מיכאל קונפינו

קורות חיים

פרופ' מיכאל קונפינו נולד בבולגריה ב-1926. כשהיה בן 13 הצטרף לתנועת הנוער הציונית והיה מראשיה מ-1945 ועד לעלייתו לארץ ב-1948. את פעילותו הציונית המשיך כשליח עלייה בצפון אפריקה (1951-1953) ובברית-המועצות (1960).

הוא רכש השכלה גבוהה במדעי הרוח ובמדעי החברה באוניברסיטת סופיה, באוניברסיטה העברית בירושלים, בבית-הספר הגבוה למדעי החברה בפאריס ובאוניברסיטת סורבון, שבה סיים בהצטיינות יתרה דוקטורט בהיסטוריה אגררית של רוסיה במאה ה-18.

ב-1959 הצטרף אל הסגל האקדמי של האוניברסיטה העברית, שבה הקים את החוג ללימודים רוסיים ועמד בראשו עד 1969. ב-1970 הצטרף לאוניברסיטת תל-אביב וב-1971 ייסד את המכון לחקר רוסיה ומזרח אירופה וניהל אותו עד 1977. מ-1980 ועד לפרישתו ב-1995 היה מופקד הקתדרה לתולדות רוסיה ומזרח אירופה ותרבותם ע"ש רובין.

תחומי התמחותו הם תולדות רוסיה והיסטוריה השוואתית, ומחקריו העיקריים דנים בבעיה האגררית באירופה, במבנה החברה בתקופת המשטר הישן ובהיסטוריה אינטלקטואלית. תרומתו המדעית באה לידי ביטוי בשורה של חידושים בשיטות המחקר ההיסטורי ובראיית סוגיות מרכזיות בהיסטוריוגרפיה, בהן: גורמי התפתחות וקיפאון בחברה האגררית; אתוס האצולה האירופית; המשכיות ושינוי בחברת האיכרים; דעות ודימויים באינטליגנציה הרוסית וזרמים באנרכיזם הרוסי והבינלאומי. הוא גילה ופרסם מסמכים בלתי-ידועים של דמויות בתנועה המהפכנית הרוסית, בהן נטליה הרצן, מיכאיל בקונין, סרגיי ניצ'איב ופטר קרופוטקין. 

בשנות המחקר הרבות שימש פרופסור אורח באוניברסיטאות הרווארד, סטנפורד, שיקאגו, דיוק ובית-הספר הגבוה למדעי החברה בפאריס והיה לעמית במכוני מחקר באירופה ובאמריקה. הוא חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל להיסטוריה.