זרקור להיסטוריה – 65 שנה להלאמת תעשיית הנפט האיראנית: מוחמד מוצדק והזווית הישראלית

 ד"ר דורון יצחקוב*

בראשית חודש מאי 2016 מלאו 65 שנה להלאמת תעשיית הנפט האיראנית שהייתה נתונה בשליטת חברת הנפט הבריטית מראשית העשור השני של המאה ה-20. למרות שהלאמת הנפט בהנהגת ראש הממשלה דאז, ד"ר מוחמד מוצַדֶק, טבועה בתודעה הלאומית ובשיח הציבורי האיראני, האירוע לא זכה השנה לתשומת לב מיוחדת בכלי התקשורת האיראנים. ניתן אף לומר כי הוא נדחק לשולי השיח התקשורתי. לכך מצטרף גם הקושי של ממשלת איראן הנוכחית, בהנהגת הנשיא חסן רוחאני, לבטל את האיסור על עלייה לרגל למקום קבורתו של מוצַדֶק. איסור זה הוטל בתקופת כהונתו של הנשיא מחמוד אחמדינז'אד והוא מעורר מזה זמן תמיהה ומחאה מצד חוגים שונים בחברה האיראנית. 

מקום קבורתו של מוחמד מוצַדֶק  באחמדאבאד

לכאורה, נראה כי תוצאות הסבב השני של הבחירות לפרלמנט האיראני שהתקיימו בראשית החודש ניצבו בראש מעייניה של התקשורת המקומית ולכן אזכור מועד ההלאמה לא זכה לתשומת לב מיוחדת. עם זאת, לא ניתן להתעלם  מסיבות נוספות כגון, העמדה המסויגת שנוקט הממסד הדתי כלפי מאבק ההלאמה בהנהגת מוצַדֶק, שנתפס בעיניו כלאומי-חילוני. העמדה הביקורתית שהפגין מחולל המהפכה איתאללה ח'ומיני כלפי מוצַדֶק ומורשתו, מהווה אף היא אתגר עבור אלו השואפים מזה עשורים להבליט את פועלו במקום ראוי בתודעה הקולקטיבית (ראו זמן איראן מס' 42). שאיפתם של מקבלי ההחלטות ברפובליקה האסלאמית לעצב את התודעה ההיסטורית בהתאם לחזון המהפכה האסלאמית, על מנת לקבע ולשמר את ערכיה כנדבך מרכזי בזיכרון הקולקטיבי האיראני, מהווה חסם בפני אלו המנסים להעלות על נס את מאבקו ופועלו של מוצַדֶק. למתבונן מן הצד, מצטיירת לעיתים תמונה המעידה על חשש הקיים בקרב הממסד השלטוני הנוכחי כי האדרת מאבק ההלאמה, ובתוך כך דמותו של מוצַדֶק, תחזק את מעמדם ועמדתם של הרפורמיסטים בזירה הפוליטית. 

ביטוי לחשש זה נעור על רקע ההסכם שהושג בקיץ 2015 בין איראן למדינות ה-P5+1 (החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם וגרמניה), ובמסגרתו זכה פועלו של מוצַדֶק לתשומת לב ואולי אף לעדנה מחודשת בשיח הציבורי (ראו תמונה מס' 2). גורמים המזוהים עם החוגים הרפורמיסטים באיראן יצרו הקבלה בין תפיסתו הלאומית של מוצַדֶק, שהציבה את ההשתחררות הכלכלית מהדומיננטיות של חברת הנפט הבריטית כמטרה ראשית, לבין פועלו של שר החוץ האיראני, מוחמד ג'ואד זריף, שפעל למען הסרת הסנקציות שהכבידו על כלכלת איראן בשנים האחרונות. ההסכם על תכנית הגרעין האיראנית שהושג בווינה גרר אחריו ביטויי שמחה ברחוב האיראני, לצד מחלוקת תקשורתית בין נציגים מהאגף השמרני לבין בכירים בממשל האיראני, ובתוך כך עלה מחדש מאבקו של מוצַדֶק לתודעה ולדיון ציבורי. 

קושי נוסף הכרוך בעיסוק הציבורי והמחקרי בכל הקשור לתקופת כהונתו של מוצדק, שכיהן לסירוגין כראש ממשלה בין 1951 ל-1953, קשור לזווית הישראלית, ממנה נוטים להתעלם מאז הקמת הרפובליקה האסלאמית ב-1979. הסיבה העיקרית לכך נעוצה, כאמור, באופן שבו מנסה הממסד השלטוני הפוסט-מהפכני לקבע תודעה לאומית שתתאים לחזון המהפכני שלו על בסיס הנרטיב ההיסטורי שאותו הוא מבקש לקדם.

יולי 2015- העיתון "אבתכאר" תחת הכותרת: "החל העידן של איראן"

מוצדק והזווית הישראלית

במרץ 1950 הכירה איראן בישראל הכרה דה-פקטו וכפועל יוצא מכך פתחה את נציגותה בירושלים. אולם ביולי 1951, זמן לא רב לאחר מינויו של מוצַדֶק לראש ממשלה, החליטה ממשלת איראן בראשותו לסגור את הנציגות בטענה של קיצוצים תקציביים. העיתוי של סגירת הנציגות בירושלים לא היה מקרי. הוא נבע משורה של מגעים שהתקיימו באותה העת בין איראן לנציגי מדינות ערב (במיוחד מצרים), שהבטיחו לתמוך במאבק ההלאמה בתמורה לסגירת הנציגות בירושלים. חלקן אף הבטיחו לרכוש נפט איראני במידת הצורך. למרות סגירת הקונסוליה האיראנית בירושלים, איראן לא חזרה בה מההחלטה להכיר דה-פקטו במדינת ישראל. הסיבה לכך הייתה נעוצה בכוונת הממשל האיראני להשאיר חלון דיפלומטי עתידי למקרה של שינוי מגמות בזירה האזורית והבין-לאומיות. 

השינוי המשמעותי ביחסו של מוצַדֶק כלפי ישראל חל בתקופת כהונתו השנייה (לאחר 21 ביולי 1952), עקב האכזבה שהוא נחל בעקבות אי-קיום הבטחותיהן של מדינות ערב בנוגע לרכישת נפט גולמי מאיראן. מערך הקשרים שנרקם למן הקמתה של מדינת ישראל הוביל לציון דרך משמעותי ביחסי שתי המדינות. אירוע זה התרחש ביוני 1953 עם חתימתו של הסכם מסחרי ראשון בין בנק לאומי בישראל לבנק-י מלי האיראני, שלימים נודע בכינוי "הסכם הקלירינג". על-פי הסכם זה, העניקו שתי המדינות אשראי הדדי בסכום של עד חצי מיליון דולר לרכישת סחורות בשיטת הקיזוז. אישור הסכם זה על-ידי מוצַדֶק נתפס בצד הישראלי כהישג בעל חשיבות רבה. הוא סימל את ניצחונם של התומכים במסחר עם ישראל על הגורמים בממסד הפוליטי האיראני שדבקו במדיניות פרו-ערבית כחלק אינטגראלי ממדיניות החוץ האיראנית באותה העת. 

החתימה על "הסכם הקלירינג" הובילה להקמתה של חברה מסחרית בשם איריס (קיצור של איראן-ישראל,IRIS trading company), ששימשה למעשה כנציגות מסחרית של ישראל באיראן. המגעים לרכישת נפט גולמי איראני, שנוהלו בראשית הדרך באמצעות חברת  "איריס" הפכו את איראן, תוך פרק זמן קצר, לספקית הנפט העיקרית של ישראל עד למהפכה האסלאמית ששינתה את פני החברה באיראן והובילה לניתוק הקשרים הבילטרליים בין שתי המדינות.

עמדתו של מוצַדֶק כלפי ישראל בתקופת כהונתו השנייה (יולי 1952- אוגוסט 1953) התאפיינה בפרגמטיזם מחושב, שנועד לשרת את האינטרס האיראני ולהביא לה תועלת במספר מישורים. מישור אחד היה כלכלי-מסחרי; השני היה כרוך בחיזוקה של איראן במישור הבין-לאומי; השלישי היה שימוש בישראל כקלף מיקוח במשא ומתן עם מדינות ערב. תקופת שלטונו של מוצַדֶק לא הייתה מונוליתית במהותה ולא התאפיינה בקו מדיני עקבי בכל הקשור ליחס כלפי ישראל, ובוודאי אין להגדירה כתקופה שבה נפסקו היחסים כפי שישנם אלה הטוענים. התנהלותה של איראן במישור הדיפלומטי השתנתה בהתאם ליחסי הכוחות בזירה הפוליטית באיראן ולשינוים בזירה הבין-לאומית. לראיה, הימנעותן של מדינות ערב מרכישת נפט גולמי מאיראן ופילוג שהתרחש בשלהי 1952 בקואליציית הכוחות הפוליטיים (מפלגת החזית הלאומית) שאותה הנהיג מוצדק, הובילו לשינוי מהותי מצדו בשאלת הקשרים עם ישראל. 

כהונתו של מוצַדֶק  הגיעה אל קיצה ב-19 באוגוסט 1953, בגין הפיכה שעל פרטיה עמלו סוכנויות הביון של ארצות הברית ובריטניה. הפיכה זו נצרבה בתודעה הלאומית האיראנית ותרמה, לא מעט, לגיבושה של מדיניות החוץ האיראנית המפגינה חוסר אמון ואף עוינות כלפי המערב, עד עצם היום הזה. הדחתו של מוצַדֶק סימלה את התנפצותו של מאבק ששיקף ערכים לאומיים, התנגדות לשליטה זרה ואולי אף מאבק בעל מאפיינים דמוקרטיים בדגם ייחודי שהיה שמור לאיראן באותה העת. אין תִמה אפוא כי בעיניי רבדים רבים בחברה האיראנית מוחמד מוצַדֶק מהווה, עד עצם היום הזה, סמל לאומי על אף התכחשות גורמים בממסד הדתי לפועלו ומורשתו. 

​

כמעט ארבעה עשורים חלפו למן הקמתה של הרפובליקה האסלאמית. במשך עשורים אלה התגבשה הדחקה של קשרי איראן-ישראל בדיון על תקופת כהונתו של מוצַדֶק ואף ניתן לומר, כי העיסוק בקשרים שהתקיימו בין שתי המדינות הושלך אל מעמקיו הנסתרים של הסִפר ההיסטורי האיראני בעת החדשה. חידוש המגעים בתקופת כהונתו השנייה של מוצדק וחתימת הסכם הקלירינג כמעט ואינם זוכים לכל אזכור באיראן. המאמץ להנצחת מוצַדֶק כסמל לאומי בתודעה הקולקטיבית האיראנית נתון לשינויים קונספטואליים בהתאם לנסיבות הזמן ולהשפעת הזרמים הפוליטיים הפועלים באיראן. עם זאת, את נרטיב היחסים בין איראן המלוכנית למדינת ישראל בתקופת כהונתו של מוצַדֶק קשה להתאים או לשנות בהתאם ליחסי שתי המדינות בעת הנוכחית ולכן מעדיפים ברפובליקה האסלאמית להתעלם מכך.

מר כ ז    א ל י א נ ס    ל ל י מ ו ד י ם    א י ר א נ י י ם  ( A C I S )

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל Irancen@tauex.tau.ac.il :

טל':03-640-9510  03-640-6665:פקס  

 זמן איראן ●   63  ב10 במאי 2016

© כל הזכויות שמורות

​