זמן איראן מס' 42

​

סקירה מס' 42 ● 16 באוקטובר 2013

מוצדק והפיכת אוגוסט  1953 - שישים שנה אחרי

מרים ניסימוב* 

"שישים שנה להפיכת ה-19 באוגוסט" שרק מס' 1796 (29 ביולי 2013) מאייר: האדי חידרי

ב- 19 באוגוסט 2013 ציינה איראן שישים שנה להפיכה הצבאית שהביאה להדחתו של מוחמד מוצדק, ראש הממשלה האיראני שהוביל את המאבק ההיסטורי למען הלאמת הנפט בראשית שנות החמישים. היבטים שונים הקשורים במאבק זה נדונו בעיתונים מובילים והועלו בכתבות ומוספים מיוחדים בפרסומי סוכנויות הידיעות המקוונות של הרפובליקה האסלאמית. במקביל, הועלו לאתר האינטרנט של  הארכיון לביטחון לאומי (National Security Archives) של ארצות הברית, שבעה עשר מסמכים מסווגים שהותרו לאחרונה לפרסום. המסמכים חושפים היבטים שונים במעורבותה של סוכנות הביון האמריקאית (CIA) בהפיכה שהביאה להפלת ממשלתו של מוצדק. הפרשה הפוליטית הסוערת שסחפה את איראן בראשית שנות החמישים  הייתה במשך השנים נושא לעשרות ספרים ומאמרים ביוגראפיים ואקדמיים באיראן ומחוצה לה. גם לאחר שישה עשורים שאלות רבות בנוגע למנהיגותו של מוצדק, לאופן הנהגתו במאבק להלאמת הנפט  וכן סוגיות הקשורות להפיכה והסיבות לפעולתה של ארצות הברית נגדו נתונות עדיין במחלוקת.

מוצדק והתנועה הפוליטית שבראשה עמד, החזית הלאומית (ג'בהה-י מלי), סמלו מאז שנות החמישים את המאבק הלאומי למען  עצמאותה של איראן וריבונותה. למן הקמתה ב- 1949, כקואליציה של מפלגות וקבוצות פוליטיות, נשאה התנועה מסר של לאומיות חילונית. על אף השינויים המבניים שעברו עליה במהלך השנים ולמרות שעם מנהיגיה נמנו מוסלמים אדוקים כמו המהנדס מהדי באזרגאן והאיתאללה מחמוד טאלקאני, פעלה החזית בשם הלאומיות האיראנית. הדיון ההיסטורי באירועי אוגוסט 1953 בכלל ובמורשתו הפוליטית של מוצדק בפרט מתנהל ברפובליקה האסלאמית של איראן על רקע המאמץ של המדינה להבליט את מרכזיותו של הממסד הדתי בזיכרון הלאומי. מאז כינונה, הרפובליקה האסלאמית של איראן מבקשת להציע קריאה היסטורית אשר מבליטה את חשיבותה של האמונה והמוטיבציה הדתית ואת תרומתם של אנשי הדת בהנעת התהליכים ההיסטוריים באיראן, ובמיוחד תרומתם הייחודית להתגבשותן ולהובלתן של תנועות חברתיות.

בשלהי 1978, בעודו שוהה בפריז, נדרש ח'ומיני להשוואה בין המאבק שהוא מוביל לבין התנועה שהנהיג מוצדק. ח'ומיני השיב כי התנועה שהוא מוביל עמוקה הרבה יותר וכי היא תנועה דתית באופייה, לעומת זאת, מאבקו של מוצדק היה מאבק פוליטי בלבד. ח'ומיני מתח ביקורת על מוצדק ועל איתאללה סיד אבו אלקאסם כאשאני, מי שהיה שותפו הפוליטי של מוצדק במאבק להלאמת הנפט, ואמר: "בזמנו, כתבתי  ואמרתי לכאשאני שעליו לתת דעתו על ההיבטים הדתיים. ואולם, במקום לתת עדיפות לשיקולים הדתיים על פני השיקולים הפוליטיים, הוא עצמו הפך לדמות פוליטית עם התמנותו ליו"ר המג'לס, [מהלך] שהיה שגוי. אני אמרתי שצריך לפעול למען הדת ולא  למען הפוליטיקה" (צחיפה-י נור כרך 5). ביקורתו של ח'ומיני כלפי מוצדק ותנועת החזית הלאומית הפכה נוקבת יותר בשנים הראשונות לאחר כינונה של הרפובליקה האסלאמית כאשר אישים שהיו מזוהים עם החזית הלאומית ועם דרכו של מוצדק מחאו  נגד תהליכי האסלאמזיציה שהנהיג במדינה. בראשית 1980 על רקע מאבקים פנימיים בין הכוחות הפוליטיים השונים אמר ח'ומיני: "אנחנו סבלנו רבות מהלאומיות (מלית). אני לא רוצה להגיד שבשנות הלאומיות, בזמנו של האיש ההוא [מוצדק] שמרבים להלל בשבחו, איזו סטירת לחי נתן לנו האיש הזה" (שם, כרך 13). בהזדמנות אחרת בהתייחסו אל תנועת החזית הלאומית ציין ח'ומיני כי היא הייתה מראשיתה תנועה "בטלה" (באטל) שהתנגדה לאסלאם ולאנשי הדת. בהשתמשו בכינוי הרומז "הוא" (אן) במקום שמו המפורש של מוצדק הרחיב ח'ומיני על העלבונות שהוטחו באנשי הדת בתקופתו והוסיף כי הוא, היינו מוצדק, לא היה "מוסלם" (שם, כרך 14).

שלושים וארבע שנים לאחר כינון הרפובליקה האסלאמית ולרגל שישים שנה לאירועי אוגוסט 1953 נדון באיראן בהרחבה יחסה ההיסטורי של הרפובליקה האסלאמית כלפי מוצדק וההפיכה שהובילה להדחתו.  ההיסטוריון עלי ביגדלי הצביע על שתי מגמות עיקריות בכתיבה על האירועים הפוליטיים של ראשית שנות החמישים. ישנם היסטוריונים ומחברים, ציין ביגדלי,  אשר מצדדים באיתאללה כאשאני ומפנים אצבע מאשימה כלפי מוצדק. מי שמובילים מגמה זו מזוהים לרוב עם גופים דתיים, ונרטיב זה מוצג גם בספרי הלימוד לבתי הספר. מנגד, ישנם  כותבים אשר מציגים את מוצדק כמופת הלאומיות וכמי שהיה הראשון באזור להשמיע זעקה למען עצמאותן של מדינות שהיו נתונות "תחת העושק של בריטניה". המצדדים בגישה זו, הוסיף ביגדלי, רואים במוצדק מודל השראה למנהיגים אחרים באזור במאבקם נגד בריטניה (אבנ"א, 19 באוגוסט 2013).

גישות דומות משתקפות בראיונות שהתפרסמו בקיץ האחרון בעיתונים ובאתרי חדשות נוספים. בסדרת ראיונות שקיים אתר האינטרנט תאריח'-י איראני עם אנשי רוח בולטים, התבקשו המרואיינים להציג את דעתם על דמותו של מוצדק. המתרגם עבדאללה כות'רי ציין שבעיניו מצטייר מוצדק כגיבור טרגי, "שמשא כבד הונח על כתפיו והוא נותר בודד תחת נטל המשא".  "הקושי של מוצדק", כות'רי הדגיש, "לא היה אישי בלבד,  אלא של אומה שסבלה מחוסר אחדות ומהיעדר ניסיון פוליטי [...]". לשאלה בדבר מקומו של מוצדק בתודעה ההיסטורית של הרפובליקה האסלאמית השיב כות'רי כי על אף המאמצים שנעשים מצד אמצעי התקשורת להציג את דמותו באופן שלילי, הרי שעבור רבים הוא ממשיך לסמל את המאבק למען עצמאות אמיתית, שלטון החוק והדמוקרטיה (תאריח'-י איראני, 31 באוגוסט 2013).

האינטלקטואל אחסאן שריעתי, בנו של אידיאולוג המהפכה האסלאמית עלי שריעתי, השווה את מוצדק למהאטמה גנדי, נלסון מנדלה ומרטין לותר קינג וטען כי בדומה להם הוא היה דמות ערכית ומוסרית. שריעתי ציין כי יש לבחון את מעשיו הפוליטיים של מוצדק על פי משמעותם האתית והלאומית ארוכת הטווח ולא רק מהזווית הצרה של הצלחתם המיידית. מוצדק הוא סמל של איראניות אחרת הדגיש שריעתי, והוסיף כי בעולם נטו לזהות את האיראניות עם מלוכניות, עם עליונות אנשי הדת או עם משטר המעמדות הקדום אולם אנשים דוגמת מוצדק הציגו סוג אחר של איראניות, איראן של אצילות נפש, תרבות וגבורה  (תאריח'-י איראן, 28 באוגוסט 2013). אנשי רוח נוספים שרואיינו באתר בהקשר זה  התייחסו גם הם למוצדק כסמל לדמוקרטיה ושאיפה לחירות לאומית (תאריח'-י איראן, 13, 18, 19, 24, 25, באוגוסט 2013 ).   

התפיסה הרואה במוחמד מוצדק גיבור לאומי מצאה ביטוי גם בתערוכה אומנותית שהתקיימה בגלריה פרטית בטהראן לרגל שישים שנה להפיכת אוגוסט 1953. בתערוכה הוצגו דיוקנאות של מוצדק  וסרט דוקומנטרי שכותרתו "לזכרו של מנהיג לאומי" (יאדי אז יכ רהבר-י מלי). בדברי הפתיחה לתערוכה כתבו האוצרים כי בעשורים האחרונים נעשים מאמצים רבים להשמיט את שמו ולטשטש את דמותו של מוצדק מהזיכרון ההיסטורי של המדינה וכי התערוכה מתקיימת לכבוד איש בולט ויוצא דופן זה ותכליתה להראות כי "ההיסטוריה כבר לא נכתבת על ידי המנצחים" (אתר התערוכה איראנבום, 21 באוגוסט 2013).

בניגוד לעמדות אלה, אתרי חדשות המזוהים עם זרמים שמרניים הפנו את תשומת לב הקוראים לשגיאותיו הפוליטיות של מוצדק. בסקירה של אתר החדשות השמרני עצר-י אמרוז נכתב כי המשגה הגדול ביותר של מוצדק בתחום מדיניות הפנים היה הניתוק שלו מהכוחות הדתיים. במדיניות החוץ, צוין בסקירה, שגה מוצדק כאשר נתן אימון בארצות הברית ולא השכיל לזהות את כוונותיה האמיתיות. "ראש הממשלה של איראן סבר באותה העת שמאחר ולא היה לארצות הברית עבר של מעורבות "שלילית" באיראן, ניתן היה לתת בה אמון ובכך הכשיר למעשה את הקרקע לכניסתה של ארצות הברית לאיראן ואת הרקע להפלת ממשלתו שלו" (עצר-י אמרוז, 19 באוגוסט 2013).

אתר החדשות השמרני ג'ואן פרסם סדרת ראיונות עם מי שהיו עדים באופן ישיר לאירועי אוגוסט 1953, והציג גם הוא עמדה ביקורתית כלפי מוצדק ומורשתו הפוליטית. במסגרת העלאת זיכרונות מהתקופה, הדגישו המרואיינים את מרכזיותו של איתאללה כאשאני במאבק, ומתחו ביקורת על כך שהתנהלותו הפוליטית של מוצדק היא שהובילה לקרע בין הכוחות הלאומיים לדתיים (ג'ואן, 17 באוגוסט 2013).  האשמות דומות עלו גם בכנס משותף שארגן הארכיון הלאומי והספרייה הלאומית של איראן. בדברים שנשא בכנס יו"ר הארכיון, דוקטור אסחק צאלחי, הוא התייחס למקומם המרכזי של אנשי הדת במאבק שהוביל מוצדק ואמר כי  ישנן תעודות היסטוריות המלמדות כי איתאללה כאשאני התריע בפני מוצדק על אפשרות "וודאית" של הפיכה יום לפני התרחשותה, ואף הציע את עזרתו, ואולם מוצדק שם מבטחו בתמיכת העם ודחה את ההצעה (הספריה והארכיון הלאומי של איראן).

לסיכום, שישים שנה לאחר הפיכת אוגוסט 1953 ויותר משלושה עשורים לאחר כינון הרפובליקה האסלאמית עוסקת איראן בעיצוב הזיכרון של אירוע היסטורי חשוב זה. לצד מי שמפנים את תשומת הלב אל המשגים הפוליטיים של מוצדק ומדגישים את חשיבות תרומתו של הממסד הדתי למאבק ,במיוחד את מאמציו של איתאללה כאשאני, ישנם אלה שממשיכים לראות ולקדם את דמותו של מוצדק כסמל מאבקה של איראן למען עצמאות, חירות ודמוקרטיה■

*מרים ניסימוב היא עמיתת מחקר במרכז אליאנס ללימודים איראנים באוניברסיטת תל-אביב.  

   מ ר כ ז    א ל י א נ ס    ל ל י מ ו ד י ם    א י ר א נ י י ם   ( A C I S )

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל: Irancen@tauex.tau.ac.il

 טל' 03-640-9510 פקס' 03-640-6665

זמן איראן 42 ● 16 באוקטובר 2013

© כל הזכויות שמורות