זמן איראן מס' 39

סקירה מס' 39 ● 12 ביולי 2013

 

התקווה שנכזבה: איראן וממשלת מחמד מורסי

 רז צימט*

 

הניצחון של מחמד מורסי בבחירות לנשיאות מצרים ביוני 2012, התקבל באיראן בשביעות רצון מופגנת. טהראן מיהרה להציג את בחירתו של מועמד "האחים המוסלמים" כביטוי נוסף ל"התעוררות האסלאמית" במזרח התיכון השואבת את השראתה מהמהפכה האסלאמית (ראו זמן איראן מס' 25). הנשיא מחמוד אחמדינז'אד התקשר למורסי למחרת ניצחונו, בירך אותו והביע בפניו תקווה לשיפור הקשרים בין שתי המדינות (ראו איראן פולס מס' 29). משרד החוץ בטהראן שיבח בהודעה רשמית את העם המצרי על נחישותו לממש את האידיאלים הנעלים של המהפכה המצרית וציין שמצרים נמצאת בשלבים האחרונים של "ההתעוררות האסלאמית" (איסנ"א, 24 ביוני 2012). אמצעי התקשורת השמרנים דיווחו בהרחבה על בחירת מורסי והבליטו את אדיקותו הדתית ואת עמדותיו האנטי-ציוניות והאנטי-מערביות.

התגובות לניצחון מורסי שיקפו גישה מפוכחת והכרה איראנית באילוצים הניצבים בפני הנשיא החדש. ימים ספורים לאחר הניצחון של מורסי הביעו מספר אמצעי תקשורת במדינה ספק ביכולתו של הממשל המצרי החדש לאמץ מדיניות שתעלה בקנה אחד עם ציפיותיה של הרפובליקה האסלאמית. העיתונות האיראנית העריכה, כי הצבא המצרי עדיין נהנה מהשפעה ניכרת במערכת הפוליטית וטענה כי רבים מתומכי המחנה האסלאמיסטי משתייכים לזרם הסלפי האוחז בעמדות אנטי-שיעיות קיצוניות. ספקות הועלו גם ביחס למדיניות החוץ הצפויה בעקבות בחירת מורסי. היומון הרפורמיסטי "שרק" טען, כי גישתם של מהפכנים מצרים רבים ביחס להתפתחויות בסוריה אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות איראן התומכת במשטרו של הנשיא אסד (שרק, 26 ביוני 2012). האתר השמרני "תאבנאכ" העריך, כי בחירת מורסי לא תוביל בהכרח לשיפור משמעותי בקשרים בין מצרים לאיראן כיוון שמורסי ייאלץ להתחשב באינטרסים הפוליטיים והכלכליים הקשורים ביחסי ארצו עם ערב הסעודית ובהסכמי השלום עם ישראל. על אף ספקות אלה, איראן לא הסתירה את תקוותה שעליית "האחים המוסלמים" תפתח דף חדש ביחסים בין שתי המדינות ותספק לטהראן הזדמנויות חדשות לשיפור קשריה עם קהיר ולביצור מעמדה האיזורי (תאבנאכ, 25 ביולי 2012).

ואולם, עד מהרה התחוור כי המציאות הפוליטית במצרים מורכבת יותר מכפי שניתן היה להעריך תחילה וכי התחזקותם של הגורמים האסלאמיסטים אינה מבשרת על שינוי אסטרטגי בקשרים בין קהיר לטהראן. מדיניות החוץ שאימץ מורסי היתה תוך זמן קצר לצנינים בעיני איראן. מצרים הפכה לאחת התומכות המרכזיות באופוזיציה הסורית, כוננה חזית סונית משותפת עם ערב הסעודית, תורכיה וקטר מול איראן והמשיכה לקיים קשרים הדוקים עם ארצות-הברית ולכבד את הסכמי השלום עם ישראל. כאשר ערך הנשיא מורסי את ביקורו הראשון מחוץ למצרים בערב הסעודית ביולי 2012, האשים אותו היומון "ג'מהורי-י אסלאמי" בבגידה בערכי המהפכה המצרית וטען, כי "האחים המוסלמים" לא עשו דבר על מנת לממש את דרישות המהפכנים המצרים, ובראשן: חיסול השפעת שרידי המשטר הישן, ביטול הסכמי קמפ-דיוויד וניתוק תלותה של מצרים במערב ובבעלות בריתו באיזור (ג'מהורי-י אסלאמי, 15 ביולי 2012).

הספקות האיראנים ביחס לאפשרות של שינוי במדיניות מצרים הפכו חודשים ספורים לאחר הניצחון של מורסי בבחירות לאכזבה קשה, שהובילה להחרפת הביקורת כלפיו. תגובתה המתונה של מצרים למבצע "עמוד ענן" ברצועת עזה בנובמבר 2012 עוררה תגובות איראניות תקיפות. טהראן, שעקבה בדאגה אחר התקרבות תנועת החמאס למצרים על חשבון קשריה עם איראן ואחר התערערות לכידותו של "ציר ההתנגדות האסלאמית" שבינה לבין חזבאללה וחמאס בהשפעת האירועים בסוריה, ניצלה את המבצע על מנת לנגח את מדיניותה האיזורית של מצרים. העיתון השמרני "ג'ואן" תקף את מורסי ואת ממשלתו וקרא לצעירים המצרים לדרוש מממשלתם החדשה לשוב למסלול המהפכני ולממש את שליחותה של מצרים כלפי הפלסטינים. היומון טען, כי אזרחי מצרים מצפים מממשלתם לנתק את הקשרים עם ישראל, לבטל את הסכמי השלום עימה ולפתוח את כל נתיבי הסיוע לפלסטינים (ג'ואן, 17 בנובמבר 2012).

בינואר 2013 התכנסה בקהיר ועידת תמיכה בתושבי המיעוט הערבי בחבל ח'וזסתאן בהשתתפות נציגי התנועה הבדלנית הערבית הפועלת בדרום-מערב איראן, אנשי דת מהעולם המוסלמי, נציגים ממכללת "אל-אזהר" בקהיר ונציגי תנועות פוליטיות המזוהות עם התנועות האסלאמיות, ובראשם יועצו של הנשיא מורסי, עמאד עבד אל-ע'פור, שהביע תמיכה במאבקם של בני המיעוט הערבי באיראן. התקשורת האיראנית תקפה בחריפות את ממשלת מצרים ואת הנשיא מורסי באופן אישי על שאיפשרו את כינוס הועידה. האתר "תאבנאכ" כינה את מורסי "מבארכ שני" המציית לאדוניו בלונדון ובוושינגטון וקרא לשלטונות איראן לדרוש התנצלות מצרית רשמית (תאבנאכ, 11 בינואר 2013).

הביקורת נגד מדיניות מורסי נמשכה עד לימיו האחרונים בלשכת הנשיא. הריגתם של ארבעה שיעים, ובהם אחד ממנהיגי השיעים במצרים, בכפר זאוית אבו-מוסלם שבגיזה ב-23 ביוני שבה ועוררה תגובות סוערות באיראן. משרד החוץ הסתפק אומנם בהודעת גינוי מתונה יחסית, אך אנשי דת בכירים ואמצעי התקשורת הטילו על מורסי וממשלתו את האחריות לתקרית החמורה. "ג'מהורי-י אסלאמי" האשים את הנשיא מורסי כי הוא מאפשר לארצות-הברית ולישראל להשיב לעצמן את המעמד ממנו נהנו במצרים בתקופת נשיאותם של אנואר סאדאת וחסני מבארכ. במאמר מערכת שפרסם העיתון (26 ביוני 2013) נטען, כי ממשלת מצרים בהנהגת "האחים המוסלמים" ממשיכה לקיים קשרים הדוקים עם ארצות-הברית וישראל, מנתקת את קשריה עם סוריה על מנת להגן על ה"טרוריסטים" הפועלים נגד משטרו של אסד, פועלת בתיאום עם מדיניותן האיזורית של ארצות-הברית וישראל, משתפת פעולה עם מנהיגי ערב הריאקציונרים נגד "ההתעוררות האסלאמית" בעולם הערבי, מסייעת לקבוצות סלפיות קיצוניות ומגבילה את חירותם הדתית של אזרחי מצרים.

עורך "כיהאן", חסין שריעתמדרי, תקף אף הוא את ממשלת מצרים במאמר שכותרתו: "תזכרו שאתם חייבים [לנו]". במאמר טען העורך כי מצרים חבה לאיראן את שחרורה מידי ארצות-הברית והציונים וכי לולא המחויבות, ההקרבה והסובלנות של השיעים באיראן, מצרים היתה נמצאת עדיין תחת שלטון מבארכ. העיתון מתח ביקורת חריפה על הנשיא מורסי בגין השתתפותו כשבועיים קודם לכן בכנס תמיכה באופוזיציה הסורית, שנערך בקהיר בנוכחות קבוצות סלפיות וארגונים אסלאמיים קיצונים. שריעתמדרי טען כי בהשתתפותו בכנס ובהחלטתו לנתק את קשרי ארצו עם סוריה כונן למעשה מורסי קואליציה עם הסלפים. אף על-פי שממשלת מצרים ו"האחים המוסלמים" לא מילאו תפקיד ישיר בפגיעה האלימה נגד השיעים ואף גינו אותה, עמדותיהם ופעולותיהם הבלתי-שקולות עודדו את הסלפים לבצע פשעים אלה, סיכם העיתון (כיהאן, 26 2013 ביוני).

לנוכח האכזבה ממדיניות ממשלת מורסי וההתפכחות מהתקווה לשיפור משמעותי ביחסים בין שתי המדינות לא ייפלא איפוא שההפיכה הצבאית והדחת מורסי מכס הנשיאות התקבלו בטהראן במידה רבה של שביעות רצון. אומנם איראן הרשמית גינתה את התערבות הצבא בפוליטיקה והדגישה כי היא אינה מתערבת במשבר הפוליטי הפנימי במצרים, אך תלתה את עיקר האחריות למצב בכישלונותיה של ממשלת מורסי. בהודעה רשמית שפרסם משרד החוץ נאמר, כי איראן עוקבת בדאגה אחר התערערות המצב הפנימי במצרים, שישראל והמערב עלולים לנצלו על מנת להסיט את מצרים מדרך המהפכה. יו"ר ועדת המג'לס לביטחון לאומי ולמדיניות חוץ, עלאא' אל-דין ברוג'רדי, אמר בראיון לסוכנות הידיעות "איסנ"א" שאיראן מוכנה לסייע בהשכנת שלום במצרים על מנת להבטיח את האינטרסים הלאומיים שלה. הוא ציין, עם זאת, כי ההתרחשויות במצרים הן תוצאה של התנהלות שגויה מצד "האחים המוסלמים", שלא חיסלו את השפעת שרידי המשטר הישן וסיפקו להם הזדמנות לשוב וליטול את השלטון לידיהם. ברוג'רדי תלה  גם בכישלון ממשלת מורסי לשפר את כלכלת מצרים ובמדיניות החוץ בה נקטה את הסיבות לנפילתה (איסנ"א, 7 ביולי 2013).

התקשורת האיראנית גינתה אף היא את הצבא המצרי על ההפיכה הצבאית נגד ממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות, אך הדגישה שבמדיניותו תרם מורסי תרומה מכרעת לנפילתו פחות משנה לאחר שנבחר כנשיא. אמצעי התקשורת טענו, כי סירובם של "האחים המוסלמים" להתנער מהקשרים עם מדינות המערב ובעלות בריתן באיזור וכישלון מורסי לממש את ההבטחות שנתן לעם המצרי הם שהובילו בסופו של דבר לאובדן התמיכה העממית בשלטונו.

 

 

גם דרשן תפילות יום השישי בטהראן, איתאללה אחמד ח'אתמי, האשים את מורסי באחריות לנפילתו וטען, כי הנשיא המצרי לא היה מסוגל להבחין בין ידידים לאויבים והכשיר במדיניותו את הקרקע להפיכה הצבאית. הוא האשים את ממשלת מצרים בסיוע לגורמים סלפים קיצוניים במקום לפעול למען אחדות אסלאמית, הובילה מערכה אנטי-איראנית ואנטי-שיעית והמשיכה בקשרים עם ישראל בניגוד להבטחותיה טרם הבחירות. הוא מתח ביקורת גם על מדיניות הפנים הכושלת של "האחים המוסלמים", שלא סיפקה מענה לדרישות אזרחי מצרים (סוכנות הידיעות "מהר", 5 ביולי 2013).

בטווח הקצר, נפילת ממשלת מצרים מספקת לאיראן הזדמנות לממש כמה מיעדי מדיניות החוץ האיזורית שלה. ההתפתחויות במצרים עשויות להסיט את תשומת הלב האיזורית והעולמית ממלחמת האזרחים הנמשכת בסוריה למשבר הפוליטי המעמיק במצרים. הדחת מורסי שוללת מהאופוזיציה הסורית את אחד מתומכיה המרכזיים ועשויה להחליש את החזית האסלאמית-סונית שהציבה בפני איראן אתגר משמעותי בשנתיים האחרונות. נפילת ממשלת "האחים המוסלמים" מאיימת לשלול גם מחמאס את אחד מבעלי בריתה המשמעותיים ולאלצה לשוב לזרועותיה של איראן ממנה התרחקה על רקע חילוקי דעות חריפים סביב המשבר בסוריה.

על אף אכזבתה ממורסי, המשיכה טהראן לטעון גם לאחר ההפיכה הצבאית במצרים כי נפילת "האחים המוסלמים" אינה מבטאת את סופה של "ההתעוררות האסלאמית". כך, למשל, הדגיש איתאללה אחמד ח'אתמי בדרשתו השבועית, כי נפילת מורסי אינה מבשרת את קריסת "ההתעוררות האסלאמית" וכי אזרחי מצרים הם מגן ההתעוררות. ספק רב, עם זאת, אם יש בנפילת מורסי ו"האחים המוסלמים" כדי לשנות באופן משמעותי את מאזן הכוחות האיזורי לטובת איראן. נטילת השלטון במצרים בידי הצבא מצביעה על כך שלא ניתן לראות בהתפתחויות בעולם הערבי ביטוי להתעוררות אסלאמית בהשראה איראנית. החשדנות הגדולה השוררת בין איראן למדינות ערב הסוניות אינה צפויה לחלוף מן העולם והמשבר הסורי יציב גם בחודשים הקרובים אתגר משמעותי בפני איראן ובעלת בריתה בלבנון, תנועת חזבאללה. הסיוע הסעודי המהיר למצרים, נוכח מצבה הכלכלי הקשה, יבטיח כנראה כי מצרים תמשיך להשתייך למחנה האנטי-איראני. הצהרת דובר משרד החוץ המצרי, בדר עבד אל-עאטי, שהאשים לפני מספר ימים את איראן בהתערבות בענייניה הפנימיים של מצרים (סוכנות הידיעות "פארס", 8 ביולי 2013) עשויה להעיד על כך, שחלון ההזדמנויות לשיפור הקשרים בין שתי המדינות, שנפתח עם עליית מורסי לשלטון, שב ונסגר.

להפיכה הצבאית במצרים עשויה להיות השפעה חיובית על איראן דווקא בהקשרי פנים. התפשטות האלימות במצרים במקביל למלחמת האזרחים העקובה מדם הנמשכת בסוריה שבות וממחישות לאזרחי איראן, כי הפלת שלטון בדרך מהפכנית ואלימה אינה מבטיחה פתרון קסם למצוקותיהם. אירועי הדמים בעולם הערבי עשויים לחזק את ההכרה בקרב אזרחי איראן, שבחרו אך לאחרונה בנשיא חדש, כי יציבות פוליטית עדיפה לעיתים על פני חתירה לחירות פוליטית בדרך מהפכנית, שתוצאותיה אינן ידועות מראש. בים הטלטלה האיזורית נראה כי דווקא איראן הפכה לאי של יציבות

divider

*ד"ר רז צימט הוא חוקר במרכז אליאנס ללימודים איראנים באוניברסיטת תל-אביב ועורך הפרסום זרקור לאיראןהיוצא לאור מטעם מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש אלוף מאיר עמית.  


   מ ר כ ז    א ל י א נ ס    ל ל י מ ו ד י ם    א י ר א נ י י ם   ( A C I S )

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל: Irancen@tauex.tau.ac.il

 טל' 03-640-9510 פקס' 03-640-6665

זמן איראן 39 ● 12 ביולי 2013

© כל הזכויות שמורות

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>