זמן איראן מס' 29

​​

סקירה מס' 29 ● 5 במרץ 2012

"משנכנס אדר מרבין בשמחה": מנהגי פורים באיראן

אסתר שקלים*

המקור של חג הפורים, כפי שמוזכר במגילת אסתר, בבירת ממלכת פרס ומדי, שבה חסה רוב העם היהודי באותה התקופה. בימינו, המאפיין הבולט והמזוהה ביותר עם חג הפורים בישראל הוא מנהג התחפושות והמסכות, שמקובל כמעט בכל המגזרים בציבור היהודי ובקרב קבוצות גיל שונות. לעומת זאת, באיראן, ערש החג, נוהג ההתחפשות לא היה מוכר כלל עד לעת החדשה. קהילות יהדות איראן התוודעו לנוהג זה רק בעקבות חיזוק קשריהם עם הקהילות היהודיות באירופה  במאה העשרים. לפי הערכות רבות, מיוחס מנהג התחפושות בפורים להשפעת קרנבל המסכות המקומי בוונציה של ימי הביניים. מאיטליה הוא התפשט במרוצת הדורות לקהילות נוספות באירופה ומשם הגיע לקהילות יהודיות במזרח התיכון, לרבות יהודי איראן. המורים בבתי הספר של רשת אליאנס הצרפתית, שהציגה בפני יהודי ארצות האסלאם מנהגים יהודיים אירופאים שונים, נהגו לערוך לתלמידיהם מסיבת תחפושות בימי החג. מנהגים נוספים חושפים דמיון ושוני בין הנרטיב וההתנהלות של חג פורים כפי שהוא התגבש בקרב  קהילות יהודי איראן לאלו שמוכרים כיום בישראל.

סיפור מגילת אסתר, כפי שמלמדים עליו מקורות מקראיים, התרחש בשושן הבירה. העיר שושן מזוהה על ידי חוקרים רבים עם העיר שוש (סוזא), בדרום מערבה של איראן. ואולם, על פי המסורת שהתגבשה בקרב יהודי איראן, שושן מזוהה דווקא עם העיר המדאן, היא אחמתא המקראית, בירת הקיץ של השושלת האחאמנית, שאותה ייסד מלך האימפריה הפרסית כורש במאה השישית לפנה"ס. כמו כן גורסת מסורת יהודי איראן, שכורש היה למעשה בנם של המלך אחשוורוש ואסתר. קשר ביולוגי זה הוא שהוביל, לפי המסורת  של יהודי איראן, להצהרת כורש ולהיתר שהעניק המלך ליהודים לשוב לארצם לאחר גלות בבל, ולהקים בה את בית המקדש השני. למרות שנרטיב זה אינו עולה בקנה אחד עם הכרונולוגיה ההיסטורית, הוא השתרש באפוסים מונומנטליים, שנכתבו על ידי גדולי המשוררים שקמו ליהודי איראן, במיוחד בכתביו של מולאנא שאהין, בן המאה הארבע עשרה, שנולד ככל הידוע בעיר שיראז.

במחזור השנה של קהילות יהדות איראן נחשב פורים לחג שולי יחסית, והוא נימנה עם החגים שבהם מרבים בביטויי שמחה ועליזות. לקראת פורים היו התלמידים ב-כוּתאבּ (ה"חיידר") מעתיקים בכתב ידם  את מגילת אסתר וחוזרים ומשננים את תוכנו וכן פיוטים נוספים שקשורים לחג.  בשבת "זכור" שלפני  החג, היה קורא הקהל שהתכנס בבתי הכנסת, לפני תפילת מוסף, את הפיוט "מי כמוך ואין כמוך" לרבי יהודה הלוי, בפרסית-יהודית. לקראת מוצאי שבת זו היה מתאסף הציבור בבתי הכנסת לשמיעת תפסיר, תרגום שני של מגילת אסתר, שנכתב במקורו בארמית ותורגם במחצית השניה של המאה התשע-עשרה לפרסית-יהודית על ידי הרב שמעון חכם. רב הקהילה (מולא) היה חוזר ומספר את מעשה הצלתו המופלאה של עם-ישראל בימי מרדכי ואסתר, מרחיב במשמעותם האקטואלית של המדרשים והאגדות שכלולים בתרגום זה, ומעודד את המאזינים להזדהוּת עם גיבורי המגילה ולחיזוק אמונתם באלוקים ובישועתו. מצוות תענית אסתר, שמתקיימת יום לפני החג, זכתה באיראן להקפדה יתירה. עם זאת, נוהג הצום של נשים רווקות, גם כסגולה מיוחדת לנישואים במהלך השנה הבאה, התפתח רק במקומות מסוימים. מנהגים נוספים שהשתרשו בקרב קהילות יהדות איראן כללו העברת מגש לאיסוף תרומת מחצית השקל להחזקת בית הכנסת ולקופת רבי מאיר בעל הנס. ההתרמה התקיימה לרוב עם תום הצום בקרב קהל המתפללים בבתי הכנסת.

מקום משכנם האחרון של גיבורי המגילה, מרדכי ואסתר, שמזוהה עם אחוזת קבר קדומה שממוקמת בעיר המדאן, נחשב מאז ומתמיד לאחד האתרים הקדושים ביותר ליהודי איראן. המקום מהווה מרכז עלייה לרגל לתפילה ולתחנונים למילוי בקשות, לא רק עבור יהודים אלא גם עבור מוסלמים, ובמהלך כל ימות השנה ולא רק בפורים. במועד תענית אסתר ובפורים המקום נוטה להיות הומה במיוחד. במהלך הדורות אף השתרשה האמונה כי צום ולינה במקום, לצד הצדיקים הטמונים בו, מסייעים להתגשמות משאלות.

ראוי לציין, כי מבנה הקבורה של מרדכי ואסתר מוכר ברפובליקה האסלאמית כאתר מורשת היסטורי (Prees-TV, 9 December 2008). ואולם,  בדצמבר 2010 דיווחו מקורות עיתונאיים על הפגנת סטודנטים מאוניברסיטת בו עלי סינא בהמדאן, שאיימו לפגוע באחוזת הקבר אם ישראל תפגע במסגד אל-אקצא (Radio Farda, 8 January 2011). 

ביטויי פולחן נוספים שקשורים בחג הפורים, כפי שהוא נחוג באיראן, משתקפים בכתביו של הנוסע בנימין השני, שביקר במקום הקבורה בשנת 1850. בספר מסעותיו מספר בנימין השני כיצד במהלך קריאת המגילה באתר היו "מכים כל בני העדה בחזקת-היד על כפות הקברים, כאילו יחפצו להגיד בזה לאמור: פה מונחים אלה אשר הצילו את אבותינו" (י' בן יוסף בנימין, מסעי ישראל, ליק, תרי"ט, עמ' 91). מצוות מְחִיַת-המן התקיימה באיראן בחדווה רבה, כאשר בשעת הקראת שמו במגילה נהוג לרקוע ברגליים ולטפוח בידיים בליווי רעשנים ביתיים, שהוכנו על ידי הילדים מבעוד מועד. במהלך קיום החג באיראן היה מקובל גם לשרוף בובת-המן עשויה קש, סחבות וחומרי נפץ ביתיים. הבובה נתלתה מבעוד יום במקום גבוה, ולאחר שהתקלסו בה בדברי גידופים ועלבונות להמן, כסמל לכל שונאי ישראל, היו שופכים עליה שמן ומציתים אותה לקול צהלת ההמון (5 בדצמבר 2003, news gooya). ייתכן ומנהג זה התעצם בהשפעת מנהגם של המוסלמים-שיעים באיראן לשרוף את דמותו של עמר אבן אל-חאטב, החליף השני, ויריבו של האמאם השיעי הראשון, עלי.

מבחינת מאכלי החג, מצוות סעודת פורים נערכה ברוב הדר והרבו לשתות בה יין ולאכול מיני ממתקים ומגדנות, כגון: עוגיות אורז (נאנ-י ברנג'י), דייסות מתוקות של קמח ואורז (הלווה) ועלי בצק מתוקים מטוגנים בשמן (גוש-י  פיל). יש שערכו סעודה זו דווקא בלילה, לזכר הנאמר במגילה: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". בערים שונות נהגו לקיים את מצוות משלוח המנות בין משפחות המחותנים. משפחת החתן נהגה לשלוח למשפחת הכלה טסים מקושטים ומלאי כל טוב. בנוסף למאכלים השונים, הפירות ומיני המתיקה הכילו המגשים גם מתנות, בגדים ותכשיטים. יהודי משהד, למשל, נהגו לכלול במשלוח גם שקדים צבועים וביצים מעוטרות בשלל צבעים, שתוכנן רוקן  מראש.

במהלך חג הפורים נוהגים היהודים באיראן לשחק במשחקי מזל למיניהם לזכר הפור (ככל הנראה מעין קובייה), שהטיל המן למען קביעת מועד השמדת קהילת היהודים. משחקי קלפים ומזל אחרים מסמלים גם את התמורה הכספית, עשרת אלפים כיכר כסף, שאותם העביר המן לקופת אוצר המלך אחשוורוש, תמורת ההיתר לממש את מזימותיו כלפי הקהילה היהודית המקומית.

כמו כן נהגו הורים ובני משפחה קרובים אחרים להעניק לילדים דמי פורים. בערים שונות באיראן נהגו נערים אף למשוח את פניהם בצבע שחור, ללבוש מיני בגדים מוזרים ולהתדפק על דלתות שכניהם, כשהם מתופפים ורוקדים. בתמורה, נהגו בעלי הבתים להעניק להם מיני ממתקים.

כיום מונה האוכלוסיה היהודית באיראן בין 20,000 ל-25,000 נפש, ומהווה את הקהילה היהודית הגדולה ביותר בארצות האסלאם. חג פורים נחוג בקרב האוכלוסיה היהודית גם ברפובליקה האסלאמית תוך שמירה על מרבית המנהגים מקדמת דנא. החג מלווה בתקווה ואמונה, כי מי שהציל את אבותיהם ואת כל עם ישראל בימים ההם, ימי אחשוורוש והמן, מרדכי ואסתר, הוא שימשיך ויגן עליהם ועל כל עם ישראל  גם בעידן הנוכחי■

* אסתר שקלים היא משוררת וחוקרת יהדות איראן.

-------------------------------------------------------------------------------------

מר כ ז    א ל י א נ ס    ל ל י מ ו ד י ם    א י ר א נ י י ם  ( A C I S ) 

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל Irancen@tauex.tau.ac.il 

טל':03-640-9510    פקס03-640-6665 :

זמן איראן ● 68  11 בנובמבר 2019

©  כל הזכויות שמורות