האקדמי הוא האישי - יוצרות בעולם

הָיִיתִי יַלְדָּה שֶׁעָמְדוּ לָהּ כּוֹחוֹת שֶׁמֵּעַל לַטֶּבַע.

בְּכָל בֹּקֶר שַׁבָּת דָּאִיתִי בְּמֶרְכַּז הַסָּלוֹן, מִתַּחְתַּי

פְּרוּשָׂה תְּמוּנָה אֲוִירִית שֶׁל עֵמֶק אֲרִיחֵי-טֱרַצוֹ.

בְּהַיְשֵׁר מַבָּט רָאִיתִי רַק שָׁמַיִם שֶׁאַחֲרֵי חַלּוֹן,

בְּלֵב קִיר חָפוּי עֵץ שֶׁנָּעַץ בִּי עֵינַיִם כָּל עֶרֶב.

הָיִיתִי דּוֹאָה מֵעַל אִמִּי השְׂרוּעָה עַל גַּבָּהּ לְהֵיטִיב רְאוּת,

וְשָׂם בְּמֶרְחָק בְּקוֹל קָטָן, נִחָר וְגֵא, הָיְתָה

מְרִיעָה לִי: "יֶלֶד בַּקִּרְקָס! יֶלֶד בַּקִּרְקָס!" וְלֹא

מָחֲאָה כַּפַּיִם כִּי נִלְפְּתוּ בְּכַפּוֹתַי שֶׁנָּטְפוּ פַּחַד,

כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ לוֹחֲצוֹת עַל הַצְּלָעוֹת שֶׁאָצְרוּ

נְשִׁימָתִי בִּכְלוּב תַּחַת בָּשָׂר שֶׁהֵחֵל מִתְגּוֹדֵד

בְּחָפְנַיִם. אֲבָל דָּאִיתִי, וְאִמִּי סָכְרָה לַבָּשָׂר

בְּכַפּוֹת רַגְלֶיהָ, וְהָיְתָה לוֹחֶשֶׁת לוֹ רָמוֹת

אֶת שֶׁשָּׁלַחְתִּי לָהּ בַּמַּחְשָׁבָה: אֲנִי יֶלֶד

בַּקִּרְקָס, יֶלֶד בַּקִּרְקָס.

שנטל וורנר כותבת שקריאת שירה היא מבט על החיים דרך חלון ויטראז'. כלומר, הייחוד של שירה היא בממד האסתטי שהיא מוסיפה לפענוח של המציאות. חשיבה מגדרית הוסיפה עוד מסנן על חלון הויטראז' עבורי. חוויות אישיות רבות (זהות מגדרית, מינית, מבנה משפחתי, רצונות) גרמו לי בעבר לתחושה של שונות ומוזרות. חוויית הלימוד שפכה לתוכן פשר חדש, תרמה למיסגור שלהן כחוויות חיים לגיטימיות, התמירה אותן לתחושת אחרות שניתן לעשות לה ניכוס מחודש, ושאפשר ורצוי לכתוב עליה ואותה. כך נפתח עולם של כתיבת שירה על חוויות שלפני כן נראו לי קלושות, לא מעניינות, מטופשות, לא רלוונטיות או אפילו אסורות.

---

שמי גיתית דהן, גרה בתל אביב עם זוגתי. כותבת שירה (גם אך לא רק) בנושאים של מזרחיות, יחסים בין דוריים, התבגרות, זהות מינית ומגדרית, וההצטלבויות בין כל אלו. למדתי בעבר בתוכנית לתואר שני.

---