"הקשב, המפקד!" ההמנון הדתי שמסעיר את איראן

יוצר ועורך: ד"ר רז צימט, חוקר במרכז אליאנס ללימודים איראניים

במשך השבועות האחרונים התקיימו באיראן שורה של אירועים המוניים בעידוד השלטונות, שבמרכזם ביצוע משותף על ידי ילדים ובני נוער של המנון דתי בשם "הקשב, המפקד!". המנון זה, שבוצע לראשונה במרץ 2022, כולל פניה לאימאם השיעי ה-12 ("האימאם הנעלם") ומבטא תקווה לשובו. כמו כן, משקף ההמנון תמיכה בשלטון חכם ההלכה בהנהגתו של עלי ח'אמנהאי. אירועים אלה עוררו שיח ציבורי ותקשורתי נוקב. לטענת תומכי התופעה, יוצרים הקליפ שהופק להמנון וביצועו במפגנים ההמוניים, הזדמנות לגיוס הדור הצעיר וחיזוק האמונה הדתית והסולידריות הלאומית. לעומתם, מתנגדי התופעה טוענים כי היא מעודדת מיליטריזם ומהווה ניצול לרעה של ילדים בשירות תעמולת המשטר. הפקת הקליפ ועידוד הפצתו על ידי שלטונות איראן מספקים עדות נוספת למאמצים הגוברים מצד הממסד הדתי-שמרני לגייס את תמיכת הציבור, ובמיוחד הצעירים, סביב סמלים לאומיים ודתיים על רקע התרחקות הדור הצעיר מערכי המהפכה. בנוסף לכך, משקף הקליפ מאמץ מתמשך לחזק את מעמדו הפוליטי ואת סמכותו הדתית של המנהיג ח'אמנהאי, בין היתר באמצעות יצירת זיקה בינו לבין האימאמים השיעים.

ב-26 במאי התאספו עשרות אלפי צופים וצופות, בהם ילדים ובני נוער, באצטדיון אזאדי [חירות] בטהראן למפגן המוני, שבמרכזו ביצוע משותף של ההמנון הדתי "הקשב, המפקד!" [סלאם פרמאנדה]. היה זה אירוע השיא בשורת אירועים דומים – אם כי בסדר גודל מצומצם יותר – שהתקיימו לאחרונה בערים שונות ברחבי איראן והפכו לאחת התופעות המדוברות ביותר ברפובליקה האסלאמית.

ההמנון "הקשב, המפקד!" בוצע לראשונה ב-18 במרץ 2022 לרגל ה-15 בחודש המוסלמי שעבאן המציין את יום הולדתו של האימאם ה-12, שנעלם על פי האמונה השיעית בשנת 874 לספירה, ועתיד לשוב בדמות המושיע [מהדי] באחרית הימים ולהשכין צדק בעולם. הוא הושר על ידי להקת מאח [מלת-י אימאם-י חוסין, אומת האימאם חוסין] בהובלת המטיף הדתי והזמר אבוד'ר רוחי. הקליפ שהופק להמנון צולם במסגד ג'מכאראן שבסמוך לעיר קום, אחד המוסדות הדתיים המזוהים ביותר עם האמונה בשובו של המהדי. הקליפ שודר לראשונה בטלוויזיה הממלכתית מיד בתום שידור ברכת ח'אמנהאי, לרגל השנה האיראנית החדשה [1401] ב-20 במרץ 2022.

בשונה משירה דתית מסורתית, הלחן של ההמנון מתאפיין בסגנון מודרני וקצבי. הוא כולל פניה לאימאם ה-12 ומבטא תקווה לשובו. במקביל, משקף ההמנון תמיכה בשלטון חכם ההלכה בהנהגת ח'אמנהאי ומשלב במילותיו התייחסות לקריאת המנהיג לדור הצעיר של המאה ה-21 (ילידי שנות ה-90 לפי לוח השנה האיראני)  להתגייס למען המולדת. כמו כן, מעלה ההמנון על נס את מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני, שחוסל בעיראק בינואר 2020 על ידי ארצות הברית. בהמנון משולב גם שמו של המנהיג המהפכני האיראני מירזא קוצ'כ ח'אן, מייסד "תנועת היערות", תנועת גרילה שפעלה ביערות צפון איראן נגד הכוחות המלוכניים, שסיכלו בתמיכת הקוזקים הרוסים את הישגי המהפכה החוקתית משנת 1906. קוצ'כ ח'אן, שהובס ב-1921 בידי כוחות הצבא והוצא להורג, נחשב עד היום לפטריוט איראני שלחם נגד המעורבות הזרה בארצו.

מאז שחרור הקליפ התפרסמו בתקשורת האיראנית וברשתות החברתיות גרסאות שונות של ביצוע ההמנון בהשתתפות ילדים ובני נוער מרחבי המדינה. האירועים בהם הושמע "הקשב, המפקד!" סוקרו בהרחבה על ידי כלי התקשורת הממלכתיים, שדיווחו על אירועים דומים גם במספר מדינות מוסלמיות, בהן פקיסטאן וניגריה. ההמנון זכה לגרסאות גם בשפות נוספות, לרבות טורקית-אזרית, ערבית ואורדו עבור בני המיעוטים האתנו-לשוניים החיים באיראן וקהילות מוסלמיות מחוצה לה.

אירועים אלה עוררו ויכוח ציבורי ותקשורתי נוקב. תומכי המפגנים ההמוניים טענו כי הם מאפשרים לרפובליקה האסלאמית לגייס את הצעירים סביב סמלים דתיים ולאומיים ולחזק את אמונתם הדתית. לטענת המצדדים בתופעה, הפצת הקליפ היא חלופה למוזיקה בהשפעה מערבית, שהפכה להיות פופולרית בקרב צעירים איראנים.  אחד הביטויים המובהקים להשפעתה הגוברת של מוזיקה בהשפעה מערבית ניתן למצוא בשיריו של סאסי מנכאן ["סאסי הדוגמן"], זמר ממוצא איראני המתגורר בארצות הברית ומשלב מוזיקה פרסית עם מקצבי פופ מערביים. בשנה האחרונה הוצפו הרשתות החברתיות באלפי סרטונים המתעדים צעירים איראנים כשהם רוקדים לצלילי שיריו של סאסי, מה שעורר תגובות חריפות מצד חוגים דתיים ושמרנים באיראן כביטוי להשפעה מערבית מזיקה.

במאמר, שהתפרסם בסוכנות הידיעות הממשלתית אירנא (18 במאי), נכתב כי ההמנון הצליח לייצר גל סולידריות חברתית והפופולריות הרבה לה הוא זוכה הוכיחה שקיימת אפשרות התנגדות תרבותית ל"יצירות וולגריות" המכוונות כלפי הדור החדש, דוגמת אלה של סאסי מנכאן. האתר נור ניוז, המזוהה עם המועצה העליונה לביטחון לאומי, גרס (22 במאי) כי הקליפ מספק כלי חשוב ליצירת תחושת אחדות בתקופה בה האומה האיראנית זקוקה להרמוניה. יתר על כן, קיומם של אירועים המוניים לרגל ביצועו לקראת ה-24 במאי, יום השנה לשחרור העיר ח'ורמשהר מידי עיראק בשנת 1982, יכול לשמש "זיכרון לימים המתוקים של אחדות, אמפטיה וניצחונות גאים בארצנו האהובה איראן". לצד התומכים בהפצת הקליפ התייצב גם מפקד משמרות המהפכה, חוסין סלאמי. במהלך אירוע ב-20 במאי, שבו בוצע ההמנון על ידי ילדים וצעירים במחוז גילאן שבצפון המדינה, פנה סלאמי בשיחת טלפון למשתתפים וכינה את ביצוע ההמנון "שמימי". הוא ציין כי תכניו תואמים את "צרכי המתבגרים בעידן הג'האד" וכי הקליפ יסייע במאבק נגד ההשפעה התרבותית הזרה במדינה.

מתנגדי התופעה, לעומת זאת, טענו כי היא מעודדת מיליטריזם, מהווה ניצול לרעה של ילדים בשירות תעמולת המשטר ונועדה להסיט את תשומת הלב הציבורית מהחרפת המצוקות הכלכליות והחברתיות במדינה. חלק מהמבקרים אף השוו את המפגנים ההמוניים למפגני התעמולה בגרמניה הנאצית ובאיטליה הפאשיסטית של המאה ה-20 ולמפגנים דומים במדינות רודניות באזור ובעולם, דוגמת צפון קוריאה. ברשומה בחשבון הטלגרם שלו כתב הסוציולוג מהראן סולאתי (24 במאי), כי השמרנים באיראן טועים לחשוב שפעילות הסברתית מעין זו תוכל להסיט את תשומת לבם של האזרחים מבעיות העוני, שכר הדירה הגבוה, זיהום האוויר, מצוקת התחבורה, ההתמכרויות והאבטלה לכיוון ערכים נשגבים, שנשחקו זה מכבר על רקע השחיתות הפושה וחוסר האמון הציבורי הגובר בשלטונות. זאת ועוד, אין בהמנון כדי לפצות את ילידי העשור השני של המאה ה-21 על העוני הנרחב, אי הצדק החינוכי, הפערים החברתיים, הצפיפות בכיתות והמורים הכושלים וחסרי המוטיבציה. שילוב מוזיקה בבתי ספר יכול להיות דבר חיובי ומשמח, כתב סולאתי, אך כל סוג של כפיה הנובעת מהנחיות ממשלתיות שוללת את זכותם של הילדים לבחור בעצמם את סוג המוזיקה לה הם מעוניינים להקשיב ומעודדת מיליטריזם וצייתנות שאינם רצויים בגילם הצעיר.

הפקת הקליפ, סיקורו הנרחב בתקשורת האיראנית ועידוד הפצתו על ידי המוסדות הדתיים מספקים עדות נוספת למאמצים הגוברים בשנים האחרונות מצד הממסד הדתי-שמרני להתמודד בכלים חדשים עם הפער המתרחב בין המשטר לצעירים המתרחקים ברובם מערכי המהפכה האסלאמית. השמרנים נתפסים כמייצגים תפיסת עולם דתית ומהפכנית שאינה תואמת עוד את רצון הציבור, במיוחד זה של הדור הצעיר, ומתקשים לגייס את תמיכתו. במערכות הבחירות האחרונות לנשיאות איראן פנו מועמדים שמרנים בולטים, בהם גם אבראהים ראיסי, שזכה בבחירות ביוני 2021, לשימוש נרחב ברשתות החברתיות במאמציהם לגייס את תמיכת הצעירים. זאת, חרף הגישה החשדנית מצד הימין השמרני כלפי הרשתות הנתפסות בעיניהם ככלים בשירות "המתקפה התרבותית" המערבית. הגדיל לעשות ראיסי במערכת הבחירות ב-2017 כאשר העלה לרשת את תמונתו בחברת הראפר האיראני הידוע אמיר תָתָלו. הפצת התמונה נועדה, ככל הנראה, לשפר ולרכך את תדמיתו בקרב הצעירים, אך עוררה בעיקר תגובות לעג כלפי איש הדת השמרני שהואשם באופורטוניזם. אף על פי שאזרחים איראנים רבים מגלים כיום נכונות פחותה מאשר בעבר להתגייס למאמץ קולקטיבי בשם אידאולוגיה כזו או אחרת, המשטר ממשיך לשמר בידיו יכולת מסוימת לגייס את תמיכת הציבור סביב סמלים לאומיים ודתיים תוך ניצול עוצמת הזהות הלאומית-תרבותית ותחושת הסולידריות שעדיין מאפיינות במידה רבה חלקים נרחבים בחברה האיראנית. 

בנוסף על כך, משקף הקליפ מאמץ מתמשך מצד המשטר לחזק את מעמדו הפוליטי ואת סמכותו הדתית של ח'אמנהאי, בין היתר באמצעות יצירת זיקה בינו לבין האימאמים השיעים. באפריל 2011 הופץ באיראן סרטון יוטיוב המתעד דרשה דתית שנשא חוג'ת אלאסלאם מוחמד סעידי, דרשן תפילות יום השישי בעיר קום. בדרשה סיפר איש הדת מפי מקורביו של המנהיג העליון שבשעה שיצא ח'אמנהאי מרחם אימו פרצה המיילדת בצעקות וטענה שהוא קרא "יא עלי", קריאה הנהוגה בקרב השיעים ומתייחסת לאימאם השיעי הראשון, עלי בן-אבו טאלב. באותה השנה עורר הסרט התיעודי "הופעתו המחודשת [של האימאם ה-12] קרובה מאוד" עניין רב במיוחד. יוצרי הסרט קישרו בין דמויות פוליטיות מרכזיות במזרח התיכון לבין דמויות שהופעתן מסמנת על-פי מסורות שיעיות שונות את שובו של המהדי. בסרט נטען שח'אמנהאי הוא סיד ח'וראסאני, שצפוי על פי המסורת השיעית להנהיג את קהילת המאמינים לקראת שובו של האימאם.