האקדמי הוא האישי - להיות מרצה למגדר

"האווירה פה בכיתה היא פשוט מיוחדת", "אני מרגישה בטוחה במרחב הזה", "יש תחושה שאפשר לומר הכל" הם רק חלק מן המשפטים הנפוצים בקרב תלמידות שמספרות על חווית הלימודים שלהן בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת תל-אביב. משפטים אלו הניעו אותנו לחשוב ממה מורכבת האווירה בלימודי מגדר? מה הם אותם זרמים מוחשיים ונעלמים בכיתות שלנו? כיצד נוצרת אווירה של שותפות בכיתה ומהם תנאיה? 

אווירה בכיתה, בכל כיתה, מורכבת מגורמים שונים – החדר או המקום שבו מתרחש השיעור, מזג האוויר, ריחות, אורות, צלילים ברקע, ההנחיה של המרצה שמעבירה את השיעור, חומרי הלימוד עצמם וכמובן הנשים הנוכחות בו והדינמיקה ביניהן. אווירה פעמים רבות נמדדת גם על ידי עוצמת הרגשות והאפקט (Affect) או היעדרותם, או במילים אחרות, דרך ה'אנרגיה' שזורמת בין האחת לשנייה ומתקיימת בין הנוכחות בחדר. זו יכולה להיות אנרגיה שמופקת מרגשות שמחה, חיבה, חיבור ואהבה או מרגשות כעס, פחד, עצבות, סלידה וטינה, או מרגשות מעוכבים, מושהים ועצורים. חלק מן הרגשות מועברים בכיתה לא רק באמצעות מילים ושיח, אלא על ידי פעולות אפקטיביות, כלומר שפת גוף וביטויי גוף כמו קשר עין, תנועות פנים, תנועות ידיים, התעלמות או הפניית עורף, נשימות, אנחות ועוד.

ניתן לטעון כי מה שמשפיע בעיקר על האווירה בכיתות, במסדרונות ובשיחות אחרי השיעור הם התכנים, הטקסטים העוצמתיים, הביקורתיים ופורצי הדרך שהתלמידות נתקלות בהם לראשונה. האווירה בכיתה נרקמת כתוצאה מהמפגש בין הסטודנטיות ובין כתביהן של הוגות פמיניסטיות כמו אדריאן ריץ', סימון דה-בובואר, בל הוקס, שרה אחמד, סנדרה ברטקי ורבות אחרות. יתכן והאפקט מתחיל במילה הכתובה. זו שנקראת בקול, יחד, בחלל הכיתה. ניתוח הטקסטים, הדיון המשותף ונוכחותם הבלתי נמנעת של עולמותיהן האישיים והחברתיים של הסטודנטיות במרחב הכיתתי, גורמים לתלמידות להעלות תובנות וסיפורים אישיים על קונפליקט, מתח או דיכוי חברתי פטריארכלי, מעמדי, כלכלי, אתני, לאומי ומיני. בהשראתה של שרה אחמד אנו מדמיינות את הטקסט כנישא בחלל הכיתה, מפזר את כוחו, מתפוגג ומתגבש שוב לכדי אטמוספירה אפקטיבית דינמית. לעיתים מילים או משפטים מסויימים נדבקים לגוף מסוים ונחקקים או יוצרים בו הטבעה שקטה, ולעיתים ממשיכים הלאה בתנועה ונדבקות בגוף אחר באופן שמוביל למונולוג חד, דיאלוג סוער או תגובתיות שמגבירים את הדופק של הסטודנטיות ושל המרחב הכיתתי כולו. כך, האטמוספירה בכיתת מגדר מחלחלת ונחווית תחושתית וגופנית בצורות שונות. האווירה 'עושה משהו', היא מניעה אותנו וגורמת להתרחשויות שהופכות את הלמידה בכיתת מגדר למטלטלת, מלהיבה, מכאיבה ומנחמת בו-זמנית.  

המחקר על אווירה (Atmosphere) ואפקט (Affect) מעלה כי חללים שונים מייצרים תחושות שונות. על אף שאווירה אינה נראית לעין, היא מהווה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו. אווירה אינה "פשוט נמצאת שם ברקע", אלא יש ביכולתה להיות רבת עוצמה וכזו שמשפיעה ומושפעת מן הנוכחות בה. בן אנדרסון סבור כי לעיתים קרובות אווירה נתפסת כמשהו שקשה להסביר. עבור אנדרסון, אווירה משלבת בתוכה גורמים גשמיים ולא גשמיים, סטטיים ודינמיים. אכן יש משהו דיפוזי באווירה באופן שמחלחל בצורות שונות במרחבים ובזמנים שונים וזו אחת הסיבות שאנו מתקשות לתאר במילים את האווירה בתכנית ללימודי מגדר. לא פעם שמענו תלמידות  אומרות "אי אפשר להסביר את החוויה בלימודי מגדר, כשתגיעי תביני". אכן, לא תמיד ניתן לומר מה גורם לאווירה להיווצר כפי שהיא. הקושי בהסבר נעוץ בכך שחווית הלמידה נותרת בגוף, בשפה ובתודעה שלנו ומלווה אותנו גם לאחר שעזבנו את הכיתה, ובשל כך קשה לאמוד, לכמת ולהגדירה במדויק. מה בכל זאת, אם כך, מאפיין את האווירה בתכנית ללימודי מגדר ומותיר אותה כה ייחודית ואניגמטית לאורך שנים רבות? מה עובר הלאה באווירה? 

אנו מאמינות, כי האווירה בכיתת מגדר – בשונה מכיתות אחרות – היא 'על זמנית'. כשסטודנטיות מעידות כי "התואר משנה חיים", או "שחייהן לעולם לא ישובו להיות כשהיו", הן מתחברות לעבר, להווה ולעתיד של התכנית על שלל היבטיה. האווירה בכיתת מגדר היא אווירה דיפוזית מבחינה טמפורלית, כזו שמכילה את ההיסטוריה, את הכאן ועכשיו וגם את העתיד, את האופק והחזון הפמיניסטיים של התכנית והנשים שבתוכה. האווירה בלימודי מגדר היא גם אווירה דינמית שנתונה כל העת לשינויים כתוצאה מהדינמיקות שמתרחשות בה. אווירה אינה מתקיימת בשל גורם ספציפי ולכן אין זה "התואר לבדו" שמשנה את חייהן של התלמידות בתכנית, אלא הגורמים השונים – האנושיים ושאינם אנושיים – הם אלו שמייצרים את האווירה: הבוגרות, התלמידות, המרצות, ההוגות הפמיניסטיות שכתביהן נלמדים שנה אחר שנה, מקימות התכנית והחוקרות הראשונות, האימהות המקצועיות שסללו עבורנו את הדרך ושדבריהן ממשיכים לעבור ולהדהד באופן סומטי ומילולי מדור לדור דרך מרצות אחרות, אירועים וחברויות שנוצרות בדרך, ואפילו כיתות הלימוד עצמן שאוצרות בתוכן את הלימוד שמתרחש בתוכן כבר שנים. כל אלו מהווים כוח מניע משמעותי ביצירה של האווירה הייחודית של לימודי מגדר, בהיווצרותו של הקסם.

---

שלומית שמחי-מאברוב היא דוקטורנטית בבית הספר לתרבות באוניברסיטת תל אביב. מחקרה עוסק במערכות היחסים הרגשיות, הכלכליות והגאוגרפיות שבין נשים אקטיביסטיות למען בעלי חיים ובין חיות רחוב במרחב האורבני והפריפריאלי בישראל. שלומית עוסקת בחניכה אקדמית לסטודנטיות מאוכלוסיות מוחלשות, מתנדבת באגודה ללימודים פמיניסטיים ופעילה פמיניסטית וסביבתית.

ד"ר כנרת להד היא סוציולוגית, חוקרת תרבות ומגדר ומרצה בכירה בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל-אביב. היא לימדה כמרצה אורחת באוניברסיטה הבינלאומית של ונציה ואוניברסיטת קפסקורי בוונציה והיתה חוקרת אורחת באוניברסיטת אורהוס בדנמרק, אוניברסיטת גלזגו, אוניברסיטת מנצ'סטר, אוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן ואוניברסיטת קולומביה בניו יורק. במסגרת המחקר וההוראה שלה היא עוסקת בתחומים הקשורים במשפחה, חברות, רווקות, זמן, תרבות פופולרית, ספרות עזרה עצמית, רגשות ואפקט ומפרסמת בכתבי עת בינלאומיים מובילים.

---