סקירה מס' 49 ● 2 באפריל 2014

הקולנוע האיראני בצל מדיניות הפתיחות של הנשיא רוחאני 

מרים ניסימוב*

בפברואר 2014, על רקע אירועי השנה למהפכה האסלאמית, התקיים בטהראן בפעם ה- 32 פסטיבל הסרטים פג'ר. הפסטיבל שנערך לראשונה בשנת 1983, בעיצומה של מלחמת איראן-עיראק, מתקיים מידי שנה במהלך עשרת ימי ניצחון המהפכה (דהה-י פג'ר).  עד שנת 1996 יוחד הפסטיבל להפקות של תעשיית הקולנוע באיראן בלבד, ואולם באותה השנה הוא הפך לפסטיבל בינלאומי ומאז נכללים בו גם סרטים מרחבי העולם. הפסטיבל נערך בחסות קרן פאראבי לקולנוע (בניאד-י סינמאי-י פאראבי) ותחת הפיקוח של המשרד לתרבות והכוונה אסלאמית. הממשלה בראשות הנשיא חסן רוחאני, שהוקמה בחודש אוגוסט 2013, הפיחה תקוות רבות בקרב יוצרים ואנשי קולנוע ועוררה ציפיות רבות מהפסטיבל. זאת לאחר כשנתיים של משבר ביחסים בין איגוד הקולנוע (ח'אנה-י סינמא) לבין ממשלתו של מחמוד אחמדינז'אד, לאחר שמשרד התרבות וההכוונה האסלאמית הורה בשלהי 2011 לפזר את האיגוד בטענה כי הוא אינו סר למרות המשרד כפי שקובע החוק (בי.בי.סי, 25 ביוני 2013). שיאו של המשבר בין הצדדים התרחש ביולי 2013 כאשר בהוראת המשרד נסגרו שערי בניין האיגוד במנעול ובריח (בהאר, 16 ביולי 2013).

ב- 12 בספטמבר 2013, שבו צוין יום הקולנוע הלאומי של איראן (רוז-י מלי-י סינמא), הורה שר התרבות וההכוונה החדש, עלי ג'נתי, על פתיחתו מחדש של  איגוד הקולנוע. לציון יום הקולנוע ולרגל פתיחתו מחדש של איגוד הקולנוע, ערך חג'תאללה איובי, שמונה לעמוד בראש הרשות לקולנוע ימים ספורים לפני כן, מסיבה מפוארת אליה הוזמנו אנשי קולנוע ושחקנים. במסיבה בירך שר התרבות וההכוונה ג'נתי  את הנוכחים והביע תקווה שתהיה זאת ראשיתה של הירתמות, שיתוף פעולה וסולידריות בין כל הגורמים העוסקים בתעשיית הקולנוע. הוא הוסיף כי בשלושת העשורים האחרונים בזכות מאות הסרטים שהופקו במדינה, הנוכחות התכופה בפסטיבלים בינלאומיים והפרסים הרבים שקטפו הסרטים מאיראן, הביאה תעשיית הקולנוע גאווה למדינה. ג'נתי הבטיח שהמשרד יעשה כל שביכולתו על מנת להמשיך ולעודד את היצירה והעשייה הקולנועית. בנוסף לכך, הוא התייחס  לאתגרים הרבים שעמם מתמודד הקולנוע באיראן וביניהם קשיי תקצוב, היעדר מקורות השקעה פרטיים ומחסור בכוח אדם מיומן ומקצועי. ג'נתי המשיך והתייחס גם לסוגיית האחריות של משרד התרבות וההכוונה על הענקת אישורים להפקת סרטים ולהקרנתם ורמז בדבריו למאבק שמתנהל מול גורמים שמרניים במערכת המשפט. בהקשר זה הוא ציין כי לא מתקבל על הדעת שיהיו גורמים שימנעו הקרנה של סרט אשר עשייתו והקרנתו אושרו על ידי המשרד, שצריך לעמוד איתן מאחורי האישורים שהוא מנפיק (אפתאב, 14 בספטמבר 2013).

אווירת הפיוס שהממשלה החדשה ביקשה לייצר קיבלה חיזוק בכנס שנערך ב-8 בינואר 2014 בהשתתפות הנשיא חסן רוחאני. בכנס אשר אליו הוזמנו יוצרים מכל תחומי האמנות -  התיאטרון, הקולנוע, הספרות והאמנות החזותית - ביקש הנשיא לשמוע מהאומנים את אשר על ליבם, הקשיים המקצועיים שלהם וציפיותיהם מהממשלה. בסיום הערב נשא רוחאני נאום שבמהלכו הוא התייחס לסוגיית החופש האמנותי, לעניין מעמדו של האומן בחברה ואחריותו החברתית, הצנזורה על האמנות, הפיקוח על היצירה האמנותית ומערכת היחסים בין הממשלה לעוסקים באמנות (אתר נשיא איראן, 8 בינואר 2014). בין האמנות לחירות יש קשר ישיר אמר הנשיא והוסיף כי אמנות אמיתית לא תוכל להתקיים ללא חירות. בעניין פיקוח על היצירה האמנותית אמר כי אין זה מתפקידם של פקידי ממשלה לפקח על האמנות וכי משימה זו ראוי שתוטל על "קבוצה של משכילים, הוגים, אומנים, מלומדים ואף חכמי דת" (שם). 

כחודש לאחר מכן, הציב פסטיבל הסרטים הבינלאומי פג'ר את הצהרות הממשלה של רוחאני ורצינות כוונותיה למבחן (תהראנ-י אמרוז, 16 בינואר 2014). הסרט המאתגר ביותר מבחינה זו היה "רוז-י רסתח'איז" (יום התחייה) של הבמאי אחמד-רזא דרויש. רוז-י רסתח'יז, שהפקתו ארכה עשר שנים, עוסק בטקס העאשורא, האירוע המכונן בשיעה ומהסמלים המקודשים שלה. בראיון שנערך עם הבמאי לרגל הקרנת הסרט בפסטיבל, הדגיש דרויש כי האהבה לאמאם חוסין (נכדו של הנביא מוחמד) היא המניע העומד בבסיס פרויקט קולנועי זה. "עשר השנים אותם השקענו אני ועמיתיי בעשיית הסרט הם טיפה באוקינוס האהבה כלפי חוסין", אמר דרויש. הסרט, שאורכו שעתיים וחצי ,מגולל את פרשת העאשורא ממות מייסד שושלת אומייה, מעאויה אבן אבי ספיאן, המשוקץ על ידי השיעה, בשנת 60 להיג'רה (680 לספירה) ועד לקרב כרבלא ונפילתו חלל של האמאם חוסין בעשרה בחודש מוחרם שנת 61 להיג'רה (10 באוקטובר 680 לספירה). העלילה מציגה את האירועים דרך קורותיו של בכּיר, בנו של חֻר בן יזיד ריחאי. על פי המסורת השיעית, היה חר בן יזיד ריחאני בין ראשי השבטים בעיר כופה שנצטוו להילחם בחוסין, אולם הוא חזר בו אחרי שבת-קול אלוהית הנחתה אותו ואת בנו, בכּיר, לדרך הצדק. בעקבות זאת נשבעו האב והבן אמונים לחוסין ונלחמו למענו בגבורה. אחמד-רזא דרויש שהרקורד הקולנועי שלו כולל מספר סרטי מלחמה עתירי תקציב ("כימיא" 1994, "סרזמין-י ח'ורשיד" 1996 ו-"דוא'ל" 2003), ביקש ליצור את "רוז-י רסתח'איז" כאפוס קולנועי שיציג את סיפור העאשורא בשפה ויזואלית קולנועית שחורגת מעבר למה שהקולנוע האיראני הכיר עד כה. לשם כך הוא גייס אנשי קולנוע בעלי מוניטין בינלאומי, על העריכה הופקד טארק אנואר, שהיה מועמד לאוסקר על העריכה של הסרט אמריקן ביוטי (1999) והסרט נאום המלך (2010), ועל המוסיקה לסרט הופקד המלחין הבריטי סטפן וורבק (Stephen Warbeck), שזכה באוסקר על פס הקול ל"שקספיר מאוהב" (1998). גם העריכה של האפקטים המיוחדים שנדרשו ל-160 הסצנות של הסרט נעשתה מחוץ לאיראן. פרויקט קולנועי זה, שדרויש הגדיר אותו כנקודת ציון ביצירה הקולנועית באיראן, מומן ברובו על ידי מקורות פרטיים. בעניין זה הדגיש דרויש כי כ- 40 איש מאיראן ומחוצה לה השקיעו מכספם בפרויקט זה וכי מדובר בשיעים שנרתמו לכך מתוך אהבה לאמאם חוסין.

טרם הצגת הסרט בפסטיבל פג'ר, נערכה ב- 23 בדצמבר 2013 הקרנה פרטית של רוז-י רסתח'יז שבה נכחו בכירים במשטר ביניהם, הסגן הראשון של הנשיא, שר החוץ, יו"ר הבנק המרכזי, ראש הארגון לאנרגיה אטומית, שר ההכוונה ויועץ הנשיא לעניינים תרבותיים. בעקבות ההקרנה בירך ג'נתי את הבימאי על התעוזה להביא למסכי הקולנוע נושאים הקשורים לעיקרי הדת וההיסטוריה האסלאמית והדגיש כי התסריט קיבל את אישורם של "אישים בולטים מהממסד הדתי ואחדים מבכירי האיתאללות" (ח'בר, 24 בדצמבר 2013). לעומת התגובה האוהדת מצד גורמים ממשלתיים, ההקרנה החגיגית של הסרט בפני קהל עיתונאים במסגרת הפסטיבל עוררה ביקורת כאשר התברר כי על אף הטאבו הדתי האוסר להציג את הפנים החשופות של קדושי האסלאם בטלוויזיה ובקולנוע , בסרט מוצגים פניהם של  אחדים מקדושי כרבלא, ביניהם עבאס אבו אלפצ'ל. למעשה, חלק מן השחקנים שמילאו תפקידים אלה, אף נכחו בזמן ההקרנה באולם הקולנוע. במסיבת העיתונאים שהתקיימה לאחר ההקרנה,  סיפר דרויש כי הסרט נועד לקהל צופים שיעים, לצופים מעולם האסלאם ומהעולם הלא-מוסלמי, וציין כי במהלך עשיית הסרט הוא פנה לסמכות דתית בכירה בשיעה, שידועה ברגישותה לנושאים כגון אלה, והוא נתן ברכתו למיזם קולנועי זה (רוזנאמה-י שרק, 6 בפברואר 2014).

הסרט רוז-י רסתאח'יז שגרף פרסים רבים בפסטיבל, ביניהם את הפרס על הבימוי, עורר במהרה ביקורת חריפה מצד אנשי דת בכירים אחרים. האיתאללה וחיד ח'ראסאני אסר על חסידיו לצפות בסרט, מלשכת האיתאללה מכארם שיראזי עלתה התהייה אם רשות הקולנוע "מתכוונת לנפץ את קדושת קדושי האסלאם ולחצות את כל הקווים האדומים". ביקורת נשמעה גם מצד האיתאללה נורי המדאני ואיתאללה עלוי גרגאני (רוזנאמה וטן-י אמרוז, 27 בפברואר 2014). אנשי דת בכירים אלה ואחרים התרעמו על שבירת הטאבו בנוגע להצגה הקולנועית של קדושי האסלאם והביעו חוסר שביעות רצון מאופן הצגת פרטים נוספים בסרט. הם חזרו והדגישו כי הם מברכים על הכוונה של יוצרי קולנוע לעסוק בנושאים דתיים ומודעים לכוחו של המדיום הקולנועי בהפצת הדת והאמונה. ואולם, עשייה קולנועית מסוג זה חייבת להיעשות בתיאום עם אנשי הדת ובפיקוחם. הם הדגישו כי יוצרי קולנוע, גם אלה שדבקים בדתם ומגלים עניין בנושאים דתיים, אינם מחזיקים בידע הדרוש כדי לעסוק בנושאים מעין אלה.

אל מול גלי הביקורת שהתעוררו סביב הסרט, העדיף הבמאי לגזור על עצמו שתיקה וסירב להשיב למבקריו. במקום זאת, היו אלה ראש הרשות לקולנוע, חג'תאללה איובי, והשר ג'נתי הממונה עליו, שהגיבו על הדברים בהתבטאויות חיוביות  ותומכות כלפי רוז-י רסתאח'יז ויוצרו. איובי אף ערך סדרת פגישות עם המבקרים החריפים מקרב אנשי הדת הבכירים על מנת לפייס את דעתם ולקבל את אישורם להפצת הסרט. במהלך פגישות אלה, חזר איובי והפציר באנשי הדת למתן את הביקורת על הסרט כדי לא להרפות את ידי יוצרי הקולנוע שמעוניינים לעסוק בנושאים אלה בעתיד. בכך ייתכן וכיוון לפרויקט קולנועי גרנדיוזי על חייו של הנביא מוחמד, פרויקט  אותו מוביל הבימאי האיראני הנודע מג'יד מג'ידי ואשר עתיד לצאת לאקרנים בשנה הבאה. לאחר פגישות אלה הצהיר איובי כי חששותיהם של בכירי אנשי הדת בנוגע לסרט יילקחו בחשבון וכי לפני הפצת הסרט יערכו בו התיקונים הנדרשים.

פסטיבל פג'ר ה-32 ובמרכזו הסרט רוז-י רסתאח'יז, העמידו במבחן את מדיניות הממשל של רוחאני ביחס לתעשיית הקולנוע האיראנית. ואולם, נראה כי הקרנת הסרט והתגובות שהוא עורר מצביעים על מורכבות גדולה הרבה יותר מהמדיניות שהממשל החדש מבקש לקדם. מאז שמנהיג המהפכה האסלאמית, איתאללה ח'מיני, נתן לקולנוע האיראני הכשר בהצהרתו הנודעת שקבעה: "אנחנו לא מתנגדים לקולנוע, אנחנו מתנגדים למרכזי שחיתות", מתנהל באיראן שיח מתמשך ונוקב בכל הקשור ביצירה הקולנועית ברפובליקה האסלאמית. בשיח זה משתתפים אנשי דת, חוקרים ויוצרים דתיים שפועלים בתעשיית הקולנוע המקומית. האירועים סביב הקרנת הסרט רוז-י רסתח'יז מצביעים על המתח המתמשך בין עקרון חירות היצירה של האומן הדתי לבין סמכותם ופרשנותם של אנשי הממסד הדתי, כאשר הממסד הפוליטי נדרש לשמש כמתווך ביניהם (רסאלת, 22 בפברואר 2014).       

* ד"ר מרים ניסימוב היא עמיתת מחקר במרכז ללימודים איראניים, אוניברסיטת תל אביב . 

מ ר כ ז    א ל י א נ ס    ל ל י מ ו ד י ם    א י ר א נ י י ם   ( A C I S )

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל: Irancen@tauex.tau.ac.il

 טל' 03-640-9510 פקס' 03-640-6665

זמן איראן 49 ●  2 באפריל 2014

© כל הזכויות שמורות