פרופ' אורנה הררי, ראש החוג ללימודים קלאסיים יוון ורומא
- ספרי לנו מהו המחקר שמעסיק אותך בתקופה זו.
אני חוקרת של תולדות הפילוסופיה היוונית ומתמחה בלוגיקה, במתמטיקה ובפילוסופיה של המדע, ומתמקדת באריסטו ובמסורת האריסטוטלית בין המאה השלישית למאה השישית לספירה. הנושא המרכזי שבו אני עוסקת עכשיו הוא סיבתיות, ובפרט בשאלה מדוע במאה השלישית לספירה זנחו ההוגים במסורת היוונית־רומית את התפיסה שרק דברים גופניים יכולים להיות סיבות (כלומר לחולל תוצאות) והחלו להחזיק בהשקפה שרק דברים לא גופניים (כגון אידאות אפלטונית, צורות אריסטוטליות, נפש ומחשבה) יכולים לשמש כסיבות. במסגרת העיסוק בשאלה זו, אני מתמקדת בפילוסוף והפרשן של אריסטו, אלכסנדר מאפרודיסיאס, ובתפיסת הסיבתיות שלו. אחד הנושאים שמעסיקים אותי בהקשר זה הוא האופן שבו הוא מבין פעולה רציונלית ומקומם של הרצון וחופש הבחירה בתפיסה זו. כמו כן, אני עובדת בשיתוף פעולה עם עמיתי פרופ' אשטבן בודנר מבודפשט על מהדורה הכוללת את כל הפרגמנטים והעדויות מהפירוש האבוד של אלכסנדר ל'פיסיקה' של אריסטו בשפות השונות שבהם הם השתמרו: יוונית, ערבית, עברית ולטינית.
- מהי הוראה בשבילך וכיצד את מנסחת את היחס שבין הוראה למחקר?
התחום הנקרא פילוסופיה יוונית הוא תחום רחב מאוד הכולל את ההגות של התרבות היוונית-רומית מהמאה השישית לפני הספירה עד המאה השישית לספירה. בתקופה זו התפתחו תפיסות פילוסופיות רבות העוסקות בכל תחומי הפילוסופיה: אונטולוגיה, אפיסטמולוגיה, אתיקה, מחשבה מדינית ולוגיקה. בגלל מיעוט החוקרים בתחום בארץ, המטרה הראשונה שלי בהוראה היא לחשוף את התלמידים ככל הניתן למגוון הזה ולתת להם כלים להתעמק בנושאים המעניינים אותם. לכן אינני מלמדת רק את הנושאים שאותם אני חוקרת, אלא נושאים רבים אחרים. מטרתי בשיעורים, החל משיעורי המבוא, היא להקנות כלי מחקר, לעורר את התלמידים לשאול שאלות פוריות ולפתח רגישות מתודולוגית לאופנים השונים שבהם ניתן להשיב על שאלות מחקר. במסגרת ההוראה שלי בחוג ללימודים קלאסיים (אני מלמדת גם בחוג לפילוסופיה), אני מקנה את הכלים הפילולוגיים הנדרשים לעבודה עם מקורות בשפות הקלאסיות.
- כיצד את רואה את העתיד של מדעי הרוח?
השאלה על עתיד מדעי הרוח מניחה שמדעי הרוח מצויים בסכנה. הרי לא שואלים על עתיד מדעי הטבע או המדעים המדויקים. על בסיס העיסוק שלי בתולדות הפילוסופיה אני יכולה להגיד שמדעי הרוח אינם בסכנה משום שתמיד היו ותמיד יהיו אנשים שהשאלות שבהם אנו עוסקים יעניינו אותם. הסתכלות על תולדות המחשבה מראה שהעיסוק בנושאים האלה נעשה לאורך ההיסטוריה במסגרות מוסדיות שונות: באופן פרטי, כמו בתקופה הקלאסית, בבתי ספר, במנזרים ובאוניברסיטאות. השאלה על עתיד מדעי הרוח היא אם כן השאלה על עתידם המוסדי, כלומר באיזו מסגרת יעסקו בהם. מהו העתיד הזה? אינני יכולה לומר. אני רק יכולה לומר שבמסגרת ההוראה ובמסגרות אחרות, אני עושה כל שביכולתי שעתידם של מדעי הרוח יהיה באוניברסיטאות.
