זמן איראן מס' 31
.png)
סקירה מס' 31 ● 29 במאי 2012
הויכוח הפנימי ברוסיה על טיב הקשרים עם איראן
רואי בר-שדה*
האיתותים מצד איראן בדבר רצונה להדק את היחסים בין שתי המדינות, מציבים את רוסיה בשנים האחרונות בעמדת מגננה. זאת בעיקר בשל לחצים מצד מדינות המערב, ובראשן ארצות הברית, שקוראות לה לצמצם את קשריה הצבאיים עם הרפובליקה האסלאמית ולתמוך בהטלת סנקציות נוספות על איראן במועצת הביטחון של האו"ם. למרות שביוני 2010 הצביעה רוסיה במועצת הביטחון בעד הטלת סבב רביעי של סנקציות נגד איראן, הרי שבחודש נובמבר 2011 הודיע סגן שר החוץ הרוסי, גנאדי גטילוב, שרוסיה לא תתמוך בהטלת סנקציות נוספות נגד איראן (חדשות וואלה, 9 בנובמבר 2011). להודעה זו הצטרפה באפריל 2012 הצהרתו של שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, אשר התבטא בחריפות כלפי המדינות המאיימות בתקיפה [צבאית] באיראן והזהיר ש"לא ניתן לחזות את השלכותיה של תקיפה באיראן ושכל שימוש מונע בכוח אסור על פי הדין הבינלאומי" (2 באפריל RIANOVOSTI, 2012).
"תכנית האטום של איראן לצורכי שלום", איור: מיכאיל זלטקובסקי, רוסיה, 4 באוגוסט 2007, מקור: irancartoom.com
המקור ליחס האמביוולנטי שמפגינה רוסיה בהקשר האיראני עשוי להימצא בתולדות היחסים בין שתי המדינות מאז המהפכה האסלאמית ב-1979. בתקופה הסובייטית, בדומה לעידן הפוסט-סובייטי, התנהל במוסקבה שיח פנימי נוקב באשר למדיניות שעליה לנקוט כלפי הרפובליקה האסלאמית. אמנם ליאוניד ברז'נייב, נשיא ברית המועצות באותה העת, מיהר לחלוק שבחים למהפכת 1979, וראש הממשלה הראשון של הרפובליקה האסלאמית, מהדי באזרגאן, קרא ל"קידום הבנה הדדית בין איראן לברית המועצות". ואולם, מבחינה אידיאולוגית שררה תהום עמוקה בין המשטר הסובייטי הקומוניסטי-אתאיסטי לבין התיאוקרטיה האסלאמית-שיעית, שתיעבה את האידיאולוגיה המרקסיסטית-החילונית מיסודה.
כתוצאה מכך, אחדים מחברי ההנהגה הסובייטית באותה העת גילו סימני דאגה מפני גבול משותף (באורך 1,690 ק"מ) עם מדינה בעלת אידיאולוגיה דתית העוינת את ברית המועצות, שהייתה עלולה לחלחל אל תושביה המוסלמים של ברית המועצות. הצהרות חוזרות ונשנות מפי אביה הרוחני של המהפכה, איתאללה ח'ומיני, כגון: "לא למזרח ולא למערב", לא נעלמו גם כן מאוזניהם של מצדדי גישה זו. לעומת העמדה הזו, הגישה שהכריעה את המדיניות הסובייטית באותן שנים, הדגישה את התבוסה שנחלה המדיניות האמריקאית באיראן עם הדחת השאה, והאמינה כי על בסיס זה ניתן יהיה לקדם יחסים תקינים בין שתי המדינות. לשם כך, ברית המועצות אף "גייסה" תיאורטיקנים ו"מזרחנים" סובייטים שטענו שהאסלאם, כמו הלאומיות, טומן בחובו מרכיבים פרו-מהפכניים ואנטי-מהפכניים, שיכולים לסייע בקידומה של מהפכה סוציאליסטית, ולכן ניתן היה להבין כיצד האסלאם שיחק תפקיד משמעותי במהפכה האיראנית.
הרפובליקה האסלאמית מצדה נקטה משנה זהירות ביחסיה עם ברית המועצות במהלך העשור של שנות השמונים. אמנם איתאללה ח'ומיני לא נמנע מאזכור שכנתו מצפון תוך שימוש בכינויי גנאי, כגון: "השטן האדום" ו"השטן השני", וחברי המפלגה הקומוניסטית האיראנית ("תוּדֶה") נרדפו בשיטתיות על ידי המשטר. ואולם, בהשוואה לעמדה האיראנית כלפי ארצות הברית, יחסה של הרפובליקה האסלאמית כלפי רוסיה נתפס במוסקבה כמתון. גם נוכח המדיניות הסובייטית באפגניסטן והסיוע שלה בחימוש של עיראק, הסתפקה הרפובליקה האסלאמית בגינויה של ברית המועצות בלבד, ונקטה בסנקציות כלכליות מוגבלות נגדה. מאמצע שנות השמונים, הגבירה ברית המועצות, בהנהגת מיכאיל גורבצ'וב, את היקף הסחר עם איראן, אך רק לאחר יציאת הכוחות הסובייטים מאפגניסטן ב-1989, חל שינוי משמעותי ביחסים בין שתי המדינות. הביקור הרשמי של עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, שכיהן באותה העת כיו"ר המג'לס, במוסקבה בשנת 1989, הצביע על ראשית הידוק הקשרים ביניהן.
בעידן גורבצ'וב התחדש בברית המועצות השיח הפוליטי בסוגיית אופי יחסיה עם מדינות אסיה, לרבות איראן. ההדים של שיח זה ניכרים גם כיום בשתי גישות שונות שהתפתחו מאז לגבי איראן בקרב האליטה השלטונית ברוסיה:
גישה אחת, ה"אירו-אסיאתית", רואה באיראן בעלת ברית חיונית ואסטרטגית עבור רוסיה. מרבית מצדדיה של גישה זו משתייכים לזרם הלאומני-הרוסי ששם דגש על ייחודיות הציוויליזציה הרוסית, שאינה "מזרחית" או "מערבית", ולכן סולידריות רוסית עם מדינות אירופה אינה בעלת חשיבות עליונה מבחינתו. כמו כן, העמדה האיתנה וחסרת הפשרות שמפגינה הרפובליקה האסלאמית אל מול מעצמות המערב, ובראשן ארצות הברית, מעוררת הערכה בקרב תומכי הלאומיות הרוסית שמצדדים בגישה זו.
גישה שנייה, שניתן לכנותה גישת "קלף המיקוח", גורסת שיש לקדם ברית זמנית עם הרפובליקה האסלאמית כקלף מיקוח שיאפשר לרוסיה לזכות בתמיכה וויתורים מצד מדינות המערב בנושאים אחרים. רוב התומכים בגישה זו מעוניינים להעצים את מעמדה והשפעתה של רוסיה במרחב האירופאי-אטלנטי ולחזק את קשריה עם מדינות האזור (להרחבה: Dmitry Shlapentokh, Russian Elite Image of Iran, 2009).
החל מראשית שנות התשעים, עם התפרקות הגוש הסובייטי, הפך הזרם "האירו-אסיאתי" לזרם שהכתיב את טיב היחסים בין רוסיה למדינות אסיה. בעקבות הנסיבות החדשות התאפשר לאיראן להרחיב את השפעתה ברפובליקות הסובייטיות לשעבר, אך היא נמנעה מ"ייצוא המהפכה" שלה אליהן וכן מגילויי תמיכה בהן בעיתות של עימות. ב-1992, למשל, במהלך מלחמת האזרחים בטג'יקיסטן נמנעה איראן מכל עימות ישיר עם רוסיה, בהנהגת בוריס ילצין, שתמך בכוחות הפרו-רוסיים שהדיחו את הממשלה האסלאמית בדושאנבה, בירת טג'יקיסטן, וזאת למרות שבעבר היא דווקא תמכה בה (ראו גם זמן איראן מס 5, 10 במרץ 2008). מדיניות ההסכמה שבשתיקה של תהראן עם המדיניות של רוסיה ברפובליקות המוסלמיות החדשות, שיקפה בעיני הרוסים את נכונותה של איראן לוותר על האינטרס האידיאולוגי-אסלאמי שלה על מנת לשפר את יחסיה עם רוסיה. הנטייה של האליטה הרוסית לגישה האירו-אסייתית בשילוב האנרכיה ששררה ברוסיה והמשבר הכלכלי בתקופת שלטונו של בוריס ילצין (1991- 1999), תרמו לחתימת ההסכם הרוסי-איראני, בשנת 1995, לבניית הכור הגרעיני בבושהר.
עד בחירתו של ולדימיר פוטין כנשיא רוסיה, בשלהי שנות התשעים, דומה שידם של תומכי הגישה "האירו-אסיאתית" הייתה על עליונה. פוטין, בדומה לרבים באליטה השלטונית בתקופתו, גדל על ברכי הגישה "האירו-אסיאתית". ואולם, בעקבות התחדשות המתחים האתניים בין התושבים הרוסים לתושביה המוסלמים של הפדרציה הרוסית, שהחלו לגבור בשלהי כהונתו של ילצין, חודש השיח הפנימי ברוסיה על טיב היחסים עם איראן. מלחמת צ'צ'ניה השנייה, שפרצה באוגוסט 1999 והסלימה מספר חודשים לאחר מכן עם בחירתו של הנשיא פוטין, תרמה במיוחד לעליית קרנה של גישת "קלף המיקוח", שמוצאת בברית עם איראן מהלך זמני, כל זמן שהוא משרת את האינטרסים הרוסיים מול המערב.
נוסף לכך, עלייה במספר פיגועי הראווה ברחבי רוסיה, ביוזמת מורדים מהקווקז, השפיעה אף היא על עמדתה של האליטה הרוסית כלפי הרפובליקה האסלאמית, שהחלה להצטייר כמדינה אסלאמיסטית המאיימת על בטחונה של רוסיה. עמדה זו מצאה במידה מסוימת אחיזה בתפיסה ההיסטורית של רוסיה שרואה את עולם האסלאם כיחידה הומוגנית. רבים באליטה השלטת ברוסיה אינם עורכים הבחנה בין שיעים לסונים, ובהתאם לכך אין בעיניהם כל הבדל בין איראן השיעית לארגוני הג'האד הסוניים הפועלים בקווקז. זאת למרות שהרפובליקה האסלאמית סולדת מארגוני הג'האד הסוניים ומזהה אותם כגורמים עוינים. על רקע זה החל לגבור החשש בקרב האליטה הרוסית גם מפני תכנית הגרעין של איראן. האפשרות שאיראן כמדינה גרעינית תהפוך למעצמה במרחב האסיאתי, שעדיין נתון להשפעתה הדומיננטית של רוסיה, הסתמנה כגורם שעלול לאיים על האינטרסים של מוסקבה ברפובליקות הסובייטיות לשעבר של מרכז אסיה ודרום הקווקז.
מדיניותה האמביוולנטית של רוסיה כלפי איראן מעסיקה גם את הרפובליקה האסלאמית, שקברניטיה מגלים חשדנות כלפי המניעים הרוסיים. ביוני 2010, בעקבות תמיכתה של רוסיה בהטלת סנקציות נוספות נגד איראן במועצת הביטחון, קרא היומון האיראני השמרני קודס לממשלה לקדם את פיתוח הגרעין של איראן עם תורכיה, ברזיל וסין על חשבון רוסיה כדי להבהיר לה שתכנית הגרעין האיראנית אינה בת ערובה בידה. היומון אף הוסיף והדגיש כי נראה שרוסיה רואה באיראן "שותפה נחותה" בלבד (קודס, 8 ביוני 2010 מצוטט בממר"י, 24 ביוני 2010).
לאור כל זאת, דומה שגישת "קלף המיקוח" היא המכתיבה בימינו את מדיניותה של רוסיה כלפי איראן. על אף שהגישה "האירו-אסיאתית" נעלמה כמעט לחלוטין מהשיח הפוליטי הנוכחי שמתנהל בקרב האליטה הרוסית, אין להמעיט בהשפעתה ובמורשת שהיא הותירה אחריה על תולדות היחסים בין שתי המדינות.
לבסוף, המעורבות הגוברת של ארצות הברית ברפובליקות הסובייטיות לשעבר, כדוגמת גיאורגיה, בנוסף לניסיונותיה להציב מערכות הגנה נגד טילים במדינות מזרח אירופה, עוררה ומעוררת חששות כבדים במוסקבה. אי לכך, תפקידה של איראן כ"קלף מיקוח" במערכת היחסים בין רוסיה לארצות הברית גדל בצורה ניכרת בשנים האחרונות. בתקופת הנשיא פוטין ודמיטרי מדווידב (2012-1999) המדיניות של רוסיה כלפי איראן הוכיחה כי במידה רבה היא תלויה בוויתורים שמוכנה לעשות וושינגטון לטובתה של מוסקבה. כך שלפחות לעת עתה נראה שנחתם הגולל על אפשרות לקיומה של ברית רוסית-איראנית, שאינה תלויה במדינה שלישית, כדוגמת ארצות הברית■
* רואי בר-שדה הוא סטודנט בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.
-------------------------------------------------------------------------------------
מרכז אליאנס ללימודים איראניים (ACIS)
אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040
דוא"ל: Irancen@tauex.tau.ac.il
טל' 03-640-9510 פקס' 03-640-6665
זמן איראן מס' 31 ● 29 במאי 2012 © כל הזכויות שמורות
