זמן איראן מס' 35

​

סקירה מס' 35  ● 3 בפברואר 2013

תורכיה ואיראן – מירח דבש אמביוולנטי לגירושין?

חי איתן כהן ינרוג'ק*

בדצמבר 2012 ביטל נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד, את ביקורו המיועד בעיר קוניה לרגל יום השנה ה-739 למותו של המיסטיקן הסופי הנודע מוולאנא ג'לאל אל-דין רומי (RFERL,ב17 בדצמבר 2012). מצד אחד, הביטול של הביקור הרשמי חשף את המתיחות השוררת בין שתי המדינות על רקע מאבק היוקרה על הגמוניה אזורית, מאבק שגבר נוכח אירועי האביב הערבי ובמיוחד בעקבות האירועים בסוריה. מצד שני,היקף הקשרים הכלכליים בין טהראן לאנקרה מצביע על שיתוף פעולה הדוק בין שתי המדינות, למרות לחץבינלאומי ונוכח הסנקציות הכלכליות נגד איראן.

יריבות בין איראן לתורכיה אינה תופעה חדשה בתולדות היחסים בין שתי המדינות, שקשריהן התרופפו בעקבות המהפכה האסלאמית באיראן (1979). במהלך שנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, הפנתה תורכיה הכמאליסטית החילונית לא פעם האשמות נגד הרפובליקה האסלאמית בגין מעורבותה בחיסול אינטלקטואלים כמאליסטים והביעה את מחאתה נגד יוזמות איראניות לייצא את האידיאולוגיה האסלאמית של המשטר המהפכני לתורכיה. "מפלגת הפועלים הכורדית" (PKK) היוותה (ומהווה) גם היא סלע מחלוקת ביחסי שתי המדינות, בעיקר על רקע האשמות מצד תורכיה שאיראן מעניקה חסות ל-PKKומאפשרת לפעילי המפלגה לשגר משטחה פשיטות בתורכיה (Sunday's-Zaman,ב-2 בדצמבר 2012).החששות של אנקרה השתקפו באופן מפורש ב"מסמך הלאומי המדיני הביטחוני", הידוע גם בכינוי "הספר האדום" (Kırmızı-Kitap, המתפרסם מדי חמש שנים), שהגדיר את איראן כאיום מספר אחד לביטחון הלאומי של תורכיה לשנים 2010-2005. 

למרות זאת, שתי המדינות מצאו את עצמן בירח דבש אמביוולנטי כאשר הצבא התורכי איבד את הדומיננטיות שלו בפוליטיקה התורכית. אל החלל שנוצר במערכת הפוליטית נכנסו מפלגת הצדק והפיתוח של ראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן ושר החוץ אחמד דאווטאוגלו, אשר נודע כאדריכל של הספר האדום שהתפרסם ב-2010. בניגוד למהדורות קודמות, ולפי מידע שהודלף במכוון לעיתונות, הספר האדום של 2010 לא הגדיר את איראן כאיום בטחוני, אלא הדגיש את שיתוף הפעולה עמה נגד הקבוצות הכורדיות, ה-PKK ו"מפלגת החיים החופשיים של כורדיסטן"(PJAK) . ואכן, בתקופת כהונתו של הרמטכ"ל אילקר באשבוג (  (2010-2008 הגיע לשיא שיתוף הפעולה בין אנקרה לטהראן נגד ה-PKK וה-PJAK בפעילות משותפת בצפון עיראק. כתוצאה מכך ניסתה תורכיה לקדם את שיתוף הפעולה הזה גם ברמה המדינית . למרות רתיעתה מהפיכת שכנתה למדינה גרעינית, ניסתה תורכיה, יחד עם ברזיל, לקדם את מעמדה כמתווכת בין איראן למערב על ידי חתימה על הסכם טהראן (לתוכן ההסכם ראו: The-Guardian,ב17 במאי 2010). על פי ההסכם, תורכיה הייתה אמורה לשמש תחנת ביניים להעברת אורניום איראני והחלפתו בדלק גרעיני. העמדה הפרו-איראנית שהחלה תורכיה להפגין ניכרה גם בהצבעתה במועצת הביטחון של האו"מ נגד הטלת סנקציות כלכליות נגד איראן.

למרות השיפור הניכר ביחסים בין שתי המדינות והרחבת שיתוף הפעולה הכלכלי בין תורכיה לאיראן, אינטרסים אסטרטגיים אחרים כמו גם שאיפותיהן להגמוניה אזורית ממשיכים להשפיע על המתח השורר ביניהן. איראן זכתה לפופולאריות רבה בעולם הערבי בשל תמיכתה המתמשכת בחמאס ועמדתה האיתנה בפני הלחץ המערבי סביב פיתוח תכנית הגרעין שלה. ואולם, בעקבות ההשתלחות המילולית של ראש הממשלה ארדואן בנשיא שמעון פרס במהלך הוועידה הכלכלית בדאבוס בינואר 2009, ההשלכות של המהומות באיראן לאחר הבחירות לנשיאות ביוני 2009, ובמיוחד בעקבות פרשת המשט של ה"מאווי מרמרה" לעזה במאי 2010, התחזקה ברחוב הערבי האהדה לתורכיה בעוד שמפלס הפופולריות האזורי של איראן פחת באופן משמעותי. בעקבות המשט, אנקרה ביטאה את עמדה באופן ברור יותר כאשר היא החלה לקדם את מעמדה כפטרונית של החמאס ואף סייעה לארגון בשיחות להפסקת אש במהלך 'מבצע עמוד ענן' (ראו זמן איראן 33).

נוסף לכך, מאבק על ההשפעה בעיראק, לאחר נסיגת הכוחות האמריקאים ואירועי האביב הערבי של 2011, השפיעו גם הם על ירח הדבש האמביוולנטי בין איראן לתורכיה. בעוד שאיראן פעלה בעיראק על מנת לחזק את ראש הממשלה נורי אל-מאלכי, המנהיג השיעי של מפלגת אל-דעווה אל-אסלאמיה, תורכיה העדיפה לתמוך באיאד עלאווי מהתנועה החילונית הפאן-עיראקית (ראו זמן איראן מס' 32). על מנת לחזק את מעמדה בעיראק, תורכיה אפילו הגיעה להסכמה חדשה עם "ממשלת כורדיסטן האזורית" (KRG), שבעבר נתפסה כאיום על ביטחונה הלאומי. כתוצאה מכך, האשים אל-מאלכי, בגיבוי איראן, את ראש הממשלה ארדואן בהתערבות בענייניה הפנימיים של עיראק, ומתח ביקורת על הסכמי נפט ומסחר שנחתמו בין ה-KRG לתורכיה (CNNTURK,ב12 באוגוסט 2012). בעקבות הסכמים אלה הצטרפו כאלף חברות תורכיות ליוזמות עסקיות בעיראק. כמו כן, בניסיונו לשפר את מערכת היחסים של תורכיה עם האוכלוסייה השיעית של עיראק, במרץ 2011 ארדואן היה למנהיג הסוני הראשון שביקר באופן ממלכתי רשמי בקברו של עלי בעיר נג'ף, וחברת התעופה הלאומית של תורכיה (Turkish-Airlines) השיקה את הטיסות הראשונות שלה לנג'ף באותה השנה. יחד עם זאת, המקלט המדיני שהציעה תורכיה למנהיג הסוני טארק אל-האשמי, שהואשם על ידי ממשל אל-מאלכי במעורבות בפעילות טרור, החריף את הקרע שנוצר בין בגדאד, טהראן ואנקרה. 

עם זאת, ההרעה המשמעותית ביחסי שתי המדינות חלה בעקבות פרוץ המרד העממי בסוריה במרץ 2010. לאחר שורה של מהפכות מוצלחות בתוניסיה, מצרים ולוב, אימצה תורכיה עמדה ביקורתית נגד המשטר של הנשיא בשאר אסד, שזוכה לגיבוי מצד איראן, והדגישה את הצורך ברפורמות. המתיחות החריפה כאשר מטוס סיור תורכי יורט על ידי כוחות סורים ושיגור פצצת מרגמה גרם להרג של חמישה אזרחים תורכים בעיירת הגבול אקצ'אקאלה. בעקבות תקריות גבול נוספות בין סוריה לתורכיה, אנקרה החלה לתמוך באופן פעיל ב"צבא הסורי החופשי" בעימותיו עם כוחות אסד, שעל פי הדיווחים התקשורתיים הבינלאומיים נתמך בסיוע מצד משמרות המהפכה האיראניות. בהקשר זה ציטט העיתון  Hürriyetה-התורכי ביקורת שהתפרסמה על ידי סוכנות הידיעות האיראנית מהר שעיקרה הסתייגות ממדיניות תורכיה כלפי סוריה, וגינויה של תורכיה ככלי שרת של אינטרסים מערביים וישראליים (ראו גם קריקטורה למטה). בביקורת הואשמה תורכיה גם על כך שהיא אימצה "אסלאם אמריקאי" במקום את האסלאם האמיתי של ח'מיני (Hürriyet, ב25 בדצמבר 2012).

בעיה מרכזית נוספת ביחסי איראן ותורכיה קשורה בהצבת המכ"ם של נאט"ו והפריסה של טילי פטריוט במאלאטיה–קורג'יק. בעוד שתורכיה מעוניינת בנוכחות של נאט"ו בשל סכנת איום כימי מכיוון סוריה, באיראן מוצאים בנוכחות של נאט"ו בתורכיה איום על הביטחון הלאומי שלהם בהקשר של המתיחות בין איראן לישראל וביחס לאינטרסים הנוגעים לסוריה. הצהרות מפי בכירים איראנים מצביעות גם הן על חוסר שביעות הרצון של טהראן. במסיבת עיתונאים שקיים אמיר עלי חאג'יזאדה, מפקד בכיר בחיל האוויר של משמרות המהפכה, הוא הצהיר במפורש כי תורכיה מהווה מטרה לגיטימית אם איראן תותקף על ידי נאט"ו (27-,RFIבנובמבר 2011). שנה לאחר מכן, התבטא בעניין זה גם ראש המטה הכללי של איראן, חסן פירוזאבאדי, שהאשים את תורכיה בכך שהיא מעוררת במעשים אלה מלחמת עולם (Radio-Zamaneh, ב-16 בדצמבר 2012).

על אף היריבות ההיסטורית בין שתי המדינות, תורכיה ואיראן ממשיכות לשתף פעולה בתחומים רבים ומגוונים. תחום האנרגיה הוא אחד הדוגמות הבולטות ביותר של שיתוף הפעולה ביניהן. חרף סנקציות הנפט של האיחוד האירופי נגד איראן, שר האנרגיה התורכי טאנר יילדיז הצהיר לאחרונה על כוונת ארצו להמשיך ולייבא נפט מאיראן, שמספקת כ-45% מצורכי הנפט של תורכיה (Press-TV,ב7 בינואר 2013). תורכיה אף מואשמת באמצעי תקשורת מערביים בכך שהיא משמשת קבלן משנה לחברות איראניות ומסייעת להן לעקוף את הסנקציות הבינלאומיות. שיתוף הפעולה בא לידי ביטוי גם בהיקף היבוא והיצוא בין שתי המדינות. על פי נתונים שפרסם משרד הכלכלה התורכי ב-2012 גדל היצוא התורכי לאיראן בהיקף דרמטי של 300% (ראו כאן קישור לאתר משרד הכלכלה התורכי). תחום נוסף שמהווה בסיס מרכזי ביחסי שתי המדינות הוא התיירות. על פי נתוני משרד התרבות והתיירות הטורקי בנובמבר 2012, איראן דורגה במקום השישי בין המדינות המובילות שמהן מגיעים תיירים לתורכיה (ראו כאן קישור לאתר משרד התרבות והתיירות של תורכיה).

למרות חילוקי דעות מהותיים בסוגיות אזוריות מרכזיות, איראן ותורכיה חולקות אינטרסים כלכליים וגם עמדות מסוימות במדיניות החוץ שלהן, כמו הרגעת המשבר הפוטנציאלי למלחמת אזרחים בלבנון ב-2011 ותמיכה בחמאס. עם זאת, יריבות ומתיחות היסטורית מצד אחד והתפתחויות באזור מצד שני, עלולות בכל עת לשים קץ לירח הדבש האמביוולנטי ולהעמיק את הקרע בין שתי המדינות. רק הזמן יעיד אם איראן תהיה מסוגלת להחזיק בסהר השיעי מאיראן ללבנון דרך עיראק וסוריה, או אם תורכיה תוכל לחזק את הדומיננטיות הסונית אם וכאשר ייפול משטרו של אסד, ובמידה ויתאפשר לה לגבש את עמדתה בעיראק באמצעות קבוצות האוכלוסייה הסוניות והכורדים■

*חי איתן כהן ינרוג'ק ( hayeytan@post.tau.ac.il) הוא תלמיד לתואר שלישי בלימודי המזרח התיכון ואפריקה בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר צעיר במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה.  

מרכז אליאנס ללימודים איראניים (ACIS)

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל: Irancen@tauex.tau.ac.il 

טל' 03-640-9510 פקס' 03-640-6665

זמן איראן 35 ● 3 בפברואר 2013 © כל הזכויות שמורות