בוגרים מספרים
יעל נאמן
כל כך הרבה רגעי יופי וחרדה עברתי בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב – כשלמדתי לתואר הראשון ולתואר השני, ומאוחר הרבה יותר, כשלימדתי בסדנה לכתיבה יוצרת תלמידי ותלמידות תואר שני של החוג. מה שיפה בלימודי הספרות – בלומדים ובמלמדים – זה שהם מראש אוטמים את אוזניהם לשאלה 'ומה תעשו עם זה'; הם יודעים.ות שאי אפשר להסביר את זה, שרק ככה אפשר ללמוד לחיות כמו שצריך, וביתר שאת, בעידן של היום, שלימודי ועיסוקי הרוח מצטמצמים. הבחירה בלימודי הספרות מאפשרת להבין ולחיות את העולם לרוחבו ולא רק לאורכו.
(יעל נאמן היא סופרת)
יובל אביבי
בסופו של דבר, תוכנית רדיו מחייבת אותך לדעת לספר סיפור: להחליט מה צריך להיות משפט הפתיחה, להבין את המנוע והמטרה, והכי חשוב - לדעת איך לסיים. בחוג לספרות למדתי לפצח את המנגנון של הסיפורים שקראתי, להבין כיצד סיפור פועל ומפעיל, וככה גם למדתי איך לספר את הסיפור שאני רוצה לספר. הגעתי ללימודי התואר השני בספרות אחרי הרבה שנים של סיקור עולם הספרים הישראלי בעיתונות, שם נדרשתי להתפזר על אלף ואחד דברים ביום עבודה, רק כדי לעבור לאלף ואחד דברים אחרים ביום שלמחרת – הלימודים בחוג לספרות הראו לי את הערך שבפענוח יסודי, שקדני, ארוך טווח, של שורה אחת, מטאפורה אחת, דמות אחת, כדי למצוא את המפתח לסיפור כולו.
(יובל אביבי הוא עיתונאי, מגיש התוכנית "מה שכרוך" בתאגיד השידור)
יונתן פיין
הבחירה להירשם ללימודי ספרות ביטאה הכרה ראשונה בכך שהספרות מעסיקה אותי באופן עמוק. החשיפה המרוכזת לתיאוריה מסחררת, יצירות מופת וצורות חדשות לחשוב על אמנות חלחלה אל אותו מקום יצרי שגרם לי להירשם ללימודים, בחוג והעשירה אותו. אל האיטלקית הגעתי, בין היתר, הודות להערה אגבית של פרופ' ניצה בן ארי בקורס מבוא לתורת התרגום, על כך ש"כמעט ואין מתרגמים לאיטלקית". הלימודים בחוג הם סביבה המאפשרת את היווצרותם של רגעים כאלה, המשלבים את העמוק והמקרי והשפעתם מתבררת עד תום רק ממרחק הזמן.
(יונתן פיין הוא סופר ומתרגם, זוכה פרס היצירה לשנת 2023)
סמדר פייל
עבורי, לימודי הספרות הם בעצם לימודי האדם והחוט הזה שזור בחיי המקצועיים. ראשית, אני מורה בתיכון ומלמדת ספרות ומחשבת ישראל. דרך לימודי הספרות ובהשראת המורות שלי מהתואר, אני חושבת שניתן לתת קול וביטוי למה שמושתק, בוודאי בגיל ההתבגרות. שיעורי ספרות הם בעצם שיעורי חינוך כי אפשר לדבר בהם על אהבה, על סבל ועל כמיהה. אני מכשירה מורים ומורות למקצועות האלה במכון כרם מתוך הבנה שזו הדרך לייצר שפה של אהבת אדם בתוך המערכת. בזכות ההכרות עם המורות שלי בחוג, הרגשתי שיש לי מקום והוצאתי לאור את שירי. מאז כבר כתבתי והוצאתי לאור שלושה ספרים. כולם ממשיכים לשוחח עם האבות והאימהות של השירה העברית והכללית, שיחה שלא מסתיימת.
(סמדר פייל היא מורה ומשוררת)
איתמר קציר
להגיד שההתקופה שלי כסטודנט בחוג לספרות במסלול כתיבה יוצרת היתה מעצבת, יהיה אנדר-סטייטמנט. היא פתחה לי את הראש ושינתה את האופן שבו אני חווה את העולם, גם ברמה המקצועית וגם רמה הכי אישית שיש. מסלול הכתיבה העניק לי כלים שאני מיישם גם בעבודה היומיומית שלי כעיתונאי כותב, ולימודי המסלול העיוני נתנו לי כלים ושפה שאני משתמש בהם באופן יומיומי לא רק בדרך שבה אני קורא, צופה, מאזין ומתבונן ביצירות תרבות שונות, אלא גם בדרך שבה אני קורא ומבין את עצמי, את העולם הפנימי שלי, והעולם החיצוני שמסביבי. מעטות הסביבות שהייתי בהן בחיי שאפשרו לי התבוננות כל כך מעמיקה על התרבות שאני חי בה, ודרכה - על עצמי.
(איתמר קציר הוא עיתונאי מגזין תרבות במדור ״גלריה״, ״הארץ״ ומוזיקאי)
שמרית לוסטיג
עם צאת ספר הביכורים שלי, רגע לפני גיל ארבעים, החלטתי להירשם למסלול לכתיבה יוצרת בחוג לספרות אוניברסיטת תל אביב. רציתי שהכתיבה והקריאה יהפכו לדרך חיים. המסלול נתן לי מרחב להתנסות, לשוטט ולהעז, ולחבר בין קריאה ספרותית לעבודה מעשית בכתיבה. שם למדתי את היסודות של מה שאני היום, אדם כותב וקורא.
(שמרית לוסטיג היא סופרת. ספר הביכורים שלה, “בית לוריא”, ראה אור בשנת 2022)
מיכל לב עמוסי
בגיל 45, אחרי שנים של עבודה כעורכת דין וגידול שלושה ילדים, הגעתי לחוג לספרות ללימודי השלמה ותואר שני. למרות ששנים רבות קודם לכן למדתי תואר ראשון בניין אחד ימינה מגילמן, החווייה שלי הייתה כאילו הגעתי לאוניברסיטה בפעם הראשונה. הלימודים היו מסעירים ומרחיבי אופקים וגרמו לי התרגשות גדולה. מאחר והמשכתי לעבוד ורציתי גם פניות לילדים, לקחתי את הזמן ומשכתי את הלימודים, עד לקבלת התואר השני, על פני כמה שנים של הנאה צרופה. בכל פעם שנכנסתי בדלתות של גילמן עלה על פני חיוך (של אני לא מאמינה שאני כאן, ככה באמצע החיים) ובדרך חזרה לאוטו הרגשתי שאני הולכת על אוויר. הלימודים בחוג לספרות הצמיחו לי כנפיים.
(מיכל לב עמוסי היא עורכת דין)
נגה אלבלך
הגעתי אל החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב אחרי שכבר היה לי מקצוע ושני תארים (בכלכלה). למרות זאת הרגשתי שבחוג לספרות למדתי באמת לחשוב (וגם לבקר את מה שלימדו אותי בכלכלה). אם קודם העולם היה בנוי מאקסיומות וממוסכמות די מובנות מאליהן, אז התיאוריות שאותן למדתי בחוג הראו לי איך לפרק את העולם ולהרכיב אותו בדרכים חדשות והסבירו מהי הבנָייה תרבותית. הספרות העברית שלמדנו (מראשיתה ועד עתה) איפשרה לי להבין קצת יותר מי אני ואיך אני קשורה למקום הזה. למדתי על ההיסטוריה של הספרות העברית ועל זרמי העומק הרעיוניים שהביאו אותנו עד הלום. קיבלתי פרספקטיבה היסטורית עמוקה. הקניית הכלים הפרשניים-ביקורתיים ורכישת הידע התבצעו דרך קריאה של שלל טקסטים מכוננים, מה שהעשיר מאוד את עולמי ומה שפיתח את שריר הקריאה והרגישות הלשונית שלי. בגלל שהגעתי מעולם כל כך שונה, עולם הכלכלה, אני זוכרת איך כבר בשבוע הראשון ללימודים הרגשתי ש"הגעתי הביתה". הלימודים בחוג והמרצים.ות המעולים.ות סיפקו לגמרי את הסקרנות והרעב שהיה לי לעולם הספרות והרוח ואפשר לומר שהם בנו אותי מחדש.
(נגה אלבלך היא סופרת ועורכת ראשית בהוצאת הקיבוץ המאוחד)
איה חיות
כל העולם הוא טקסט - זה אולי הדבר החשוב ביותר שלמדתי בתואר לספרות. לא רק לקרוא ספרים, אלא לקרוא את המציאות עצמה: להבין שתמיד יש עוד שכבה מתחת למילים. השנים בחוג, מוקפת באנשים שמאמינים בכוחה של המילה ובכוחם של סיפורים, חידדו אצלי את הסקרנות ואת הדחף לשאול שאלות, להטיל ספק ולחפש את המשמעות שמסתתרת בין השורות. מתוך הקריאה הזאת למדתי גם לנסח מחשבה ולהעניק לה צורה מדויקת במילים. בעידן של פייק ניוז ושפע אינסופי של מידע, היכולת הזאת – לשאול את השאלות הנכונות ולהפעיל חוש ביקורתי – מלווה אותי בכל יום בעבודתי כעיתונאית, וברצון ובאמונה לייצר תוכן מורכב, עשיר וייחודי. ובסופו של דבר, בין אם זו ידיעה קצרה, ריאיון או כתבת מגזין, אני נזכרת שוב ושוב: כל טקסט הוא סיפור שצריך לדעת לקרוא וגם לדעת לספר.
(איה חיות היא עיתונאית, עורכת וכתבת תרבות ב-ynet וב״ידיעות אחרונות״)
אילנה קרמר
אל לימודי הספרות הגעתי לאחר כארבעים שנות עבודה כפסיכיאטרית במערכת הבריאות הציבורית, למעלה ממחציתן בתפקידים בכירים. ספרים וקריאה ליוו אותי כל חיי, והיו תמיד המרחב שבו התרחבה
התודעה מעבר לשגרת העבודה; לאחר פרישתי ביקשתי להעמיד את המרחב הזה במרכז חיי. לאחר כשנתיים של לימודי השלמה בחוג, שהעמיקו את היכרותי עם עולם המחקר הספרותי, התקבלתי לדוקטורט עם הצעה שנולדה מתוך אהבה ארוכת שנים ליצירתה של עמליה כהנא־כרמון ומתוך ההכרה בעומק הפסיכואנליטי הטמון בה. מחקרי עוסק ביחסי האהבה ביצירתה, והוא מאפשר לי לשלב בין שתי אהבות מרכזיות בחיי – הפסיכואנליזה והספרות. הלמידה בחוג עבורי היא הזדמנות להתמסר לקריאה צמודה, למפגש הפורה בין טקסטים ספרותיים לטקסטים תיאורטיים, ולתהליך המאתגר והמרתק של בניית מחקר בליווי מנחה וסגל מסור. בשנות המחקר האחרונות, שהתרחשו גם בצל המלחמה ובמקביל לעבודתי בראש צוות טיפולי במטה משפחות החטופים, מצאתי בספרות לא רק מפלט אלא גם מרחב של הדהוד והבנה: מקום שבו הניסיון האנושי, האישי והקולקטיבי, מקבל עומק, שפה והרחבת דעת.
(אילנה קרמר היא פסיכיאטרית)
דורון עמוסי
ויהי במחצית נתיב חיי ואגיע לשערי גילמן, לחוג לספרות. איש לא צעיר. רופא משפחה, עם לא מעט שנות לימוד והוראה. התחלתי לימודי מבואות. מדעי הרוח, חשיבה חדשה, ביקורתית, מסעירה. עף לי המוח. ליטראלי. חברים שאלו אם למדתי לכתוב. האמת היא שבעיקר למדתי לקרוא. לקרוא כותרות בעיתון, שלטי חוצות, פרסומות, ובעיקר טקסטים מופלאים, עתיקים ועכשוויים, שלא הייתי נחשף אליהם ללא החוג לספרות. אני מרגיש שנעשיתי רופא ומורה טוב יותר, שהשתנתה הבנתי את העולם. בעיצומה של מהפכת ה-AI רבים מתלבטים מה ללמוד. תואר ראשון במדעי הרוח הוא בסיס מצוין להשתלבות בכל מהפכה.
(ד"ר דורון עמוסי הוא רופא משפחה, מחבר הספר "רופא משפחה. יומן", 2019)
יעל סגלוביץ'
את התואר הראשון והשני שלי עשיתי במחלקה לספרות באוניברסיטת תל אביב. אבל המידע היבש הזה אינו מבטא נאמנה את תפקידו של החוג בחיי, שעזר במידה רבה לעצב את עתידי. הטקסטים שהתבקשתי לקרוא, השיעורים שבהם נכחתי, והמרצים והמרצות שפגשתי — בכל אלה ניתנה לי תמיד התחושה שמתייחסים אלי כאדם חושב במובן העמוק ביותר. אפשרו לי ועודדו אותי להתמודד עם טקסטים מורכבים ועם רעיונות סבוכים, ללא הנחות, אבל עם הנחיה אוהבת וקשובה. ועם השנים, הטקסטים הללו והעמדה הזו הפכו לחלק בלתי נפרד ממרקם חיי ומאופן המחשבה שלי. בין היתר, בזכות החוג נתקלתי ביצירה הברזילאית שבה התאהבתי, ובתמיכת החוג למדתי שפה וצעדתי את צעדיי הראשונים בתרבות חדשה שמלווה אותי עד היום. כיום אני עצמי מרצה וחוקרת ספרות, ואת לימודיי בחוג אני נושאת איתי בגאון גדול.
(ד"ר יעל סגלוביץ' היא מרצה בכירה במחלקה לספרויות זרות ובלשנות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב)
