האקדמי הוא האישי - יוצרות בעולם

אריסטו אמר ש'מי שאינו יכול לחיות בחברה או אינו זקוק לה, מפני שהוא מסתפק בעצמו', הוא חיה או אלוהים, ואף הוסיף כי 'ידידות היא נפש אחת בשני גופים'. ההתיחסות של אריסטו (ושל ההגות הקלאסית היוונית בכלל) למוסד החברוּת, היתה לקשר בין גברים בלבד, בעוד האישה נתפסה כיסוד הנשלט והנחות אל מול הגבר השולט. בחברה שנמדדת באמצעות בתי אב ומנוהלת על ידי גברים, נעדרו הנשים ממועדון החברים.

מתי בעצם התחילו לתפוס את הנשים כבעלות אופציה לקיים קשרי חברוּת? מהם המופעים השונים של חברויות שיכולות להתקיים בין נשים ואיך החברות הבין נשית נתפסת לאורך ההסטוריה מאז ימי אריסטו ועד היום? עם שאלות אלה יצאתי לדרך בעבודת התזה שלי שהוגשה בספטמבר 2013 בהנחייתה של פרופסור חנה נוה.

השם המלא של עבודת התזה שלי הוא: "מ"חברות הכי טובות" עד "סוף טוב": החברות הבין-נשית במחזותיה של ענת גוב". בעבודה בחנתי את נושא החברוּת דרך מחזותיה של גוב ז"ל, שהיתה מהמחזאיות הישראליות הראשונות שהעניקו במה לדמויות נשיות, מורכבות, עגולות ומרתקות וגם, ובכן, חברות זו לזו.

עוד לפני שניתחתי את המחזות ואף הצגתי קשרים ביניהם (שלא בטוח שגוב עצמה עמדה עליהם בזמן אמת) נדרשתי לבחון את החברוּת הבין-נשית שהתהוותה לאורך השנים על שלל המיתוסים והתפיסות השונות שליוו אותה.

"אישה איננה נולדת אישה, אלא נעשית אישה" קבעה הסופרת והפילוסופית סימון דה בובואר בספרה "המין השני", שבו טענה כי גורל תרבותי מעצב את דמות האישה בחברה. הטענה שלי, בהמשך לאלו של דה בובואר: לא רק שאישה נעשית אישה כחלק מכניסתה לתפקיד בחברה, היא גם נעשית "לא חברה" כחלק מהפנמת התכתיבים והמוסכמות שהיא ניזונה מהם בחברה פטריארכלית המעודדת פילוג, סכסוך ותחרות בין נשים.

לאחר שהצגתי את נקודת המוצא של נשים במארג חברתי תרבותי אנדרוצנטרי והאופציות שעמדו עבורן ליצירת שיח חדש שיהווה מקבילה נשית למועדון הגברי, תארתי את מאפייני החברוּת הבין-נשית שעמדה בנקודת פתיחה לא פשוטה בפני חברה שהערימה קושי על כינון סולידריות בין נשים וניסתה לשבש כל התאגדות משמעותית שלהן.

בנימה אישית, לצד בחינת החברוּת הנשית במחזות של גוב ובחיים עצמם לאורך ההסטוריה, מוסד החברוּת היווה עבורי תמיד את אחד הנכסים הגדולים שיש לי כאשה וכחברה. אני מקדשת את המוסד הזה, בוחרת בקפידה את חברותיי ומנהלת איתן שיח מעמיק, אוהב ומרתק. 

למדתי המון על נשים ועל חברה במהלך לימודי המגדר, ואין ספק שבזכות עבודת התזה שלי (וגם הלימודים עצמם) הרחבתי את הידע ואת התובנות שיש לי גם על מוסד החברוּת, זאת לצד חברות קרובות ואהובות שגיליתי ומצאתי בקמפוס במסגרת אותו מסע אליו יצאתי כשנרשמתי לחוג הנפלא הזה.

---

מאיה כהן היא אשת תקשורת, כתבת התרבות של "ישראל היום" ומגישת תכנית התרבות 'סופ"ש תרבות" בתחנת הרדיו כאן תרבות, של תאגיד השידור הישראלי. בוגרת המחזור הראשון של מסלול התואר השני בתכנית ללימודי נשים ומגדר, את עבודת התזה כתבה בנושא: החברות הבין נשית במחזות של ענת גוב ז"ל בהנחייתה של פרופסור חנה נוה.

---