זמן איראן מס' 50

סקירה מס' 50 ● 28 באפריל 2014

האם יש חדש תחת השמש? ממשל רוחאני והתייחסותו לשואה

אורלי ר' רחימיאן*


	כרזת כנס האדריכלים בטהראן

ב-24 באפריל 2014 מתח העיתון השמרני כיהאן ביקורת חריפה נגד הזמנתו של האדריכל האמריקאי היהודי, פטר אייזנמן, להשתתף כדובר המרכזי בכנס אדריכלים בחסות אוניברסיטת טהראן ואוניברסיטת אזאד, שאמור להתקיים במאי השנה. אייזמן, שאחראי, בין היתר, על תכנון האנדרטה לזכר קורבנות השואה בברלין, זוהה ביומון כיהאן, כ"מעצב האנדרטה שמהווה סמל לקורבנות היהודים של האירוע המזויף המכונה שואה באירופה" (כיהאן, 24 באפריל 2014). ההזמנה של אייזמן מצד אחד וגינויה מצד שני, משקפים את המאבק בתוך איראן על סוגיות מרכזיות שעומדות בבסיס המדיניות והאידיאולוגיה של הרפובליקה האסלאמית, ובכלל זה סדרת התבטאויות ממשלתיות בדבר השואה ודימויה. בהשוואה לנימות האנטישמיות ולהכחשת השואה שאפיינה את נשיא איראן הקודם, מחמוד אחמדינז'אד, מסתמן סגנון אחר וטון שונה בהצהרות המושמעות מצד גורמים בממשל החדש של הנשיא חסן רוחאני שנכנס לתפקיד באוגוסט 2013. למרות שההתבטאויות בנושא השואה מצד גורמים במרכז המפה הפוליטית האיראנית פחות מתלהמות מבעבר, קשה להעריך בשלב זה אם הן אכן מסמלות שינוי או נועדו לצרכים טקטיים בלבד, שעיקרם שיפור תדמיתה הבינלאומית של הרפובליקה האסלאמית.

הכרה עמומה לצד הכחשות וגינוי

ב-4 בספטמבר 2013, ערב ראש השנה העברי, בירך הנשיא הנבחר רוחאני את העם היהודי לרגל החג באמצעות מסרון בחשבון טוויטר שנושא את שמו, שבו נכתב: "בערוב השמש כאן בטהראן, אני מאחל לכל היהודים, במיוחד ליהודי איראן, ראש שנה מבורך". למחרת היום פרסם שר החוץ ג'ואד זריף אף הוא ברכת שנה טובה, ובתגובה למסרון של כריסטין פלוסי, בתה של ננסי פלוסי, יושבת ראש בית הנבחרים האמריקאי לשעבר, הבהיר כי "איראן מעולם לא הכחישה זאת [את השואה]. האיש שעשה זאת [רמיזה לאחמדינז'אד] כבר איננו כאן. שנה טובה". בהמשך, בראיון לסוכנות הידיעות האיראנית תסנים, המקורבת למשמרות המהפכה, ציין זריף כי היהודים באיראן הם מיעוט מוכר ברפובליקה האסלאמית ואף יש להם נציג בפרלמנט. הוא גם טרח להדגיש כי "[האיראנים] מעולם לא התנגדו ליהודים, אלא לציונים שהם קבוצה קטנה". באותו ראיון הוא גינה את רצח היהודים בידי הנאצים, ובאותה נשימה גם את רצח הפלסטינים ודיכויים בידי הציונים והבהיר כי הפשע [השואה] הפך כלי בידי הציונים ואלה השתמשו בו לפני שישים שנה [לשם הקמת מדינה] וממשיכים להשתמש בו על מנת לעורר סימפטיה בכל העולם במאמציהם לגזול את זכויותיו של העם הפלסטיני" (תסנים, 6 בספטמבר 2013).

התגובות להתבטאויות של הממשל החדש לא איחרו לבוא מצד גורמים שונים באיראן. בתגובה לפעילות הרשת בשם רוחאני, דחה אחד מיועציו בראיון לסוכנות הידיעות האיראנית פארס את הדיווחים לפיהם כתב הנשיא מסרון ברכה לעולם היהודי לרגל ראש השנה והבהיר כי לנשיא איראן אין כלל חשבון טוויטר רשמי (ראו גם זמן איראן מס' 43). בניגוד להכחשה של דברי רוחאני, הצהרותיו של זריף זכו לגינוי. חוסין שריעתמדארי, עורך היומון כיהאן, הדגיש כי התבטאותו של זריף מוזרה ובלתי צפויה לאור התמצאותו בסוגיות פוליטיות ותפקידו כשר חוץ. הלה המשיך והדגיש כי התייחסותו של זריף לאחמדינז'אד מהווה עלבון לכללי הדיפלומטיה ולנשיא לשעבר, ש"בהציגו שאלה חכמה, כיוון ישירות לעקב האכילס של הציונים ואם אכן הייתה שואה, הרי שגרמניה הנאצית הייתה האחראית לה. לאור זאת, מדוע על הפלסטינים לשלם על פשעי גרמניה הנאצית ומדוע מחוז אחד או שניים של גרמניה ואוסטריה אינם מוקצים לציונים?" (כיהאן, 9 בספטמבר 2013). במאמר שהתפרסם באתר רג'א ניוז, שזוהה בעבר עם תומכי אחמדינז'אד, מחה הכותב על השימוש התדיר שעושים לאחרונה פוליטיקאים באיראן ב"דיפלומטיה ציבורית", קרי שימוש בפייסבוק ובטוויטר, ותקף את התכתובת של זריף עם פלוסי באופן ישיר (רג'א ניוז, 7 בספטמבר 2013).

נוכח התגובות מבית, בחר רוחאני לציין בראיון ל-CNN, שנערך במהלך ביקורו בעצרת האו"ם בניו יורק בספטמבר 2013, כי הוא "איננו היסטוריון, וכאשר דנים במימדי השואה, שומה על היסטוריונים לעסוק בכך". ואולם, כאשר הוא נשאל שוב בראיון אם הוא מאמין, כקודמו, שהשואה היא מיתוס, הבהיר רוחאני: "אנו מגנים כל פשע שהם ביצעו נגד היהודים. נטילת חיי אדם היא דבר בזוי. אין זה משנה אם מדובר בחיי יהודי, נוצרי או מוסלמי. עבורנו המשמעות זהה". בהמשך דבריו הוא ציין כי פשעם של הנאצים אינו מעניק לישראלים את הזכות לגזול את ארצם של בני קבוצה אחרת ולכבוש אותה (סי.אן.אן, 25 בספטמבר 2013). בדברים אלה בחר רוחאני להתעלם מן העובדה שהיהודים היו יעד להשמדה טוטלית, בשונה מהקבוצות האחרות. בתגובה לראיון זה מיהרה סוכנות הידיעות האיראנית הרשמית למחצה פארס לפרסם הודעה על פיה דבריו של רוחאני סולפו ולא תורגמו כהלכה. סוכנות הידיעות הבהירה כי המונח "שואה" לא הוזכר בתשובה של רוחאני, שהתייחס למאורעות היסטוריים באופן כללי (פארס, 25 בספטמבר 2013).

למען הסר ספק באשר לניסוח דבריו, טרם שובו לאיראן, חזר הנשיא רוחאני והתייחס לנושא השואה במפגש עם חברי המועצה ליחסי חוץ בניו יורק, שנערך בשולי העצרת הכללית של האו"ם, ב-27 בספטמבר 2013. באותו מעמד הוא הצהיר כי איראן מגנה את כל הפשעים שביצעו הנאצים במלחמת העולם השנייה נגד קבוצות אנשים שונות, ובהן היהודים. עם זאת, הפשעים של הנאצים אינם מצדיקים גירוש של אנשים מביתם. זאת הנקודה החשובה בעינינו" ( September 27, 2013The Times of Israel,). במקביל להתבטאויות התקשורתיות של רוחאני בעניין השואה, הקפיד נשיא איראן לצרף למשלחת האיראנית, שפקדה בראשותו את מושב הפתיחה של עצרת האו"מ, את הנציג היהודי במג'לס סיאמכּ מורה צדק, שהביע תמיכה בעמדתו של רוחאני באו"ם (אירנ"א, 14 באוקטובר 2013) בנוסף לכך, הביע רוחאני עניין להיפגש עם מספר רבנים יהודים בניו יורק, אך אלו דחו את בקשתו, קרוב לוודאי בגלל התבטאויותיו האמביוולנטיות בנוגע לשואה.

סבב נוסף בהתגוששות המילולית בסוגיית השואה התרחש בעת ביקורו של שר החוץ האיראני זריף בגרמניה בפברואר 2014. במהלך ראיון לטלוויזיה הגרמנית הוא שב ואמר במפתיע כי השואה "הייתה טרגדיה אכזרית, ואסור שהיא תתרחש שוב" Phoenix TV) 2 בפברואר 2014). בעקבות התבטאויות אלה, זומן זריף זמן קצר לאחר מכן לשימוע בדלתיים סגורות בפרלמנט האיראני (רויטרס, 24 בפברואר 2014). בזמן שרוחאני וזריף נדרשו להבהיר שוב ושוב את התבטאויותיהם, הדגיש עלי ח'אמנהאי, במהלך נאום שהוא נשא במשהד לרגל ראש השנה האיראני, שחל ב-21 במרץ, כי "למדינות הטוענות שהן חופשיות יש קווים אדומים והן לא מהססות להגן עליהן. במדינות אירופאיות אף אחד לא מעז לדבר על השואה, ואנחנו לא יודעים אם היא אמיתית או לא ואם היא אירעה וגם איך התרחשה" (האתר הרשמי של ח'אמנהאי). בדברים אלה הבהיר המנהיג הרוחני העליון של איראן קבל עם ועדה כי למעשה לא חל שינוי בעמדתה הרשמית והעקבית של הרפובליקה האסלאמית בסוגיית השואה, על אף התבטאויות מצד גורמים בממשל רוחאני.

מה ניתן להסיק מהרטוריקה האיראנית הנוכחית?

במרוצת המחצית השניה של המאה העשרים ההתייחסות לשואת היהודים חוותה שינויים באיראן. בתקופת השאה, בימים שבהם נהנתה ישראל מתדמית של כוח עולה במזרח התיכון על רקע יחסים קרובים בין ישראל לאיראן, הוקרן בבתי קולנוע בטהראן הסרט "אקסודוס" וספרים העוסקים בקורות היהודים ובמאבקם מול האויב הנאצי, דוגמת ספר זיכרונותיה של חנה סנש ותקומת היהודים בגטאות, תורגמו והופצו במסגרת קידום הדימוי של הישראלי כ"יהודי הגיבור" שנלחם באויביו (להרחבה ראו רחימיאן, 2010). לאחר המהפכה של 1979 השתנתה הרטוריקה ונשזרה באחד מעקרונותיה של הרפובליקה האסלאמית, שזיהתה את ישראל כ"שטן הקטן" וכסייעת של "כוחות האופל" במאבקם נגד איראן. במסגרת זו, גורמים שונים בצמרת המשטר האיראני, כמו גם אינטלקטואלים איראנים התייחסו לשואה כסוגיה מכוננות בהיסטוריה היהודית בעת המודרנית. בשיח הפוסט-מהפכני המטרה היתה לערער על הלגיטימיות של המדינה היהודית. בהתאם לכך, קשרו אינטלקטואלים ומנהיגים איראנים בין השואה ללאום הפלסטיני תחת כיבוש ישראל (בדומה למשתמע גם מהצהרותיו האחרונות של רוחאני).

עמדה זו נסקה לפסגות חדשות עם כניסתו של מחמוד אחמדינז'אד ללשכת הנשיא ב-2005. במהלך כהונתו התבטא אחמדינז'אד לא פעם באופן שהטיל ספק בקיומה של השואה, הזמין מכחישי שואה לטהראן, השתתף בכנס שקרא לחקור את אמיתותה ההיסטורית של השואה ואף פרסם במאי 2009 את הספר "קריסת מיתוס השואה". יחד עם זאת, ראוי לציין, כי הצהרותיו של אחמדינז'אד לא מנעו מרשות השידור הממלכתית באיראן להפיק ולשדר את הסדרה "סיבוב של אפס מעלות" (2007, במאי: חסן פתחי), שגולל סיפור אהבה בין צעיר איראני המבקר בצרפת לבחורה יהודיה צרפתייה, על רקע מלחמת העולם השנייה והכיבוש הנאצי. הסדרה התייחסה בין השאר לרדיפות היהודים על ידי המשטר הנאצי, למרות שלא נעשה בה שימוש במונח "שואה" (ראו גם איראן פולס 18, 10 בינואר 2008). גם במהלך תקופת נשיאותו של מחמד ח'אתמי (2005-1997) הרפורמיסט קיים רוז'ה גארודי הצרפתי, שמוכר כמכחיש שואה, ביקור רשמי באיראן.

במהלך מערכת הבחירות האחרונה לנשיאות, מספר בכירים איראנים מתחו ביקורת על אמירות עמיתיהם שהשתמעה מהן הכחשת השואה. ב-23 באפריל 2013, ציין המועמד לנשיאות וראש עריית טהראן, מוחמד באקרקאליבאף, כי "ננקטו צעדים ונאמרו מילים שלא רק שלא עזרו לנו לקדם את תכניותינו, אלא גם נתנו למתנגדינו הזדמנות לאחד אחרים נגדנו. הצהרות שנויות במחלוקת אבל חסרות טעם, סיסמאות והצגות פגעו בנו והחלישו את עמדתנו הצודקת" (תסנים, 23 באפריל 2013). בעקבות התגובות הבינלאומיות הנחרצות להתבטאויות שיצאו מטהראן במהלך תקופת כהונתו של אחמדינז'אד ניכר כי גורמים בצמרת האיראנית הבינו כי הכחשה בוטה של השואה פוגמת בתדמיתה של איראן בעולם. במסגרת מאמציו של הנשיא רוחאני להציג איראן "אחרת", במיוחד ערב נאומו בעצרת האו"ם בניו יורק, הוא ואנשי ממשלו נקטו בדיפלומטיה פרגמטית בהתייחסויותיהם לנושא, ובמשנה זהירות המשיכו להקפיד שלא להזכיר במפורש את המונח "שואה". גישה זו אפשרה לרוחאני ולממשלו לא רק להציג "פנים מחייכות", אלא גם לחדד את ההבדל בינו לבין קודמו בתפקיד. לא בכדי בחר זריף להדגיש בהתייחסותו להכחשת השואה כי "האיש שעשה זאת כבר איננו כאן" .

הנימה של רוחאני בסוגית השואה, עולה בקנה אחד עם רוח התבטאויות אחרות שהוא משמיע בסוגיות הקשורות למדיניות הפנים וקווי מדיניות החוץ של איראן. הערכה כוללת של הצהרותיו עד כה שבה ומצביעה על כך שההקשר היהודי והישראלי שזור בשיח פנים איראני. כלומר, שיח זה מושפע מתהליכים פנים-איראניים ולא רק מיחסי שתי המדינות או מהפוליטיקה האזורית והבינלאומית. התייחסויותיו בנושא השואה מהווים חלק ממאמציו החוזרים ונשנים של רוחאני להבהיר כי רוח חדשה נושבת מכיוון טהראן מאז בחירתו ומלמדים על רצונו להציג את איראן באור חיובי בזירה הבינלאומית. בחירתו להתנסח בעניין בשפה האנגלית ולא בפרסית, באמצעות שימוש ברשתות חברתיות בינלאומיות כמו טוויטר וכן בפני כלי תקשורת מערביים על מנת לחדד את מסריו בסוגיית השואה לקהל השומעים המערבי, עשויים לחזק טענה זו. בה בעת, ריבוי הסתירות בהצהרות נציגי הממשל החדש בטהראן וההכחשות המידיות שמתפרסמות באמצעי התקשורת האיראניים, מצביעים גם על הרגישות של הנושא באיראן. הכרה רשמית בשואה נתפסת כערעור על אחד מעמודי התווך של האידיאולוגיה האיראנית המהפכנית, שנתמכת על ידי המחנה השמרני המובל על ידי איתאללה ח'אמנהאי. כך, בעקבות התגובות הביקורתיות על דבריהם בנושא השואה, החלו הנשיא רוחאני ושר החוץ שלו להתבטא בצורה עמומה יותר על מנת להישאר במסגרת הגבולות שהתוו איתאללה ח'ומיני וממשיכו ח'אמנהאי בנושא וכדי להימנע ממחלוקות מיותרות.

divider