זאב רובין
זאב רובין 23 בספטמבר 1942 - 28 במאי 2009
פרופ' זאב רובין, שכונה בפי כל זאביק, נולד בקרית-ביאליק וגדל בנתניה. את לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר על שם טשרניחובסקי (זרם העובדים).
בשנת 1961, מתוך כוונה להכשיר את עצמו כמורה לאנגלית בבתי הספר התיכוניים, נרשם ללימודים בחוג לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב. בחוג להיסטוריה כללית בחר כדי להשלים את מכסת החוגים הנדרשת לקבלת תואר ראשון. אך דווקא בחוג שנחשב משני מבחינתו התגלו כישוריו הייחודיים ובעיקר יכולתו המופלאה לרכוש על בוריין ובקלות רבה שפות חדשות, עתיקות ומודרניות כאחת. התלמיד המצטיין, שגילה עניין מיוחד בלימודי העת העתיקה, משך את תשומת ליבו של מי שהיה אז ראש החוג להיסטוריה כללית, פרופ' צבי יעבץ, וזה הסדיר את נסיעתו של ז"ר לאוקספורד בשנת 1967, שם כתב עבודת דוקטור על תולדות הקיסרות הרומית במאה השלישית לספירה בהדרכתו של פרופ' פרגוס מילאר. עם סיום לימודיו בשנת 1971, הוא שב לארץ והצטרף לסגל ההוראה בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב שבו לימד עד יומו האחרון. במהלך הקריירה שלו שימש כפרופסור אורח באוניברסיטאות שונות באירופה ובארצות הברית, ומאז 1999 שימש כעמית מחקר קבוע ב-SOAS, בית הספר היוקרתי ללימודי המזרח ואפריקה שבאוניברסיטת לונדון. צר המקום מלהקיף את תחומי התמתחותו כמו גם את מגוון מחקריו. הוא עסק בתולדות הקיסרות הרומית המאוחרת והקיסרות הביזנטית המוקדמת - ובמיוחד במאבקי הדתות. כמו כן חקר את תולדות ארץ ישראל בשלהי העת העתיקה, את ממלכת חמייר, את היחסים בין הקיסרות הרומית לפרס הסאסאנית, ואת ההיסטוריה וההיסטוריוגרפיה של הממלכה הפרסית –הסאסאנית.
זאב רובין כתב שלושה ספרים, עשרות מאמרים ופרקים בספרים בתחומי התמחותו השונים בעברית, אנגלית, צרפתית וגרמנית. בעשור האחרון היה לאיראנולוג בר סמכא, השתתף בכנסים המרכזיים של המומחים לעניין ואף הוזמן לכתוב את הפרק על השושלת הסאסאנית עבור הסדרה היוקרתית על תולדות העת העתיקה בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'. שני ספריו האחרונים, אותם לא זכה להשלים, מעידים עד כמה הרחיק להפליג מתחומי התמחותו הראשוניים: הראשון עוסק במאבקים הדתיים באזור הים האדום במאות החמישית והשישית לספריה ובמרכזו טקסטים מתורגמים מיוונית, סורית, וגעז המלמדים על מעורבותה של ביזנטיון באזור הים האדום תוך התייחסות מיוחדת לממלכת חמייר שבחצי האי ערב. השני אמור היה להוות סקירה היסטוריוגראפית של אירן תחת שלטונה של השושלת הסאסאנית.
יכולתו ללמוד שפות בכוחות עצמו הייתה לשם דבר. כל אימת שנזקק לקרוא מקורות או מחקרים בשפה אותה לא הכיר, נטל ספרי דקדוק ומילונים רלוונטיים, והשתלט במהרה על השפה לה היה זקוק. היידיש העסיסית שלו הדהדה במסדרונות בניין גילמן, חידודיו השנונים שעשעו מרצים וסטודנטים כאחד, ומטבעות הלשון שלו הפכו במשך השנים לנכסי צאן וברזל של החוג. הוא היה איש אשכולות של ממש, ברוך כישרונות ובעל אופקים רחבים. הוא היה בקיא להפליא במקורות היהודיים ואף שלט בכתבי שייקספיר מהם ציטט פסקאות שלמות בעל-פה. חובב ספרות בלשית ומומחה בכתבי אגתה כריסטי אותה העריץ. ז"ר הכיר את יצירתו של טולקין על בוריה, ועקב בחדווה, יחד עם בנותיו, אחר כל עלילותיו של הרי פוטר. ז"ר היה גם צייר מחונן, ונהג לשרטט בכישרון רב את דיוקנותיהם של המרצים השונים בעת שהאזין לדבריהם. הוא היה קולגה הגון, חבר נאמן לידידיו ומורה מעמיק ומסור לתלמידו. הוא היה היחיד שיכול היה ללמד ללא כל קושי כל נושא בעת העתיקה, החל מיוון ההומרית וכלה בביזנטיון. ז"ר העמיד שורה ארוכה של תלמידים שסיימו עבודות לתואר שני ושלישי בהדרכתו. הוא הקדיש שעות ארוכות בהתנדבות מלאה להדרכה אישית של סטודנטים, שלו ושל אחרים, עימם קרא טקסטים ביוונית ובלטינית בחדרו צר המידות שבבניין גילמן. ז"ר היה אדם ישר דרך וטוב לב, נכון לסייע תמיד. איש משפחה למופת, בעל מסור, אב אוהב לארבע בנותיו וסב גאה לשלושת נכדיו. איש צנוע ועניו, פשוט הליכות ושוחר טוב. הצדק תמיד עמד לנגד עיניו והוא ניהל מלחמות ארוכות ומתישות כדי להוציאו לאור ללא מורא או משוא פנים.
ליבו נדם באחת בבוקרו של ערב חג השבועות. הפרופסור שלבש מכנסיים קצרים ונעל סנדלים, שהקדים שלום במאור פנים לא יהלך עוד בין גילמן לספריה. קולו הרועם לא יהדהד עוד במסדרונות החוג להיסטוריה: "רב מספר הטובים שיאבלו עליו" - הוראטיוס אודות 1.24.9
21 יוני 2009
