זמן איראן מס' 33

​

סקירה מס' 33 ● 17 בדצמבר 2012

 דילמות איראניות בצל 'מבצע עמוד ענן' 

דורון יצחקוב*

'מבצע עמוד ענן', שהחל ב-14 בנובמבר 2012 עם חיסולו של אחמד ג'עברי, מפקדה בפועל של הזרוע הצבאית של החמאס, הותיר חותם ברמה האזורית והגיאופוליטית. על אף הקושי לצפות שינויים לטווח הארוך, ניתן כבר בנקודת הזמן הנוכחית לומר כי למעורבותה של מצרים בגישור הקונפליקט הייתה השפעה ישירה על מערך השיקולים של מדיניות החוץהאיראנית. הסיבה נעוצה בכך שאיראן חשה עצמה נדחקת לשולי מפת ההגמוניה האזורית, על-אף תמיכתה בתנועת החמאס לאורך ציר הזמן.

מעורבותה של מצרים בכלל ושל הנשיא מחמד מורסי בפרט בניהול המשא ומתן נתפסה בתהראן כמהלך שמחזק את הזיקה והקרבה האידיאולוגית-רגשית בין תנועת החמאס למצרים, החורגת מעבר לשיקולים אינסטרומנטליים. ההנהגה באיראן מודעת היטב לכך שבין תנועת האחים המוסלמים במצרים לחמאס ברצועת עזה קיימת זיקה אידיאולוגית שיש לה ביטוי, בין השאר, במסמך המכונן של התנועה (סעיף 2 באמנת החמאס) (הערוץ האקדמי, 26 במרץ 2008). גם מנהיגים נוספים כמו ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן ואמיר קטר, חאמד בן ח'ליפה אל-ת'אני, הציבו עצמם כשותפים אפשריים לקידום המשא ומתן. ואולם, העובדה שמנהיגים אלה - במיוחד ארדואן - כשלו בקבלת לגיטימציה בשל עמדתם החד-צדדית לטובת החמאס נתפסה באיראן כסימן נוסף להתחזקות השפעתה של מצרים על החמאס.

הבנה חדשה זו עומדת בניגוד לאהדה הרבה בתהראן לבחירתו של מורסי כנשיא מצרים ביוני האחרון ולציפיות המוקדמות לחידוש היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. סוכנות הידיעות האיראנית אירנ"א מיהרה להכריז ש"נצחונו של מורסי, הוא ניצחונו של חסן אל-בנא", מייסד תנועת האחים המוסלמים (אירנ"א, 1 ביולי 2012). הנשיא המצרי גם התקבל בכבוד רב בעת ביקורו בתהראן במסגרת כנס המדינות הבלתי-מזדהות, שהתקיים באוגוסט 2012. אמצעי תקשורת באיראן הבליטו בהרחבה את העובדה כי מורסי הינו הנשיא המצרי הראשון שביקר באיראן מזה שלושים ושלוש שנה (וואלה, 30 באוגוסט 2012).

ההתייצבות של הנשיא מורסי כשחקן מרכזי בניהול המשא ומתן גררה עמה שינוי מגמה בצד האיראני, שבא לביטוי בביקורת גוברת כלפי מנהיגה הנוכחי של מצרים. עקב כך, לצד מאמרי שבח והלל לתנועת החמאס בחרה העיתונות האיראנית להסתייג מפעולותיו של הנשיא מורסי בטענה שהוא מונע משיקולים אינטרסנטיים, שמשרתים לרוב את שאיפותיה האזוריות של ארצות הברית. הנשיא המצרי הוצג בתקשורת האיראנית כמי שמנצל את הישגיו בעימות האחרון בעזה לטובת ביסוס מעמדו האישי במצרים ובעולם הערבי (אבתכאר, 27 בנובמבר 2012). במאמר מערכת של העיתון ג'מהורי-י אסלאמי תואר הנשיא מורסי כדיקטטור, שחותר להשלטת כוחו על העם ומערכת המשפט, ובאותו הקשר אף הושווה לקודמו, חוסני מבארכ (ג'מהורי-י אסלאמי, 27 בנובמבר 2012). גם העיתון אעתמאד ביטא את מורת רוחו מצעדיו האחרונים של הנשיא מורסי, שאותם הוא כינה "כמדיפים ריח של דיקטטורה" (אעתמאד, 27 בנובמבר 2012). 

תגובתה של התקשורת באיראן נוכח העלייה במעמדה האזורי של מצרים בכלל ושל הנשיא מורסי בפרט קשורה במישרין לתחושה השוררת בצד האיראני מאז תום העימות של "אובדן דיבידנדים חיוניים" במוקדי ההשפעה באזור. לא בכדי הדגישו כלי התקשורת האיראנים את תמיכתה ההיסטורית של איראן בתנועת החמאס במישור הצבאי, הכלכלי והאידיאולוגי. מתן ביטוי פומבי כה נרחב לסיוע הצבאי שהוענק (ומוענק) לחמאס חורג במקצת מדרכה של איראן, הנמנעת מלחשוף את טביעת אצבעותיה בעימותים א-סימטריים במזרח התיכון ומחוצה לו. ראוי אפוא לציין, כי ההשלכות האזוריות של 'מבצע עמוד ענן' הן גורם אחד בפאזל השיקולים של מדיניות החוץ האיראנית. לנגד עיניה של איראן ניצבים, כל העת, שיקולי מדיניות השזורים בהתרחשויות בסוריה והשלכותיהן על מעורבותה בלבנון, במתיחות הנוכחית בינה לבין תורכיה, ובעוינות מתמשכת בינה לבין ערב הסעודית, במיוחד בהקשר של בחריין (ראו זמן איראן מס' 24). אולם מעל לכול, ניצבת מסכת יחסיה של איראן אל מול המערב ובכלל זה התמורות במצבה הכלכלי לנוכח הסנקציות המופעלות עליה כתוצאה ממדיניות הגרעין שלה.

בהקשר זה מן הראוי להסב את תשומת הלב גם לקווי היסוד של מדיניות החוץ האיראנית בכל הכרוך במאבקהישראלי-פלסטיני ובתמיכתה בתנועת החמאס בעת הנוכחית. הבסיס לתפיסה האיראנית נעוץ במשנתו של מחולל המהפכה האסלאמית, איתאללה ח'ומיני, שכרך את התנגדותו לישראל עם סלידתו העזה ממחמד רזא שאה (1979-1941), וממדיניות החוץ האוהדת שלו כלפי ישראל וארצות-הברית. מאז הקמת הרפובליקה האסלאמית הפכה הדמוניזציה של ישראל במרחב המזרח תיכוני לכלי אסטרטגי מן המעלה הראשונה במדיניות החוץ האיראנית. המשטר הפוסט-מהפכנימרבה לעשות שימוש במרכיב האנטי-ישראלי כמנוף ליצירת גשר לעולם הערבי הסוני. עקב כך מוכנה ההנהגה בתהראן להתעלם מאירועים בעלי משקל בהיסטוריה הפוסט-מהפכנית. כך לדוגמה, בחרה איראן להשמיט מרישומי ההיסטוריה את אי-התייצבותו של אש"פ לצדה במלחמת איראן-עיראק (1988-1980). זאת, על-אף תמיכתה הבלתי מסויגת בארגון ובמנהיגה דאז יאסר ערפאת שכללה סיוע כלכלי, הכשרת לוחמים, ומסירת מבנה הנציגות הישראלית כמתנה לארגון לאחר מיגורו של משטר השאה. לכאורה, פרט זה עלול להיחשב זניח במשקלו, אולם בהתחשב בחותם שהותירה מלחמה זו על הבניית התודעה והאתוס הלאומי האיראני, ניתן לשייך את ההבלגה של תהראן לשיקולים ברמה התועלתית גרידא.

המאמצים של איראן לקידום קשריה ומעמדה בזירה הבינלאומית הביאו אותה להישגים לא מבוטלים, כשהבולטים בהם באמריקה הלטינית ואפריקה. ואולם, במרחב המזרח תיכוני צפויים לאיראן אתגרים לא פשוטים על מנת לשמר את השפעתה נוכח האירועים בסוריה והשלכתם על יחסיה עם לבנון ועם תורכיה. בשל סיבות אלה שיגר המנהיג הרוחני העליון, עלי ח'אמנהאי, את יושב ראש הפרלמנט, עלי לאריג'אני, לביקורים רשמיים במדינות אלה בסמוך להכרזה על הפסקת האש בין ישראל לחמאס. המטרות העיקריות של הביקורים היו: (א) חיזוק הקשרים עם פלגים בהנהגה הפלסטינית שעימם התרופפו הקשרים לאור תמיכת איראן בנשיא סוריה; (ב) ניסיון להביא לשחרור אנשי משמרות המהפכה שנשבו בידי המורדים בסוריה; (ג) הורדת סף המתיחות עם תורכיה והידוק הקשרים הבילטראליים עמה; (ד) הידוק הקשר בין חזבאללה לחמאס בהשראת איראן (בי.בי.סי בפרסית, 24 בנובמבר 2012). הבחירה ביושב ראש הפרלמנט למשימה זו מעידה על קיום מכניזם של דואליות, בין משרד החוץ ללשכת המנהיג העליון, ועל החשיבות הרבה שמייחסת הרפובליקה האסלאמית למדיניות החוץ שלה.

ניתן לסכם ולומר, כי מאמציה של איראן לקידום מעמדה בעולם המוסלמי בכלל ובמרחב המזרח תיכוני בפרט ימשיכו להותיר חותם על המאבק הפלסטיני, חרף הכניסה של האחים המסלמים לזירה ואולי אף כפועל יוצא מכך. עמדתה של איראן כלפי ישראל תוסיף להישאר ללא שינוי בטווח הנראה לעין, עקב היותה נדבך מרכזי המשרת ממד אידיאולוגי ואינסטרומנטלי כאחד. בשל כך, נראה כי התמורות הנגזרות מ'מבצע עמוד ענן' יובילו את איראן למקד מאמץ לשימורהשפעתה ולהגנה על אינטרסים שנתפסים מבחינתה כחיוניים בזירה המזרח תיכונית. נראה אם כן כי האמרה: "אויבו של אויבי-ידידי", תוסיף לשמש מוטיב חשוב בעיני איראן במאזן הכוחות האזורי גם בעת הנוכחית ובעתיד הנראה לעיין ■

*דורון יצחקוב ( dorongym@gmail.com) סיים השנה את לימודי התואר השלישי באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלו בהנחיית פרופ' עוזי רבי ופרופ' דוד מנשרי עסקה בנושא: "יחסי איראן-ישראל 1963-1948 - הפרספקטיבה האיראנית".

מרכז אליאנס ללימודים איראניים (ACIS)

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל: Irancen@tauex.tau.ac.il 

טל' 03-640-9510 פקס' 03-640-6665

זמן איראן 33 ● 17 בדצמבר 2012 © כל הזכויות שמורות