זכרונותיו, חלומותיו והשקפת עולמו של איכר אינדיאני זקן, פעיל קומוניסטי בפרו

ראיון שערך חוסה לואיס איאלה עם מריאנו לריקו יוחרה

• תרגום: חררדו לייבנר

– מריאנו: עכשיו נדבר על אישיותו של חוסה קרלוס מריאטגי, לא תתבלבל. היכן היכרת את מריאטגי?

לבית של מריאטגי לקח אותי קרלוס קונדורנה (Condorena), ביתו היה ברחוב סגסטגי (Zagástegui), שם היה לו בית דפוס וחנות ספרים, היה עושה את כתב העת "אמאוטה", "קלרידד", אני הייתי מוכר את כתבי העת האלה, היה גר עם אמא שלו הגברת אמליה לה צ'ירה, אבא שלו כבר מת.

– איך הייתה הגברת אמליה לה צ'ירה?

הייתה גברת לבנה, מסטיסה [בת תערובת], מבוגרת, אהבה מאוד את בנה חוסה קרלוס, הגברת הזאת היתה טובה מאוד, חלקה לנו לחמניות לקוריטוס [Qorito, באיימארניול (תערובת של איימארה וספרדית) פירושו ילד, נער שאין לו אחריות רבה] והייתה אומרת לנו, טוב אבל כעת אתם צריכים לשמור על בני חוסה קרלוס, אחר כך לא שמעתי עוד על אימו של חוסה קרלוס מריאטגי.

כאשר הכרתי את חוסה קרלוס מריאטגי היה מאוד צעיר, היה כבר אדם בשל, בטח מריאטגי היה בן 30 עד 33 שנים, כזה היה; היה מאוד לבבי, מאוד חביב, כאשר ראה אותי אמר, בשביל מה הבאתם את הילד הזה? אז קרלוס קונדורנה אמר הוא ניצול של ההתקוממות של 23, אם היה נשאר בוילאקונקה (Wilakunka), בודאי היו הורגים אותו.

ביום שבו הלכנו לבית של מריאטגי, קרלוס קונדורנה מסר לו ניירות של התלונות כנגד הבורגנות של Huancané, שם אני למדתי לכתוב ולקרוא, תוך קריאה וכתיבה, בבית של מריאטגי.

– כמה ילדים היו לחוסה קרלוס מריאטגי?

רק הכרתי את סנדרו, היו עוד ילדים, אני לא מכיר את שמותיהם; כשחזרתי ב-1951, שאלתי את חורחה דל פרדו (del Prado), מה קורה עם הבנים של חוסה קרלוס מריאטגי? אני הייתי רוצה לראות ולדבר איתם, הכרתי את סנדרו. הוא הפך לבורגני, ריאקציונר, עבר לימין, בגלל זה לא הלכתי לחפש אותו.

אני יודע שלחוסה קרלוס מריאטגי יש כמה בנים, היחיד העקבי אומרים שהוא הרופא, הדוקטור חביאר מריאטגי, אני צריך ללכת לבקר אותו, לברך אותו, הייתי רוצה תבקר אותו כדי לתת לו חיבוק, כי אם אחבק אותו, זה יהיה כאילו אני מחבק את הבוס (patron) שלי, המפקד (jefe) שלי, המורה שלי, האמאוטה (Amauta) חוסה קרלוס מריאטגי.

– איפה התגוררת כשהתחלת לעבוד עם מריאטגי?

לפעמים הייתי נשאר לישון בבית הדפוס שלו, ברחוב Zagástegui, אבל גם הייתי הולך לאסוף את "אמאוטה" כדי למכור ברחוב, כך גם "קלרידד", היו משלמים לנו טוב מאוד, הגברת אמליה לה צ'ירה היתה נותנת לנו אוכל, נותנת לנו תה, הייתי המוכר הכי צעיר של מריאטגי. אחר כך כתב העת גם נשלח לפרובינציות, לחו"ל, היה משרד, דפוס שבו היו עושים הרבה ספרים. בבית של מריאטגי הכרתי את מגדה פורטל (Portal), את אנחלה רמוס (Ramos), את ריקרדו סנטוס (Santos), את אטיליו סיוויריצ'י (Sivirichi) והרבה סטודנטים מהאוניברסיטה, את מנואל סרפה (Serpa) שהיה אנרכיסט, חוסה קרלוס מריאטגי היה חבר של כל אלה, איתם היה לי אמון רב כי היה צריך לעבוד, לאסוף חומר לכתב העת "אמאוטה".

– מה הם היו עושים בבית של מריאטגי?

הם היו מדברים על פוליטיקה בינלאומית, ידעו היטב היכן נולדה המפלגה, אמרו שמרקס למד כדי להיות עורך דין, שקרא את התנ"ך, אני שמעתי שאמרו שגם ישו היה סוציאליסט ושבגלל זה העשירים של ה-pueblo [יישוב, עם] שלו הרגו אותו, צלבו אותו, שקרל מרקס וישו היו שני מושיעי האנושות ושרק הם ריחמו על האדם, האנושות, חוסה קרלוס אמר שהילדים ילמדו, שילכו לבית הספר, שילכו לאוניברסיטה, לי הוא אמר שאני צריך בכל צורה להגיע לבית הספר.

– איך היה מתלבש מריאטגי?

מריאטגי היה לובש את הז'אקט שלו, מכנסיים, עניבה ולפעמים עם צווארון פתוח ללא עניבה, תמיד היה אלגנטי, שערו השחור סרוק היטב, תמיד רטוב, קצוות שיער גדולה נפלה לו על המצח והיה לו חיוך מאוד נחמד, מאוד מתוק.

– הכרת את קרלוס אוקנדו דה אמאט (Oquendo de Amat)?

כן, היה משורר, חבר טוב של מריאטגי והיה מאוד טוב. אוקנדו דה אמאט היה פעם מתאגרף, היה ספורטאי, הוא עזר להוציא שני בוליביאנים מהכלא, עם קרלוס אוקנדו דה אמאט אני ישבתי בכלא אל פרונטון (el Frontón).

– בוא נדבר רק על חוסה קרלוס מריאטגי?

טוב.

– אילו דברים למד אותך חוסה קרלוס מריאטגי?

חוסה קרלוס מריאטגי למד אותי הרבה דברים, אבל למד אותי לקרוא ולכתוב, ארגוני איכרים, פדרציות איכרים, למד אותי לארגן, בעיקר ללמוד, היה אומר לי אתם צריכים להתגונן, רק אם הקצ'ואס (quechuas) והאיימארס (aymaras) [שני העמים הילידים הגדולים באנדים הפרואנים] מתאחדים ולומדים הם יוכלו להתגונן, אתם צריכים ללמוד את המרקסיזם, בתי הספר צריכים להיות מאוגדים, כל אחד מכם צריך לשלוט היטב במרקסיזם.

– כמה פעמים מאז שהלכת עם מריאטגי ביקר אותו קרלוס קונדורנה?

קרלוס קונדורנה בקר את מריאטגי בכל ימי ראשון וימי חג, אבל גם היה מבקר מנהיגים אחרים, קונדורנה וחוסה קרלוס מריאטגי היו חברים טובים. קונדורנה למד הרבה דברים מאיה דה לה טורה (Haya de la Torre) [מנהיג אפר"א, תנועה פופוליסטית לאומנית], קרלוס קונדורנה היה לומד ממריאטגי ולומד ממנהיגים אחרים.

קונדורנה ואיה דה לה טורה נפגשו פעם בהואנקנה (Huancané) וקרלוס קונדורנה כאילו שהפך לכזה אפריסטי, כשאמרתי לו, לעזאזל, שמע!, אתה פנדחו [pendejo, שיערה מתוך שיער ערווה, במשמעות של פוחז, ילדותי, דפוק], לא?, אתה רוצה לבגוד עכשיו! אז קונדורנה אמר, לא, זה לא זה, איה דה לה טורה קרא לי ואמרתי לו שלא אהיה מהפוליטיקה שלו, כבר אמרתי לו לא, יצאנו מהבית של האפריסטס והלכנו לחפש את ה"נידון" פונסה (Ponce) שהיה מזכיר המ.ק. בהואנקנה, קונדורנה גם למד לשיר קצת את "המרסייז" אבל אני למדתי אותו לשיר, יותר נכון לומר הזכרתי לו לשיר את "האינטרנציונל".

– תכל'ס, מה עשית בבית של מריאטגי?

אני עבדתי כנער (muchacho) של חוסה קרלוס מריאטגי, שם הוא היה נותן לי מזון ולבוש, הוא לקח אותי לגור ולמד אותי, כבר אמרתי הרבה דברים.

לבית של מריאטגי היה בא גם סאואנה (Seoane), היה סטודנט באוניברסיטה, אני הלכתי אחרי חוסה קרלוס מריאטגי לאן שהוא הלך, להיכן שלקח אותי, ביחד עם עוד סטודנטים, פעמיים הלכתי לאוניברסיטה של "סן מרקוס" איתו וחבריו, גם לרחוב של הדפוס, חוסה קרלוס מריאטגי הביא את הרעיונות הסוציאליסטיים לפרו. בבית של מריאטגי אני טיפלתי בלטאטא את ביתו ולמרוח בשעווה את הרצפה. חוסה קרלוס מריאטגי חלה אחר כך ואמא שלו אמרה לי, תשמע מריאניטו! אתה תשאל את הבן שלי, מה קורה? הסתכלתי עליו ושאלתי אותו, מה קרה לך? הוא אמר לי די כואב לי מה שנתחו לי, את מריאטגי לקחו לבית חולים ואני טיפלתי בו כדי שאף אחד לא ייתן לו מזון מורעל.

אחר כך גם עבדתי בנגרייה עם אחיין של סרפה (Serpa), הוא לימד אותי לעבוד [....] לבית של חוסה קרלוס מריאטגי נכנסה המשטרה, אז כבר לא היתה עבודה עבורי, כבר לא היתה עבודה לחלוקת עיתונים. אחר כך חוסה קרלוס מריאטגי עבר לבית אחר, בית יותר גדול. [....] אני זוכר שכאשר מכרתי יום אחד את כתב העת "אמאוטה", סמל אחד קרא לי ואמר לי, שמע ילד, בוא הנה! למה אתה נכנס למכור את העיתון הזה של הקומוניסטים? אז אני אמרתי לו, אדוני העבודה חופשית וכתב העת הזה בלי לקרוא אותו אתה רוצה לקחת ממני, במקום לקחת היית צריך לקנות ממני. נתן לי בוקס בפנים והאוזן צלצלה לי: צ'יננננננן! הלכתי המום, בקצה הרחוב נעצרתי וירד לי דם, כי הרגשתי זעם רציתי לחזור ולהרביץ לו, לבעוט בו, אבל לא יכולתי. את זה לא סיפרתי לאף אחד, לא הייתי מספר לחוסה קרלוס מריאטגי, ולא לקרלוס קונדורנה ולא לאסקיאל אורביולה כי הייתי מתבייש, מריאטגי עבר לבית גדול, זה היה בית ענקי, עם חדרי שינה, חדר אוכל, חדר עבודה, סלון, חדר קטן שבו אני ישנתי, הגברת של מריאטגי הייתה מנהלת את הבית, קונדורנה ואורביולה כבר ביקרו אותו פחות כי הם נרדפו על ידי המשטרה. [.....]

[עמודים 153-155]

– מתי הייתה הפעם האחרונה שראית את מריאטגי?

הפעם האחרונה שראיתי את מריאטגי הוא היה חולה, היה לו חום גבוה, החברים שלו כבר היו מבקרים אותו פחות. אני התחלתי לעבוד במחלקת הניקיון בעירייה. את חוסה קרלוס מריאטגי הייתה מבקרת מגדה פורטל (Portal), חבר (camarada) ששמו מרטינס טורס (Martínez (Torres [שיבוש קל בשם המשפחה], הבית של מריאטגי היה תמיד מלא מבקרים החל משש בערב, הוא היה מזמין לתה, קפה, כריכים, החברים שלו היו מבקרים אותו. מנהיגי ההתקוממות [בפרובינציית הואנקנה ממנה הגיע מריאנו לריקו] היו כלואים ומריאטגי היה מאוד מודאג בגללם. אני נסעתי להואנקנה כדי לעזור למנהיגי ההתקוממות שהיו כלואים. אבא ואמא שלי קראו לי בדחיפות לכן נסעתי להואנקנה. כשהייתי באסנגרו [Azángaro, יישוב יחסית קרוב להואנקנה] כדי לתבוע כמה שוורים ושתי לאמות שגנבו לנו כמה צ'ופניוס [אנשי הכפר צ'ופה], פגשתי מטאטא רחוב אחד שהיה מאסנגרו והוא סיפר לי שבלימה פיטרו הרבה עובדים, אני הייתי זמני, אבל לפעמים גם הופעתי ברשימת הקבועים. בהואנקנה הייתי מבקר את חוליו מנדוסה (Mendoza), את קונדורנה, את "הנידון" פונסה (Ponce), כל אלה כבר היו חברים (camaradas), היו סוציאליסטים, גם היה מבקר אותנו מריו פרנקו אינוחוסה (Hinojosa), מנהיגים צעירים של האוניברסיטה, היו גם פקידים ועובדים.

יום חמישי אחד הלכתי להואנקנה כדי לקנות דברים לבית שלי, פגשתי כמה מיסטיס [לא אינדיאנים] שעמדו בכניסה, אחד מהם התקרב אליי אומר לי, אתה לא יודע שחוסה קרלוס מריאטגי מת? אני אמרתי, לא יכול להיות! לא, לא יכול להיות, זה שקר, אני השארתי אותו בלימה. אז רצתי לביתו של ויסנטה מנדוסה (Mendoza) וכיוון שלא היה הלכתי לחפש אותו אצל לואיס חימנס (Jimémez), שלא היה סוציאליסט אבל ידע על פוליטיקה, כי בביתו היו מקבלים "אמאוטה". נכנסתי ואמרתי לו: בוקר טוב! דון לוצ'ו, מה שלומך? מהר הוא חיבק אותי ואמר לי, מריאנו, סבלנות, מת בלימה האמאוטה [חכם או משכיל או מורה, בממלכת האינקה] חוסה קרלוס מריאטגי. התחלתי לבכות כמו ילד, הלב קפץ לי אלף חתיכות, רציתי להתאבד מעצב, בכיתי במשך הרבה זמן, בכיתי בצעקות, אי אפשר היה להאמין שחוסה קרלוס מריאטגי מת, לא רציתי להאמין. לואיס חימנס נכנס לחדר השינה שלו, תראה, מריאנו, כאן הידיעה הוא מת שלשום, העביר לי את היד בראש ואמר, סבלנות מריאנו, תירגע מריאנו, חוסה קרלוס מריאטגי לא מת, הוא יחיה לעד, תמיד יחיה בלב של כולם. באותו בוקר כאב לי החזה, לא יכולתי לנשום, לא יכולתי ללכת, לואיס חימנס הושיט לי כוסית ואמר לי: אבל אל תשתה היום, לך הביתה, כאלה הם החיים. יצאתי מהבית של לואיס חימנס והלכתי לחפש את הנגר פארדס (Paredes), ה"שחור", איתו אחר כך הלכנו לבית של פונסה, הוא סיפר לנו כל מה שקרה, סיפר לנו על הלוויה שלו והתחלתי לבכות. כולם אמרו, מה קורה, מריאנו! אתה לא צריך לבכות כל כך הרבה, הייתי אומר, אתם לא יודעים שמת בעל הבית שלי (mi patrón), אבא שלי, חוסה קרלוס הוא האבא של המרקסיזם הפרואני. [.....]

– ב-1984 כשבאת לחפש אותי בבית הדין האגררי סיפרת לי שחלמת חמש פעמים עם מריאטגי, אתה זוכר, מריאנו?

כן אני זוכר, כך כמו שבביתו הייתי עושה לו שליחויות, כך גם בחלומות שלי עשיתי הרבה דברים שהוא אמר לי, עשה זאת, לך לשם, לך לפה, ככה בדיוק עשיתי בשביל חוסה קרלוס מריאטגי כאילו הוא היה חי. פעם חלמתי, שחוסה קרלוס מריאטגי היה באסיפה בוילאקונקה [Wilakunka, כפר הולדתו ומקום מגוריו העיקרי של מריאנו לריקו], היו הרבה אנשים מהרבה ארצות, הרבה צעירים דיברו הרבה שפות, מריאטגי דיבר ספרדית, באותה אסיפה הגיעו די הרבה נציגים, אני התערבתי ואמרתי, חבר (camarada) חוסה קרלוס מריאטגי הירשה לי לדבר: חבר (camarada) נכבד, חברים (compañeros), משתתפים באסיפה הזאת, אני רוצה לבקש מהחבר (camarada) חוסה קרלוס מריאטגי שילווה אותנו כדי שכאן בוילאקונקה תוקם אוניברסיטה לעולם השלישי, יש לי כאן בוילאקונקה שטח שנקרא יוקאליימרקה (Yoqallamarka), חבר (camarada), אני מעניק את השטח הזה כדי שתפעל בו האוניברסיטה, אז כל העולם מחא כפיים, יצאנו מהאסיפה והלכנו למקום מלא עצים, כזאת היא יוקאליימרקה. ירד גשם אבל לא היה אכפת לנו ומחאנו כפיים לחוסה קרלוס מריאטגי, כי הוא שבר בקבוק פיסקו (Pisco), ואמר, טוב עכשיו תהיה אוניברסיטה בשביל האיכרים ואתה, מריאנו, תעבוד כאן, תלמד פוליטיקה את התלמידים, בשביל זה אתה צריך ללמוד הרבה דברים.

הפעם השנייה שחלמתי על מריאטגי, נסענו לרוסיה, שנינו היינו ברכבת, כמו הרכבות האלה שנוסעות מארקיפה (Arequipa) לחוליאקה (Juliaca). קודם הרכבת חצתה אגם, אחר כך מישור, היה שלג איום. באותה נסיעה ספר לי מריאטגי שהיה באירופה, הייתי במקום הזה, הוא אמר, המקומות האלה אחר כך מצאתי בתמונות, כן, בז'ורנאל, אז אמרתי, שים לב! איך זה, לא? ככה חלמתי על עצמי! אחר כך ראיתי את המישורים האלה, נהרות, אגמים, בתמונות.

הפעם השלישית שחלמתי על מריאטגי, הוא הגיע לוילאקונקה רוכב על פרד כבד, הוא היה מאוד צעיר, נהדר, יפה, התקרבתי אל פניו ורציתי לגעת בו, אמרתי לו: חוסה קרלוס מה שלומך אדוני? והוא אמר לי: שלום מריאניטו, מה שלומך בן?! ומה חדש, שאל אותי, אני אמרתי לו טוב שהכול בסדר חבר (camarada), בוילאקונקה אנחנו עובדים בשביל האיכרות, כדי שהצעירים יהיו פעילים אני עובד ועוזר. את החלום הזה חלמתי כשהייתי בכלא של אסאנגרו. אחר כך כשיצאתי מהכלא, אשתי אמרה, אדון אחד בא לחפש אותך, אני אמרתי לה מי זה היה? שאלתי את אשתי, איך הוא היה? אמרה לי שרכב על סוס, התקרב לבית שאל עליך ואמרתי לו, הוא כלוא באסאנגרו בגלל השמצה, אני אמרתי לאשתי, בשביל מה אמרת לו כלוא בגלל השמצות, למה לא אמרת לו שאני כלוא בגלל פוליטיקה! אחר כך חלמתי גם על חוסה קרלוס מריאטגי כך, שנינו הקמנו בית, הוא עזר לי להניח יסודות, קירות, תיקרה, זה היה חלום מאוד ארוך, הפעם אני הייתי בכלא של פונו (Puno). בבתי הכלא האסירים מספרים הרבה דברים שהם יודעים, שהם מכירים, שהם ממציאים, יש גם סיפורי בתי כלא, אני הייתי מספר להם את חיי עם מריאטגי והיו אומרים לי, אה מריאניטו, אתה איש חשוב! אני הייתי אומר: לא, אני רק איכר שהיה מוכר העיתונים של מריאטגי. בפעם ההיא הקמנו בית עם מריאטגי ואחר כך צבענו אותה בצבע לבן, למטה שמנו פס מעוטר בצבע אדום, ציירתי כמה דגלים. אני לא יודע מה זה יהיה לחלום ככה, אבל עכשיו שאתה שואל אותי אני חושב שחלמתי את עצמי כדי לשוחח איתך, כי רק לך יכולתי לספר את הדברים האלה בגלל האמון, בגלל החיבה שיש לי כלפיך. החלום הזה הוא כבר מציאות, הספר הזה יהיה בית שעזר לי להקים חוסה קרלוס מריאטגי.

חלמתי שאני מדבר בקצ'ואה ובאיימארה בכיכר אחת, הייתה דומה לכיכר של צ'וקואיטו (Chucuito), הכיכר של מוקגואה (Moquegua), אני נסעתי לעשות קמפיין פוליטי בשביל ארנסטו מורה (More), בשביל חוסה מסדו מנדוסה (Macedo Mendoza), גם הלכתי לאסאנגרו כדי לעשות קמפיין פוליטי, דברתי בקצ'ואה ובאיימארה. הפעם חלמתי שאחרי אסיפה חוסה קרלוס מריאטגי שם לי סרט של טאואנטינסויו [Tawantinsuyo, שמה בקצ'ואה של ממלכת האינקה] על החזה ואמר לי, טוב ובכן מריאנו, כיוון שהלכת כל כך הרבה למען הסוציאליזם, כעת תהיה חבר פרלמנט, שמו לי את הסרט ואני כבר, כבר הייתי חבר פרלמנט.

לאחרונה גם חלמתי על חוסה קרלוס מריאטגי, אתה נתת לי מתנה תצלום, את התצלום הזה שמתי מעל המיטה שלי, לילה אחד הייתי ער ולא יכולתי להירדם, אתה יודע שהזקנים ישנים מעט, לכן אני פוחד ללכת לישון מוקדם, לא יכולתי לישון. הסתכלתי על התצלום של חוסה קרלוס מריאטגי ונרדמתי, כשפתאום אני מתחיל שוב לחלום חוסה קרלוס, הלך כאן בסביבה, ברחוב וילסון [רחוב במרכז לימה], רציתי להתקרב, הוא היה עם המעיל שלו בצבע שחור, מהר, התקרבתי ודברנו על מה שקורה בהואנקנה, אתם צריכים להמשיך להיאבק עד הניצחון, אמר. [....]

[עמודים 26–27:]

– יש אנשים שגרים ב- Alaxpacha? מה קורה כשאנשים מתים?

טוב, יש Alaxpacha, Manqapacha, ו-Akapacha, יש שלושה עולמות. הם שונים, נפרדים, אנחנו שחיים, אנחנו מדברים ומתגוררים בעולם של Akapacha [שילוב של ספרדית ואיימארה, העולם של כאן], שקודם לעידן האינקאס. בעידן האינקאס היו אנשים שהוציאו זהב מה-Manqapacha, מהמיכרות, היו הרבה מיכרות זהב, כסף, אבל כיוון שהספרדים היו חמדנים, רעים, אז אמרו נסגור את המיכרות. כל אלה שהכירו את המיכרות, סגרו את המיכרות עם אבנים ענקיות, מקלות, בוץ. אני יודע שבקירבת וילאקונקה וונצ'ו האיימארס סגרו את דלתות המיכרות, כדי שהספרדים לא ייכנסו עוד. בתוך המיכרות חיים ה-Anchanchos. ה-Anchanchos שומרים על הזהב, הכסף ששייכים לאיימארס, לקצ'ואס, זה לא היה שייך לספרדים, גם לא למיסטיס. הרבה מיסטיס גם מצאו זהב, אבל יש הרבה יותר, רכס הרי האנדים מלאים בזהב, מלאים בכסף.

– מיהם ה-Anchanchos?

אלה יצורים שחיים במערות, שם יש הרבה עושר, יש להם פנים של מיסטיס, הם חצי גרינגוס [gringos, כינוי לזרים מאירופה או מצפון אמריקה, לבנים שאינם דוברי ספרדית], הם כמו בני האדם, גם קוראים להם el Tiu. ה-Anchanchos הם משלושה סוגים, ה-Anchanchos העתיקים, אלה שחיים בתהומות, ה-Anchanchos הצעירים, חיים במערות וה-Anchanchos ילדים, במעיינות המים. ביניהם הם מתקשרים, נפגשים ה-Anchanchos, יש להם גם חגיגות משל עצמם, ריקודים, ארוחות, יש תאריכים בהם מתאספים, לרוב עושים זאת בסוף השנה. אז ה-Anchanchos של בוליביה באים, נפגשים עם ה-Anchanchos של פרו, מדברים, מגיעים להסכמות והולכים, אומרים שאנטוניו ריברוס (Riveros) היה מדבר עם ה-Anchanchos, היה רב, היו לו שאיפות לאחוזות, לבתים. [....]

– ראית Anchanchos?

כן, ראיתי Anchancho.

– איך הוא Anchancho?

פעם אני איחרתי לשוב לוילקאקונקה, כשעברתי במקום שנקרא מורוקוליו (Moroqollo), Anchancho אחד הופיע, אמרתי, עכשיו כן נדפקתי, כבר נדפקתי! נזכרתי שצריך לשרוק כדי להבהיל את ה-Anchanchos, ניסיתי לשרוק אבל לא יכולתי, ניסיתי לצעוק וגם לא יכולתי. ה-Anchancho התחיל להרעיש צ'ין! צ'ין! צ'ין! Pucha אמרתי, מה אני עושה? לא יכולתי להביט אליו מלפנים, בזווית העין בלבד התחלתי להבחין בנוכחות שלו של מיסטי גבוה, רגליו העבות, פשוט נמוך, עגול, שמן עם זקן זורח. אז אזרתי אומץ ואמרתי: לעזאזל (carajo), אני מרקסיסט! והתחלתי לשרוק. לאט לאט ככל ששרקתי, שרקתי את האינטרנציונל, את האינטרנציונל שרקתי. לאט לאט ה-Anchancho כבה, אחר כך הלכתי עוד, עם יותר בטחון ועברתי, עברתי, כך ניצלתי מה-Anchancho. הרבה אנשים שראו את ה-Anchancho, מתו, ירד להם דם מהאף, התפוצץ להם הלב מההתרשמות, מפחד, אומרים שכדי להתגונן מה-Anchancho צריך לדפוק שלוש פעמים את הכובע בזרוע השמאלית, באותו יום במקרה פצעתי את יד שמאל, היא הייתה משותקת, יומיים קודם נפלתי ולא יכולתי להזיז את הזרוע, לכן לא יכולתי לדפוק עם הכובע שלי. [...]

José Luis Ayala, Yo fui canillita de José Carlos Mariátegui. (Auto) biografía de Mariano Larico Yujra (Lima: Kolloa, 1990), pp. 147-148