מעורבות איראן בסוריה: נכס או נטל אסטרטגי?

זמן איראן 76 |  14 באוגוסט 2020

 

 ד"ר אהוד עילם*

המעורבות המתמשכת של איראן בסוריה בעקבות מלחמת האזרחים שם מעסיקה רבים על שום השלכותיה הרחבות על האזור, ובשל היחסים עם שחקנים אחרים כולל רוסיה, חזבאללה, תורכיה, ישראל ומדינות המפרץ. גם מבית, ניכר כי מעורבות זו אינה נהנית מתמיכה גורפת בפוליטיקה המקומית. בפברואר 2019 כאשר בשאר אסד קיים ביקור רשמי בטהראן, פרסם היומון קאנון בעמוד השער שלו תמונה של נשיא סוריה כשהוא מחויך ומחובק עם מנהיגה הרוחני של איראן, עלי ח'אמנהאי, תחת הכותרת "אורח לא-קרוא". כותרת זו הביאה להשעיית העיתון, בעוד אמצעי תקשורת אחרים באיראן ציטטו בהרחבה את ח'אמנהאי שהכתיר את אסד כ"גיבור העולם הערבי" ושיבח אותו על כך ש"ההתנגדות באזור צברה יותר כוח ויוקרה בזכותו" (רדיו פרדא, 16 בפב' 2019). ואולם, במאי 2020, כאשר משרדו של ח'אמנהאי שחרר מספר כרזות תעמולה כמפגן תמיכה בפלסטינים לרגל יום אל-קדס, הצביעו משקיפים ופרשנים על כך שבציר ההתנגדות שמקדמת הרפובליקה האסלאמית במזרח התיכון ובאפריקה, נדחק אסד הרחק מחזית המאבק לשורה שלישית (אל-ערבי, 26 במאי 2020).

 

מימין: העמוד הראשי שהוביל להשעיית היומון קאנון בגין הכותרת "אורח לא-קרוא" לדיווח על ביקור אסד בטהראן, פברואר 2019. משמאל: כרזה לרגל יום אל-קדס שבה נדחק אסד לא נראה בראש "חזית ההתנגדות" המדוימינת של איראן, מאי 2020. 

 

מערכת היחסים בין איראן לסוריה אינה מובנת מאליה. על פניו מדינה אחת היא תיאוקרטיה אסלאמית, השניה מסתמכת על שלטון חילוני של מפלגת הבעת' ולמרות זאת איראן פעלה רבות על מנת לסייע ולמעשה להציל את משטרו של אסד ושילמה על כך מחיר גבוה, בדם וכסף. מעבר לברית ארוכת השנים בין שתי המדינות, שהתחזקה משנות ה-80, המעורבות בסוריה  נתפסת בעיני רבים כנדבך בשאיפות ההגמוניה של איראן במזרח התיכון וזאת ממספר סיבות מרכזיות. .

 

 סיבה אחת טמונה במיקום של סוריה ובתפיסתה כחלק מהעומק האסטרטגי של  איראן, או חלק מ"ציר ההתנגדות" שהיא מטפחת נגד ארצות הברית ובעלות בריתה ומקדמת גם בעיראק, לבנון ותימן. על כך עמד  מהדִי טאַאֵיב, ראש צוות החשיבה של המנהיג העליון ח’מאני, שטען כבר ב- 2013 כי סוריה היא המחוז ה-35 של איראן ו"אם נאבד את סוריה, לא נוכל לשמור אפילו על טהראן” (נריה ושפירא, 2019). אבל השקעת יתר בסוריה עלולה לעלות למשטר בטהראן ביוקר.

 

למיקום של סוריה יש חשיבות אסטרטגית בצפון המזרח התיכון בגלל הגבולות שלה עם תורכיה, עיראק, ירדן, לבנון וישראל. מהלכיה של תורכיה, בהנהגת רג'פ טאיפ ארדואן, המפגינה שאיפות דומות להגמוניה באזור ושואפת להגדיל את השפעתה בסוריה אינם נעלמים מעיני המשטר בטהראן. נוכחות איראנית לאורך הגבול הארוך למדי של סוריה עם תורכיה יכולה לאפשר לאיראן לפעול נגד תורכיה, בלי להיקלע לעימות ישיר עמה. בה בעת מחזקת הנוכחות הזו את עמדתה לשיתוף פעולה עתידי עם תורכיה נגד הכורדים, כדי למנוע מהאחרונים להקים יישות עצמאית בעיראק ו/או בסוריה.

סוריה משמשת מרכיב חשוב בגשר/סהר שיעי מאיראן לים התיכון, הכולל גם את עיראק ולבנון. בשתי מדינות ערביות אלו ישנה תסיסה אנטי–איראנית, לאור המעורבות האיראנית העמוקה שם. בלבנון, בעקבות האסון העצום בנמל בירות בראשית אוגוסט, עשוי להיווצר מומנטום ציבורי נגד החזבאללה, ומכאן גם נגד איראן. ב-2005 מחאה עממית אילצה את אסד להסיג את כוחותיו מלבנון. אם לבנון ו/או עיראק יצליחו לצמצם באופן ניכר את הנוכחות האיראנית בשטחן, יהיה בכך כדי לערער את הסהר השיעי, מהלך שישפיע גם על חשיבותה של סוריה בעיני איראן.

 

עבור איראן משמשת סוריה בסיס נוסף ללבנון נגד ישראל, שממנו היא יכולה לפרוס מערך צבאי המסוגל הן לשגר רקטות וטילים נגד ישראל ולבצע פיגועים כחדירות קרקעיות ברמת הגולן. כמו כן, איראן חפצה בהשגת אחיזה בנמלים בסוריה ומוצא ימי שיגביר את יכולותיה האסטרטגיות באזור. אלה יוכלו לאפשר לה אולי בעתיד לפרוס שם צוללות ננס שמופעלות על ידי שישה צוללנים וביכולתן לשגר טורפדו, מוקשים וטילים קצרי טווח מדגם 704-C ולשמש יעדים טקטיים שונים בהתאם לצורך. לא בכדי ישראל שואפת לעקור את האחיזה האיראנית בסוריה, מה שהוביל לשורה של תקיפות ישראליות בסוריה בשנים האחרונות. איראן אמנם ספגה עד כה אבידות ונזקים ברמה נסבלת, אבל עדיין מדובר ב"השפלה" מתמשכת מבחינתה. ייכולת התגובה שלה תלויה בהתגברות על קושי מבצעי, שעיקרו סיכול הפצצות מצד ישראל. הגם שפעולות תגמול מקיפות עלולות להוביל להסלמה בחזית מול ישראל, שככל הנראה אינה רצויה בנסיבות הנוכחיות לאיראן.

 

האבדות המצטברות של איראן בסוריה והרגישות של הציבור האיראני לכך גרמו זה מכבר למשטר האיראני להגביר את מאמצי ההסברה שלו מבית. דגש מיוחד הושם על חשיבות המלחמה והיותה חלק מההגנה על אתרים אסלאמים בסוריה הקדושים לשיעה ומשמשים מוקדי עלייה לרגל, וכן על הקשר שלה לביטחון הלאומי של איראן (צימט, מזכר 172, 2018). האבידות של איראן בסוריה קטנות לאין שיעור בהשוואה לאבידות האדירות שלה במלחמת איראן–עיראק (1980-1988), אבל עדיין יש בכך כדי להשפיע על דעת הקהל וקבלת ההחלטות באיראן ביחס לסוריה. 

 

לבד מהמחיר האנושי, שילמה הרפובליקה האסלאמית גם במשאבים כלכליים נרחבים. מלחמת האזרחים ריסקה את הכלכלה הסורית המונשמת מלאכותית הודות לתמיכה מבחוץ, בעיקר של איראן. מאז 2011 העניקה איראן לסוריה למשל סחורות ודלקים. איראן, שהשקיעה יותר מ־20 מיליארד דולאר בסוריה, מקווה לקבל החזר להשקעתה באמצעות פרויקטים במסגרת שיקום סוריה (כלכליסט, 12 בפברואר 2018). ואולם, “חוק קיסר" שנכנס לתוקפו בתחילת יוני השנה, לפיו ארצות הברית מטילה סנקציות כבדות על המשטר הסורי, צפוי לאיים על היכולת של איראן להחזיר לעצמה ולו חלק ממה שהשקיעה עד כה בתמיכתה במשטר אסד (ישראל היום, 18 ביוני 2020). בעקבות החוק, סגן נשיא איראן אמר בשיחת טלפון עם ראש ממשלת סוריה הנכנס, חסין ערנוס, כי איראן לא תהסס לנקוט כל צעד לסייע לסוריה בהתמודדות עם הסנקציות האמריקאיות. חשיבות המשך הקשרים העמוקים בין המדינות עלתה גם בפגישה של יו”ר המג’לס האיראני עם שגריר סוריה בטהראן את שהצהיר כי איראן רואה בסוריה את “הקו הקדמי” של “חזית ההתנגדות”. בתוך כך, משלחת כלכלית איראנית בכירה הגיעה לדמשק לדון בדרכים לחיזוק שיתוף הפעולה המסחרי, הכלכלי, המדעי והמחקרי בין שתי המדינות (מבט לאיראן, 14-28 ביוני 2020). כמו כן  איראן פורסת בסוריה אנשי "כוח אל-קדס" ממשמרות המהפכה, שעבורם מהווה סוריה בסיס פעולה בעל חשיבות, הם שם במסווה של אנשי עסקים ויועצים לפרויקטים כלכליים (מנשרוף,  21 ביוני 2020).

 

למרות ההצהרות של טהראן ומפגן הנחישות על נכונותה להעניק סיוע כלכלי לסוריה, שיקומה ידרוש תמיכה גדולה הרבה יותר מזו שמציעה הרפובליקה האסלאמית, בעיקר על שום הפגיעה המתמשכת והמקיפה בתשתיות המדינה. גם משאבי הטבע המצומצמים של סוריה כמו הנפט, שרובו במזרח המדינה, דורשים השתלטות מחדש של רשויות השלטון, שיקום והתקנת ניהול יעיל שמחייבים הן זמן והן שקט תעשייתי. כל זמן שאסד בשלטון סביר להניח שמדינות רבות, בוודאי במערב, לא ימהרו להצטרף לשיקומה של סוריה. מדינות אחרות, שלא בהכרח עוינות את אסד, כמו סין, עשויות להירתע מפיתוח פרויקטים עתירי השקעות בסוריה כל עוד חוסר היציבות והלחימה בה נמשכת, ולו בהיקף מוגבל. "חוק קיסר" מהווה מכשול נוסף לכך, בצל סנקציות שעלולה וושינגטון להפעיל נגד חברות ואנשי עסקים שיעבדו עם סוריה. איראן יכולה להשקיע את כספה בשיקום ומתן הלוואות לסוריה אבל יהיה זה הימור בגלל מצבו של אסד וחולשתה הכלכלית של איראן עצמה לאור הסנקציות, משבר הקורונה והמאבק עם ארצות הברית (ראו זמן איראן 71).

 

במקביל, ניכר כי  גם אסד מתמרן בין רוסיה לבין איראן, ולפרקים מעניק עדיפות לרוסיה בשל חשש מהתערבות-יתר של איראן בניהול סוריה. כך, למשל, תשתיות הנפט הופקדו בידי רוסיה וגם בתעשיית הפוספטים, שניתנה תחילה לאיראן, גוברת בהדרגה המעורבות הרוסית. איראן מצדה עדיין מובילה בשיקום תשתיות החשמל בסוריה והיא מעוניינת כמובן לרתום את תהליך השיקום להמשך התבססותה במדינה במספר היבטים - צבאי, כלכלי, חברתי, חינוכי ומדיני (מבט על, 22 בינואר 2019.) לאור זאת, גם לרוסיה יש אינטרס לצמצם את האחיזה האיראנית בסוריה על חשבון הגדלת מעורבותה שלה.

 

בצמרת הסורית המעורבות האיראנית אינה זוכה לתמיכה גורפת, במיוחד בקרב הפיקוד הסורי שנאלץ בלית ברירה לקבל במהלך מלחמת האזרחים את המרות של קצינים איראניים ( YNET, 11 במאי 2015, ראו גם הארץ, 13 במרס, 2015). לכך נוספת התחושה בקרב הצמרת הסורית שאיראן לא רואה בסוריה בעלת ברית ושותפה אלא יותר גרורה שלה. בשונה מבעלי ברית אחרים של איראן במזרח התיכון, ארגונים תת מדינתיים למיניהם, שמודעים לנחיתות שלהם ביחס לאיראן, המשטר הסורי רואה עצמו כמי שמנהיג מדינה ערבית חשובה, למרות שהיא כעת מרוסקת כמעט לגמרי, וגאווה לאומית לצד מאבקי כוח פנימיים מגבירים את החשש והסלידה ממעורבות יתר של טהראן.

 

וכך, לצד תשבחות שהרעיף אסד על תרומת חזבאללה ואיראן בנאום שהוא נשא ב-20 באוגוסט 2017 , ספרי לימוד בבתי הספר הנשלטים על ידי הנשיא כוללים גילויי עוינות כלפי איראן (ממר"י, 20 באוגוסט 2017). כלומר, "הלאומיות הפן-ערבית והלאומיות הסורית המופיעות בספרי הלימוד דוחות בהכרח את ההגמוניה השיעית–איראנית ורואות בה איום" ( YNET, 11 ביולי 2018).

 

בנוסף, ההפצצות הישראליות בסוריה בשנים האחרונות לא רק גורמות מבוכה לאיראן ולאסד, אלא גם עשויות ליצור טריז ביניהן. אסד יכול לעצור את התקיפות הללו, אם הוא יצליח לגרום לאיראן לצמצם משמעותית את הנוכחות הצבאית שלה בסוריה, במיוחד זו המיועדת נגד ישראל. לאור דעיכת מלחמת האזרחים בסוריה אסד אינו זקוק כבעבר לתמיכה צבאית איראנית נגד המורדים, בוודאי אם הפריסה האיראנית מכוונת נגד ישראל ולא נגד מתנגדי המשטר. אסד גם מעוניין לחזק את עצמאותו ולא להפוך לבובה של איראן. גורמים אלו עשויים לסייע למאמצי ישראל לדחוק את כוחות איראן מסוריה.

 

לסיכום, לאיראן יש אינטרסים וצורך חיוני בסוריה. באמצע יולי 2020 נחתם הסכם בין סוריה לאיראן, שנועד לחזק את שיתוף הפעולה הצבאי ביניהן וגם להזים את הידיעות על התרופפות הקשר ביניהן (מבט על, 15 ביולי 2020). היה בכך כדי להעיד על המודעות של איראן ואסד כאחד לגבי הצורך שלהם להפגין, ולו כלפי חוץ, תדמית של בעלי ברית. ואולם, קיימים גם שיקולים אחרים שעל איראן לקחת בחשבון מבחינת המשך ההשקעה וההיערכות בסוריה.

 

עם כל החשיבות של המיקום של סוריה הרי שתסיסה אנטי–איראנית בעיראק ולבנון יחד עם בעיות בסוריה עצמה מעלים סימני שאלה לגבי יציבות הסהר השיעי. כמו כן איראן שילמה מחיר אנושי גבוה במלחמה בסוריה. עימות בסוריה בין איראן לישראל עשוי לתבוע מחיר גבוה אף יותר מבחינת התמיכה מבית, לאור רגישות האוכלוסיה לאבידות בנפש. איראן גם השקיעה עשרות מיליארדי דולרים בסוריה, וספק רב אם תקבל אותם בחזרה ממדינה הרוסה כלכלית שאינה עשירה במשאבי טבע. איראן מקווה להנות משיקום סוריה, אבל מדינות וחברות עשויות להירתע מהשקעה בסוריה, ג ם בשל "חוק קיסר," וקידום כלכלתה יהיה איטי. איראן גם מתמודדת בעצמה עם קשיים כלכליים מרובים, שלא יעלמו בקרוב. בנוסף, איראן מתחרה ברוסיה על השגת השפעה בסוריה. כמו כן אסד, למרות שהוא עדיין זקוק לאיראן, חותר לבצר את מעמדו העצמאי תוך צמצום התלות שלו באיראן, ומכאן להקטין את האחיזה שלה בסוריה. לאיראן יש כוונה הפוכה, מה שיוצר חיכוך ביניהן. יריביה של איראן יכולים לנצל זאת כדי לתקוע טריז מסוים בין איראן לאסד ולהכביד על איראן במאמציה להיאחז בסוריה. לאור כל זאת על איראן לשקול היטב האם ועד כמה כדאי לה להמשיך לתמוך ולהתבסס בסוריה.  

 

אם ההשפעה האיראנית בסוריה, עיראק ולבנון תיחלש, יתכן והמשטר בטהראן ישקול מחדש את היקף ואופי המוערבות היקרה והמסובכת שלו בעולם הערבי. איראן עשויה לבצע תפנית מזרחה או צפונה, לעבר מרחבים אחרים בהם היא יכולה להגביר את השפעתה, באפגניסטן ומרכז אסיה, על חשבון השקעה בעולם הערבי. המשטר באיראן גם עשוי להידרש להקצות יותר משאבים לטיפול בבעיות הפנים החמורות שלו, על חשבון שאיפות ההתפשטות במזרח התיכון. תפנית כזו תהיה החלטה אסטרטגית קשה מלווה בלא מעט דילמות, אבל המשטר בטהראן הוכיח בעבר שהוא יכול לקבל החלטות כבדות משקל כמו בהפסקת המלחמה עם עיראק ב- 1988 או חתימה על הסכם הגרעין ב- 2015. בשורה התחתונה עם כל המשקל של סוריה בעיני איראן, קיימים גורמים שונים שעשויים בהמשך לגרום לצמצום האחיזה האיראנית בסוריה.

 


ד"ר אהוד עילם עוסק בחקר הבטחון הלאומי של ישראל ועבד מספר שנים בשירות צה"ל כאזרח. הוא פרסם שבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקיו, ספרו האחרון: Containment in the Middle East, University Press of Nebraska, 2019.


מ ר כ ז    א ל י א נ ס    ל ל י מ ו ד י ם    א י ר א נ י י ם    ( A C I S ) 

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל Irancen@tauex.tau.ac.il 

טל':03-640-9510    פקס03-640-6665 :

זמן איראן ● 76 14 באוגוסט 2020

©   כל הזכויות שמורות 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>