איראן ודאע"ש: אתגר והזדמנויות – סיכום ביניים

מאיר ליטבק*

הישגיו של הארגון הסלפי הקיצוני דאע"ש (המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה) בעיראק בחודשים האחרונים העמידו את איראן בפני אתגר אסטרטגי אך גם יצרו עבורה הזדמנויות מדיניות משמעותיות. עיראק היתה ועודנה הזירה החשובה ביותר במדיניותה האזורית של איראן. לפיכך, מאז הפלת משטרו של צדאם חוסין ב-2003, פעלה איראן לשמר אותה כיחידה טריטוריאלית אחת בשליטה שיעית וכבעלת ברית הנתונה להשפעתה. השתלטותו של דאע"ש על שטחים נרחבים בעיראק ובמיוחד כיבוש העיר מוצול ביוני 2014, לא זו בלבד שאיימו על שלמותה של עיראק, אלא אף הציבו בגבולה של איראן ישות עוינת ואלימה. יתרה מזו, דאע"ש שהיה בגלגולו הקודם שלוחת ארגון אל-קאעדה בעיראק דגל תמיד בעוינות קיצונית נגד השיעה. לאחר כיבוש מוצול, הוא הכריז על כוונתו לכבוש את ערי הקודש השיעיות, במיוחד את כרבלא ,מקום קבורתו של חוסיין נכדו של הנביא מוחמד, הנחשבת למקום העלייה לרגל המועדף על השיעה, ולטהר אותה מהטומאה השיעית. נוסף לכך, יצר דאע"ש ישות טריטוריאלית סונית אחת המאחדת חלקים מעיראק ומסוריה, המאיימת בטווח הארוך על קיומה של סוריה, בעלת בריתה האסטרטגית של איראן. 

מצד שני, הישגיו של דאע"ש פתחו בפני איראן שורת הזדמנויות מדיניות בסוגיות שאינן קשורות ישירות לארגון. עלייתו הביא לשינוי במדיניות האמריקאית כלפי איראן וכלפי משטר אסד בסוריה.בהשוואה לכאוס המתחולל בעולם הערבי ומול טרור סוני-סלפי רצחני ואכזר, נתפסת איראן כמדינה יציבה ורציונלית שאף נועד לה תפקיד מפתח בריסונו של דאע"ש. איראן יכלה לשאוב עידוד מהאיגרות אותן שיגר נשיא ארצות הברית אובאמה למנהיג העליון עלי ח'אמנהא'י בהן הפציר באיראן להגיע להסכם בנושא הגרעין כדי להקל על המאבק המשותף בדאע"ש. בעיני האיראנים ביטאו אגרותיו של אובאמה הכרה אמריקאית באיראן כשחקן הבינלאומי שמעמדו אינו נופל מזה של הגדולות שבמדינות, ולא עוד כמדינת עולם שלישי שהמערב יכול להכתיב לה את תנאיו. בהקשר הסורי, לא זו בלבד שנעלמה כל ביקורת על הסיוע האיראני למשטרו הדכאני של אסד, אלא שאיראן הופיעה עתה כניצבת בעמדה מוסרית גבוהה יותר, והאשימה את ארצות המערב כי תמיכתן במורדים נגד משטר אסד היא זו שהביאה לצמיחתו של דאע"ש ושל תופעת הטרור הסלפי (פארס, ספטמבר 2014).

source: www.cagle.com/2014/11/secret-message

יתרון נוסף מבחינת איראן היה העמקת הפיצול במחנה הסוני היריב לאיראן. הפיצול בין המחנה הסוני השמרני, ובראשו סעודיה, מצרים ורוב נסיכויות המפרץ הפרסי, לבין המחנה הסוני הרביזיוניסטי בראשות תורכיה, קטר ותנועות האחים המוסלמים, הפך לפיצול משולש עם הופעתו של הזרם הסלפי-הג'האדיסטי כגורם מפתח. האיום שמהווה דאע"ש על סעודיה אילץ אותה לשקול את עמדתה כלפי כלל התנועות הסלפיות הלוחמות בשיעים בעיראק, בסוריה ובלבנון, והוא עשוי להחליש אותן? במאבקן בשיעה ובבעלות בריתה של איראן.

רווח נוסף מבחינתה של איראן קשור לחיזוק השפעתה על הכורדים בעיראק. איראן חששה כי הפיכתו של האזור הכורדי בעיראק למדינה עצמאית דה-פקטו, התגבשותה של ישות כורדית עצמאית למחצה בסוריה, והסיכוי להרחבת זכויותיהם של הכורדים בתורכיה, ימריצו  את המיעוט הכורדי בתוך שטחה להיאבק להיפרדות מאיראן. חולשתם הצבאית הראשונית של הכורדים מול דאע"ש אפשרה לאיראן להופיע כמגן הראשי שלהם, בעוד ארצות המערב התמהמהו ותורכיה הראתה חוסר רצון בולט לסייע להם.

איראן הגיבה לאתגר דאע"ש בפעילות נמרצת בשלושה מישורים מקבילים שהזינו זה את זה: מדיני-פוליטי, צבאי, והמישור האסלאמי-תעמולתי.

במישור המדיני איראן ניצלה את האירועים כדי לחזק את כוח המיקוח שלה כלפי ארצות הברית, ולדרוש מוושינגטון  לרכך את דרישותיה בסוגיית הגרעין, וזאת כדי לארגן את החזית הבינלאומית נגד הטרור הסלפי (אל-מוניטור, נובמבר 2014). עם זאת, התגלו בהקשר זה, חילוקי דעות בקרב הצמרת האיראנית. ביולי הצהיר הנשיא רוחאני כי איראן תהיה מוכנה לשתף פעולה עם ארצות הברית בלחימה כדי להביס את דאע"ש. לעומתו, מיהרו ראשי הזרם השמרני לבטל את האפשרות הזו כאשליה וביטלו את המאמץ הצבאי האמריקאי נגד דאע"ש כחסר משמעות. המנהיג העליון חאמנהא'י כדרכו נקט דרך ביניים פתלתלה, שנועדה בין היתר לשמר את מעמדו כפוסק העליון. בנאום ב-15 בספטמבר הוא הביע התנגדות מפורשת לנוכחות האמריקאית המחודשת בעיראק, ואף הגדיר אותה כניסיון כושל של ארצות הברית להחזיר לעצמה את ההגמוניה בעיראק אותה איבדה. כמו כן הוא לעג להכרזה האמריקאית כי איראן לא תהיה חלק מהקואליציה הבינלאומית נגד דאע"ש, באומרו כי דוברים אמריקאים רבים הביעו קודם לכן את שאיפתם שאיראן תשתתף במאמץ זה. בה בעת הוא שלל כל אפשרות לשיתוף פעולה ממוסד עם ארצות הברית (אל-מוניטור, ספטמבר 2014). עם זאת, נראה כי נוכח הסכנה מצד דאע"ש, הסכים ח'אמנהא'י לשיתוף פעולה מודיעיני מוגבל עם ארצות הברית.

דבריו של ח'אמנהא'י שיקפו דפוס פעולה איראני שהתגלה גם לאחר פיגוע מגדלי התאומים בארצות הברית ב-11 בספטמבר 2011. על פיו, איראן מוכנה לשיתוף פעולה טקטי עם ארצות הברית במאבק נגד אויב מסוכן, אך שוללת ברית גלויה עם האויב האידיאולוגי. יתרה מזו, נאמנה לגישתה המעדיפה פעולה באמצעות שליחים, איראן אינה מתנגדת לכך שארצות הברית תלחם תקיז את דמה במאבק נגד הטרור הסלפי, בעוד היא עצמה שומרת על טהרתה האידיאולוגית ופטורה מהצורך לשלם מחיר פוליטי בסוריה או בזירות אחרות.

במישור הצבאי, איימה איראן כי אם יעז דאע"ש לתקוף את ערי הקודש השיעיות בעיראק, היא תתערב בלחימה נגדו באופן ישיר (BBC Monitoring Central Asia [London] 20 Dec 2014). אולם עד כה, היא נקטה את דרך הפעולה העדיפה עליה, פעולה באמצעות שליחים. כך היא מיהרה לשגר לכורדים נשק ויועצים, ובראשם הגנרל קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה שהפך למתאם הפעילות הצבאית נגד דאע"ש. נוסף לכך, ביצע חיל האוויר האיראני התקפות ספוראדיות על עמדות דאע"ש. הכיסוי הרב בתקשורת האיראנית לנוכחותו של סולימאני כמושיע הכורדים, שהיה כנראה חלק  ממסע יחסי ציבור של משמרות המהפכה להאדרת מעמדם מול הנשיא רוחאני, שימש גם להעביר מסר לכורדים כי ייטב להם אם לא יחפשו עצמאות, אלא ייהנו מחסותה של איראן.

כמו כן, בעקבות קריסתו של צבא עיראק מול לוחמי דאע"ש, בשל פיקוד כושל, שחיתות ומורל נמוך, הפכו המיליציות השיעיות,הנהנות מסיוע איראני בכסף, ציוד ואימונים, לכוח העיראקי הלוחם המשמעותי נגד דאע"ש, תחת פיקוחה הישיר של איראן, ושימשו נדבך נוסף בחיזוק השפעתה בעיראק (meforum.org). איראן אף אילצה את חזבאללה הלבנוני, שחייליו לחמו בסוריה יותר משנה להגנת משטר אסד, לשגר כוח גם לעיראק ליטול חלק בלחימה (the daily beast).

במישור האסלאמי תעמולתי, ניסתה איראן לבנות חזית משותפת עם גורמים סונים מתונים נגד הזרם הסלפי. בשלהי נובמבר כינסה איראן בקוםועידה בה נכחו כ-150 אנשי דת סונים ושיעים "נגד הקיצוניות התכפירית" ובו תקפו הנואמים משני הצדדים את הזרם "הסלפיה תכפירי" המעוות את האסלאם וקראו לפעולה משותפת נגדו (makhateraltakfir). משמעותית לא פחות היתה הודאתו של הנשיא לשעבר רפסנג'אני כי העמדה השיעית ההיסטורית העוינת כלפי "חברי הנביא" תרמה להעמקת השסע הסוני-שיעי ולעלייתו של הזרם הסלפי הקיצוני (אל ערביה, 10 בנובמבר 2014).

ח'אמנא'י לעומתו, ניסה למצוא מכנה אסלאמי משותף בהטלת האשמה על השסע הבין-עדתי באסלאם על ארצות הברית וישראל, בשל כוונתם להסיט את המוסלמים מהאיום האמיתי עליהם  - הציונות.

בסיכום, איראן הדגימה יכולת גבוהה בניצול מצבים קשים לשיפור יכולת המיקוח שלה בתחומי מדיניות אחרים, ולהרחבת השפעתה בזירות אחרות. בשונה מיריביה בעולם הערבי, הפגינה איראן תחכום מדיני נחישות המאפשרים לה לפצות על היותם של השיעים מיעוט באזור, ותוך כדי כך לבנות את מעמדה כמעצמה אזורית. עם זאת, השסעים העמוקים בעולם הערבי מעמידים עד כה בספק את שאיפתה של איראן להגיע למעמד של הנהגה או הגמוניה אזורית.

*פרופ' מאיר ליטבק, ראש מרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב. 

מ ר כ ז    א ל י א נ ס    ל ל י מ ו ד י ם    א י ר א נ י י ם   ( A C I S )

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל: Irancen@tauex.tau.ac.il

טל' 03-640-9510 פקס' 03-640-6665

זמן איראן 55●  1 בינואר 2015

©כל הזכויות שמורות