בשם הסב: גילויי המרדנות של הנכדים למשפחת ח'ומיני

זמן איראן מס' 62 | 26 בינואר 2016

ד"ר ליאורה הנדלמן-בעבור*

בפברואר 2016 תציין הרפובליקה האסלאמית 37 שנה מאז הוביל איתאללה רוּחְאַללה ח'ומיני מיליוני איראנים להפלת המשטר המלוכני של השאה. למרבה האירוניה, עם אלו המבקרים בשנים האחרונות את המציאות שאליה הוביל אותו מהפך היסטורי באיראן נמנים בני משפחתו הצעירים של אבי המהפכה. שבעה מבין חמישה-עשר נכדיו של ח'ומיני, שירשו מבית את להט המהפכה, אינם נמנעים מביטויי מחאה והטחת ביקורת כלפי החקיקה וקבלת ההחלטות של ההנהגה הנוכחית ברפובליקה האסלאמית. שניים מהם מחו נגד התנהלות הבחירות לנשיאות ב-2013 וארבעה מהם מגלים תמיכה בלתי מסויגת במנהיגי האופוזיציה הרפורמיסטית, שמצויים במעצרי בית תקופתיים מאז מחאת הבחירות לנשיאות ב-2009. במרוצת השנים האחרונות מועמדותם של שלושה מנכדיו של ח'ומיני נפסלה לבחירות לפרלמנט והבכור שבהם אף קרא לבחינה מחודשת של מערכת השלטון הנוכחית. ההתבטאויות הנשמעות מצד נכדיו של ח'ומיני מעוררות עניין מיוחד לא רק מפני שהן מהוות שקף נוסף למאבק הפנימי המתנהל במערכת הפוליטית באיראן, בין המחנה המתון לרדיקלי, באשר לעתידה של הרפובליקה האסלאמית. אלא, משום שהן חושפות סדקים במשעול שאליו פנתה המהפכה האסלאמית, שמשתקפים בחוסר שביעות רצון בקרב המשפחות הנאמנות ביותר למשטר.

איתאללה ח'ומיני ורעייתו חַדיגֶ'ה סַקַפִי (2009-1913) העמידו חמישה ילדים (שני בנים, שלוש בנות). אחת מהחמישה היא זַהְרא מֹצְטַפַווי (נ. 1940), בעלת דוקטורט בפילוסופיה ותיאולוגיה, שמכהנת כיו"ר אגודת הנשים של הרפובליקה האסלאמית, הפועלת למען הרחבת השתתפותן של נשים בפוליטיקה. מֹצְטַפַווי זכתה לכותרות תקשורתיות בשנים האחרונות כאשר במאי 2013 היא הפנתה מכתב גלוי יוצא דופן למנהיג הרוחני הנוכחי, עלי ח'אמנֶהאי, והאיצה בו לבטל את החלטת מועצת שומרי החוקה למנוע מהנשיא לשעבר האשֶמי רפסנג'אני את האפשרות לרוץ לבחירות לנשיאות. היא טענה כי ההחלטה לפסול את מועמדותו נוגדת את רצון העם והיא יוצרת חיץ בין שניים מידידיו הקרובים של ח'ומיני (ח'אמנהאי ורפסנג'אני) באופן שעלול לפגוע במהפכה ובשלטון ואף להוביל לדיקטטורה. אמנם המכתב של מֹצְטַפַווי לא הביא לתפנית בהחלטה לפסול את מועמדותו של רפסנג'אני, אך פנייתה ללא ספק היוותה תזכורת עבור ח'אמנהאי באשר למחויבויותיו המהפכניות והמשפחתיות והתריעה מפני החרפת הפיצול מבית (ראו להלן את תרשים קשרי המשפחה). רפסנג'אני עצמו נמנע מהגשת ערעור על ההחלטה לפסול אותו מהמרוץ ובמקום זאת הפנה את תמיכתו לחסן רוחאני.

עמדות בעלות נימה ביקורתית יותר נשמעות מפי האחיינית של מֹצְטַפַווי (בת אחותה), זַהְרא אֶשְׁראקי (נ. 1967) שכיהנה בתפקידים שונים במשרד הפנים, ביניהם משנה לראש מחלקת הנוער בתקופת כהונתו של גיסה, הנשיא מוחמד ח'אתמי. מאז ראשית שנות האלפיים היא מבקרת בחריפות את מדיניות האפליה המגדרית של ההנהגה הנוכחית, ולזכותה נרשמו מספר התבטאויות נגד הכפייה האגרסיבית של הרעלה על נשים ונערות באיראן, שאיבדה לדבריה את משמעותה המהפכנית. ככל הנראה בשל התבטאויות מעין אלה נפסלה ב-2004 מועמדותה של זַהְרא לסבב הבחירות לפרלמנט. ב-2006 היא נמנתה עם החתומים על העצומה 'מיליון למען שוויון', יוזמה שביקשה לגייס את הציבור האיראני לטובת ביטול אפליית הנשים בחוק ובחוקה. באותה העת היא גם חשפה בראיונות שהעניקה לתקשורת כי היא נוהגת לכתוב בלוגים בשמות בדויים. בעלה, מוחמד רִזא ח'אתמי, אחיו הצעיר של הנשיא לשעבר, שימש יו"ר הפרלמנט בשנים 2004-2000. בעקבות המחאות נגד זיוף הבחירות לנשיאות ב-2009 היא כתבה בדף הפייסבוק שלה ש"אם מוּסַווי וכַּרוּבּי [המועמד שבו היא תמכה] ותומכיהם הם אנטי-מהפכנים, אז גם האמאם [ח'ומיני] היה כזה".

תמונות מאלבום משפחת ח'ומיני

אחותה הבוגרת ממנה בשנתיים, נַעימא אֶשְׁראקי (נ. 1965) מהנדסת פטרו-כימית בהכשרתה, מגלה גם כן תמיכה ביוזמות לקידום רפורמה בלבוש הנשים באיראן. ב-2013 היא מתחה ביקורת פומבית נגד הפסילה של רפסנג'אני כמועמד לנשיאות, בדומה לדודתה. לנַעימא מיוחסות בשנים האחרונות גם מספר התבטאויות נגד הצנזורה שמופעלת על רשת האינטרנט ובעד התקרבות בין איראן לארצות הברית, שעשויה להיות מועילה לשני הצדדים. מבין צאצאיו של ח'ומיני היא זוהתה כנכדה הפעילה ביותר בפייסבוק, אך פעילותה פחתה החל מספטמבר 2013. באותה העת היא ספגה ביקורת נוקבת ברשתות החברתיות שעה שהתברר כי נערכו על ידה (או על ידי מישהו מטעמה) שינויים קוסמטיים בתמונה שבה בתה מקבלת פרס באוניברסיטה בקנדה, על מנת שהמראה שלה יתאים יותר לקוד הלבוש הצנוע של נשים באיראן.

עלי אֶשְׁראקי (נ. 1967), אחיהן הצעיר של נַעימא וזַהְרא, מהנדס אזרחי בהכשרתו, ניסה גם כן לסלול את דרכו לפוליטיקה, אך ללא הצלחה יתירה. בהזדמנויות שונות הוא לא נרתע לבטא את מחאתו על כך שהשמרנים סוטים מדרך המהפכה שאותה סלל סבו. התבטאויות מעין אלה ואורח החיים החילוני שלו ככל הנראה היו בין השיקולים שניצבו לשולחנה של מועצת שומרי החוקה כאשר חבריה החליטו לפסול את מועמדותו כנציג של המחנה הרפורמיסטי בבחירות לפרלמנט ב-2008.

ארבעה נכדים נוספים הם אנשי דת בדרג בינוני. הבולט ביניהם הוא חסן ח'ומיני (נ. 1972) שמזוהה יותר מכולם עם מורשת הסב. חסן הוא בנו של אחמד (1995-1946), אחד משני בניו של אַיַתאללה ח'ומיני. לאחר מות האח הבכור, מֺצְטַפא, בעיראק ב-1977, כאשר המשפחה שהתה בגלות, הפך אחמד ליד ימינו של אביו והמשיך לשמש דמות מפתח בבית המשפחה לאחר הקמת הרפובליקה האסלאמית ומינויו של ח'ומיני למנהיג הרוחני העליון. ב-1993 מונה הנכד חסן לתפקיד אוצר המוזוליאום של סבו בעיר קום והוא מנהל את המוסד האחראי על שימור והפצת מורשתו של מנהיג המהפכה ומחזיק בכתביו המקוריים. חסן שמר על פרופיל נמוך עד נובמבר 2002, אי אז הוא הצטרף להפגנה של כאלף סטודנטים במחאה על גזר דין מוות בגין כפירה שגזר בית המשפט על האשֶׁם אַקאגַ'רי, פרופסור להיסטוריה וגיבור לאומי שאיבד את אחיו ואת רגלו הימנית במהלך מלחמת איראן-עיראק. ההרשעה נסמכה על ביקורת שהשמיע באותה העת אַקאגַ'רי כלפי התנהלות השלטון באיראן שנגדה לדעתו את העקרונות האסלאמיים המקוריים ובתוך כך קריאתו לרפורמה ו"פרוטסטנטיות אסלאמית".

שמו של חסן ח'ומיני עלה לכותרות פעם נוספת במהלך 2008 כאשר הוא הביע ביקורת כלפי מעורבות כוחות הביטחון ובמיוחד של אנשי משמרות המהפכה בפוליטיקה בתקופת כהונתו הראשונה של מחמוד אחמדינז'אד. הוא גם זוהה למן אותה העת עם הפלג הרפורמיסטי ותמך במועמדותו של המנהיג האופוזיציוני מיר-חוסין מוּסַווי בבחירות לנשיאות של 2009. היעדרותו המופגנת מהטקס המרכזי שנערך לכבוד כניסתו של אחמדינז'אד לארבע שנים נוספות במשרד הנשיא נתפסה כמפגן סמלי של מחאה מצדו נגד זיוף תוצאות הבחירות.

ביוני 2010 במהלך טקס יום השנה ה-21 למות סבו, הופסק באמצע נאומו של חסן ח'ומיני שעה שנשמעו מצד פעילים תומכי המשטר סיסמאות בגנות האופוזיציה הרפורמיסטית, ביניהן קריאות למות מוסווי ותמיכה בח'אמנהאי. אירוע זה היה הפעם הראשונה שבה אחד מבני משפחת ח'ומיני ספג עלבון צורם בפומבי. בעקבות האירוע פרסם העיתון השמרני Javanan online כי בתגובה להפרעות הרועשות שאילצו אותו לקטוע את נאומו באמצע, חסן ח'ומיני חבט בפניו של שר הפנים, מוחמד מֹצְטַפא נַג'אר, שנזקק בהמשך לטיפול רפואי באפו. הכחשה על קיום מגע פיזי מהסוג המוזכר לא איחרה להתפרסם בעמוד הפייסבוק של חסן ח'ומיני. תומכיו מיהרו לטעון כי מדובר במסע השמצה שנועד לפגוע במימוש שאיפותיו הפוליטיות. ב-22 באפריל 2015, פרסמה הקבוצה הרדיקלית 'אַנְצאר-י חזבאללה' האיראנית הודעת אזהרה שאם חסן ח'ומיני יגיע למחוז גוּלֶסְתאן לנאום לקראת הבחירות הקרובות לפרלמנט (הצפויות להתקיים ב-26 בפברואר 2016), הוא עלול להיתקל בקבלת פנים עוינת ואלימה. זמן קצר לאחר מכן פרסמה אותה קבוצה מכתב שהכחיש את מעורבותה בפרסום ההודעה המוזכרת. חרף האיום ואזהרות מצד אנשי דת שמרנים שטענו כי הוא מנוצל על ידי חורשי רעה (ברמיזה לרפסנג'אני) בשירותם של זרים (ברמיזה למערב), ב-18 בדצמבר 2015 הגיש חסן ח'ומיני את מועמדותו לבחירות שיתקיימו בפברואר 2016 למועצת המומחים, גוף שמונה כשמונים אנשי דת ואחראי על בחירה ופיקוח של המנהיג הרוחני העליון.

התמיכה של משפחת ח'ומיני במנהיגי האופוזיציה הרפורמיסטית ניכרת גם בפעילות הרשת של אחמד ח'ומיני, בנו בן השמונה עשרה של חסן. כ-188,000 אלף משתמשי רשת עוקבים אחר חשבון האינסטגרם שלו, ששופע בתמונות משפחתיות ומפגשים חברתיים מהעבר וההווה בחברת דמויות מרכזיות כגון: ח'אתמי ומוּסַווי ובגילויי אהדה לנשיא רוחאני ושר החוץ זריף. ישנם המעריכים שפעילותו של הבן מסייעת לאביו להרחיב את מעגל תומכיו בקרב אוכלוסיית הצעירים באיראן.

יאסֶר ח'ומיני, אחיו של חסן, תמך בבחירות של 2009 במועמדותו של כַּרוּבּי, שכיהן בעבר כיו"ר הפרלמנט (1989-1992, 2004-2000), התמודד בבחירות לנשיאות (2005, 2009) ומזוהה כאחד ממנהיגי מחנה האופוזיציה הרפורמיסטית. בספטמבר 2010 גינה יאסֶר ח'ומיני בחריפות את המתקפה שלוחת הרסן של תומכי המחנה הרדיקלי על בניין המגורים בן חמש הקומות שבו מתגורר כַּרוּבּי והשחתת המבנה, שכללה שבירה של דלת הכניסה לבניין, ניתוק אספקת המים, ריסוס קריאות גנאי ותקיפה של שומרי ראשו.

אחיהם של חסן ויאסֶר, עלי ח'ומיני, זכה לפרסום מקיף כבר מגיל צעיר. הפצה חוזרת ונשנית של תמונה בה הוא נושק לסבו על הלחי הפכה סמל ליחסו החם והאוהב של מנהיג המהפכה כלפי בני משפחתו. בבגרותו הוא נישא לנכדה של איש הדת השיעי הבכיר בעיראק, עלי סיסְתאני (נ. 1930). טרם הבחירות של 2009 יצא עלי ח'ומיני לסדרת מסעות ברחבי איראן וקרא להמונים להצביע למוּסַווי. בעוד שמיוחסת לו אמירה לפיה "ככל שמתרחקים ממורשת סבי, הלגיטימציה של המשטר הולכת ופוחתת", מנגד ייחסו אנשי דת מהמחנה הרדיקלי את הסטייה מדרכה של המהפכה להנהגת המחנה הרפורמיסטי.

הנכד הבכור והמתנגד החריף ביותר של המשטר מקרב בני המשפחה הוא חוסין ח'ומיני (נ. 1958), בנו של מֹצְטַפא. כבר ב-1981 הוא הובא למעצר לאחר שיוחסה לו אמירה לפיה הממשל האסלאמי החדש גרוע אף יותר מזה של השאה ומהמונגולים, שכבשו את איראן במאה השלוש עשרה. ב-2003 בראיון לבי.בי.סי הוא קרא לבחון מחדש את שיטת הממשל משום שתומכי מהפכת 1979 הפכו למיעוט. אחרי נפילת משטרו של צדאם חוסין ב-2003 עקר חוסין ח'ומיני לעיר כַּרְבַּלא וציין לא פעם כי "חירות חשובה מלחם". באותה שנה הוא ערך ביקור קצר בוושינגטון שבמהלכו הוא קיים פגישה שנויה במחלוקת עם לא אחר מאשר בנו הגולה של השאה. בראיון נוסף שהוא העניק בינואר 2009 לרשת 'בי.בי.סי בפרסית' הוא נשאל אם המשטר הנוכחי ששולט באיראן משקף את החזון של סבו. בתשובתו הוא טען כי "רק אנשים בעלי הפרעות נפשיות היו מעוניינים בדבר כזה. אף אחד אחר לא היה רוצה משטר שבשם האסלאם מפר את הזכויות של העם". חזרתו לאיראן התאפשרה בעקבות התערבות 'אֵם המהפכה', אלמנת איתאללה ח'ומיני, שפרשה חסותה על בנה עד למותה במרץ 2009. מאז שובו לאיראן מצוי חוסין במעקב צמוד של הרשויות ונאסר עליו להתראיין לרשתות תקשורת זרות.

(מומלץ לקרוא את התרשים מימין לשמאל)

חרף גילויי המרדנות המשתקפים בהתבטאויות הביקורתיות המושמעות ומיוחסות לבני משפחת ח'ומיני, אין פירוש הדבר שהם אינם מגלים תמיכה במדיניות ההנהגה הנוכחית בנושאים אחרים שעל סדר היום הציבורי באיראן. בשונה מהאחייניות הצעירות שלה, מֹצְטַפַווי נודעת באדיקותה הדתית ובתמיכתה חסרת הפשרות באכיפת הרעלה. במסגרת תפקידה כראשת האגודה להגנת האומה הפלסטינית באיראן, היא ציינה במאי 2002: "אם האמאם ח'ומיני הדגיש כי יש להסיר את הגידול הסרטני שהוא ישראל ולחסלו, הרי שהדבר נבע מהעובדה שהכרה בישראל משמעותה מתחים אין סופיים במזרח התיכון". ב-18 בינואר 2015 בכנס הבינלאומי החמישי על עזה שהתקיים בטהראן, טענה מֹצְטַפַווי שתרבות המהפכה האסלאמית הביאה לתפנית חשובה בהתפתחויות האזוריות ובעיקר בפלסטין, ועזה והגדה המערבית הן החזית המאוחדת במאבק נגד הזוועות של המשטר הציוני. במרוצת השנים ביטאו בני משפחת ח'ומיני תמיכה גם בפעילות חזבאללה בלבנון וגם במשטר אסד בסוריה.

עד עתה דומה שההנהגה של הרפובליקה האסלאמית בראשותו של ח'אמנהאי הפגינה מידה רבה של סובלנות כלפי גילויי המרדנות שנשמעים מצד בני משפחת ח'ומיני. אמנם החסינות שממנה הם נהנים, מתוקף הכבוד הרב והבלתי מעורער שרוחשים לזכרו של מנהיג המהפכה האסלאמית באיראן, היא ייחודית ויוצאת דופן. היא גם מעוגנת היטב בקשרי נישואין המאחדים את האליטה הדתית ברפובליקה האסלאמית. ואולם, חסינות זו אינה מוחלטת וניכרים בה אי אלו סדקים במרוצת השנים האחרונות. סדקים אלה מוצאים את ביטוים המובהק בסממני התערערות היחסים בין ח'אמנהאי לרפסנג'אני, ששניים מילדיו נידונו זה מכבר לריצוי תקופות מאסר בפועל בגין עברות שונות.

מאז מותו של הסב ב-1989 נסוגה משפחת ח'ומיני לשוליים של הפוליטיקה או אל מאחורי הקלעים של העשייה הפוליטית. למן אותה העת, כל ניסיון מצד בני המשפחה להיכנס למערכת הפוליטית באופן רשמי נקטע באיבו, בין אם מתוך חשש למנהיגותו של ח'אמנֶהאי ובין אם מתוך ניסיון לשמור על שם המשפחה של אבי המהפכה נקי מכל רבב. לקראת הבחירות הקרובות, שיתקיימו כאמור בפברואר 2016, לא אושרה מועמדותו של נכד נוסף, מֹרְתֶזא אֶשְׁראקי, לבחירות לפרלמנט. גם מועמדותו של הנכד האהוד יותר, חסן ח'ומיני, לבחירות למועצת המומחים נפסלה ובשלב זה עתידו הפוליטי לוט בערפל. מכאן, שספק רב אם השם ח'ומיני ישוב בזמן הקרוב לשחק תפקיד פעיל במנגנון קבלת ההחלטות של הרפובליקה האסלאמית. יחד עם זאת, ייתכן ופניהם של בני משפחת ח'ומיני צופות לעתיד הרחוק יותר, מתוך ניסיון לשמור על הערך הסמלי של אהדתם הציבורית באופן שניתן יהיה לתרגמו לנכס פוליטי גם לאחר עידן ח'אמנהאי.