זמן איראן מס' 37

​

סקירה מס' 37 ● 29 במאי 2013

איראן הולכת לבחור: נשיא חדש, מציאות ישנה

רז צימט*

ב-14 ביוני ילכו אזרחי איראן לבחור את נשיא הרפובליקה האסלאמית בפעם האחת-עשרה מאז הקמת הרפובליקה האסלאמית (1979). מאז, משמש המנהיג העליון באיראן כראש המדינה ומרכז בידיו את עיקר סמכויות ניהולה, בעיקר את ניהול אסטרטגיית מדיניות החוץ. סמכויות אלה הורחבו אף יותר במסגרת תיקונים שהוכנסו לחוקת איראן בעקבות מותו של מכונן המהפכה האסלאמית, איתאללה רוחאללה ח'ומיני, והעברת השלטון מידיו לידי יורשו, עלי ח'אמנהאי, בשנת 1989. נשיא איראן נהנה, עם זאת, מהשפעה ניכרת על ניהול ענייני המדינה, בעיקר על מדיניות הפנים והכלכלה מתוקף תפקידו כראש הרשות המבצעת. 

ארבע שנים לאחר מהומות 2009, שפרצו על רקע טענות האופוזיציה הרפורמיסטית בנוגע לזיוף תוצאות הבחירות הקודמות לנשיאות, יוכלו בעוד כשבועיים למעלה מ-50 מיליון בעלי זכות בחירה לממש את זכותם להצביע ולבחור נשיא חדש שיחליף את מחמוד אחמדינז'אד שמסיים שתי תקופות כהונה בנות ארבע שנים כל אחת כפי שמתיר לו החוק. אחמדינז'אד, שהיכה בשנת 2005 בתדהמה את אזרחי איראן ואת הפרשנים הפוליטיים כאשר זכה בניצחון סוחף על נשיא איראן לשעבר, עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני, מסיים את כהונתו כשהוא מבודד וחבול פוליטית לאחר שנתיים של מאבקי כוחות חסרי תקדים בצמרת ההנהגה. אחמדינז'אד, שזכה מאז בחירתו לגיבוי פומבי מצד ח'אמנהאי, עורר בשנים האחרונות את קצפם של ראשי הממסד הדתי השמרני בהנהגת המנהיג הרוחני העליון בשל מדיניותו מעוררת המחלוקת וקשריו עם "הזרם הסוטה" (ג'ריאן-י אנחראפי), כינוי שניתן על-ידי הממסד השמרני למקורביו ובראשם ראש לשכתו לשעבר, אספנדיאר רחים משאא'י. 

חילוקי הדעות, שהתגלעו באפריל 2011 בין אחמדינז'אד לח'אמנהאי בעקבות סירובו של המנהיג לאשר את פיטוריו של שר המודיעין, חידר מצלחי, הפכו עד מהרה למשבר פוליטי חריף בצמרת האיראנית. העימות בין נאמני ח'אמנהאי לתומכי אחמדינז'אד לא נסוב רק סביב מאבקי כוח פוליטיים כי אם שיקף מאבק אידיאולוגי חריף על זהותה של הרפובליקה האסלאמית. תפיסותיהם המשיחיות של מקורבי הנשיא, המערערת על מעמדם של אנשי הדת והדגשת הרכיב הלאומי-תרבותי בזהות האיראנית על פני האסלאם נתפסו על-ידי הממסד השמרני כאיום משמעותי וחייבו את המשטר להפנות את עיקר משאביו, שהופנו בעבר נגד הזרם הרפורמיסטי, למערכה נגד הנשיא ותומכיו.

במקביל למשבר הפוליטי בצמרת ההנהגה מתמודדת איראן עם משבר כלכלי חמור הניצב בראש סדר היום הציבורי ערב הבחירות הקרובות. משבר זה, שהחריף בעקבות העיצומים הכלכליים שהטיל המערב על איראן בשל מדיניותה הגרעינית, עורר חילופי האשמות בין הממשלה ליריביה הפוליטיים. בעוד שהנשיא ונציגי ממשלתו תלו בעיצומים אלה את הגורם המרכזי למשבר הכלכלי, טענו יריביו כי המשבר נובע בעיקר ממדיניותה הכלכלית הפופוליסטית והבלתי-אחראית של הממשלה בשמונה השנים האחרונות. המשבר הכלכלי שבא לידי ביטוי בסחרור אינפלציוני, בשיעורי אבטלה גבוהים - בעיקר בקרב הצעירים - ובקריסת ערך המטבע המקומי (הריאל), מגביר את החשש מצד המשטר מפני חידוש המחאה הציבורית ומהתערערות היציבות הפנימית.

לקראת הבחירות הציגו 686 מועמדים (ביניהם 30 נשים) את מועמדותם. ב-21 במאי פרסם משרד הפנים את שמות שמונת המועמדים, שאושרו על-ידי "מועצת שומרי החוקה". בתום הליך הסינון החליטה המועצה לפסול שניים מהמועמדים הבולטים: רחים משאא'י והאשמי רפסנג'אני. רפסנג'אני, שהגיש את מועמדותו ביום האחרון לרישום המועמדים, הצליח לעורר בעקבות הכרזתו טלטלה במערכת הפוליטית באיראן. קודם לכן,העריכו רבים כי רפסנג'אני, בן ה-79, המשמש כיום כיו"ר "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר" לא ינסה לשוב ולהתמודד בבחירות.

פסילת שני המועמדים המובילים מבטאת את חששו של המשטר מפני יכולתו של רפסנג'אני לנצל את השפעתו לערעור סמכותו של ח'אמנהאי ואת סלידתו ממשאא'י, שנחשב ממשיך דרכו של אחמדינז'אד ואף נתמך על-ידו. ערב פסילת מועמדותם של רפסנג'אני ומשאא'י טענו מקורבי המנהיג, כי תומכי "זרם ההסתה" (ג'ריאן-י פתנה), כינוי לאופוזיציה הרפורמיסטית שתמכה במועמדותו של רפסנג'אני, ותומכי "הזרם הסוטה" בראשות משאא'י רקמו מזימה שנועדה לערער את יציבות המשטר. מאז הכריז רפסנג'אני על מועמדותו ניהלו יריביו הפוליטיים מסע הכפשות אישי נגדו. הם האשימו אותו בשיתוף פעולה עם מנהיגי מהומות 2009, שבו והעלו טענו בנוגע לאורח חייו הראוותני ומעורבותו בשחיתות וטענו, כי בגילו המופלג הוא אינו כשיר לשמש נשיא.

בעקבות פסילת מועמדותם של שני המועמדים הבולטים נותרו במרוץ שמונה מועמדים המזוהים ברובם עם הזרם המרכזי בימין האיראני. שלושה מועמדים מתמודדים מטעם "קואליציית הקידמה" (אא'תלאף-י פישרפת), המכונה גם "קואליציית ה-2+1" ומזוהה עם הזרם השמרני המסורתי: עלי-אכבר ולאיתי, יועצו של המנהיג לעניינים בינלאומיים; מחמד-באקר קאליבאף, ראש עיריית טהראן; וע'לאם-עלי חדאד עאדל, יו"ר המג'לס לשעבר ומחותנו של ח'אמנהאי. קאליבאף (יליד 1961, משהד), שמילא שורה של תפקידים ביטחוניים בכירים, ובהם מפקד כוחות ביטחון הפנים ומפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה, נחשב לאחד המועמדים המבטיחים. הוא זוכה להערכה רבה על תפקודו המוצלח כראש עיריית טהראן מאז 2005. תדמיתו כטכנוקרט בעל עמדות פרגמטיות ומתונות עשויה לסייע לו בגיוס תמיכה ציבורית, אך גם מעוררת ביקורת מצד חוגים בימין השמרני וייתכן שאף מצד המנהיג העליון. גם מעורבותו בדיכוי מהומות הסטודנטים ב-1999 וב-2003 עלולה להוות לו מכשול במאמציו לגייס תמיכה בקרב צעירים ותומכי המחנה הרפורמיסטי. ולאיתי (יליד 1945, טהראן) נחשב איש אמונו של המנהיג העליון, אך לא נראה שהוא זוכה לאהדה נרחבת בציבור. מזכיר "המועצה העליונה לביטחון לאומי", סעיד ג'לילי (יליד 1965, משהד) נחשב, אף הוא, לאחד המועמדים הבולטים במערכת הבחירות. ג'לילי מתמודד מטעם "חזית העמידה האיתנה" (ג'בהה-י פאידארי) המזוהה עם האגף הימני-רדיקלי במחנה השמרני. בדומה לולאיתי נחשב גם ג'לילי לאיש אמונו של המנהיג, בעיקר בזכות עמדותיו המדיניות הרדיקליות ונאמנותו הפוליטית. חוסר ניסיונו, בעיקר בתחום הניהולי-כלכלי, עלול, עם זאת, להוות מכשול בפני סיכוייו לגייס תמיכה פוליטית וציבורית שתספיק לצורך ניצחון בבחירות. 

בעקבות פסילת מועמדותו של רפסנג'אני נותרו במירוץ שני מועמדים, העשויים לזכות בתמיכת הרפורמיסטים. חסן רוחאני (יליד 1948, מחוז סמנאן) מילא שורה של תפקידים פוליטיים וביטחוניים בכירים מאז המהפכה, ובראשם מזכיר "המועצה העליונה לביטחון לאומי" בשנים 2005-1989. רוחאני עודנו משמש כנציגו האישי של ח'אמנהאי במועצה, אך קירבתו לרפסנג'אני, עמדותיו המתונות בנושאי פנים וחוץ ומדיניות הגרעין הפרגמטית שהוביל מתוקף תפקידו כיו"ר צוות המשא ומתן הגרעיני מול המערב, עוררו עליו ביקורת בממסד השמרני. חרף הסתייגותו של ח'אמנהאי ממנו, הוא עשוי לזכות בתמיכה ציבורית בלתי מבוטלת בקרב הרפורמיסטים ואף במחנה השמרני הפרגמטי. מחמד-רזא עארף (יליד 1951, יזד), ששימש כסגנו של הנשיא לשעבר, מחמד ח'אתמי (2005-2001), נחשב לרפורמיסט מתון ואף הוא עשוי לזכות בקולותיהם של תומכי הרפורמיסטים. לא מן הנמנע, כי עארף יחליט להסיר את מועמדותו סמוך לבחירות בניסיון למנוע פיצול קולותיהם של הרפורמיסטים בינו לבין רוחאני הנחשב לבעל סיכוים טובים יותר בבחירות. שני מועמדים נוספים המתמודדים בבחירות ונחשבים לבעלי סיכויים נמוכים לזכות בתמיכה ציבורית משמעותית הם מחסן רזאא'י (יליד 1954, מחוז ח'וזסתאן), המשמש כמזכיר "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר" ושימש בעבר כמפקד משמרות המהפכה, ומחמד ע'רזי (יליד 1941, אצפהאן), מועמד אלמוני למדי ששימש כשר הנפט בממשלת מיר-חסין מוסוי (1985-1981) וכשר הדואר בממשלת רפסנג'אני (1997-1985).

רשימת המועמדים הסופיים, שמועמדותם אושרה על-ידי "מועצת שומרי החוקה", מבטאת שלב נוסף בהצרת היקפה של האליטה הפוליטית השלטת באיראן. בשנים האחרונות דחק המשטר כוחות פוליטיים משמעותיים אל מחוץ לקונצנזוס הפוליטי. המאבק בין האופוזיציה הרפורמיסטית להנהגת המשטר, שהגיע לשיאו במהומות 2009, הוביל לדחיקת מנהיגי המחנה הרפורמיסטי, שהוקעו כבוגדים, אל מחוץ למשחק הפוליטי. בשנתיים האחרונות הפנה המשטר את מאמציו בעיקר נגד הנשיא אחמדינז'אד ומקורביו ולבסוף פסל את מועמדו המוביל לקראת הבחירות. פסילת מועמדותו של רפסנג'אני, שכבר הורחק בשנים האחרונות מהנהגת דרשת תפילות יום השישי בטהראן וכן מתפקידו כיו"ר "מועצת המומחים", משלימה את תהליך דחיקתם של זרמים פוליטיים ורעיוניים מתחרים מהמערכת הפוליטית. תהליך זה עלול לקעקע עוד יותר את הלגיטימציה של המשטר, שהתיימר בעבר לשלב בין מרכיב אסלאמי המבטא את ריבונות האל למרכיב דמוקרטי-רפובליקני המבטא את ריבונות העם. 

הדרת הרפורמיסטים מהמערכת הפוליטית היא בעלת משמעות גם מבחינה חברתית-כלכלית. מעמד הביניים העירוני המשכיל, שגדל משמעותית בעשורים האחרונים, נחשב לנושא הדגל ולמרכיב משמעותי בבסיס התמיכה של המחנה הרפורמיסטי. צעירים משכילים ועירוניים היוו את הגרעין הקשה ב"תנועה הירוקה" שהובילה את מחאת 2009. דחיקת הרפורמיסטים מהמוסדות הפוליטיים הנבחרים על-ידי הציבור עלולה להותיר ציבור מצביעים רחב המזוהה עם מעמד הביניים החדש ללא ייצוג הולם. מבין המועמדים הבולטים במערכת הבחירות הנוכחית: ג'לילי נחשב לממשיך דרכו החברתית-כלכלית של אחמדינז'אד והוא מפנה את עיקר מאמציו לשם גיוס תמיכה בקרב המעמדות הנמוכים וכן באזורי הפריפריה ואילו ולאיתי ורוחאני מזוהים בעיקר עם האליטה הפוליטית הותיקה ועם מעמד הביניים המסורתי הכולל את אנשי הדת וסוחרי הבאזאר. בעקבות בחירות 2009, גברה בציבור התחושה כי יכולתו להשפיע על המערכת הפוליטית, שהיתה מלכתחילה מוגבלת למדי, נשללה ממנו לחלוטין. תחושה זו נוסף לרשימת המועמדים ההומוגנית יחסית בבחירות הנוכחיות והתערבותו הבוטה של המשטר בסינון המועמדים ("הנדוס הבחירות"), עלולות להוביל לייאוש הולך וגובר ואף לחידוש המחאה הפוליטית בתנאים מסוימים.  

רשימת המועמדים הסופיים מבטאת תהליך משמעותי נוסף העובר על המערכת הפוליטית האיראנית בשנים האחרונות: התרחקותם של אנשי הדת מתפקידים ביצועיים וירידה בשיעור ייצוגם במוסדות הפוליטיים הנבחרים במקביל לעליית השפעתם הפוליטית של טכנוקרטים, בעיקר יוצאי משמרות המהפכה, בשורות האליטה הפוליטית. מבין שמונת המועמדים הסופיים, רק אחד (רוחאני) הוא בעל הכשרה דתית (במקביל להשכלתו המערבית) ונושא תואר דתי (חג'ת אל-אסלאם). שבעה מועמדים, לעומת זאת, נושאי תואר דוקטור: קאליבאף הוא ד"ר לגיאוגרפיה פוליטית, ולאיתי הוא ד"ר לרפואה, חדאד עאדל הוא ד"ר לפילוסופיה, ג'לילי הוא ד"ר למדעי המדינה, רוחאני הוא ד"ר למשפטים, רזאא'י הוא ד"ר לכלכלה ועארף הוא ד"ר להנדסת חשמל. שני מועמדים (רזאא'י וקאליבאף) שימשו בתפקידים בכירים במשמרות המהפכה ומועמד נוסף (ג'לילי) נלחם בשורות הבסיג' במלחמת איראן-עיראק ואף איבד במהלכה את רגלו.

לסיום, אם לא יתרחשו הפתעות מיוחדות מצד אחד משני המועמדים המזוהים עם האגף המתון במחנה הרפורמיסטי (רוחאני ועארף), צפוי אחד מבין שלושת המועמדים השמרנים הבולטים (קאליבאף, ולאיתי או ג'לילי) לזכות בבחירות. ניצחון אחד המועמדים המזוהים עם הקו שמתווה המנהיג העליון יאפשר למשטר בהנהגת ח'אמנהאי להמשיך באסטרטגיית העל אותה התווה בשנים האחרונות במדיניות החוץ והפנים. בחירתו של נשיא שמרן הנאמן פוליטית למנהיג עשויה אומנם לאפשר לח'אמנהאי לשמר בטווח הקצר את מעמדו תוך הישענות גוברת על תומכיו במערכת הפוליטית ועל משמרות המהפכה. עם זאת, בחירה זו לא תסייע לפתור את המצוקות הבסיסיות שניצבות בפני איראן, ובראשן המשבר הכלכלי. בטווח הבינוני והארוך היא אף עלולה להחריף יותר את משבר הלגיטימציה של המשטר, שנאלץ בשנים האחרונות לוותר אפילו על מראית עין של משחק פוליטי דמוקרטי. החרפת המצוקות הכלכליות-חברתיות ושחיקת הלגיטימציה השלטונית מעמידות בסימן שאלה את יכולתו של שלטון חכמי-הדת להתמודד בהצלחה עם האתגרים שעוד נכונו לו בעתיד■

ד"ר רז צימט הוא חוקר במרכז "אליאנס" ללימודים איראנים באוניברסיטת תל-אביב ועורך הפרסום "זרקור לאיראן" היוצא לאור מטעם מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש אלוף מאיר עמית.

 מרכז אליאנס ללימודים איראניים (ACIS)

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל: Irancen@tauex.tau.ac.il 

טל' 03-640-9510 פקס' 03-640-6665

זמן איראן 37 ● 29 במאי 2013 © כל הזכויות שמורות