זמן איראן מס' 46

סקירה מס' 46 ● 5 בינואר 2014

שובם של "המהללים" לזירה הפוליטית באיראן

רז צימט*

בימים האחרונים דיווחו אמצעי תקשורת באיראן על מעורבותו של מחמוד כרימי, אחד ממטיפי הדת הבולטים בטהראן (המזוהים בתואר מדאחאן במשמעות "מהללים" או "מרעיפי שבחים"), בתקרית אלימה שפרטיה טרם הובהרו. לפי הדיווחים, שלף כרימי את אקדחו וירה לעבר זוג צעיר שהיה מעורב עימו בתאונת דרכים. תקרית זו, שלגבי פרטיה הופצו גרסאות סותרות, מלבה מחדש את השיח הציבורי סביב מעמדם של המדאחאן. מזה מספר חודשים מעורר המעמד של המדחאן הדים ציבוריים ברפובליקה האסלאמית, במיוחד לאחר ששני מטיפי דת פופולריים השמיעו התבטאויות נוקבות נגד הנשיא הנבחר, חסן רוחאני וכן נגד יו"ר "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר", עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני. באוקטובר 2013 תקף מטיף הדת מטהראן, מנצור ארְזי, את רפסנג'אני בחריפות וייחל למותו. במהלך טקס דתי בטהראן התייחס ארזי להסתייגות, שביטא לאחרונה רפסנג'אני בנוגע לקריאה "מוות לאמריקה"  ואמר: "הלוואי ואלוהים יביא למותו (של רפסנג'אני)" (אנתח'אב, 15 באוקטובר 2013). ימים ספורים לאחר מכן התייחס המטיף סעיד חדאדיאן לאפשרות מינויו של ג'עפר תופיקי, ששימש כממלא מקום שר המדעים וההשכלה הגבוהה, לתפקיד שר ממונה. חדאדיאן, מנציגיו של המנהיג הרוחני ח'אמנהאי בהנהלת אוניברסיטת טהראן, הזהיר את הנשיא לבל ימנה שרים שהיו מעורבים במהומות שפרצו לאחר הבחירות לנשיאות ב-2009. הוא גם הזהיר את חברי המג'לס שלא לאשר מינוי זה אם יובא בפניהם על-ידי רוחאני (אנתח'אב, 17 באוקטובר 2013). התבטאויות אלה מספקות עדות נוספת לתהודה הגוברת של "המהללים" בזירה הפוליטית הפנים-איראנית, תופעה שהחלה לצבור תאוצה החל מאמצע שנות התשעים והתגברה בתקופת נשיאותו של מחמוד אחמדינז'אד (2013-2005).

מקור תמונה: ח'רדאד ניוז, 12 בנובמבר 2013

המטיפים הדתיים: מטקסי העאשורא למערכת הפוליטית

"מהללים" או מדאחאן מילאו תפקיד מרכזי כמתווכים בין אנשי הדת השיעים לחברה האיראנית עוד טרם המהפכה האסלאמית ב-1979. תפקידם היה לעורר ולהלהיב את השומעים במהלך טקסים דתיים, ובעיקר בתהלוכות האבל הנערכות בחודש מוחרם לציון העאשורא, יום הטבח של האימאם חוסיין ותומכיו בקרב כרבלא בשנת 680 לספירה. במהלך טקסים אלה הם הובילו את תהלוכות האבל תוך הספד וקינה על המתים ושחזור סיפור ההקרבה (תעזיה) של האימאם חוסין ותומכיו, באמצעות שירה וחריזה.

לאחר המהפכה האסלאמית גברה פעילותם של "המהללים" הדתיים בחסות המדינה. במהלך מלחמת איראן-עיראק (1988-1980) מילאו דרשנים דוגמת צאדק אהנגראן וע'לאם כויתי-פור, תפקיד מרכזי בעידוד הלוחמים בחזית וגיוס דעת הקהל למאמץ המלחמתי. החל מאמצע שנות התשעים החלו אחדים מהם להתבטא בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת ומתחו ביקורת גוברת נגד מדיניות הרפורמות הכלכליות והחברתיות, שהובילו הנשיאים רפסנג'אני (1997-1989) ומחמד ח'אתמי (2005-1997). למרות שאין בנמצא אומדן מדויק לגבי מספרם של "המהללים" הפוליטיים, על פי הערכות מדובר לכל הפחות בכמה מאות מטיפים, שפועלים במסגרות שונות, כגון "מועצת לוחמי האסלאם".

הבולט שבין "המהללים" הפוליטיים הוא חאג' מנצור ארֶזי. ארְזי, יליד 1953 בטהראן, מזוהה מאמצע שנות התשעים עם התנועה הרדיקלית "אנצאר חזבאללה", שהיתה מעורבת בפעילות אלימה נגד פעילים ובכירים רפורמיסטיים ואף בניסיונות חיסול של יריבים פוליטיים. במהלך מערכת הבחירות לנשיאות איראן בשנת 1997 ניצל ארזי את טקסי יום העאשורא כדי לקרוא לנאמניו שלא להצביע עבור ח'אתמי (אפתאב ניוז, 16 באוקטובר 2013). במערכת הבחירות בשנת 2005 תקף ארְזי בחריפות שניים מבין המועמדים, שהתמודדו מול אחמדינז'אד בבחירות: הנשיא לשעבר רפסנג'אני ומחמד-באקר קאליבאף, המשמש כיום כראש עיריית טהראן. ארזי השווה את קאליבאף לעמר אבן סעד, שהוביל את כוחותיו של הח'ליף האומיי, יזיד הראשון, לטבוח בחוסיין בן-עלי בקרב כרבלאא' (אפתאב ניוז, 16 באוקטובר 2013).

בתקופת כהונתו הראשונה כנשיא (2009-2005) קיים אחמדינז'אד קשרים קרובים עם המהללים הדתיים. שורשי שיתוף הפעולה בין אחמדינז'אד ל"מהללים" נעוצים בסיוע, שהעניק אחמדינז'אד לפעילותם במהלך כהונתו כראש עיריית טהראן (2005-2003). תפישותיו המשיחיות ונטייתו האוהדת ביחס לביטויים של אסלאם עממי צרו בסיס נוח לקרבה בין הנשיא לחלק מהמהללים, ובראשם ארְזי. כך, למשל, בנסיעות שקיים הנשיא עם חברי ממשלתו למחוזות ברחבי איראן נטל ארְזי חלק פעיל. הנשיא מצידו, הקפיד להיפגש באופן קבוע עם המהללים המקורבים לו (איסנ"א, 19 באוקטובר, 2013).

​

 אחמדינז'אד עם קבוצת "מהללים". מימין: מנצור ארזי, מקור: עצר-י איראן, 17 במרץ 2013

תמיכת המדאחאן באחמדינז'אד נמשכה גם במערכת הבחירות לנשיאות בשנת 2009 ובמהלך המשבר הפוליטי שפרץ לאחר הבחירות. עם זאת, הזדהותו של הנשיא עם "הזרם הסוטה" במחצית השניה של תקופת כהונתו ותמיכתו הנמשכת והבלתי-מסויגת בראש לשכתו מעורר המחלוקת, רחים משאא'י, הביאו, לעימות חריף בין הנשיא למדאחאן. "המהללים" החלו למתוח ביקורת חריפה נגד הנשיא וראש לשכתו, תקפו את מדיניותו בענייני כלכלה, דת וחברה והאשימו אותו בפגיעה בערכי האסלאם. בינואר 2010 הצהיר ארזי, כי משאא'י גרוע יותר מסלמאן רושדי, מחברו של הספר "פסוקי השטן" שדינו נגזר למוות על-ידי מנהיג המהפכה האסלאמית, איתאללה ח'ומיני (אפתאב ניוז, 20 בינואר, 2010). בשיא העימות בין הנשיא למדאחאן הגישה הממשלה לרשות השופטת תלונה נגד ארזי וחדאדיאן באשמת פגיעה בנשיא. הטיפול בתלונה נמשך לאורך זמן, ייתכן על רקע מאבקי הכוחות החריפים בין הנשיא למנהיג העליון ולרשות השופטת בשלהי כהונתו, ובסופו של דבר נידון ארזי לקנס כספי בלבד.

עליית מעמדם החברתי של המהללים על חשבון אנשי הדת הממסדיים

בשנים האחרונות ניכרת עליה במעמדם החברתי של המדאחאן ובהשפעתם הציבורית, בעיקר בקרב השכבות החלשות בחברה והצעירים. העליה במעמד המדאחאן העממיים בולטת במיוחד על רקע השחיקה במעמדם של אנשי הדת הממסדיים. בשונה מאנשי הדת הממסדיים המזוהים לעיתים קרובות עם הממסד הפוליטי באיראן, המדאחאן מזוהים יותר עם הציבור הרחב וערים יותר למצוקותיו ולדאגותיו. הם גם נחשבים כבעלי יכולת גיוס טובה יותר של הציבור הרחב בזכות כישוריהם הרטוריים ויכולתם לעורר התלהבות בקרב קהל המאמינים.

הבלוגר רזא תאראן, תלמיד דת מהמכללה הדתית בעיר קום המפעיל בלוג אישי העוסק בחייהם של תלמידי הדת התייחס בשנים האחרונות להתחזקות המדאחאן העממיים על חשבון אנשי הדת הממסדיים. ברשומה שפרסם במרץ 2012 כתב תאראן, כי מטיפים נעדרי הכשרה דתית תופסים באופן הדרגתי את מקומם של אנשי הדת ונהנים ממעמד חברתי, שהיה שמור בעבר לראשונים (הבלוג של תאראן razataran). ביולי 2012 הדגיש תאראן שוב את הסתייגותו ממעמדם הגובר של המדאחאן והדרשנים שאינם בעלי הכשרה דתית רשמית. הוא ציין, כי ברחבי העיר קום נמכרים תקליטורים של הטפות דתיות שונות המציגות את הדת באופן שטחי ופוגעות, לדבריו, ביחס כלפי האסלאם. "מהללים" רבים שאינם אנשי דת מתמקדים, לטענתו, בביקורת על עובדי השטן, היהדות, "הבונים החופשיים" או הווהאביה כאילו הם האשמים המרכזיים בבעיות החברתיות באיראן. תאראן ייחס את עליית מעמדם של המדאחאן לאובדן הקשר בין אנשי הדת הממסדיים לאזרחים. בעבר קיימו אנשי הדת קשרים טובים ויומיומיים עם האזרחים, ביקרו בבתיהם, השתתפו באירועים משפחתיים ונפגשו עימם באופן קבוע. האזרחים ראו בהם מקור סמכות מרכזי וגם תמכו בהם כלכלית. כיום, רבים מאנשי הדת מסתפקים בדרשות יום השישי במסגדים ונמנעים כמעט לחלוטין מקשר שוטף עם האזרחים. אנשי דת רבים מעדיפים להופיע בטלוויזיה, לשאת נאומים בפגישות רבות משתתפים, להעביר קורסים, להקים מוסדות או לעסוק בניהול, והדבר פוגע בקשר השוטף שלהם עם האזרחים. במצב זה תופסים המהללים את מקומם כנציגי הציבור.

בממסד הדתי האיראני ניכר בשנים האחרונות חשש גובר מהתחזקות מעמדם של "המהללים" העממיים. כמה מאנשי הדת הבכירים הזהירו מפני הפצת "אמונות תפלות" ו"סטיות אסלאמיות" המונהגות על ידי מדאחאן, שלחלקם אין כל השכלה דתית רשמית. ביוני 2011 הצהיר איש הדת הבכיר, איתאללה נאצר מכארם שיראזי, כי הציבור צריך ללמוד דת מאנשי הדת ולא מ"מהללים בורים", שהצהרותיהם משמשות את אויבי השיעה נגד השיעים (חוזה ניוז, 8 ביוני 2011). במקביל, האשימו אמצעי תקשורת שמרניים את המהללים בשחיתות מוסרית וכלכלית וטענו כי הם מרוויחים שכר מופלג ובלתי מוצדק.

הממסד הדתי חושש כי פעילותם של "מהללים" עממיים ומסדרים צופיים וכן ביטויים של אסלאם עממי ומשיחיות, עלולים לערער על מעמדם של אנשי הדת ולאפשר פרשנות שאינה תלויה בממסד הדתי. חשש זה הוביל, בין היתר, להטלת מגבלות על אופן קיום טקסי האבלות השיעים, כגון: מגבלות על הלקאה עצמית, על הצבת תמונות של האימאמים השיעים ועל שימוש בכלי נגינה. כמו כן פעלו השלטונות נגד הפצת תקליטורים בעלי תכנים דתיים שלא אושרו על ידי הרשויות המוסמכות. מגבלות אלה הן חלק ממערכה כוללת מצד המשטר שנועדה להגביר את הפיקוח על ביטויים דתיים שאינם עולים בקנה אחד עם הפרשנות ה"רשמית" המקובלת על ההנהגה הדתית הנוכחית באיראן ועם תפיסת שלטון חכם הדת ("ולאית-י פקיה") (ראו זמן איראן מס' 4, 23 ביולי 2007).

הצהרותיהם החריפות של שני המטיפים נגד רוחאני ורפסנג'אני, שהובאו בראשית הדברים, עוררו מחדש את הביקורת נגד תופעת "המהללים הפוליטיים". האתר "עצר-י איראן" טען במאמר פרשנות שפרסם כי "המהללים" – בדומה ליתר אזרחי איראן – רשאים להביע את דעתם בנוגע לענייני המדינה, אך עליהם לשמור על סגנון ראוי ולא להשתמש במעמדם הדתי לצורך השמעת עלבונות והצהרות שאינן מכבדות את מעמדם. האתר אף המשיך וטען כי חלק מהמדאחאן הפוליטיים פעלו בשנים האחרונות "ללא חזון" והם ממשיכים בדרך זו גם כעת. "זוהי הרפובליקה האסלאמית של איראן ולא רפובליקת המהללים", סיכם האתר (עצר איראן, 19 באוקטובר 2013).

הביקורת הנשמעת בחודשים האחרונים מצד חלק מהמדאחאן נגד תומכי הנשיא עשויה להצביע על כוונתם לשוב ולהגביר את מעורבותם הפוליטית בניסיון לבלום שינויים במדיניות הפנים או החוץ הנחשבים, לשיטתם, כסטייה מערכי המהפכה. במקרה הצורך עשויים "המהללים" לשמש את בכירי המשטר כאמצעי נוסף להגבלת כוחו של הנשיא ולגיוס תמיכה ציבורית נגד מדיניותו■

*ד"ר רז צימט הוא עמית מחקר במרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב.  

מ ר כ ז    א ל י א נ ס    ל ל י מ ו ד י ם    א י ר א נ י י ם   ( A C I S )

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל: Irancen@tauex.tau.ac.il

 טל' 03-640-9510 פקס' 03-640-6665

זמן איראן 46 ● 5 בינואר 2014

© כל הזכויות שמורות