איראן וממשלות השמאל באמריקה הלטינית – שותפות נמשכת בסדר עולמי משתנה

באמצע יוני 2023 קיים נשיא איראן, אבראהים ראיסי, סבב ביקורים בוונצואלה, בקובה ובניקרגואה. במהלך ביקוריו נחתמו הסכמי שיתוף פעולה ומזכרי הבנה בין איראן ושלוש המדינות בתחומים מגוונים, בהם חקלאות, אנרגיה, תקשורת, טכנולוגיית מידע, תחבורה ימית, השכלה גבוהה ותרבות. במסיבת עיתונאים עם נשיא ונצואלה, ניקולאס מדורו, אמר הנשיא ראיסי, כי שתי המדינות החליטו להגדיל את היקף הסחר ביניהן מ-3 מיליארד ל-20 מיליארד דולרים בשנה. הוא ציין כי היחסים בין טהראן לקראקס אינם מוגבלים לדיפלומטיה בדרג נמוך אלא קשרים בעלי אופי אסטרטגי (תסנים). ביקור הנשיא ראיסי בוונצואלה התקיים בדיוק שנה לאחר ביקור הנשיא מדורו בטהראן, במהלכו חתמו שתי המדינות על הסכם לשיתוף פעולה ארוך טווח של 20 שנה בתחומי הנפט, הפטרוכימיה, ההגנה, החקלאות והתרבות (רויטרס).

ביקורו של הנשיא ראיסי באמריקה הלטינית מעלה מחדש את סוגיית הקשרים המתהדקים בין איראן לכמה ממדינות אמריקה הלטינית הנשלטות בידי משטרים ניאו-מרכסיסטים, שאימצו אידאולוגיה שמאלית רדיקלית. על פניו  אין מכנה אידאולוגי משותף בין המשטרים הסוציאליסטים הרדיקלים באמריקה הלטינית, שבה דומיננטית הנצרות הקתולית,לבין הרפובליקה האסלאמית של איראן, המבוססת על אסלאם שיעי מהפכני. עם זאת, עוינותן המשותפת של איראן והמשטרים האנטי-אמריקאים באמריקה הלטינית כלפי ארצות הברית ונגד ההגמוניה האמריקאית עומדת בשני העשורים האחרונים בבסיס הקשרים המתהדקים ביניהם. במהלך תקופת כהונתו כנשיא (2005-1997) קיים מוחמד ח'אתמי שלושה ביקורים בוונצואלה. ח'אתמי ראה בתיאום עמדות בין שתי המדינות בנושא הנפט עניין מרכזי שיש לקדם מתוך רצון לוודא, שהחברות בארגון המדינות המייצאות נפט (אופ"ק), מפיקות נפט בהתאם למכסה שנקבעה להן כדי לשמר את האינטרסים של כלל יצואניות הנפט.

בחירתו של אחמדינז'אד כנשיא בשנת 2005 הביאה להידוק היחסים בין שתי המדינות באופן משמעותי. אחמדינז'אד ביקש לשנות את מדיניות הממשלה הקודמת, שהתמקדה בהפגת מתחים בזירה הבינלאומית, לאור חזון שבמרכזו עיצוב סדר עולמי חדש. הוא גרס, כי הסדר העולמי מאז מלחמת העולם השנייה מבוסס על הגמוניה אמריקאית, שיש לנתץ על מנת לתקן עוול היסטורי. השקפת עולמו תאמה את עמדותיו המהפכניות של נשיא ונצואלה דאז, הוגו צ'אבס, והאיצה את כינונה של ברית אסטרטגית בין שתי המדינות המבוססת לא רק על הכרה הדדית באינטרסים פוליטיים וכלכליים משותפים אלא גם על שותפות אידאולוגית מהפכנית. בין הסוציאליזם של צ'אבס למשיחיות האסלאמית-שיעית של אחמדינז'אד נוצרה שפה משותפת. שני הנשיאים שאפו לכונן ציר מהפכני, שיקרא תיגר מעמדה ההגמוני של ארצות הברית.

בשנתיים הראשונות לכהונתו ביקר אחמדינז'אד פעמיים בוונצואלה ואילו צ'אבס, מנציגיו הבולטים של השמאל המתעורר באמריקה הלטינית באותה העת, קיים שלושה ביקורים באיראן ואף התקבל אצל מנהיג איראן, עלי ח'אמנהאי, בכבוד המוענק רק לידידיה הקרובים של איראן (אתר מנהיג איראן). במסיבת עיתונאים משותפת לנשיאי איראן וונצואלה במהלך ביקורו של צ'אבס בטהראן ביולי 2007, הצביע אחמדינז'אד על המכנה המשותף למהפכה האסלאמית ולמהפכה הבוליביארית בוונצואלה. לדבריו, שתי המהפכות נושאות עימן מסר של שלום ואחווה לכל האומות ומדגישות את הצורך בהתנגדות נחרצת לעמדתה הכוחנית של ארצות הברית (אירנא). בביקורו בוונצואלה בינואר 2007 הצהיר הנשיא אחמדינז'אד כי שתי המדינות מחויבות לקדם את רעיונותיהן המהפכניים ברחבי העולם ותלה את הבעיות הגלובליות בניהול בלתי ראוי מצד המעצמות (דויטשה וולה). גם בביקורו בניקרגואה ב-2007 לרגל ניצחונו של מנהיג הסנדיניסטים, דניאל אורטגה, בבחירות לנשיאות, הצהיר אחמדינז'אד כי שתי המדינות חולקות אינטרסים, יעדים ואויב משותף, ארצות הברית (רויטרס).

בהדגישו את האידאולוגיה המהפכנית המשותפת לאיראן ולמשטרים הניאו-מרכסיסטים באמריקה הלטינית, לא יכול היה אחמדינז'אד להתעלם מהפער בין הסוציאליזם החילוני לאסלאם המהפכני. אף כי הוא העדיף בדרך כלל להימנע מהתייחסות לממד הדתי ביחסים בין שתי המדינות, כמה מהתבטאויותיו שיקפו ניסיון לטשטש את הפער הזה. באיגרת תנחומים לאחר מותו, תיאר אחמדינז'אד את צ'אבס כאדם מאמין, רודף צדק ומהפכן, שהיה מחויב לערכים אנושיים ושמימיים והלך בדרכם של הנביאים. הוא כינה את נשיא ונצואלה בתואר חלל (שהיד) וכתב כי אין לו ספק שצ'אבס ישוב ביום הגאולה ויופיע לצדם של המהדי, ישו ויתר "ישרי הדרך" (ח'בר אונליין).

בכירים איראנים נוספים ביקשו אף הם לגשר על הפער בין האידאולוגיה הסוציאליסטית של השמאל באמריקה הלטינית לתפיסה הדתית המהפכנית באיראן. כך, למשל, אמר שגריר איראן לשעבר בוונצואלה, אחמד סובחאני, כי צ'אבס רואה עצמו קתולי מאמין וכי השמאל החדש באמריקה הלטינית מייצג גישה פטריוטית ואינו מתנגד לדת (כיהאן, 4 במרץ 2007). גם העיתונות השמרנית באיראן הבליטה את הבסיס האידאולוגי המשותף לאיראן ולשמאל באמריקה הלטינית. במאמר ביומון סיאסת-י רוז נכתב, כי לאמריקה הלטינית חשיבות אסטרטגית רבה לשם כינונה של חזית בינלאומית של המדוכאים עלי אדמות כנגד הסדר הקפיטליסטי המערבי. לטענת העיתון השמרני, הידוק הקשרים עם מדינות אמריקה הלטינית חשוב אף יותר מהשגת אחדות בין המדינות המוסלמיות ותפיסת הצדק, שאומצה מצד ממשלות איראן וכמה ממדינות אמריקה הלטינית, יכולה לשמש בסיס ל'הרס האימפריה הפולשת והחומרנית של המערב' (סיאסת-י רוז, 18 בינואר 2007). במאמר מערכת, שהתפרסם בעיתון רסאלת ב-2007 תחת הכותרת: "נוכחות בחצר הפרטית של אמריקה" ברקע ביקורו של אחמדינז'אד באמריקה הלטינית, נכתב כי הנשיאים באמריקה הלטינית מאמצים את נשיא איראן לחיקם ומבטאים את השאיפות המשותפות להם ולאיראן בהתמודדות עם 'האימפריאליזם החדש' והקולוניאליזם (רסאלת, 16 בינואר 2007).

חרף הניסיונות מצד ההנהגה האיראנית והממסד השמרני להציג את מערכת היחסים בין איראן לממשלות השמאל באמריקה הלטינית כמבוססת על אינטרסים משותפים ועל שיקולים אידאולוגיים מהפכניים, נשמעו באיראן גם הסתייגויות ממערכת קשרים זו. מבקרי הממשלה, במיוחד בקרב המחנה הרפורמיסטי, טענו כי אין כל מכנה משותף אידאולוגי בין איראן למדינות אמריקה הלטינית וכי קידום הקשרים עם ממשלות השמאל מהווה סטייה מעקרונות המהפכה האסלאמית. בנוסף על כך טענו המבקרים כי הידוק הקשרים עם אמריקה הלטינית אינו משרת את האינטרסים הלאומיים של איראן. במאמר באתר הרפורמיסטי רוז אונליין בינואר 2007 האשים העיתונאי הרפורמיסטי, חוסין בסתאני, את הממשלה באופורטיוניזם. הוא טען כי לאחר המהפכה האסלאמית התלהב השמאל בעולם מהסיסמאות האנטי-אימפריאליסטיות של המהפכנים האיראנים עד כדי כך שהתעלמו מההוצאות להורג ומהפרות זכויות האדם לאחר המהפכה. 26 שנים מאוחר יותר, מנסה ממשלת אחמדינז'אד להפיק תועלת הסברתית מסיסמאות שמאלניות-מרכסיסטיות המעוררות התרגשות בקרב הכוחות האנטי-אמריקאים בעולם (רוז אונליין, 15 בינואר 2007).

בביקורת נגד הברית המתהדקת בין איראן לשמאל באמריקה הלטינית נעשה לעתים גם שימוש בטיעונים דתיים. כך, למשל, ביולי 2007 דווח בתקשורת האיראנית על רומן שניהל הקונסול של ונצואלה באיראן עם אישה איראנית נשואה ועל העסקתן של צעירות איראניות בלבוש חושפני במסיבות לילה המתקיימות בשגרירות ונצואלה בטהראן, בהן מוגשים משקאות אלכוהוליים (פרדא ניוז). ימים ספורים לאחר פרסום הדיווח, קרא איש הדת הבכיר, איתאללה נורי המדאני, להיאבק במעשי השחיתות שפשתה בשגרירות ונצואלה. בכנס בטהראן הצהיר איש הדת, כי מצוות עשיית הטוב וההימנעות מעשיית הרע היא מבין המצוות החשובות ביותר באסלאם וכי יש להיאבק בשחיתות בשגרירות ונצואלה גם בשעה שהוגו צ'אבס מכנה את איראן "ביתו השני" (באזתאב, 15 ביולי 2007).

בספטמבר 2007 ארגנה אגודת בסיג' הסטודנטים באוניברסיטת טהראן ועידה בשם "צ'ה כמו צ'מראן" אליה הוזמנו בין היתר גם ילדיו של המהפכן הארגנטינאי-קובניצ'ה גווארה כאורחי כבוד. הועידה נועדה להבליט את המשותף בין הגותו של גווארה לבין זו של המהפכן האיראני מוצטפא צ'מראן, שסייע בין היתר בהקמת הארגון השיעי אמ"ל בדרום לבנון ולאחר מהפכת 1979 כיהן כשר ההגנה הראשון של הרפובליקה האסלאמית עד מותו בקרב במלחמת איראן-עיראק בשנת 1981. במסר שנשלח על-ידי אחמדינז'אד לבאי הוועידה, הדגיש הנשיא את מאבקם המשותף של המהפכנים נציגי 'המדוכאים עלי אדמות' לכינון צדק עולמי וחירות ולמאבק נגד הדיכוי המערבי. הוא העלה על נס את המשותף בין מאבקם של המהפכנים באמריקה הלטינית לעצמאות ולחירות לבין המהפכה האסלאמית בהנהגת איתאללה רוחאללה ח'ומיני. אלא שכינוס הוועידה יצר זמן קצר לאחר פתיחתה מבוכה בקרב מארגניה בעקבות נאומה של בתו של צ'ה גווארה בפני באי הכנס. בדבריה הגיבה אליידה גווארה על הצגת אביה מצד מספר דוברים בוועידה בתור אדם דתי ואף כפעיל שהסתייג מהסוציאליסטים ומהקומוניסטים. היא מחתה בתוקף נגד מה שכינתה סילוף מחשבתו של אביה וציינה כי הוא  "מעולם לא דיבר על אלוהים" (ipsnews). בעקבות דבריה החלו משתתפים נוספים בוועידה להדגיש את ההבדלים בין המהפכן האיראני למהפכן הדרום-אמריקאי. כך, למשל, הצהיר מוחמד צדאקת, אחד ממנהיגי אגודת הסטודנטים האסלאמית, כי צ'ה גווארה ראוי אומנם להערכה כמהפכן, אך בינו לבין המהפכנים האיראנים תמיד יהיה הבדל משמעותי. הוא ציין כי בעוד שצ'מראן היה "מהפכן מוסלמי שיעי", גווארה היה אתאיסט (איסנא).

הוויכוח בעניין זה המשיך לעורר גלים גם בתום הוועידה. בעל הבלוג הרדיקלי נסל-י ח'ומיני (דור ח'ומיני) הביע פליאה על עצם ההשוואה בין צ'מראן לגווארה וטען, כי אנשי השמאל בעולם אינם מהווים אומנם אויב מסוכן בעקבות פשיטת הרגל של אמונתם וניתן לפיכך לשתף עמם פעולה טקטי על בסיס עוינותם כלפי האימפריאליזם העולמי. עם זאת, חסידיו של ח'ומיני אינם יכולים להשוות בין גווארה לצ'מראן ועליהם לשמר את זהותה העצמאית והייחודית של התנועה האסלאמית המהפכנית שהונהגה בידי ח'ומיני (נסל-י ח'מיני). מוחמד עלי אבטחי, ראש לשכתו לשעבר של הנשיא ח'אתמי, מתח אף הוא ביקורת על הניסיון להשוות בין שני המהפכנים. ברשומה בבלוג האישי שלו כתב הפעיל הרפורמיסטי כי גווארה וצ'מראן הפכו סמלים של התנגדות ומושא לכבוד מצד עמי העולם, אך לא ניתן לייחס לגווארה תפיסות דתיות כשם שלא ניתן לייחס לצ'מראן נטיות סוציאליסטיות. הניסיון לאמץ את התפיסה המרכסיסטית בראשית ימי המהפכה האסלאמית היה שלילי ביותר ואסור לחזור על ניסיון זה שוב (webneveshtha).

שש עשרה שנים מאוחר יותר, ניתן למצוא בביקורו של הנשיא השמרן ראיסי באמריקה הלטינית ביטוי נוסף לתפיסתה העצמית של איראן כאחת ממנהיגות העולם השלישי (או המונח הרווח יותר בימינו 'הדרום הגלובלי') ולמאמציה לכונן גוש רדיקלי נגד ארצות הברית בשיתוף ונצואלה, קובה, ניקרגואה ובוליביה. תפיסה זו התחזקה אף יותר לנוכח התמורות המתחוללות בסדר העולמי. בראיית המשטר האיראני, המערכת הבינלאומית בשנים האחרונות מתאפיינת במעבר מעולם חד-קוטבי בהנהגת ארצות הברית לעולם רב-קוטבי הטומן בחובו פוטנציאל חיובי עבור יריבותיה של ארצות הברית, לרבות רוסיה, סין ואיראן. בנאום לרגל "יום המאבק בהתנשאות העולמית" בנובמבר 2022 הצהיר המנהיג ח'אמנהאי כי ארצות הברית כבר אינה הכוח הדומיננטי בעולם וכי הסדר העולמי משתנה לקראת כינונו של סדר חדש המבוסס על התנגדות למערב ולהגמוניה האמריקאית (אתר מנהיג איראן). במקביל לכך, שואפת איראן להרחיב את שיתוף הפעולה הכלכלי שלה עם מדינות אנטי-אמריקאיות במסגרת מאמציה להתמודד אל מול משטר הסנקציות הבינלאומיות. הגדלת המסחר עם שווקים הנחשבים פחות רגישים להשפעת הסנקציות, ובכלל זה באמריקה הלטינית, נועדה לאפשר לטהראן מידה רבה יותר של חסינות לנוכח הלחצים הכלכליים החיצוניים ולסייע לה לפצות על ההזדמנויות המסחריות בשווקים אחרים, בעיקר במערב ובדרום-מזרח אסיה. במציאות זו, גם אם קיימים עדיין פערים אידאולוגיים קשים לגישור בין השמאל הסוציאליסטי לאסלאם המהפכני, הרי שהרפובליקה האסלאמית ממשיכה להעדיף אינטרסים לאומיים ופיתוח לאומי ולהבליט את המכנה המשותף בין שותפיה לחזית האנטי-אמריקאית העולמית.