ראשות התוכנית למגדר מספרות

שיחה עם ראשות התכנית ללימודי נשים ומגדר / מאיה כהן

זה לא היה פשוט לכנס לפגישה אחת את חנה נוה, חנה הרצוג, טובי פנסטר ודפנה הקר, ארבע נשים שעמדו בראש התכנית ללימודי נשים ומגדר במהלך 20 השנים האחרונות.

בכל זאת, מדובר בארבע נשים מרשימות, כולן פרופסוריות עסוקות. להצליב בין לוחות הזמנים של כולן, כשברקע ישנו נגיף אימתני שאיים עלינו בסגרים והגבלות, הרגיש כמשימה בלתי אפשרית. אבל, לטובת חגיגת 20 השנים לתכנית, שיקרה מאד לליבן, ועם הרבה מאמץ והשתדלות – זה קרה.

מפגש הפסגה הזה, התקיים בביתה של חנה הרצוג ברמת השרון, והפגיש בין חנה נוה, מי שייסדה את התכנית בשנת 2000 וכיהנה כראשת התכנית במשך 6 שנים; טובי פנסטר שכיהנה כראשת התכנית משנת 2007 במשך שנתיים לאחר שהחליפה את אורלי לובין בתפקיד; חנה הרצוג שכיהנה כראשת התכנית בין השנים 2009-2014; ודפנה הקר שהחליפה את סמדר שיפמן ז"ל ושמכהנת כיום כראשת התכנית החל משנת 2018.

בלטו בחסרונן אורלי לובין שנמצאת מעבר לים, וסמדר שיפמן שהלכה לעולמה באופן מפתיע וטרגי באוגוסט 2020. 

במפגש שוחחנו על החזון שעמד לנגד עיניהן בזמן הכהונה שלהן, לצד הקשיים שבהם נתקלו, על האתגרים שעמדו ועדיין עומדים בדרך, על פתיחת המסלול לתואר שני והרחבת התכנית, על ההצלחות והכישלונות,  ועל החלומות הגדולים שעדיין קיימים, ושכמו שאנחנו מכירות אותן – הן עוד תגשמנה אותם.

"זה היה להשליך את עצמך על הגדר יום יום, לריב הרבה, ובעיקר לשחק במגרש משחקים פתוח בו יכולנו לעצב את תכנית הלימודים ולהמציא את  עצמנו" סיפרה חנה נוה  כשהיא משחזרת את ימי הקמת התכנית. חנה הרצוג הוסיפה "השנים הראשונות התאפיינו בשיתופי פעולה חוצי גבולות של  מרצות שלא היו פורמלית בתכנית אבל הרגישו חלק ממנה בתפיסת העולם ובמחקרים שלהן. היתה התגייסות אדירה להנחות סטודנטיות וזה היה הכוח של התכנית".  

"זו לא תכנית רגילה, היא מאוד ייחודית ויוצאת דופן והמשימה שלי היתה לבנות ולקדם את תכנית התואר השני, ועשינו את זה וזה היה הישג מרשים באמת" סיפרה טובי פנסטר. דפנה הקר סיפרה שהחזון שהנחה אותה היה לחזור לשורשים של התואר הראשון, כי לדבריה "התואר השני מאוד משמעותי אבל הגעתי לתפקיד ברגע היסטורי שמגדר הוא כבר לא משהו שצריך להסביר, ויש הזדמנות להרחיב את התואר הראשון ולשכנע גברים ונשים שמגדר זה התואר המושלם לשלב במסלול הדו חוגי שלהם ושהעדשה שאנחנו מספקות הכי מרתקת, עם התואר הכי מענין בקמפוס שמוציא אותם לשוק העבודה ולמחקר עם עדשה בינתחומית ביקורתית והכי עכשווית שיש".

כשביקשתי מהן לבחור כל אחת כישלון אחד והצלחה אחת מתקופת כהונתן, קבלתי מגוון תשובות:

חנה נוה: ההצלחה – הקשר עם ארגון NCJW ארגון הנשים היהודיות הכי גדול באותה העת באמריקה, שנרקם עם הקמת התכנית. הצלחנו לקבל את הארגון הזה כפטרוניות שלנו והן נתנו לנו סכום ראשון של מיליון דולר ששכנע את האוניברסיטה לפתוח את התכנית.

כשלון – אי מימוש הבטחות של אחרים. כשפתחנו את התכנית היתה הבטחה ברורה לתיקנון הולך ומתקדם, ומלבד התקן הראשון שקבלנו שחציו הלך לדפנה וחציו למירי , כל ניסיון מימוש של תקן נוסף לא קרה. זה כישלון מובנה וחוויתי את זה ככישלון נורא שלי. 

דפנה הקר: הצלחה – הפורום ללימודי נשים ומגדר, מרחב שהצמיח את התכנית וגם מה שהיווה כוח מניע ושואב. כשהייתי ראשת הפורום רציתי שתהיה סדרת מפגשים בקמפוס שהתחילו קודמותיי בימי שישי בבוקר, ושריינתי למפגש הראשון אולם בבניין הפקולטה למשפטים ובבוקר הגענו והיו מאות א.נשים, והיינו צריכות מהר להשיג את האולם הכי גדול בקמפוס. זו היתה המחשה של כמה אנחנו מעניינות ורלוונטיות וצריכות להגיע לקהל הרחב ומאז זה מעסיק אותי – להרחיב את המעגל. בתכנית עצמה ההישג הגדול הוא הקמת ארגון הבוגרות יחד עם מיכל זאבי, זה חשוב. אני מקווה שזה יצמח להיות רשת שנצליח למנף, יש לנו יותר מ-500 נשים שלמדו מגדר.

כשלון – אני לא מפחדת להגיד את האמת, וזה גורר אחריו שובל של כעסים ואכזבות, אני לא מצליחה גם להגיד את האמת וגם למנוע את השובל הזה, אני עובדת על זה כבר הרבה שנים. אז למשל כעס גדול על האיוש האחרון בתכנית ללימודי מגדר, שלא היתה חוקרת פלסטינית או מזרחית, זו בהחלט היתה חוויה קשה עם התקפה ברשתות, אני לא חושבת שיכולתי אחרת, וזה היה קשה.

חנה הרצוג: הצלחה – יצירת הכנס "מגדר חוצה גבולות", מרחב להצגת עבודות ומחקרים של הסטודנטיות, שהפך להיות מקום בו מציגות לא רק סטודנטיות וסטודנטים של התכנית אלא גם ממקומות אחרים. לצד הענקת במה לסטודנטיות ולסטודנטים זה גם מיסוד התכנית המחקרית הבינתחומית למגדר.  נושא נוסף שאני מאד גאה בו הן הפעילויות להטמעת חשיבה מגדרית שעשינו: שיתופי פעולה עם היחידה למעורבות חברתית; פרוייקט חונכות; קורס מגדר למזרח הקמפוס; ושיתוף פעולה עם עירית בת ים לקידום נערות.

כישלון – ניסיתי, בשנים שהייתי ראשת התכנית, למסד הבנה שבתכניות בינתחומיות יהיו תקנים משותפים. החלום שלי הוא שיימצאו עוד דרכים לשיתופי פעולה, כי זה לב ליבה של תפיסה בינתחומית.

טובי פנסטר:  הצלחה – הקמת התכנית לתואר שני, ובמקביל כנסים רב תחומיים שהצלחתי לארגן, היתה תחושה שיש התחלה של מודעות לנושא.

כישלון – לא הצלחתי להקים דור חדש של חוקרות בגאוגרפיה בישראל, תחום מאוד גברי ושוביניסטי, זה היה לחצוב בסלעים וזה מצער אותי. יש נוקשות חשיבתית כי הגאוגרפיה פה מנוהלת על ידי גברים עם תפיסות מסורתיות. אז אנחנו מקבץ של כמה חוקרות וחוקרים שמנסים לפרוץ אבל זה קשה.

עוד על הסיפורים, המחשבות והחלומות של ראשות התכנית לדורותיה בסרטון המצורף.