א' רחמימוב: כיצד לכתוב עבודה סמינריונית מצוינת

א. שאלה שאלתית

השאלה: במרכז כל עבודה סמינריונית עומדת שאלה. אין זה משנה אם השאלה רחבה או צרה, חדשנית או חדשנית פחות , ובלבד שהעבודה תספק תובנות חדשות פרי מחשבתו של הכותב/ת אשר יוצגו באופן משכנע.

שאלות לדוגמא: מדוע כשל הסוציאליזם בארצות הברית? האם ביצעה האימפריה העות'מנית רצח עם בארמנים בזמן מלחמת העולם הראשונה? מה הקשר בין מקרה ג'ק המרטש ותדמית האשה בחברה הוויקטוריאנית? מה משקלו של אלכסנדר דובצ'ק באביב של פראג 1968? מהי תרומתו של מגנוס הירשפלד להתפתחות הסקסולוגיה?

הבחירה: בחירת השאלה בה תטפל העבודה הסמינריונית הנה צעד משמעותי ביותר. על כן, חשוב שהשאלה תהיה מעניינת ובעלת טעם לכותב/ת העבודה. הדרך המקובלת ביותר (אך לא היחידה) להתבייתות על שאלה מעניינת היא על ידי זיהוי נושא כללי מעניין (למשל חייו ופועלו של יוליוס קיסר או ספרות מלחמת העולם הראשונה) ובחינת סוג השאלות בהן דנים העוסקים בנושא (ולא פחות חשוב: מה לא נשאל עד כה).

ב. החשודים העיקריים

התשובות המקובלות: לאחר שזיהיתם את השאלה בה אתם מעונינים לעסוק, רצוי מאוד לעבור על מה שנכתב עד כה על הנושא. מן הסתם אתם לא הראשונים שניגשים לפענח את התעלומה, והיו חוקרים קודמים אשר הציעו פתרונות משלהם. ערכו באופן סכימטי את הפתרונות הללו, וחשבו איזה מהם נראה לכם יותר מקריאה ראשונית.

בחינת הראיות: כדי להעריך את הפתרונות השונים לשאלה, יש לזהות את הראיות העיקריות (קרי המקורות) עליהן מסתמכים החוקרים בבואם לנמק את תשובתם. שאלו את עצמכם: עד כמה מהימנים מקורות אלה? עד כמה הם רלוונטיים לשאלה העיקרית? האם דלו החוקרים את כל האינפורמציה האפשרית ממקורות אלה? האם המסקנות שאליהן הגיעו אכן נובעות מהאינפורמציה שלרשותם?

קונטקסט אידאולוגי ותיאורטי: היסטוריונים וסטודנטים כאחד מחזיקים בערכים ובהשקפות עולם, חלקם באופן מודע יותר וחלקם באופן מודע פחות. ערכים אלה באים לידי ביטוי בעבודתם באופן גלוי או סמוי ומשתקפים במושגים בהם הם משתמשים ובמסקנות אותן הם גוזרים. ישנם חוקרים הפורשים במבוא את הקונטקסט האידאולוגי ו/או התיאורטי (מרקסיסטי, ובריאני, ליברלי, לאומני, סטרוקטורלי-פונקציונליסטי, פוסט-מודרניסטי וכיו"ב), ויש כאלה המושפעים באופן יותר אקלקטי. נסו לזהות את המסגרות הרחבות יותר ובאיזה אופן (אם בכלל) הן צובעות את התשובה לשאלה המרכזית.

ג. המקור שלכם

חקירה פרטית: מטרת העבודה הסמינריונית הנה לא רק לנעוץ ציפורניים אנליטיות מושחזות בהסברים שהוצעו עד כה, אלא גם לזהות מקור או מקורות ספציפיים אשר ישמשו אתכם לחקירה פרטית של הנושא. כמו בבחירת השאלה המרכזית, כך חשוב גם לבחור את המקור לפי דרגת העניין לכותב העבודה. אם המקור לא ידבר אליכם סביר להניח שלא תרצו לבלות במחיצתו את השעות הדרושות לניתוח ותחקור יסודי. המקור שלכם לא חייב בהכרח "לדבר" (קרי להיות מסמך כתוב) , הוא יכול גם להיות מצויר, מודפס, מולחן, מוצג; הדבר המרכזי הוא שישפוך אור על השאלה המרכזית.

ד. הצגת מסקנותיכם

ארגון העבודה: לעבודה סמינריונית יש מבנה מקובל הכולל בדרך כלל:

• מבוא בו מוצגת בקצרה השאלה המרכזית והנימוקים מדוע אתם סבורים שיש בה חשיבות. המבוא כולל גם סקירה קצרה של מבנה העבודה.
• רקע היסטורי והיסטוריוגרפי: בחלק זה נפרשים הקונטקסט/ים ההיסטורי/ים של השאלה בה אתם עוסקים (קרי: מהן העובדות וההתפתחויות ההיסטוריות הרלוונטיות לדיון בשאלה שהוצגה). כמו כן מנותחים בחלק זה ההסברים ההיסטוריוגרפיים העיקריים על מגרעותיהם ויתרונותיהם.
• ניתוח המקור הראשוני: בחלק זה יוצג וינותח המקור הראשוני ויואר הקשר בינו לבין השאלה המרכזית.
• סיכום: הסיכום נותן בצורה תמציתית מענה לשאלה המרכזית בהסתמך על הנקודות השונות שהועלו במהלך הדיון. יש הבוחרים לכלול גם סוף דבר בו מוצגת השתלשלות הדברים אחרי נקודת החתך הטמפורלית/נרטיבית של העבודה עצמה. (לדוגמא כיצד התגלגלו הדברים לאחר שנשוא העבודה מת, או לאחר שהסתיימה המלחמה וכיו"ב).

ה. כתיבה וסגנון

כתיבה הינה עניין אישי: כל אחד על פי יכולתו וטעמו והלשוני. עם זאת, כתיבה אקדמית מצוינת היא ראשית כל כתיבה בהירה. אם הדברים אינם ברורים לכם במהלך הכתיבה, סביר להניח שלא תוכלו להסביר זאת בלשון קולחת ואלגנטית. אם אתם יושבים ובוהים לפני המחשב מבלי לדעת מה לכתוב, מרב הסיכויים שמשהו אינו פתור ברמה הרעיונית. רצוי על כן לקחת צעד אחורה ולחשוב באופן אבסטרקטי על מה בדיוק מונע מכם להתקדם. כתיבה היסטורית מצוינת היא בררנית בהסתמכותה על ז'רגון מקצועי. נסו לבחור בקפידה את המתודולוגיות הרלוונטיות והסבירו את המושגים בהם אתם משתמשים (או בתוך הטקסט עצמו או בהערת שוליים). דמיינו שאתם פונים לקהל אנשים חריפים אשר אינם בקיאים דווקא בתחום עליו אתם כותבים. אנשים אלה כנראה אינם מתמצאים בפרטי הסוגייה ואינם מכירים את רוב המושגים הרלוונטיים (לכן יש צורך להסביר אותם), אך בנקל יזהו טיעון לקוי או קפיצה מחשבתית. לבסוף, נסו להיזכר בזמן הכתיבה בעובדות ספציפיות אשר ריתקו, שעשעו או הרגיזו אתכם. זה יעזור לכם להתחבר מחדש לנושא העבודה (הרי לאחר זמן מה הנושא בין אם רוצים ובין אם לא מתחיל לשעמם) ויעשיר את איכות הכתיבה.