המאה העשרים

"נאלצתי להיות עד חסר מגן וחסר אונים לירידה, שאין לשער את היקפה, של האנושות אל הברבריות… אבל פראדוקס הוא, שבעוד שהעולם שלנו נסוג מבחינה מוסרית כאלף שנים, ראיתי אותה אנושות עצמה ממריאה אל פסגות שלא שיערנו…״.

 

כך כתב הסופר היהודי-אוסטרי הגולה, שטפאן צוויג, בחיבורו האוטוביוגרפי, העולם של אתמול, שפורסם  לאחר התאבדותו בברזיל בשנת 1942.  ואכן, המאה העשרים מתאפיינת באירועים דרמטיים ששינו סדרי עולם --שתי מלחמות עולם, מהפכות פוליטיות, דה-קולוניזציה ומגפות כמו השפעת הספרדית ומחלת האיידס -- שבאו זה אחר זה בקצב חסר תקדים. במקביל, לראשונה בהיסטוריה של המערב ניתנה לאיכר, לפועלת, לעקרת הבית ולחסר הבית הזכות הרשמית להשתתף במשחק הפוליטי ולנסות לעצב את גורלם המשותף; בתמורה דרשה המדינה המודרנית, הדמוקרטית או הטוטאליטרית, שיתוף פעולה מלא, התגייסות ואף נאמנות אידיאולוגית. המאה העשרים היא המאה של האידיאולוגיות הגדולות - פאשיזם, קומוניזם, נאציזם; היא גם המאה של השינויים הטכנולוגיים המהירים ביותר, של פריצות דרך ברפואה, של עלייה בתוחלת החיים; של מדינת הרווחה ושל תנועות מרי סטודנטיאליות; של מלחמה חמה וקרה; של פילוסופיות חדשות ואומנות שוברת גבולות, של הלא מודע והלא-נשלט. זוהי מאה שבה עוצבו מחדש יחסים מגדריים והוגדרו מחדש מגבלות האנושיות; זוהי המאה שבה האדם נחת על הירח, מלכים הוחלפו בראשי ממשלות ובעריצים, והקולנוע והמוזיקה חצו ימים ויבשות ועוררו דמיונות חדשים. היסטוריונים של המאה העשרים עומדים מול שפע של מקורות - טקסטואלים, ויזואליים, חומריים ואף אנושיים, ומנסים בעזרתם לשחזר את המציאות הסוערת שעיצבה את העולם שאליו נולדנו.