זמן איראן מס' 48

זמן איראן מס' 48 ● 6 במרץ 2014

הערכת יחסי איראן ומדינות המפרץ הערביות בעקבות הסכם ג'נבה 2013

צ'לסי מולר*

הסכם הביניים בין נציגי המעצמות לבין איראן, שנחתם ב-23 בנובמבר 2013, ושבמסגרתו התחייבה איראן לצמצם את תוכנית הגרעין שלה בתמורה להקלה בסנקציות הכלכליות הבינלאומיות שהוטלו עליה, הניב תגובות חלוקות מצד שש מדינות ערב החברות במועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC). עם ההודעה על חתימת ההסכם, בכירים ממשפחת המלוכה הסעודית לא הסתירו את אכזבתם ממהלך דיפלומטי זה. הנסיך תורכי אל-פיצל התבטא בחריפות על כך שערב הסעודית לא שותפה בשיחות החשאיות והנסיך מחמד בן עבד אל-עזיז כינה את ההסכם בתואר "הימור מסוכן". לעומת העמדה הביקורתית של ערב הסעודית, התגובות מצד מדינות המפרץ האחרות היו הרבה פחות עוינות, ונעו על ציר שבין אופטימיות זהירה להתלהבות מסויגת. איחוד האמירויות הערביות, שמקיימת קשרי מסחר ענפים עם איראן הייתה השכנה הראשונה לברך על ההסכם ועוד טרם יבש עליו הדיו, עשה שר החוץ שלה את דרכו לביקור בטהראן. המדינות החברות האחרות ב-GCC, קטר, כווית ובחריין נקטו ביתר זהירות בהצהרותיהן הרשמיות על השגת ההסכם, וכך גם סולטנות עומאן שפעלה מאחורי הקלעים לגשר בין הצדדים לקראת ההסכם.

איראן לא המתינה זמן רב לאחר חתימת ההסכם עם חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"מ, ארצות הברית, רוסיה, סין, בריטניה, צרפת וגרמניה (P5+1), והחלה לפעול בנמרצות למען שיפור יחסיה המתוחים עם שכנותיה הערביות במפרץ. במרוצת השבוע לאחר החתימה על ההסכם, היה שר החוץ האיראני, מחמד ג'אווד זריף, בעיצומו של סבב ביקורים רשמיים בארבע מתוך שש המדינות החברות ב-GCC. ביקורים אלה הם מהלך נוסף בניסיונותיה המתמשכים של איראן לשכנע את יצואניות הנפט והגז המובילות במפרץ בכך שהגמוניה איראנית במפרץ תתרום לביטחון האזורי. ואולם, מדיניותה האגרסיבית של איראן באזור והמתיחות הגוברת בינה לבין המערב באשר לתכנית הגרעין שלה במהלך שנות נשיאותו של מחמוד אחמדינז'אד, לא תרמה לחיזוק הקשרים הידידותיים בין איראן לבין שכנותיה הערביות. הדלפות של חילופי מסרים דיפלומטיים בין מדינות המפרץ לארצות הברית חשפו שיורש העצר של איחוד האמירויות הערביות העריך "כי תכנית הגרעין האיראנית מסוכנת יותר מארגון אל-קאעדה", ועבדאללה מלך סעודיה הפציר בפני וושינגטון שיש "לכרות את ראש הנחש". וכך, לאור מערכת היחסים הרגישה עם שכנותיה הערביות והחשיבות המרכזית של אזור המפרץ הפרסי בתפיסה האסטרטגית של איראן, הרפובליקה האסלאמית ביקשה להפיק תועלות דיפלומטיות נוספת מהישג החתימה על הסכם ג'נבה. שר החוץ זריף תיאר את שיפור היחסים עם מדינות המפרץ כ"נדבך עיקרי ביחסי החוץ של הרפובליקה האסלאמית". נוסף לכך, ההנהגה האיראנית מעריכה שהתקרבות בינה לבין חברות ה-GCC, שנהנות מבריתות הגנה ותמיכה מצד ארצות הברית, תוכל להשפיע על השלב הבא במשא ומתן עם חברות ה-5+1P על תוכנית הגרעין שלה.

במהלך ביקורו של זריף בעיר אל-עין ב 4 דצמבר 2013, ששוכנת במזרח איחוד האמירות, בירך נשיאה ושליט אבו דאבי, שיח' ח'ליפה בן-זאיד אל-נהיאן, על ההסכם וציין בפני שר החוץ האיראני שאומתו שואפת "לחיזוק הביטחון והיציבות באזור ולשיתוף פעולה בין מדינות". בראיון נדיר שהוא העניק ל-BBC, קרא סגן נשיא איחוד האמירויות ושליט דובאי, שיח' מחמד בן-ראשד אל-מכתום, לקהילה הבינלאומית להסיר את הסנקציות מעל איראן והדגיש שתוכנית הגרעין האיראנית היא למטרות שלום בלבד. לצד אבו דאבי שהטיחה במרוצת השנים האחרונות האשמות באיראן בדבר התערבותה בענייניהן של מדינות ערב באזור, דובאי מפגינה  גישה עסקית יותר ביחסיה עם טהראן.

מן הראוי לציין שיחסי איראן ודובאי הם בעלי אופי היסטורי ואורגאני. בין שלהי המאה התשע-עשרה לעשור השני של המאה העשרים, עקרו משפחות סוחרים ממחוז פארס הדרומי, בעיקר סונים, בדובאי והתיישבו בנסיכות. כיום, על פי הערכות לא-רשמיות, כ-80 אחוז מאזרחי האמירויות הם למעשה צאצאי מהגרים איראניים. בנוסף למורשת הפרסית של רבים מאזרחי דובאי, על פי הערכות נוספות כחצי מליון עובדים איראניים מועסקים בדובאי וכ-8,000 בתי עסק הם בבעלות של איראנים.אזרחי דובאי ממוצא איראני תרמו להידוק קשרי כלכלה ומסחר עם ארץ מוצאם וסייעו בביסוס עיירות הנמל המקומיות כמרכז העיקרי לסחורות שמיוצאות מאיראן ומיובאות אליה. דובאי מהווה היום ערוץ עיקרי לתחבורה לסחורות חוקיות ולא-חוקיות שמיועדות לאיראן ממדינות אחרות. כמו כן, בשל מחסור בבתי זיקוק באיראן, דובאי הפיקה רווחים נדיבים מאספקת דלק מזוקק מחברות מסין ומהאמירויות. מגוון סחורות, במיוחד אמריקאיות, "מוברחות" דרך דובאי לאיראן ומבריחיהם קוצרים רווחים נאים בשווקים האיראניים. סירות בינוניות וקטנות שיוצאות מדובאי מעבירות לאיראן מגוון מוצרים וסחורות, החל ממצרכי מזון, עבור בחלקי חילוף לרכב, אלקטרוניקה, בעלי חיים, מוצרי קוסמטיקה וכלה במכשירי חשמל ביתיים. הסנקציות הכלכליות ולחץ אמריקאי הקשו באופן כללי על העסקים בין איראן לכל האמירויות הערביות, במיוחד כאשר חברות שקשורות במשמרות המהפכה ובבנקים שקשורים לאיראן נכנסו לרשימה השחורה, ופיקוח נוקב יותר הוטל על התנהלות הנמלים של דובאי. הערמת הקשיים על קידום עסקים עם איראן פגעה באלפי אנשי עסקים בדובאי, ובתוך כך בעסקי הסחר הימי הלגאלי והאי-לגאלי. על פי הערכות הסחר השנתי של האמירויות עם איראן פחת מ-23 מיליארד דולר ב-2011 ל-4 מיליארד ב-2013 (בלומברג, 11 בנובמבר 2013).

איחוד האמירויות הערביות צפויות להפיק את התועלת הכלכלית המשמעותית ביותר מהקלה בסנקציות הבינלאומיות על איראן, אך המחלוקת על שלושה איים קטנים במפרץ הפרסי פגמה עד כה ביוזמות הדיפלומטיות בין הצדדים מאז כיבושם על ידי איראן ב-1971. שלושת האיים, עתירי הנפט ובעלי החשיבות האסטרטגית במיצרי הורמוז היו בעבר בריבונות האמירויות שארג'ה וראס אל-ח'ימה, ומזה עשורים הם מהווים סלע מחלוקת בין תושבי המפרץ הערבים לאיראנים. פרובוקציות מצד איראן, לרבות ביקור פתע של הנשיא לשעבר אחמדינז'אד וההחלטה של משמרות המהפכה להקים בסיס ימי באחד האיים ב-2012, זכו לתגובות חריפות מצד איחוד האמירויות הערביות: אבו דאבי גינתה את ביקורו של אחמדינז'אד בבוטות, זימנה את שגרירה מטהראן וביטלה משחק כדורגל שהיה מתוכנן להתקיים בין נבחרות שתי המדינות. ואולם, בהתחשב ברווחים עתידיים שהאמירויות יוכלו להפיק משיתוף פעולה עם איראן, אין זה מפתיע שביקורו של זריף בדצמבר 2013 לווה בשמועות ששתי המדינות הגיעו להסדר טנטטיבי בעניין האיים שבמחלוקת (Defense News, December 9, 2013).     

לאור ההתפתחויות ביחסי איראן ואיחוד האמירויות, מיהר בכיר ממשפחת בית המלוכה הסעודי להטיח האשמות באיחוד האמירויות, שמפגינה לטענתו צביעות בקשריה עם איראן, בעוד שכוחות כיבוש איראניים עדיין שולטים על שטחי ריבונות של אחיהם (בי.בי.סי, 13 בינואר 2014). הסעודים, שיזמו את הקמת ה-GCC, כמנגנון בטחון בראשותם נגד השפעתה המתרחבת של איראן במפרץ, ראו ביוזמה הדיפלומטית של טהראן כלפי כווית, קטר, איחוד האמירויות ועומאן מאמץ בוטה לערער על מעמדה של ערב הסעודית באמצעות ניצול המחלוקות שקיימות בין נסיכויות המפרץ הערביות החברות במועצה.

המאבק בין ערב הסעודית לאיראן אינו מוגבל רק לאזור המפרץ הפרסי. שתי המדינות, שמתיימרות לייצג את המסלמים הסונים והשיעים בהתאמה, עסוקות מזה זמן בתחרות לדומיננטיות אזורית, שמצאה לאחרונה את ביטויה בשדות הקרב בעיראק, בלבנון ובסוריה. תמיכה כלכלית וצבאית בהתקוממות בעיראק, בחוסר היציבות בלבנון ובמלחמת האזרחים בסוריה, הפכה את האירועים במדינות אלה לזירת מאבק בין שני מחנות שתואמות באופן כללי את השסע הסוני-שיעי. ערב הסעודית תמכה בכוחות הלוחמים הסונים בניגוד לאיראן שתמכה בכוחות השיעים בעיראק; היא גם תמכה בממשלת לבנון הנצורה אל מול החזבאללה שקיבל את הוראותיו מטהראן; והיא מגבה את כוחות האופוזיציה למשטר אסד שנתמך על ידי איראן. ערב הסעודית גם ערה לכך כי המסע של איראן להשגת אנרגיה גרעינית מהווה חלק מתוכניתה להשיג דומיננטיות אזורית.

באופן כללי, המהלכים של איראן בליבוי הסכסוך העדתי ברחבי המזרח התיכון מהווים מקור לדאגה עבור מונרכיות המפרץ, מתוך חשש שתסיסה עדתית ומהפכנית תזלוג לשטחיהן. קטר, שבדומה לערב הסעודית מסייעת למורדים בסוריה, בירכה על הסכם ג'נבה אבל הפצירה ב-5+1P לכלול את מדינות ה-GCC בסבב השיחות הבא מול איראן. בחריין, שמרבית אוכלוסייתה השיעית נשלטת על ידי בני מיעוט סוני, האשימה את איראן בליבוי ההתקוממות השיעית בממלכה שהובילה להתנגשויות אלימות ב-2011.  למרות שהנהגת בחריין הדגישה כי יש לתת עדיפות לפתרון דיפלומטי במחלוקת הבינלאומית על תוכנית הגרעין האיראנית, הקשרים של איראן עם האוכלוסיה השיעית בממלכה עדיין מהווים מקור לדאגה. בראשית ינואר 2014, האשימה ממשלת בחריין את משמרות המהפכה האיראניים בהספקת חומרי נפץ לקבוצות אופוזיציה שיעיות מקומיות.

בשונה מחברי ה-GCC האחרים, הסלטאן של עומאן מקיים קשרים הדוקים עם טהראן. בזמן שהסעודים ביטאו עמדות נחרצות נגד התערבותה של איראן בענייניהן של נסיכויות המפרץ, סולטאן קאבוס העדיף להחריש בעניין. מאמציה של עומאן לשמור על עמדה עצמאית ב-GCC אל מול הדומיננטיות הסעודית, אפשרו לה לסלול ערוץ תיווך בין איראן לארצות הברית. מפרטים שנחשפו לאחרונה עולה כי עומאן אירחה מספר סבבי שיחות חשאיות בין בכירים איראנים ואמריקאים במהלך השנה האחרונה. עומאן גם סייעה במשא ומתן לשחרורם של שלושה מטיילים אמריקאים שהוחזקו באיראן. על פי מזכר הבנות שנחתם באוגוסט 2013 בין איראן לעומאן, הנסיכות עתידה להפוך למרכז לשיווק הגז הטבעי של איראן, עם השלמת צינור תת-ימי בין שתי המדינות (Press TV, November 4, 2013).  

 לסיום, היוזמות הדיפלומטיות של איראן כלפי חברות ה-GCC לאחר החתימה על הסכם ג'נבה ניחנות באנומליה, שעיקרה מיזוג בין גישושים לאיומים. במשך העשורים האחרונים פגמה אנומליה זו במאמציה הדיפלומטיים של איראן באזור. שר החוץ האיראני זריף חזר וביטא את השאיפה שארצו תשפר את קשריה עם ערב הסעודית בהתבסס על אינטרסים משותפים, במיוחד בכל הקשור לביטחון אזורי. בעת ששר החוץ התייחס לקרוב לבבות בין שתי המדינות, עיתון איראני שקשור למשמרות המהפכה ציטט יועץ בכיר לעלי ח'אמנהאי שמעריך כי המונרכיות הערביות המסורתיות במפרץ יעלמו עד שנת 2030, ואף הזהיר שעל שליטי הממלכות האלה ללמוד לקח מגורלו של השאה באיראן (Tasnim, January 10, 2014). האפשרות שאיראן עלולה להתערב בענייניהן הפנימיים של המדינות החברות ב-GCC, כפי שארע בבחריין, ממשיכה להטיל צל מאיים וכבד על כל מדינות המפרץ הערביות. איום זה, שממשיך לרחף מעל המשטרים האוטוקרטיים במפרץ, יכול להוות תמריץ לכך שחלק מהמדינות החברות ב-GCC יתורו אחר דרכים לשיפור יחסיהן עם איראן-במיוחד קשרי מסחר-בעודן ממשיכות ליהנות מהמטריה הביטחונית שמספקת להן ארצות הברית מפני היוזמות של המשטר המהפכני באיראן.                 

• *צ'לסי מולר היא עמיתת מחקר זוטרה במרכז אליאנס ללימודים איראניים ותלידת מחקר לתואר שלישי בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.

 מר כ ז    א ל י א נ ס    ל ל י מ ו ד י ם    א י ר א נ י י ם  ( A C I S ) 

אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב 61390, תל אביב ת.ד. 39040

דוא"ל Irancen@tauex.tau.ac.il 

טל':03-640-9510    פקס03-640-6665:

זמן איראן ● 48  6 במרץ 2014 

© כל הזכויות שמורות