סעודיה מקדמת בתימן את 'המהפיכה השלישית' נגד איראן*

זמן איראן מס' 68 | 11 בנובמבר 2019

ענבל נסים-לובטון**

ההפגנות העממיות שפרצו בלבנון ובעיראק בשבועות האחרונים קיבלו ממד איראני מובהק והקשר תימני ממוקד בעיתון אל-שרק אל-אווסט, הרואה אור בלונדון ועיקר מימונו מסעודיה. בכתבה שהתפרסמה ב-29 באוקטובר בישר העיתון על 'מהפכה שלישית' נגד איראן בדמות הסכם ריאד (אל-שרק אל-אווסט, 29 באוק' 2019). ההסכם שנחתם רשמית בתחילת חודש נובמבר בסעודיה עומד בסימן איחוד כוחות מחודש בדרום תימן בין נציגי הממשלה התימנית, שהודחה בהפיכה בסוף 2014, לבין מועצת המעבר הדרומית, שתובעת עצמאות לדרום תימן. שיתוף הפעולה הצבאי בין שני הכוחות מכוון נגד המורדים השיעים-זידים, המכונים חות'ים, שמזוהים עם איראן. החות'ים שהשתלטו על חלקים נרחבים בתימן ובכלל זה הבירה צנעה, גררו את תימן למלחמה עקובה מדם שמתחוללת במדינה מזה כחמש שנים.

הסכם ריאד הוא ביטוי למורכבות המלחמה על אדמת תימן, שראשיתה במלחמת אזרחים ובהפיכה והמשכה בלוחמה איזורית, שבמסגרתה מבקשות סעודיה ואיראן למתוח ולהרחיב את גבולות השפעתן ובתוך כך לחזק את מעמדן המועדף באיזור. סעודיה הכריזה מלחמה על החות'ים בתימן שנתפסו בעיניה כ"שלוחה איראנית" וייסדה במרץ 2015 קואליזציה נגדם שכללה תשע מדינות ממערב אסיה ואפריקה, ביניהן איחוד האמירויות הערביות. הסעודים קיוו להשיב בתוך זמן קצר את השליטה לידי הממשל התימני הפרו-סעודי המודח, שמושבו הזמני בעיר עדן (בדרום תימן), אולם עד כה המאמץ הסעודי לא צלח, ובפועל המדינה התפרקה. בנסיבות אלו, חששה סעודיה שהתפרקות תימן תוביל להתבססות מדינה שיעית בראשות החות'ים בגבולה הדרומי ולמעשה למאחז איראני ישיר בדרום חצי האי ערב, ולכן הביעה התנגדות לפיצול תימן. לעומתה, איחוד האמירויות הערביות, חברת קואליציה דומיננטית בדרום-תימן, עודדה ואף תמכה בבדלנות הדרומית, שכן אוטונומיה דרום-תימנית תואמת יותר את האינטרסים הכלכליים והאסטרטגיים שלה.

מנהיגה הרוחני העליון של איראן, עלי ח'אמנהאי, עושה להטוטים עם עיראק, סוריה, לבנון ותימן.

מקור: אל-וטן, סעודיה, 1 בפברואר 2015

השאיפה הסעודית לשמור על תימן כישות מדינית מאוחדת והתמיכה של איחוד האמירויות בתנועה הדרומית, חשפו חילוקי דעות ובקיעים בקואליציה האנטי-חות'ית. על רקע זה, תמיכתה של סעודיה בהסכם ריאד מהווה שינוי מהותי בעמדתה משום שהוא מעניק למועצת המעבר הדרומית מעמד רשמי והכרה בזכותה לייצוג פוליטי בממשלת תימן, צעדים שעשויים להוות שלב ביניים בדרך להקמת מדינה עצמאית בדרום. לכך תהיה כמובן השפעה על דמותו של המרחב הצפון תימני וייתכן כי הסעודים יאלצו לבחון מחדש את יחסם למורדים החות'ים ולזכור כי חרף הזיהוי שלהם כשליחי איראן, הרי שמדובר בקבוצה מקומית (ממחוז צעדה שבצפון המדינה) המהווים חלק אורגאני מהמארג החברתי בתימן.

המאבק האלים של החות'ים נגד השלטון המרכזי במדינה פרץ ב-2004 במחאה על הייצוג הפוליטי שלהם ועל הקצאת המשאבים הדלה לצפון המוזנח, והם זכו לסויע מצומצם מאיראן אם בכלל. במקביל למניעים הפוליטיים, נשא המאבק של החות'ים גם אופי דתי, בעיקר באמצעות פעילות מועדוני "הנוער המאמין" (משנות ה-90), שהיו מכשיר לגיוס תמיכה ופעילים מקרב הצעירים באזור, וכן במחאה על פעילות סלפית באזורי יישוב זידים שמקורה בסעודיה. התעמולה הסעודית נועדה להחליש את האסלאם הזידי, שנדחק לשוליים מאז ההפיכה שהתרחשה בתימן ב- 1962, ובמקום זאת לעשות נפשות לזרם הסוני-וואהבי, בקרב הצעירים בצפון מזרח תימן (בעיקר באיזור צעדה ואל-ג'וף). מאבקם של החות'ים בשלטון השתלב גם במחאה האזרחית אותה הובילו צעירים בתימן ב-2011, שהייתה חלק מגל האביב הערבי, אולם הפכה עד מהרה למאבק אלים והעלתה מחדש יריבויות פוליטיות, הבחנות גיאוגרפיות בין צפון לדרום ובין מרכז לפריפריה וכן הבחנות שבטיות ומתח דתי בין סונים לשיעים-זידים.

התנגשויות אלימות בין כוחות שונים בתימן ליוו את חילופי השלטון ב-2012 ואת מהלכי הפיוס והתיווך הבינלאומיים והאזוריים. אלו כשלו מלהשיג פתרון לסוגיות הבדלנות החות'ית בצפון והתביעה לעצמאות הדרום, שאותה מובילה כעת מועצת המעבר הדרומית. גם הפתרון הפדרטיבי שהוצע במסגרת וועידת הדיאלוג הלאומי ב-2014-2013, נדחה בסופו של דבר, הן על ידי החות'ים והן על ידי התנועה לשחרור הדרום. בד בבד, הלך והחריף המתח בין החות'ים לבין השלטון וגם מחוות כמו מינוי ראש ממשלה שהיה מוסכם על החות'ים במחצית 2014, לא הועילו. בהעדר פתרון דיפלומטי מוסכם, פנו החות'ים לדפוס הפעולה שאפיין את התנהלותם בשנים קודמות, אלא שהפעם הם התקדמו לעבר צנעא והשתלטו עליה ועל אזורים נרחבים נוספים בתימן. בראשית שנת 2015 ניצבה סעודיה בפני מציאות שעמה היא התקשה להשלים: שלטון פרו-איראני בחצר האחורית של חצי האי-ערב. התגובה הסעודית היתה כאמור הכרזת מלחמה, שמתנהלת מאז קרוב לחמש שנים, ושבמהלכה הפכה תימן לזירת האסון ההומניטרי החמור בעולם (UN News, 14 Feb 2019).

בחסות המלחמה המתמשכת, אם כן, הלך והתחזק הקשר החות'י-איראני (ראו זמן איראן מס' 57, 2015). אמנם עד לאחרונה דחתה איראן בעקביות את הטענות כלפיה בדבר סיוע צבאי לחות'ים, אולם בראשית אוקטובר השנה אישרו בכירים כי משמרות המהפכה ייעצו וסיפקו תמיכה לחות'ים, אף כי הם המשיכו להכחיש כי לא מדובר בציוד לחימה. ביטוי פומבי ליחסים בין שני הצדדים השתקף גם במינוי של נציג דיפלומטי מטעם החות'ים באיראן בראשית אוגוסט, וכן בפגישה שהתקיימה בסוף אוקטובר בטהראן בין שר החוץ האיראני מוחמד זריף לבין דובר של החות'ים, מוחמד עבד אל-סלאם.

אם בראשית המלחמה בתימן היה הסיוע האיראני לחות'ים שולי בלבד, הרי שהוא הלך וגדל במהלך המלחמה והפך מוחצן וגלוי יותר. עם זאת, מן הראוי לציין שחלק ניכר מאמצעי הלחימה שבידי החות'ים אינו מאיראן, אלא מקורו מסחר מקומי בנשק בלתי חוקי, ממחסנים צבאיים שנתפסו על ידי המורדים בעת השתלטותם על שטחים ברחבי המדינה ומשלל שנתפס במסגרת הלחימה נגד תומכי הממשלה המודחת ובעלי בריתם. מדובר בציוד מתוחכם וחדיש מתוצרת אמריקאית ואירופית, ובכלל זה כטב"מים אמריקאים, שנפלו לא רק לידי החות'ים, אלא הגיע גם לידי פעילי אל-קאעדה בתימן (CNN Feb., 2019). מכאן שנשק מערבי תורם ליכולות הצבאיות של החות'ים לא פחות מאשר נשק איראני. בנסיון להקרין עוצמה ותחכום צבאיים נטלו החות'ים אחריות על התקיפות של מתקני הנפט בסעודיה (באבקאיק וח'וראיס) באמצע ספטמבר השנה. הדעה הרווחת במערב ובריאד היא כי איראן היא האחראית לתקיפות הללו והן הגיעו משטחה או בוצעו על ידי שליחיה בעיראק.

התפתחות נוספת שהשפיעה על חזיתות הלחימה נגד החות'ם והאיצה את החתימה על הסכם ריאד, קשורה להפיכה שהתרחשה במהלך חודש אוגוסט בדרום המדינה. סדקים נפערו בקואליציית הכוחות הערביים שנלחמו עד אז בחות'ים כאשר אנשי רצועת הבטחון" (אל-חזאם אל-אמני) -לוחמי מועצת המעבר הדרומית- השתלטו על משרדי ממשל ומתקנים צבאיים של הממשלה המודחת. השתלטות מועצת המעבר על עדן חשפה חילוקי דעות מהותיים בתוך קואליציית הכוחות האנטי-חות'ית, בין סעודיה לבין איחוד האמירויות. כתוצאה מהמתיחות הגוברת באיזור המפרץ בחודשים האחרונים, הודיעה איחוד האמירויות על נסיגה מדורגת של כוחותיה מדרום תימן, תפנית שמציבה אותה בעמדה נוחה ופייסנית יותר מול איראן ומרחיקה אותה מהמחנה הסעודי.

הנסיגה של איחוד האמירויות מדרום תימן במקביל לתקיפת מתקני הנפט בסעודיה והמתיחות הגואה באזור המפרץ, תרמו לתפנית המוזכרת בעמדה הסעודית ותמיכתה בהסכם ריאד. מה שמסתמן כפשרה פרגמטית נועד לחזק את מעמדה של ריאד בדרום תימן ולתגבר את מאמצי הלחימה הממוקדת בחות'ים. בהקשר רחב יותר, מתואר הסכם ריאד כפי שעולה בכתבה של אל-שרק אל-אווסט, שהוזכרה בפתח הדברים, כמהפכה או מכה שלישית המופנית נגד איראן, אחרי גל ההפגנות שפרץ בלבנון ובעיראק. הכתבה גם מרחיבה על כך שרוב הפוליטיקאים המושחתים שנגדם מוחים המפגינים, מזוהים עם המשטר באיראן וכי כוחות של משמרות המהפכה בעיראק מעורבים ישירות בדיכוי אלים של ההפגנות. הצלחתה של סעודיה לאגד פלגים שהיו מפוצלים למען לחימה משותפת נגד החות'ים, גם אם מדובר בשיתוף פעולה זמני בלבד, נתפסת אם כן בריאד כפגיעה מקבילה ביוקרתה ובמעמדה של איראן בשלוש חזיתות וכחלק אינטגרלי מהגל האנטי-איראני באזור שבו היא תומכת.