האקדמי הוא האישי - להיות מרצה למגדר

דברים שנשאתי במושב "תמיד ידעת שתהיי מרצה למגדר?" שארגנה עמיתתי ד"ר יעל משעלי, בכנס חגיגות עשרים השנה לתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטה תל אביב.

כשהייתי ילדה רציתי להיות רופאת נשים (סיפור ארוך ולא רלוונטי כרגע).

שנים אחר כך סטודנטית בתוכנית למגדר בקורס שאני מלמדת כאן בתוכנית, סיפרה לי סיפור כואב על המפגש שלה עם הממסד הרפואי ושעליו היא רוצה לעשות מחקר. היא כתבה עבודה בנושא בקורס שיטות מחקר איכותניות. זמן מה לאחר מכן היא הקימה את עמותת קרן בריאה^[1] העוסקת במפגש של נשים עם הממסד הרפואי. העמותה ערכה מחקר גדול שהפך לתוכנית פעולה והיא, שרה טנקמן שלנו,  עומדת היום בראש העמותה, פעילה בתחום, מעבירה הרצאות בבתי ספר לרפואה ומשנה עולמות. זה הכי רחוק שהגעתי לרפואת נשים.

לאורך השנים עסקתי גם בגוף הנשי. ב-2017 פרסמנו ארבע עמיתות ספר על הווסת הנשית^[2]. אחת מהן ד"ר דלילה אמיר, היוותה עבורנו לא רק חברה אלא גם מנטורית לאורך הדרך. דלילה היתה אחת המרצות הפמיניסטיות הראשונות בארץ ומילאה אולמות בקורסים על מגדר וגוף עוד בתחילת שנות השמונים. בעת העבודה על הספר היא פתחה בפנינו את ביתה בנדיבות ולימדה אותנו כל מה שידעה. דלילה היתה ממקימות התוכנית למגדר באוניברסיטת תל-אביב והיא מוזכרת כמי שהייתה הרוח החיה בהיותה מתאמת 'הפורום ללימודי נשים ומגדר'. פורום שהיווה את הבסיס להקמת התוכנית ללימודי מגדר. באפריל 2021 התבשרנו בעצב רב שדלילה הלכה לעולמה. יהיה זכרה מהפכה!

כשהייתי נערה, רציתי להיות הוגת דעות.

לא בדיוק ידעתי מה זה אומר אבל... היה לי ברור שאני רוצה להגות דעות אחרות מהדעות ששמעתי והכרתי אי אז בשנות התשעים. דעות אחרות ממה שלמדתי בתואר הראשון בחוג לפסיכולוגיה ותקשורת באוניברסיטת חיפה. בעת לימודי התואר השני בקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית פתחה לי פרופ' נאדירה שלהוב קיבורקיאן  עולם תיאורטי עשיר לכל מה שידעתי בגוף ולימדה אותי  פמיניזם. שם פגשתי גם את פרופ' מימי אייזנשטדט שהפכה להיות המנחה שלי לדוקטורט והיום היא נשיאת האוניברסיטה הפתוחה. באותן שנים הצטרפתי למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית ת"א ולמדתי אקטיביזם פמיניסטי מרכזת המתנדבות המיתולוגית והמנהיגה איריס שטרן לוי. על אף הדרכים והאפשרויות שהן שירטטו עבורי בשנים הללו של תחילת שנות ה-2000, הבדידות היתה גדולה.

יום אחד הזמין אותי פרופסור גדול אליו לחדר לשיחה.

'כדאי לך לבוא אליי למחקר שלי', הוא אמר, 'יש לי מחקר גדול. אני חוקר נושא גברי במיוחד, בואי, יהיה לך טוב אתי, אני עוזר ומקדם את כל מי שבאה, זה ישתלם לך'.

'לא תודה' אמרתי לו בתמימות, 'אני, אני רוצה לחקור אלימות בדייטינג. זה חשוב לי ומשמעותי'.

צל שחור חלף על פניו והפך להבעת כעס, איך העזתי לסרב להצעה כל כך נדיבה? מלאכת השכנוע הפכה לאיום מרומז: 'תראי, אם לא תבואי אתי, יהיה לך מאד קשה להמשיך כאן. '

ואני לא הבנתי, כיצד הרגע ההוא, היה כל כך מכונן עבורי, כי הוא הפך לרגע בו סומנתי כמי שתישאר בשוליים, כמרצה אהובה, אבל זו שאין לה תקן, שייכת ולא שייכת למוסד. המוזרה הזו שחוקרת מ'מבט פמיניסטי' ומלמדת פמיניזם ומגדר. זו שתמשיך לחפש בית בכל מקום במסעותיה אל מגוון מוסדות לימוד ולעולם לא תמצא.

אני לא מצטערת על הרגע ההוא, שבו בחרתי בחופש אקדמי, רק על כך שלא הבנתי את משמעויותיו. היום, כמרצה מנוסה, אני דואגת ופורשת בפני הסטודנטיות שלי את כל האפשרויות שלהן, עם ההשלכות והמחירים. את מה שאני יודעת על הפוליטיקות המוסוות של האקדמיה, על יחסי הכוח והמנגנונים הכבדים המופעלים עלינו ואת כל מה שלא מדברות עליו. אני עושה זאת גם ובעיקר עם סטודנטיות דור ראשון שאני פוגשת בדרכי, כחובתי האקדמית.

בבדידותי חיפשתי לעצמי מרחבי למידה. כך הגעתי למרכז לייפר ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטה העברית. שם קיבלתי מלגת דוקטורט ולאחר מכן המשכתי לפוסט דוקטורט ואני מלמדת שם עד היום, בתוכנית אחות לזו שלנו פה. באותן שנים, אני זוכרת כיצד ניסיתי להבין מה עוד יש שם בחוץ ומדי פעם שקעתי לתוך אתר התוכנית בתל אביב שנדמתה בעיני כמו בית חרושת ענק לממתקים. היו שם קורסים על ספרות ועל אמנות, על חברה ומשפט, הכל מפרספקטיבה פמיניסטית, כל מה שלא היה לי בתהליך ההכשרה שלי כחוקרת פמיניסטית ונאלצתי ללמוד בעצמי. היו ד"ר טל דקל, ד"ר רוני הלפרן, ד"ר עמליה זיו, ד"ר מירי רוזמרין, ד"ר יאלי השש, פרופ' דפנה הקר ואחרות. כל אחת, שהכרתי רק משורת תחומי ההתמחות שלה באתר, היתה עולם ומלואו של ידע ואני רק יכולתי להתקנא בסטודנטיות הבאות בשעריהן ולהתנחם בידיעה שיש אי שם מקום כזה.

ואז, בעקבות קול קורא שפורסם בכנס למחקר איכותני באוניברסיטת בן גוריון, הצטרפתי ל'קבוצת הדיון במתודולוגיות פמיניסטיות' שפתחו פרופ' מיכל קרומר נבו, ד"ר מיה לביא אג'אי וד"ר דפנה הקר. במסגרת הקבוצה והספר שהתפרסם בעקבות פעולתה, כתבתי על הוראת מחקר פמיניסטי לאור קורס שלימדתי במרכז לייפר. בקבוצה המגוונת הזו, זכורה לי עד היום כמודל מיטיב של עבודה פמיניסטית משותפת ומאפשרת ובה זכיתי להכיר כמה נשים שאת שמותיהן ידעתי רק מתוך מאמרים, כמו פרופ' אורלי בנימין,  פרופ' הנרייט דאהן כלב וכמובן פרופ' חנה הרצוג האהובה.

חנה, שהיתה אז ראש התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, היתה כבר משוקעת בעבודת "אימהות אקדמית" והיו לה תלמידות רבות. היא פרשה את כנפיה גם עליי ואימצה אותי כילדת אומנה אל התוכנית, כשהזמינה אותי ללמד את הקורס 'שיטות מחקר איכותניות במחקר פמיניסטי' ומאז אני כאן. מרצה למגדר.

במפגשים הראשונים, המרגשים בביתה של חנה עם כל צוות התוכנית, אני זוכרת את עצמי מביטה  ולא מאמינה שהפכתי להיות חלק, ממקום שפעם, אפילו לא חלמתי שקיים. מעולם לא הייתי שייכת לשום מקום ולשום מוסד, אולם בכל מפגש, חנה היתה חוזרת ומדגישה כי לכולנו יש מקום בתוכנית, כולנו ראויות ולכולנו מגיעה הכרה, קביעות ושלווה לעשות את עבודתנו. זה לא מובן מאליו באקדמיה ניאו ליברלית, בתוכנית שבה מרבית המרצות הן עמיתות הוראה ומעמדנו אינו מובטח. זהו מסר שלא קיבלתי באף מוסד שבו לימדתי ואני מודה לה על העמדה הברורה הזו שהביעה בפנינו, גם כשלא גובתה מוסדית.

את ד"ר סמדר שיפמן הכרתי כשהיתה ראש התכנית למגדר באוניברסיטת תל אביב בשנים 2014-2018.

מעת לעת היינו נפגשות בהפגנות שהתקיימו באוניברסיטה למען העסקה ישירה של עובדות הניקיון. היה לה ברור שכחברת סגל בכיר וכראש התוכנית למגדר, היא תומכת במאבק באופן פומבי ובסולידאריות.  גם היא הבינה שעבודה אקדמית, חייבת לשלב אקטיביזם לצד מחקר וכתיבה.

בשנת 2015 ערכנו כמה 'משוגעות לדבר' יום עיון אקדמי שעסק בסדרת הטלוויזיה המיתולוגית 'באפי קוטלת הערפדים'. סמדר ריגשה אותנו בדברי הברכה לכנס לאחר שהסכימה בנדיבות לסייע לנו בהוצאתו לפועל. על אף שלא הכירה את הסדרה לעומק, היא השתמשה בערכת הכלים שלה מתוך המחקר על ספרות פנטסטית, כדי לתת מסגור תיאורטי רציני ומעמיק. לאחר הכנס, היא המשיכה לעודד אותנו להקים קבוצת מחקר שפעלה כשנה וחצי בחסות התוכנית למגדר ואף לערוך כנס נוסף. זה לא מובן מאליו ואנו מודות לה על כך עד היום. יהי זכרה תשוקה לטקסט משוגע!

בשנה האחרונה (תשפ"א, שנת הקורונה) הפכתי למרצה ולריבוע זום. זו היתה שנה מטלטלת וקשה מנשוא, בניסיון להחזיק בשתי ידיים ילדים בסגר ומגוון קורסים וירטואליים במספר מוסדות. לעיתים הרגשתי כמי שנזרקת מתוך עולמי המוכר לשטח מלחמה. מדי תקופה, דפנה קראה לנו המרצות למפגש של למידה, של שיתוף שאפשר היה בו גם לקטר, גם לצחוק וגם לחבק מרחוק. כך קיבלנו רוח גבית ואנרגיות טובות שאפשרו לנו לעשות את מה שאנחנו יודעות, לייצר עם הסטודנטיות  שלנו מרחב לנשימה, למחקר, להישרדות. תודה לכולכן על השנה הזו.

והנה אני כבר מרצה ותיקה. שיערי מכסיף והסטודנטיות נעשות צעירות משנה לשנה. פעם מישהי  שאלה אותי: 'למה את לא צובעת שיער? את בסוף תיראי כמו המרצות האלה למגדר...' ובכן...

במערכון של ארץ נהדרת מיום האשה 2012^[3] מופיעים שלל ייצוגים נשיים סרקסטיים. על אף הביקורת שלי על המערכון, יש שם ייצוג אחד שחביב עליי ומצחיק אותי במיוחד, של מרצה למגדר. אני לא אראה את הקטע כאן, אבל דמיינו את טל פרידמן בכל פרידמניותו עושה 'מרצה למגדר' וברשותכן אנכס את הייצוג מחדש (מחקה את החיקוי):

"אני מרצה למגדר

אבל אני לא רק מלמדת

אני גם עוסקת במגדר באופן פרטי

אז אם אתם זקוקים למגדר

או נתקעתם עם בעיה שקשורה למגדר

או התקלקל לכם המגדר

אז התקשרו אליי

גם אני אשמח לדעת מה אני בדיוק עושה"

אז... אני לא תמיד יודעת מה אני עושה, אבל אני כבר מזמן לא לבד. מלווה בנשים שפגשתי, חוקרות ותיקות, מרצות וסטודנטיות שהפכו חברות לדרך, אני כבר מכירה את הקסם שמתרחש שוב ושוב בקורסים למגדר, משיעור לשיעור ובין אחת לשנייה ושנים אחר כך. במהלך השיעור או בסופו הן מגיעות ולוחשות באוזניי ובאוזני אחרות סודות שאנחנו פוחדות לספר, על הגוף שלנו, על תחושות לא הולמות, על חוויותינו המושתקות ועל דברים שקרו לנו ולא ידענו איך לקרוא להם בשם. ואנחנו ממשיגות את החוויות ומייצרות ידע מעוגן בחיים שלנו.

כשהייתי ילדה ונערה רציתי להיות רופאת נשים והוגת דעות.

הגשמתי חלום. כנראה שתמיד ידעתי שאהיה מרצה למגדר.

---

ד"ר ענבל וילמובסקי היא חוקרת פמיניסטית ועמיתת הוראה במכון לקרימינולוגיה ובמרכז לייפר ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטה העברית, בתכנית ללימודי מגדר בתל אביב, במכללה האקדמית ספיר ובמכללה האקדמית אור יהודה בתוכנית לקרימינולוגיה ומגדר ע"ש ד"ר ויקי שירן. כתבה את עבודת הדוקטורט שלה 'אלימות בדייטינג בישראל – מבט פמיניסטי' במכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית ובמסגרת הפוסט דוקטורט במרכז לייפר כתבה על הטרדות רחוב. כיום עוסקת בהיבטים מגדריים בסוגיות של גוף ומרחב בתחומים של עבריינות קורבנות ומערכת אכיפת החוק.

---