מיכאל הרסגור

פרופ' מיכאל הרסגור (2011-1924) [הידוע בקרב חבריו כ-"מישל"]  החל ללמוד היסטוריה באוניברסיטת תל אביב בראשית ימיה בקמפוס אבו-אביר, כאדם מבוגר בעל ניסיון חיים עשיר והשכלה רחבה מאין כמוה, ובכלל זה שליטה בשפות רבות. עקב הצטיינותו בלימודים, נשלח ללימודי דוקטוראט באוניברסיטת הסורבון בפריס,  שם הכין את עבודת המחקר שלו, העוסקת בקשרים החברתיים של חברי מועצת המלך בצרפת בראשית תקופת הרנסאנס (תק' שארל השמיני ולואי ה-11).

מחקר מקיף זה, המשתרע על ארבעה כרכים (שיצא לאור בהוצאת אוניברסיטת ליל, 1980-81),  נשען על מסד נתונים עצום שלוקט על ידו בארכיונים רבים הן במרכז השלטון בפריס והן בערי השדה, ואף מחוץ לתחומי צרפת, מסד שאפשר לו לשחזר ולנתח את הקשרים החברתיים והפוליטיים של קבוצת האנשים הקטנה שניהלה את ממלכת צרפת באותן שנים. הוא החל לעבוד בחוג להיסטוריה כדוקטוראנט בשנת 1965, ומכיוון שעבודת הדוקטור המונומנטאלית שלו זיכתה אותו, לאחר אישורה,  בתואר פרופסור מן המניין בסורבון, הפך הרסגור גם לדוקטוראנט הראשון בתולדותיה של אוניברסיטת תל אביב שהפך ממדריך  לפרופסור.  מחקרו הגדול היה לאבן יסוד בחקר התפתחותה של המונרכיה הצרפתית בתקופת הרנסאנס. לאחר מכן פרסם ספרים נוספים, ביניהם אחד שבו ערך בחן את דפוסי התנהגותן של אוליגרכיות פוליטיות בעולם המערבי בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת (התפרסם בפריס בשנת 1994 תחת הכותרת Un très petit nombre), וכן שני ספרים העוסקים בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בעת שהותו בפורטוגל בשנת 1974, במסגרת עבודת המחקר על אוליגרכיות אירופיות (ורכש לעצמו, בהזדמנות זאת, גם מיומנות בשפה הפורטוגלית), נקלע שם למהפכה שהפילה את המשטר הישן וחוללה דמוקרטיה בארץ זאת.  חוויותיו מהתנסות זאת הועלו לכתב בספרו מהפיכה בפורטוגל, שזכה להצלחה ניכרת, והופיע בצרפתית, פורטוגלית, אנגלית ועברית (הוצאת עם עובד 1976).

בחוג להיסטוריה זכה הרסגור להערכה רבה כמורה מסור, המעורר סקרנות אינטלקטואלית, והמעודד סטודנטים צעירים להקדיש עצמם ללימוד ומחקר של ההיסטוריה המערבית. הוא הקים ופיתח את פרק העת החדשה המוקדמת, ואחדים מתלמידיו הפכו לאחר מכן לבכירי הפרופסורים בחוג. סטודנטים אהבו אותו ונהרו בהמוניהם לשיעוריו.

לאחר פרישתו לגמלאות בשנת 1992, הקדיש עצמו במידה רבה לפופולריזציה של ההיסטוריה בתוכנית השבועית של גלי צה"ל – "שעה היסטורית", אשר שודרה במשך 27 שנים, ובה יכול היה גם קהל המאזינים להתוודע לאישיותו כובשת הלב, ולחוש ההומור היצירתי שלו, שהיה כה אופייני לו. יהי זכרו ברוך.