפעה האיראנית בעיראק, וכך להציב אתגר לנוכחות האמריקאית באזור. בהתאם לכך יצרה איראן "מרחב השפעה" בתוככי עיראק. היא דאגה לטפח קשרים תרבותיים, דתיים ומסחריים עם הרוב השיעי בעיראק, תמכה במאבקיהן של מיליציות שיעיות כנגד סונים ועודדה את ההתנגדות לכיבוש האמריקאי במדינה זו. באופן דומה, גם בלחימה המתמשכת באפגנסתאן מצאה איראן קרקע פורייה לקידום האינטרסים שלה.

מאמציה של איראן לחזק את השפעתה ברחבי המזרח התיכון משתקפים גם בתמיכתה בעימותים סיעתיים ובמאבקים בין-עדתיים, רובם בין סונים לשיעים, בלבנון, תימן ועזה. בכל אחת מהזירות הללו, מצאו עצמם פלגים פרו-מערביים, שקיבלו תמיכה ממדינות ערביות סוניות, במאבק אלים עם פלגים שנתמכים על ידי איראן. כתוצאה מכך, החלו משקיפים ומומחים באזור להתייחס לעימותים אלה כאל "מלחמה קרה" בין איראן למדינות ערב. 

איראן המשיכה לקדם את תדמיתה כמדינה היחידה שביכולתה להנהיג את ההתנגדות האסלאמית בפני המערב ובפני הכוחות הציוניים, ובה בעת שקדה על עמימות בכל הקשור למדיניותה הגרעינית מול המערב. בקרב ציבור נרחב במדינות ערב ניעורו גילויי אהדה רבים שתומכים בהתחזקותה של איראן, גם בתחום הגרעין, על מנת שתהווה מעין "משקל נגד" כוחן והשפעתן השליליות של ארצות-הברית וישראל באזור. בגילויי אהדה מעין אלה בקרב ציבור נרחב במדינות ערב היה לערער על מעוזי הלגיטימציה של מנהיגים ערביים, שנתפסים, לעיתים שכיחות, כמי שנכנעים בנקל לכוחות מערביים.

בנוסף לכך, קיים חשש בקרב מנהיגים ערביים שנשק גרעיני יבטיח את ההגמוניה האיראנית באזור המפרץ בפרט ובמזרח התיכון בכלל, אך בהצהרותיהם הפומביות בעניין זה הם נוקטים בלשון זהירה. כך, למשל, למרות שהמועצה לשיתוף פעולה במפרץ מצהירה באופן קבוע על תמיכתה ב"זכותה [של איראן] להחזיק באנרגיה גרעינית למטרות שלום", היא גם מקפידה להפציר באיראן לשתף פעולה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

זאת ועוד, עם התגברות ההערכות בדבר תקיפה אפשרית של ארצות-הברית ו/או ישראל על מתקני גרעין איראניים, החלה הנהגת הרפובליקה האסלאמית לאיים בפעולת תגמול נגד בסיסים אמריקאיים שממוקמים במדינות המפרץ הערביות. ביוני 2007, עלי שמח'אני, היועץ האסטרטגי של עלי ח'אמנהאי, הצביע על אפשרות של "פעולת גמול" שכזאת מצד איראן, שתכלול שיגור טילים נגד מטרות אסטרטגיות במדינות המפרץ הערביות, ביניהן בתי זיקוק נפט ותחנות כוח. החשש של מדינות המפרץ הערביות מפני מימושו של תרחיש שכזה, בדמות מתקפה איראנית על מתקניהן האסטרטגיים, הפך לנדבך במדיניות החוץ הרשמית שלהן בסוגיית תכנית הגרעין של איראן. במסיבת עיתונאים, שהתקיימה במאי 2006, הצהיר הנסיך הכוויתי אל-אחמד ג'אבּר אל-צבּאח ש"אין סיבה לחשוש מתכנית הגרעין האיראנית למטרות שלום". בפברואר 2007 ביטא גם שר החוץ הבחרייני השיח' ח'אלד, את התמיכה של מדינתו בזכות של איראן ליישם "תכנית גרעין למטרות שלום" (arabicnews.com, February 26, 2007; Gulf States Newsletter, June 23, 2006).

בשנת 2006, בעקבות ההסלמה במאבקים הסיעתיים בעיראק והעימות בין הפת"ח לחמאס על ההנהגה ברשות הפלסטינית, החלו להתגבר בקרב ההנהגה הסעודית הקולות שהוכיחו את איראן ובאי-כוחה על תרומתם לחוסר היציבות במזרח התיכון. השיקולים של ערב הסעודית נגד הפיכת איראן לכוח הגמוני באזור הם בעיקר אסטרטגיים, החשובים שבהם קשורים באבטחת מצבורי הנפט הגדולים שברשותה במזרח המדינה, וכן אבטחת תעבורת מיכליות הנפט מהמדינה ומחוצה לה במימי המפרץ. על שום ההיסטוריה הטעונה בין שתי המדינות ומשום שאיראן כבר איימה בעבר לחסום את מצרי הורמוז, ערב הסעודית אינה מעוניינת שהמסחר הסעודי יהיה תלוי בחסדיה של איראן. זאת ועוד, משפחת המלוכה הסעודית חושדת כי איראן מסייעת לתנועות רדיקאליות ומקדמת את האידיאולוגיה המהפכנית שלה, דבר שעלול להפר את היציבות הפוליטית בממלכה. נוכח חששות אלה, שקלה ההנהגה הסעודית את ההצעה האמריקאית לתמוך בבידודה של איראן.

על אף השיקולים של ההנהגה הסעודית, העריכו בתהראן ששחיקת מעמדה של ארצות-הברית באזור יגרום למדינות הערביות, וביניהן ערב הסעודית, להכיר בכוחה הגובר ובהתפשטות השפעתה של איראן. הקשיים של ארצות-הברית בהתמודדות עם המאבקים הבין-עדתיים והסיעתיים באזור, עוררו חשש בקרב מדינות ערב הסוניות, ביניהן ערב הסעודית, שעימותים אלה יערערו על יציבות משטריהן. בנוסף לכך, ארצות-הברית לא הצליחה עד כה לבלום את ההשפעה האזורית המתרחבת של איראן וגם לא את קידום תכניתה הגרעינית. גם האפשרות של הגררות האזור לעימות צבאי בין ארצות-הברית לאיראן, היוותה גורם לדאגה בקרב מדינות המפרץ הערביות. 

וכך, בינואר 2007, קיבלה העמדה האיראנית חיזוק מצד המלך הסעודי עבדאללה, שסטה מן המדיניות האמריקאית שקראה לבודד את איראן, והזמין את יו"ר הפרלמנט האיראני עלי לאריג'אני לביקור בריאד. ההזמנה של המלך עבדאללה, שנועדה להשקיט את המאבקים בעיראק, בלבנון וברשות הפלסטינית, פתחה מחדש את ערוץ התקשורת בין שתי המדינות. בהמשך ח'אמנהאי אף פנה למלך הסעודי שיסייע בתיווך בין איראן לארצות-הברית בנושא הגרעין. מהלך נוסף בהפשרת היחסים הטעונים בין שתי המדינות התרחש בסוף אותה שנה, כאשר המלך עבדאללה הזמין את הנשיא אחמדינז'אד להשתתף בטקסי החג' המסורתיים.

ההנהגה האיראנית גילתה אהדה כלפי הפשרת היחסים בינה לבין ערב הסעודית, ואף יותר מכך העריכה את ניסיונותיה של הממלכה הסעודית לצנן את יחסיה עם ארצות-הברית. במרץ 2007 גינה המלך עבדאללה את הפלישה האמריקאית לעיראק כ"כיבוש זר נטול לגיטימציה"; נמנע מהשתתפות פעילה בועידת השלום שהתקיימה באנאפוליס בחסות ארצות-הברית, ואף ביטל את השתתפותו בארוחה רשמית שתוכננה לכבודו בוושינגטון במהלך נובמבר 2007. העמדה החדשה שהציג המלך הסעודי אותתה לאיראנים שערב הסעודית לא תהווה מכשול בפני שאיפותיה הגרעיניות של איראן. כמו כן, מחקר שנערך בשנת 2007 בהזמנת המג'לס האיראני קבע ש"שיפור היחסים עם ערב הסעודית, יכול לשפר את עמדת המיקוח הדיפלומטית של איראן נגד המערב" (BBC Monitoring, April 16, 2007).

ואולם, מהלכי ההתקרבות בין איראן לערב הסעודית לא נמשכו לאורך זמן. ערב הסעודית חיפשה אחר אסטרטגיה שתאפשר לה להתקרב לאיראן בניסיון להגביל אותה. בד בבד ביקשה ההנהגה הסעודית להבטיח את מעוזי כוחה והשפעתה האזוריים, וזאת בלי לפגום באופי יחסיה עם ארצות-הברית. המסרים החשאיים שהודלפו בויקיליקס חושפים שעל אף הצהרותיהם הפומביות של מנהיגי מדינות ערב, שמגלים תמיכה באיראן וב"זכותה (להפיק) אנרגיה גרעינית לצרכי שלום", מקנן בקרבם חשש שאיראן אכן תשיג נשק גרעיני.

הצהרות התמיכה הפומבית מצד מרבית מדינות ערב, מסייעות להנהגה האיראנית להציג את ההרמוניה וההסכמה ששוררים בין איראן לשכנותיה. בתגובה לגילויים הלא-רשמיים בויקיליקס, שמשקפים עמדה אחרת, ובמענה לשאלת עיתונאים לדעתו של הנשיא על כך שהעולם הערבי רואה באיראן את הגורם המאיים ביותר על בטחון האזור, הדגיש הנשיא אחמדינז'אד ש"מדינות האזור הן ידידותיה ואחיותיה [של איראן], ואמירות אלו לא ישפיעו על היחסים ביניהן" (IRNA, November 30, 2010). גם אמצעי התקשורת האיראניים מיהרו לפרסם הצהרות מפי מנהיגים ערביים שתומכים בעמדה הרשמית של איראן, לפיה החשיפה של ויקיליקס הייתה חלק ממזימה אמריקאית לחתור תחת היחסים ההדוקים הקיימים בין מדינות מוסלמיות.

בעמדתה הרשמית ממשיכה איראן לדבוק בדעה שהמזרח התיכון בכלל והמפרץ הפרסי בפרט יהיו יציבים יותר מבחינה ביטחונית, כאשר ארצות-הברית תסיג את כוחותיה מהאזור ומדינות מוסלמיות יקבלו על עצמן את האחריות לביטחון האזורי. מדינות המפרץ הערביות חוששות שאם יתממשו שאיפותיה של איראן והכוחות האמריקאיים אכן ייסוגו מהאזור, איראן תהפוך לכוח הדומיננטי ביותר במפרץ. בשוך סערת ויקיליקס, שר החוץ היוצא של איראן מנוצ'הר מֻתַקי, הצהיר כי למדינות המפרץ הערביות אין סיבה לחשוש מפני התחזקותה של איראן. בועידת ביטחון שהתקיימה בבחריין הוא הצהיר בפני עמיתיו: "עוצמתנו האזורית היא העוצמה שלכם ועוצמתכם האזורית היא העוצמה שלנו... צמיחתנו רק תניב את הצמיחה של אחרים (al-Jazeera, December 4, 2010). הדלפות ויקיליקס, שחשפו את חששם של מנהיגים ערביים מפני איראן, הבהירו מדוע ההצעה של איראן - שעיקרה יציאת כוחות ארצות-הברית מהמפרץ ויצירת מסגרת ביטחונית בחסות מדינות האזור - לא הצליחה לזכות בתמיכתן הסוחפת של מדינות המפרץ הערביות■

divider

* צ'לסי מולר היא עמיתת מחקר זוטרה במרכז ללימודים איראניים ותלמידת מחקר לתואר שלישי בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.

* תרגם מאנגלית: רן לוי.

 


 

מר כ ז    א ל י א נ ס    ל ל י מ ו ד י ם    א י ר א נ י י ם  ( A C I S ) 

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל Irancen@tauex.tau.ac.il 

טל':03-640-9510    פקס03-640-6665 :

זמן איראן ● 21  16 בינואר 2011

©  כל הזכויות שמורות 

 

facebook

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>