ספר חדש-- "מעבר לקליניקה: השיח הפסיכולוגי בתרבות העכשווית" בעריכת גליה פלוטקין-עמרמי וז'וזה ברונר

קובץ מאמרים פרי עבודתה של קבוצת "תרפיה בתרגום" שפועלת במרכז מינרבה למדעי הרוח בצמוד לקבוצת "ידע בנדידה"
עורכים: ז'וזה ברונר וגליה פלוטקין-עמרמי
הוצאת רסלינג, 2016

קובץ זה מאיר באור חדש את השיח הטיפולי, כפי שהוא מופיע מחוץ לכותלי הקליניקה והמעבדה, כמרכיב התרבות העכשווית, במופעיו הגלובליים והמקומיים השונים. המאמרים המקובצים כאן מתמקדים בדינמיקה של תהליך ההתפשטות המתמיד של השיח הטיפולי, שנע בין המקומי לבין והגלובלי, בין הפרטי לבין הציבורי-פוליטי, בין המדעי-קליני לבין היום-יומי. כלומר, המחברים של הקובץ מבינים את השיח הטיפולי כתולדה של תהליך מעגלי ואינטראקטיבי, אותו אנחנו מכנים "תרגום", שמוביל דרך מעברים ומרחבי ביניים רבים, בהם נוצרים שילובים שונים בין מדע ותרבות שמאפשרים לשיח הטיפולי להתפתח, להתחדש, ולהתפשט בצורה גלובלית.

העורכים: 
פרופ' ז'וזה ברונר, פרופסור לפילוסופיה של המדע ולתולדות הרעיונות בפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן ובמכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן; ראש המכון לחקר התודעה ההיסטורית ע"ש אווה ומרק ביסן; עורך ראשי של כתב העת History & Memory.
ד"ר גליה פלוטקין עמרמי, פוסט-דוקטורנטית במרכז אדמונד ספרא לאתיקה של אוניברסיטת תל אביב. בעלת תואר דוקטור מבית הספר למדעי התרבות ע"ש פורטר. חוקרת שיח של אנשי בריאות הנפש מפרספקטיבות אנתרופולוגית והיסטורית. מחקריה פורסמו בכתבי עת Social Identities, Transcultural Psychiatry, סוציולוגיה ישראלית.

המחברים: 
בנוסף לשני העורכים, משתתפים בקובץ 12 חוקרים צעירים מדיסציפלינות שונות (פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, תקשורת, היסטוריה, חקר התרבות וחקר הקולנוע) וממוסדות להשכלה גבוהה שונים בארץ (תל אביב, האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בן גוריון, סמינר הקיבוצים). החוקרים השתתפו בקבוצת המחקר "תרפיה בתרגום: ידע, תרבות, פוליטיקה" במרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב.
פרופ' ז'וזה ברונר, פרופסור חבר, מכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות והפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, אוניברסיטת תל אביב.
ד"ר סיגל גולדין, מרצה, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים.
ד"ר לאה דוד, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.
ד"ר רינה דודאי, מרצה, מכללת "סמינר הקיבוצים"
ד"ר קלאודיה זבנוביץ', מרצה בכירה, המחלקה לאנגלית, המכללה האקדמית הדסה, ירושלים.
ד"ר קרול קידרון, מרצה, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת חיפה
יואב קניאס, תלמיד לתואר שלישי, החוג לתקשורת, האוניברסיטה העברית בירושלים.
ד"ר יוליה לרנר, מרצה, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, חוקרת, מכון ון ליר בירושלים.
ד"ר מיה מוכמל, מלמדת בבית הספר לטיפול באמצעות אומנויות, אוניברסיטת חיפה ובבית הספר החדש לפסיכותרפיה, מנהלת קליניקה פרטית.
ד"ר מיכל פגיס, פוסט-דוקטורנטית, קרן ע"ש מרטין בובר, האוניברסיטה העברית בירושלים.
ד"ר אסף פדרמן, פוסט-דוקטורנט, מרכז מינרבה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל אביב.
ד"ר גליה פלוטקין עמרמי, פוסט-דוקטורנטית, מרכז אדמונד ספרא לאתיקה, אוניברסיטת תל אביב.
ד"ר אורי שויד, מרצה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.
מתן שחק, מועמד לתואר שלישי, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה והמרכז ללימודי הרציונליות, אוניברסיטה עברית, ירושלים.

תוכן העניינים:
מבוא
ז'וזה ברונר וגליה פלוטקין עמרמי: מהי תרפיה בתרגום? מבוא למסגרת מחקר רב- ממדית
שער ראשון: כאן ועכשיו
סיגל גולדין: לקראת סוציולוגיה של סבל נפשי בחברות עכשוויות: המקרה של אנורקסיה ושואה בישראל
מיכל פגיס: תרגום פסיכולוגיה חיובית לתוך מקום העבודה: האימון בישראל כמקרה בוחן
יואב קניאס: מה מסתתר "מתחת עלה התאנה" בשבועון "במחנה" הצה"לי? על אסטרטגיות התרגום של שיח הייעוץ המיני לעיתונות הצבאית המודפסת
גליה פלוטקין עמרמי: מ"טראומה נפשית" ל"טראומה לאומית": על מנגנונים, אסטרטגיות ותנאי התרגום הטיפולי והופעתה של קטגוריה חדשה
מיה מוכמל: עינויים כטראומה: על פרדוקסים של תרגומים פסיכיאטריים
שער שני: במקומות אחרים
יוליה לרנר וקלאודיה זבנוביץ': תרגום של שיח תרפויטי ברוסיה הפוסט-סובייטית: ניתוח תכנית ריאליטי אחת
לאה דוד: טראומה בשרות המדינה: עיצוב מחדש של זיכרונות יוצאי צבא סרבים ממלחמות שנות ה-90 בשטחי יוגוסלביה לשעבר
קרול קידרון: תרגום כושל או תוצר תרבותי חדש? סובייקטיביות בבודהיזם הקמרי ופגיעות העצמי הטיפולי
שער שלישי: מעברים
מתן שחק: מדעי האושר: פסיכולוגיזציה של האושר, ותרגום הפסיכולוגיה לשפה חיובית
אסף פדרמן: מדיטציה בתרגום: על אודות המעבר של מדיטציית מיינדפולנס מהמנזר הבודהיסטי למרפאת בריאות הנפש
רינה דודאי: מושג הטראומה על "שולחן העבודה" של התרגום: ניתוח של יחסי העברה בין תרפיה ופואטיקה
אורי שויד: טיולים על מפת המדע: פרספקטיבה סיינטומטרית אמפירית על תרגום השיח הטיפולי

מתוך המבוא לספר:
מהי תרפיה בתרגום? מבוא למסגרת מחקר רב-ממדית
ז'וזה ברונר וגליה פלוטקין-עמרמי
לאורך המאה ה-20, ובמיוחד במחציתה השנייה, חדרה בהדרגה השפה הטיפולית ותפיסת האדם הפסיכולוגית למגוון תחומי החיים בחברות המערביות ואף מחוצה להן. שיח התרפיה מספק כיום את אחת השפות המרכזיות והלגיטימיות ביותר להגדרה, ניהול וביטוי העצמי של האדם המודרני, ויש הטוענים כי השפעתה אף הולכת ומתעצמת. ההנחות והמושגים שמקורם בתיאוריות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות מעצבים כיום את הדרכים בהן אנו חושבים על ילדות, זוגיות, הורות וזקנה, על מין, אהבה ותשוקה, משפחה ועבודה, על פחד ושנאה, סבל נפשי ואושר, חולי ובריאות. הם מהווים חלק אינטגראלי של השפה החינוכית, של חקר ההיסטוריה והחברה, הספרות והקולנוע.
קובץ זה דן בשיח הטיפולי כפי שהוא מופיע מחוץ לכותלי הקליניקה והמעבדה, כמרכיב התרבות העכשווית, במופעיו הגלובליים והמקומיים השונים. הקובץ מציע אלטרנטיבה רביעית, החורגת מעבר לשלוש עמדות נפוצות שעוסקות בניתוח השיח הטיפולי בגלגוליו התרבותיים והחברתיים. האחת, בה נוקטים לעיתים קרובות אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש כאשר הם נדרשים לדרך בה שפתם הפכה לנחלת הכלל. עמדה זו בוחנת את התפשטות השיח הטיפולי כנובעת מהצלחתו של מחקר אמפירי או ניסיון קליני, או שניהם יחד, ורואה ידע טיפול כמגלה אמת בעלת תוקף אובייקטיבי לא רק על הפרט, אלא גם על החברה כולה. מתוך תפיסה זו מתייחסים אנשי בריאות הנפש למוסכמות תרבותיות והשפעות מקומיות שמסרבות לקבל את מרות שפת התרפיה כמיושנות או משניות לתובנות מדעיות שיכולות להעניק לנו הבנה ודרכי פעולה נאותים ונאורים יותר. לעומתם, התגבשה עמדה שניה, של חוקרים שבאים בדרך כלל מתחום הסוציולוגיה ומחקר תרבות, שהצביעו על מה שהם ראו כהשפעות שליליות של "ניצחון התרפויטי" – מונח שטבע פיליפ ריף – בתרבות המערב ושטענו שהאוניברסליות, לה טוענים פסיכולוגים ופסיכיאטרים, טומנת בחובה אידיאולוגיה המביאה להשלכות חברתיות בעייתיות. נטען, למשל, שדרכי חשיבה פסיכולוגיות מעודדות טיפוח של אדם העסוק באופן תמידי בסיפוק צרכיו המידיים, שהן הופכות אותנו לאנשים א-פוליטיים ואנטי-קהילתיים, שהן מדגישות יתר על המידה את הלא-רציונלי, שהפסיכולוגיה והפסיכיאטריה מכריזים על כל מי שלא מתאים לנורמה צרה כאדם חולה, שהמטפלים מהווים חלק ממנגנון פיקוח חברתי שמנרמל אותנו כדי למנוע חריגים חברתיים. בזמן שאנשי בריאות הנפש מדברים בשם אוניברסליות נפשית, מערערים הסוציולוגים על התוקף האובייקטיבי של דיבור זה. הם מקשרים את התפשטותו של השיח הטיפולי לתמורות מודרניות ומערכות כלכליות ופוליטיות של קפיטליזם וניאו-ליברליזם ומציגים אותו לרוב כהבניה אידיאולוגית הטומנת בחובה אינטרסים חלקיים ומסתירה מנגנוני שליטה. עמדה שלישית, המזוהה עם ראיה אנתרופולוגית, מקדשת במידת מה את הלוקאלי והפרטיקולארי. לעיתים היא מזהה את התפשטות השפה הטיפולית עם מגמה אימפריאליסטית-תרבותית, דרכה תפיסות מערביות של העצמי המציגות את עצמן כאוניברסאליות וא-היסטוריות דוחקות תפיסות אחרות אל השוליים.
הקולות הביקורתיים נשארו ללא הואיל, כיום "ניצחון התרפויטי" איננו מוטל בספק. אי לכך חקר השיח הטיפולי יכול לשמש כלי יעיל הן להבנת הדרך בה אנחנו מבינים את הרגשות שלנו ושל אחרים, מביעים ומנסחים את העצמיות שלנו ומוגדרים על ידי החברה הסובבת אותנו, והן להבנת החברה הסובבת אותנו, דפוסי הסמכות והתקשורת המאפיינים אותה ותפיסת הזהות שלה.
העמדה המוצגת בקובץ זה אינה מכוונת לשמש תחליף לשלוש העמדות האחרות, אלא מתמקדת בדינמיקה של תהליך ההתפשטות של השיח הטיפולי אותו אנו מבינים כתהליך של תרגום מעגלי ואינטראקטיבי, שנע באופן מתמיד בין המקומי לבין והגלובלי, בין הפרטי לבין הציבורי-פוליטי, בין המדעי-קליני לבין היום-יומי. מונח התרגום במקרה זה לא מתייחס להעברת אובייקט לשוני משפה אחת לאחרת, אלא לניידות, העברה והפצה של המושגים, התפיסות והמודלים על הנפש בין אזורים גיאוגרפיים, תחומי דעת וזירות שונות. מטרת המחקרים בקובץ הינה לשפוך אור על ההיבטים והמרכיבים השונים של תהליך התרגום, והדרכים השונות בהן הוא מתקיים באמצעות מוסדות וסוכנים שונים ומעוצב על ידי הקשרים פוליטיים, כלכליים וגיאוגרפיים. ביסוד התפיסה המנחה את הקובץ נמצאת ההנחה שלא ניתן להפיג את המתחים בין המקומי לבין והגלובלי, בין הפרטי לבין הציבורי-פוליטי, בין המדעי-קליני לבין היום-יומי – ושגם אין צורך בכך, כי הם מעניקים לשיח הטיפולי את חיוניותו ואת יכולתו להשתנות, להתאים עצמו לסביבות תרבותיות וחברתיות שונות, ובדרך זו להתחדש. יתר על כן, אנחנו רואים בדינמיקת התרגום של השיח הטיפולי, בפריצת הגבולות ובמעבריו התמידיים בין תחומי דעת ועולמות תוכן מגוונים, בהתפשטותו על פני אזורים גיאוגרפיים ועולמות תרבותיים שונים, מאפיין בסיסי וחיוני שלו.
….
כאשר מתבוננים בשיח התרפויטי כרצף תרגום מתמשך, רואים שמדובר בתהליך רב-משתתפים, שעובר דרך מרחבי ביניים רבים, המקשרים בין השיח היום-יומי, לבין השיח מדעי והמקצועי, שכוללים בין היתר את המדע הפופולארי, את כלי התקשורת וסוכנים רבים אחרים. בכל אחת מתחנות אלו פעילים שחקנים שמתרגמים תפיסות שונות אל תוך השיח הטיפולי ושואבים ממנו מושגים עבור שפתם שלהם. בתהליך זה לא נוצרות השתכפלויות והשתקפויות, דרכי חשיבה ומושגים לא מועברים מתחום לתחום כפי שהם, בכל מעבר הם מתורגמים מחדש.
כדי להבהיר נקודה זו, העומדת במרכז העבודות בקובץ זה, נדרשות כמה מילים על מושג התרגום שאנו מרבים להשתמש בו, והמהווה גם חלק מכותרת הספר. כבר בראשית המאה העשרים הצביע וולטר בנימין (Walter Benjamin)על כך שתרגום איננו אמור ליצר משמעות זהה בהקשר חדש, כלומר להעתיק את המקור למקום אחר. כפי שציין בנימין, תרגום "נוגע" רק בחלקו הקטן במקור וממשיך משם בדרכו שלו. על פי בנימין שני צווים – נאמנות וחופש – משולבים יחדיו בתהליך התרגום. כדי שיהיה אפשר לדבר על תרגום נדרשת מידה מסוימת של נאמנות של התרגום לטקסט המקורי, אך בו זמנית, תרגום תמיד גם מאפשר ודורש מידה של חופש, של יצירתיות בה מתנסח טקסט חדש בסביבה חדשה. בנימין אמנם עסק בתרגום ספרותי, אך גם כאשר מדובר בתרגום של שיח אודות הנפש והרגש אין הכוונה שתרגום מעביר מונח, הנחה או תיאוריה בשלמותם מתחום לתחום, משפה לשפה. יחד עם זאת, בתרגום לא מדובר רק במעבר החוצה, על מחוץ למקור. הוא כולל גם תנועה פנימה, קבלה אל תוך שדה לשוני חדש. לכן פול ריקור (Paul Ricœur) דיבר בהקשר זה על "הכנסת אורחים לשונית". גם בדרך בה מתקבלים מושגים מתוך השיח הטיפולי בתוך שפה, תרבות או חברה, בהם הם מהווים – לפחות בראשית הדרך – נטע זר, עוסקות מספר עבודות בקובץ זה.
מכל הנאמר לעיל עולה מדוע בחרנו במטאפורת התרגום ככותרת לפרויקט המחקר הרב-ממדי העוסק בדינמיקה מעגלית, בה אין התחלה ואין סוף, והניתנת לפרימה בכל אחת מתחנותיה המרובות. לתפיסתנו, תרגום של הטיפולי מתרחש בכל אותם הרגעים והתהליכים הטרנספורמטיביים בהם נוצר מפגש בין החוויה הסובייקטיבית של האדם לבין ההמשגה, הפרשנות או המיון שלה, ונוצרת שפה כלשהי אודותיה.