זמן איראן מס' 41

​

סקירה מס' 41 * 9 באוקטובר 2013 

בין הלכה למציאות חברתית: האם איראן תאשר בחוק נישואי הורים עם ילדיהם המאומצים? 

רז צימט*

בשבועות האחרונים נעורה באיראן סערה ציבורית סביב הצעת חוק שתאפשר להורים להינשא לילדיהם המאומצים. הצעת החוק אושרה לאחרונה על-ידי המג'לס והועברה לאישור "מועצת שומרי החוקה" המוסמכת לפסול חוקים שאינם עולים בקנה אחד עם ההלכה האסלאמית, או עם החוקה האיראנית. על-פי סעיף 27 בהצעה יוכלו גברים להינשא לבנותיהם המאומצות עם הגיען לגיל 13 ואילו נשים יוכלו להינשא לבניהן המאומצים עם הגיעם לגיל 15.  

הצעת החוק מהווה תיקון ל"חוק להגנת ילדים בלתי-מוגנים", שנחקק בשנת 1974 והסדיר את הליכי האימוץ באיראן. החוק אפשר להורים חשוכי ילדים לאמץ ילד אחד או יותר באישור בית המשפט ובהתאם לתנאים שנקבעו בחוק, והוא לא כלל התייחסות לנישואים בין הורים לילדיהם המאומצים (איראן דוח'ת, ספטמבר 2013). במהלך כהונת המג'לס השמיני (2009-2005) הגישה הממשלה הצעת חוק שנועדה להרחיב את התנאים לאימוץ ילדים. ההצעה קבעה כי נישואים בין הורים לילדיהם המאומצים, שהגיעו לגיל הנישואים המינימלי הקבוע בחוק (13 עבור בנות ו-15 עבור בנים), מותנים באישור בית המשפט ובכפוף לקבלת חוות-דעת מומחה מטעם ארגון הרווחה הלאומי. בתום דיוני החקיקה במג'לס אושרה הצעת חוק, שאסרה על נישואים בין הורים לילדיהם המאומצים. ההצעה נשלחה לאישור "מועצת שומרי החוקה" וזו קבעה כי האיסור נוגד את ההלכה ויש לתקנו. בחודשים האחרונים השלימו חברי המג'לס את תהליך החקיקה בכפוף להסתייגויות "מועצת שומרי החוקה". טיוטת החוק הסופית, שאושרה בחודש שעבר, כוללת את סעיף 27 המאפשר נישואים כאלה בכפוף לאישור בית המשפט ולחוות-דעת מומחה שתקבע אם איחוד שכזה הוא לטובת הילד המאומץ.

תומכי הצעת החוק במתכונתה הנוכחית טוענים כי לא ניתן היה למנוע בחוק נישואים בין הורים לילדיהם המאומצים כיוון שההלכה האסלאמית אינה מכירה בילדים מאומצים כ"אסורים" (מחרם) עבור הוריהם המאמצים. היתר נישואים בין הורים לילדיהם המאומצים נועד, לדברי תומכי ההצעה, לתת מענה לאיסור ההלכתי על פיו ילד מאומץ שהגיע לגיל בגרות אינו רשאי לשהות באותו חדר עם מבוגר מהמין השני שאינו ההורה הביולוגי שלו.  

מתנגדי החוק, לעומת זאת, טוענים כי טובת הילדים המאומצים והמציאות החברתית מחייבות להשמיט את סעיף 27 מהצעת החוק. בשבועות האחרונים מנהלים פעילי זכויות אדם, ובעיקר פעילי זכויות נשים וילדים, מערכה ציבורית שנועדה למנוע את אישורו הסופי בקודקס האזרחי. המתנגדים מדגישים כי גם אם לא ניתן לפסול את החוק מבחינה הלכתית, הרי שיש לטרפד אותו על בסיס שיקולים שנוגעים לצרכי החברה וזכויות האדם. מתנגדי החוק מעלים מספר טיעונים מרכזיים להצדקת עמדתם. ראשית, החוק עלול להגביר את תופעת ההתעללות המינית בילדים, ובעיקר בילדות. לטענת המסתייגים מהחוק, גברים עלולים לנצלו לרעה ולהתעלל מינית בילדותיהן המאומצות טרם הגעתן לגיל בגרות בידיעה שיוכלו להינשא להן בעתיד. שנית, החוק עלול לעודד נישואי ילדים וילדות צעירים. שלישית, החוק יפגע במוסד האימוץ כיוון שנשים נשואות עלולות להימנע מאימוץ בנות מתוך חשש שבעליהן יבקשו לשאת אותן לנשים בעתיד. רביעית, החוק יאפשר לאב המאמץ לשאת את בתו המאומצת כאישה שניה והדבר יעודד פוליגמיה שפוגעת בזכויותיהן של נשים. חמישית, החוק יוביל לפגיעה נפשית קשה בילדים מאומצים וכן ביתר בני המשפחה. החוק עלול ליצור מצבים אבסורדיים שבהם, למשל, בעקבות נישואים לאבי המשפחה בת מאומצת תקבל מעמד חוקי של אם חורגת למי שהיו במשך שנים אחיה.  

בשבועות האחרונים פנו מספר ארגונים חוץ-ממשלתיים הפועלים למען זכויות האישה והילד לשלטונות במאמץ לטרפד את אישור החוק. תוראן ולי-מראד, מזכירת "התאחדות הנשים האסלאמית", שלחה לאחרונה מכתב לסגנית הנשיא לענייני משפט, אלהאם אמינזאדה, בבקשה להתערבות ממשלתית שתמנע את אישור החוק. ולי-מראד פירטה את השלכותיו האפשריות החמורות וטענה כי הוא עומד בסתירה לאמנות הבינלאומיות לזכויות האדם והילד (איסנ"א, 28 בספטמבר 2013). במקביל שלחה האגודה להגנת זכויות הילד מכתב לחברי "מועצת שומרי החוקה" בבקשה שלא לאשר את הצעת החוק. האגודה הזהירה מפני השלכות החוק, טענה כי הוא אינו תואם את רוח האסלאם וקראה לחברי המועצה לפרש את העקרונות ההלכתיים מתוך הקפדה על שמירת האינטרסים של הילדים המאומצים ומתוך רצון למנוע נזקים חברתיים עתידיים (ראה-י סבז, 1 באוקטובר 2013).

פעילת זכויות האדם, עורכת-הדין מהראנגיז כאר, מתחה אף היא ביקורת חריפה על החוק, שאותו היא כינתה "בלתי-אנושי", וקראה להתגייסות ציבורית שתמנע את אישורו. היא הזהירה כי אישור החוק לא רק יעודד נישואים עם קטינות, אלא יוביל להתעללות מינית בילדות עוד בטרם הגיען לבגרות. היא קראה לנשיא חסן רוחאני להפעיל את השפעתו במג'לס וב"מועצת שומרי החוקה" על מנת למנוע את אישורו הסופי וכן למנהיג העליון, עלי ח'אמנהאי, שישתמש בסמכותו לפסילת החוק, כפי שעשה במספר מקרים בעבר (ראה-י דיגר, 29 בספטמבר 2013). הצעת החוק מעוררת התנגדות גם בקרב אנשי דת באיראן. בראיון לסוכנות הידיעות של הסטודנטים ציין איתאללה סיד עלי-חסיני אשכווארי, כי למרות שמבחינה הלכתית אין מניעה לנישואים בין הורים לילדיהם המאומצים, הרי שהם אינם עולים בקנה אחד עם האינטרס החברתי ועלולים להוביל לשחיתות חברתית ולכן יש לאסור עליהם (איסנ"א, 1 באוקטובר 2013).

בעקבות חילופי הממשל באיראן העלו גם נציגי ממשלתו החדשה של הנשיא רוחאני את הסתייגותם מהצעת החוק. סגנית הנשיא לענייני נשים ומשפחה, מרים מג'תהדזאדה, הצהירה לאחרונה כי היא מתנגדת לסעיף 27 וקראה לחברי המג'לס לשקול מחדש את תמיכתם בחוק. היא טענה כי למרות שההלכה האסלאמית מתירה נישואים בין הורים לילדיהם המאומצים, הרי שמדובר בחוק פסול מבחינה מוסרית שעלול להוביל לבעיות נפשיות בקרב ילדים אלה ולניצולם לרעה על-ידי הוריהם המאמצים (עצר-י איראן, 30 בספטמבר 2013).

השיח הציבורי בסוגית הצעת החוק שב ומצביע על המתח הקיים ברפובליקה האסלאמית בין הצורך לבסס את החקיקה על עקרונות ההלכה האסלאמית לבין הרצון להתחשב באינטרסים של החברה ובביקורת ציבורית בנושאי זכויות אדם ואזרח. מתח זה עשוי להגיע במקרה זה לשיאו אם ההכרעה בנוגע להצעת החוק תעבור לידי "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר" המוסמכת להכריע במקרים בהם המג'לס ו"מועצת שומרי החוקה" אינם מצליחים להגיע להסכמה ביניהם. אם תכריע "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר" נגד סעיף 27 בחוק, יהיה בכך ביטוי נוסף לעדיפות שהמשטר האיראני מייחס לעיתים לעקרון האינטרס הממלכתי ("מצלחת") על פני שיקולים הלכתיים. העדפה זו ניכרה כבר בפסיקתו של מכונן המהפכה האסלאמית, איתאללה רוחאללה ח'מיני, שקבע סמוך למותו כי לממשלה יש אפילו זכות להרוס מסגד או להשעות את מילוי מצוות היסוד באסלאם היה ואינטרס המדינה מחייב זאת.   

אישור הצעת החוק מעוררת המחלוקת במג'לס חושף גם את הבעייתיות מבחינת שלטונות איראן להתגבר על אילוצים הלכתיים בתהליכי חקיקה. דוגמא נוספת לבעייתיות זו ניכרת במדיניות הנהוגה באיראן ביחס לסקילה. מדיניות זו מתאפיינת בהתחשבות מסוימת בביקורת מצד ארגוני זכויות אדם באיראן ומחוצה לה כלפי החוק המאפשר סקילה בגין ניאוף לצד הימנעות משינוי החוק (ראו זמן איראן, 1 באוגוסט 2010)■

*ד"ר רז צימט הוא חוקר במרכז אליאנס ללימודים איראנים באוניברסיטת תל-אביב ועורך הפרסום זרקור לאיראןהיוצא לאור מטעם מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש אלוף מאיר עמית.