האקדמי הוא האישי - רואות מחדש את העולם

החוויה שלי מהתואר מחולקת לשני חלקים – בזמן התואר ובמבט רפלקטיבי על ההווה.

בזמן התואר: סיימתי את לימודי המגדר שלי ב-2018 בגיל 28 ובסך הכל החוויה שלי בזמן הלימודים הייתה מכוננת ומעצימה. גיליתי עולם חדש, חיברתי נקודות לחוויות אישיות-מגדריות וגם כעסתי ושמחתי בו זמנית על המשקפיים הפמיניסטיים שהרכבתי ונהניתי להכיר נשים ומרצות חכמות ומרתקות.

החלק השני – ההווה: אני מניחה שאם היום הייתי לומדת את התואר, החוויה שלי הייתה שונה, הפרופורציות היו אחרות והיה יותר איזון בתפיסת העולם שלי. כיום אני מבינה שהראייה הדיכוטומית שלי לפני כ-4 שנים הייתה שגויה, מפלגת ומפרידה ביני לבין אחרים. הנכונות שלי בזמנו ללכת שבי אחרי מרצה שקוראת לסטודנטיות לא לעבור במוסד הרבנות היא פסולה ואסורה בעיניי. בייחוד לנשים צעירות שעדיין בונות את זהותן.

אין כאן האשמות, האחריות היא רק שלי להחלטות שקיבלתי בזמנו. אפשר "לשבור" תבניות מגדריות בדרך השלום. כעס ומלחמות אף פעם לא עזרו לפתרון מיטיב. כיום המבט שלי יותר שלם ומאוחד לסוגיות מגדריות מאשר בזמן הלימודים. התוכנית ללימודי מגדר ונשים היא חשובה וראויה ועדיין אמליץ לנשים ללמוד אותה, אך עם מבט ביקורתי לגבי דעות אישיות מפי המרצות.

---

טובה לייטאיזן היא בוגרת התוכנית, מאמנת כושר וסטודנטית לייעוץ חינוכי.

---