זמן איראן מס' 26

​

סקירה מס' 26 ● 12 בינואר 2012

מדיניות סין כלפי איראן – הערכה מחודשת בראי הציפייה לבאות

הונגדה פן*

הקשרים בין סין לאיראן הם סוגיה בעלת רגישות פוליטית ברפובליקה העממית של סין. למרות שסוגיה זו אינה זוכה לסיקור נרחב בכתבי עת מדעיים ובעיתונים שמתפרסמים בסין, המדיניות של בייג'ינג כלפי הרפובליקה האסלאמית של איראן מעוררת בחודשים האחרונים עניין גובר בקרב קהילת החוקרים המקומית ואזרחיה של סין.

לסין ואיראן מורשת ארוכת שנים של קשרים ידידותיים, שמתפרסת על פני ציר זמן של יותר מאלפיים שנה. עד להקמתה של הרפובליקה העממית של סין בשנת 1949, התאפיינו הקשרים בין שתי המדינות בעיקר בשיתופי פעולה צבאיים, קשרי מסחר ויחסי גומלין תרבותיים, שתרמו לתחושה כללית של אחווה הדדית בין שני העמים. גם בעתות של משבר וריחוק בין שתי המדינות, לא נרשם ביניהן כל עימות משמעותי. בעקבות המהפכה האסלאמית של 1979 והקמתה של הרפובליקה האסלאמית, התהדקו הקשרים הבילטראליים בין שתי המדינות בהשוואה לעשורים הקודמים.

בשנים האחרונות מסתמנת הרפובליקה האסלאמית של איראן כשותפה אסטרטגית חשובה עבור סין במזרח התיכון. מעמד זה מיוחס לארבעה תחומים מרכזיים שביסוד הקשרים בין בייג'ינג לתהראן. התחום הראשון קשור במשאבים ובפיתוח של תעשיית הנפט והגז. בשנת 1993 הפכה סין, לראשונה בתולדותיה, ליבואנית נפט. הגידול שחל מאותה העת ואילך בצורכי הנפט והגז של סין השליך במישרין על הידוק קשריה עם יצואניות הנפט במפרץ. בתוך כך הפכה איראן למדינה השלישית בחשיבותה בייצוא הידרו-קרבונים לסין, אחרי ערב-הסעודית ואנגולה. בשנת 2009 סין ייבאה מאיראן יותר מ-23 מיליון טון הידרו-קרבונים, שהיוו כ-11.4 אחוז מהייבוא של הידרו-קרבונים למדינה. למרות שיתוף הפעולה הנוכחי בין שתי המדינות בתחום זה, פיחות בייבוא של סין בעקבות פיתוח של אנרגיה מתחדשת למשל, יכול להשפיע על היקף הקשרים הסינו-איראניים בעתיד. 

הגורם השני להידוק הקשרים בין שתי המדינות טמון בהיקף הייצוא הסיני לאיראן. החל משנת 2009 סין הפכה להיות השותפה המסחרית הראשית של איראן גם בתוצרת שאינה קשורה לנפט וגז. היקף המסחר בין שתי המדינות הגיע באותה שנה ל-21.2 מיליארד דולר, בהשוואה ל-14.4 שלוש שנים קודם לכן. בשנתיים האחרונות חברות סיניות מספקות לאיראן כ-13 אחוז מהייבוא השנתי שלה. נוכח ההשקעות הכלכליות של סין בתעשייה ובתשתית האיראנית, סביר להניח שהיא תמשיך לתמוך ביציבותה של הרפובליקה האסלאמית בניסיון להבטיח רווחים עתידיים מהשקעותיה.

גורם שלישי שנודעת לו השפעה עקיפה על יחסי סין ואיראן, קשור למדיניות הפנים של הרפובליקה העממית כלפי תושביה המוסלמים. מזה זמן מודאגת בייג'ינג ממגמות של בדלנות והתבדלות בקרב האוכלוסיה האויגורית, קהילת המוסלמים הסונים ממוצא תורכי, שמתגוררת במחוז שינג'יאנג שבצפון-מערב סין. מנקודת המבט של בייג'ינג, שמירה וקידום קשרי חוץ טובים עם מדינות מוסלמיות לא-ערביות, במיוחד תורכיה ואיראן, עשויים להפחית את הסיכוי שמדינות אלו יבקרו את מדיניות הפנים שלה, במיוחד בכל הקשור לאוכלוסיה האויגורית.

גורם רביעי שיש בו להשפיע על אופי היחסים בין איראן לסין קשור לדינאמיקה בזירה הבינלאומית. אמנם הרפובליקה העממית של סין זוכה לעת עתה להכרה ומעמד של מעצמה עולה בזירה הבינלאומית, אך במחצית השנייה של המאה העשרים היא אותגרה לא פעם על ידי מעצמות אחרות. על מנת לשמר ולהבטיח את מעמדה הבינלאומי, פועלת סין למען הרחבת התמיכה בה. במסגרת זו היא מפנה משאבים לחיזוק קשריה עם מדינות מתפתחות אחרות, דוגמת הרפובליקה האסלאמית, שיש להן אינטרס גדול יותר לתמוך במעמדה המתחזק של סין בזירה הבינלאומית מאשר במעצמות אחרות.

יחד עם זאת, שני גורמים עשויים להשפיע בטווח הקצר והרחוק על עתיד הקשרים בין שתי המדינות. ראשית, התפתחויות עתידיות ביחסי איראן-ארצות-הברית עשויים להשפיע על מדיניותה של סין ביחס לאיראן. מנקודת המבט הסינית, שיפור ביחסים בין איראן לארצות-הברית עלול להניע את תהראן לפתח את קשרי המסחר שלה עם ארצות-הברית ומדינות האיחוד האירופאי. מגמה כזו עלולה לפגוע בהיקף הסחר של איראן עם סין, במיוחד בכל הקשור לטכנולוגיה עילית מתקדמת. צמצום בהיקף המסחר עם איראן עשוי, אם כן, להשפיע בהתאמה גם על מדיניות החוץ הסינית ביחס לאיראן.    

שנית, מעמדה הנוכחי של סין כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם מאפשר לה למלא תפקיד מכריע בסוגיות המרכזיות שעל סדר היום הבינלאומי. גישותיהן של מעצמות אחרות כלפי עמדתה של סין ביחס לסוגיות כמו המשבר סביב תכנית הגרעין של הרפובליקה האסלאמית, יכולות להשפיע על מדיניות החוץ הסינית בכלל, ועל יחסיה עם איראן בפרט. ואולם, אם סין מאמינה שהיא אכן ממלאת תפקיד מכריע כשחקן בזירה הבינלאומית, עליה להיות פעילה יותר בפתרון סכסוכים בזירות אחרות בעולם גם כן.

לסיום, ניכר שמדיניותה של סין כלפי איראן מוכתבת בעיקר על פי שיקולים לאומיים מקומיים. עם זאת, מדיניות זו אינה קבועה, אלא נוטה להתאים את עצמה לצרכים משתנים ולתמורות המהירות שמתרחשות במרחב האזורי ובזירה הבינלאומית■

*ד"ר הונגדה פן הוא מרצה בבית הספר ליחסי ציבור באוניברסיטת שיאמן, הרפובליקה העממית של סין. בשנה"ל 2010-2011 הוא היה חוקר אורח של המרכז ללימודים איראניים.

** תרגם מאנגלית: רן לוי

-------------------------------------------------------------------------

מר כ ז    א ל י א נ ס    ל ל י מ ו ד י ם    א י ר א נ י י ם  ( A C I S ) 

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל Irancen@tauex.tau.ac.il 

טל':03-640-9510    פקס03-640-6665 :

זמן איראן ● 26  12 בינואר 2012

©  כל הזכויות שמורות