בדה ונרביליס: סיפורו של קדמון (Caedmon)

מתוך: בדה הנערץ, היסטוריה כנסייתית של עם אנגליה, ספר רביעי, פרק 42

  •  תרגום: גדי אלגזי

במנזרה של אותה אם-מנזר חי אח אחד, שנודע בשל חסד מיוחד שבו חנן אותו האל. כה מרובה היה כשרונו בחיבור שירים ההולמים מסירות דתית ויראת-שמיים, שכל מה שלמד מכתבי-הקודש לאחר שהוסברו לו, יכול היה להפוך תוך זמן קצר לדברי-שיר ערוכים ברוב מתיקות ונוקבים, בלשונו שלו, כלומר לשון האנגלים. שיריו אלה הציתו בלבבות רבים שאט-נפש כלפי העולם הזה ותשוקה לחיי קודש. שכן רבים מקרב עם האנגלים ניסו בעקבותיו לחבר שירים דתיים; אך איש לא יכול היה להשתוות לו. שכן הוא עצמו למד את מלאכת השיר [ars canendi] לא מבני-אדם ובלי שבני-אדם הורו לו אותה, אלא קיבל את מתת השיר [donum canendi] ללא-תמורה בעזרת האל. משום כך לא יכול היה מעולם לחבר שיר קל-ערך או ריקני, ורק שירים השייכים לענייני הדת עלו על לשונו הדתית. כל עוד היה נטוע בעיסוקים ארציים, כלומר עד שהגיע לגיל מתקדם מאוד, לא למד כל דבר שיר. וכך קרה שלעתים בעת מישתה, כאשר היו מחליטים שאיש-איש ישיר לפי התור וישעשע את המסובים, בראותו את כלי המיתר [chitara] קרב לעברו, היה קם באמצע הארוחה, יוצא והולך לביתו. פעם אחת עשה זאת, ולאחר שעזב את הבית שבו נערך המישתה, יצא לבדו לאורוות הבהמות, שהוטל עליו להשגיח עליהן באותו לילה, ושם, בהגיע העת, נתן מרגוע לאבריו, והנה עמד בצידו לפתע אדם בחלומו, בירך אותו וקרא לו בשמו: 'קדמון', אמר, 'שיר לי משהו'. 'אני לא יודע לשיר', ענה. 'ולכן גם עזבתי את המשתה ובאתי לכאן, משום שלא יכולתי לשיר'. 'ובכל זאת', אמר האיש שפנה אליו, 'עבורי עליך לשיר'. 'מה עלי לשיר?', ענה. 'שיר', אמר האיש, 'על ראשית הברואים'. בשומעו את התשובה החל מייד לשיר בשבח האל הבורא בתי-שיר [versus], שאותם לא שמע מעולם, וזה מובנם: 'עתה עלינו להלל את בורא ממלכת השמיים, את כוחו של הבורא ועצתו, את מעשיו של אבי התהילה; כיצד הוא, האל הנצחי, עשה את כל הניסים כולם; הוא אשר עשה לראשונה עבור ילדי האנשים את השמיים קורת-גג מעל ראשם, ולאחר-מכן ברא שומר המין האנושי הכל-יכול את האדמה'. זהו מובן המלים אשר שר בחלומו, אך לא על-פי סידרן, משום ששירים, אפילו יהיו ערוכים לתפארת, אי-אפשר להעביר אותם מלשון אחת ללשון אחרת מלה במלה בלי שייפגמו יופיים והדרם. כאשר הקיץ מחלומו, זכר עדיין את כל מה ששר בשנתו, ובהדרגה הוסיף דברי-שיר באותו נוסח [או: משקל, תבנית] לכלל שיר היאה לאל. השכם בבוקר הלך למנהל האחוזה [villicus] האחראי עליו, וסיפר לו על המתת שקיבל. וכאשר הובא בפני אם-המנזר, צווה לספר על חלומו ולחזור על השיר בפני אנשים מלומדים רבים, כך שיחליטו בהסכמה כללית בשאלה, מהו הדבר עליו סיפר ומנין הוא. הכל סברו, שחסד שמיימי ניתן לו מידי האל. הם הסבירו באוזניו קטע מן ההיסטוריה הקדושה או דבר תורה וביקשו ממנו להפוך אותו לשיר שקול, אם יוכל. לאחר שהבטיח לעשות כן, פנה לדרכו וחזר למחרת והביא את אשר ביקשו, ערוך כשיר מצוין. אם-המנזר התמלאה שימחה על חסד האל שניתן לאיש והורתה לו לזנוח את אורח-חייו הארצי ולקבל על עצמו את נדר הנזירות. ולאחר שהדבר נעשה, צירפה אותו למנזר לחברת האחים [הנזירים] שלה, וציוותה שילמדו אותו את מהלך ההיסטוריה המקודשת. והוא, בהיזכרו בינו לבין עצמו בכל מה ששמע ולמד, כמו אחת מאותן חיות טהורות המעלות גירה, היה הופך זאת לשיר מתוק מאין-כמוהו; וכאשר שר אותו ברוב מתק, הפך את מוריו בתורם למאזיניו.

Beda Venerabilis, Historia Ecclesiastica Gentis Anglorum, lib. iv, cap. 42

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>