האקדמי הוא האישי - רואות מחדש את העולם

דף חלק,

 מחשב וידיים נעות,

מה זה בשבילי ללמוד מגדר?

אני יושבת באולם ההרצאות, סטודנטית צעירה בגיל עשרים, שנה א' בלימודי ספרות כללית ומקרא. המרצה, ד"ר אורלי לובין, לא מפסיקה לדבר על מגדר: היא נותנת מילים לכל כך הרבה דברים שהרגשתי ולא היה להם שם. אני לא זוכרת מה בדיוק היא אמרה. אני זוכרת את ההרגשה בגוף, שיש מילים לכל מה שחשבתי עד רגע זה, שהוא פרטי ואישי עד כדי כך שאין לו שם, שאין להרגשה שם.

בסוף ההרצאה ניגשתי לאורלי ושאלתי איפה אני קוראת עוד על מגדר, היא אמרה לי "בדיוק פתחנו חוג שלם" . בסמסטר ב' כבר עברתי ללמוד בתוכנית ללימודי נשים ומגדר. אני זוכרת את עצמי ביום שהסדרתי את ההרשמה החדשה ללימודים, יושבת במסדרון ומחכה מחוץ לחדר של פרופ' חנה נוה ומסבירה בטלפון לאבא שלי מה זה מגדר. אני זוכרת את ההתרגשות שלי שמצאתי לימודים שמדברים אל הלב והגוף שלי, לכל מה שהשתקתי והדחקתי ולכל מה שצרח מתוכי. אני זוכרת שאמרתי לאורלי וחנה בראיון קבלה שהרגע הסברתי לאבא שלי מה זה מגדר, ואני גם זוכרת את השמחה וההתרגשות שלהן.

היום אני יושבת בכיתה מול סטודנטיות שלי במכללה האקדמית תל-חי וסטודנטית שואלת אותי: "מה זה מגדר?".

אני לא מביאה כאן באסופה זו את ההגדרה של המגדר, היא קיימת במקומות רבים וטובים (למשל בלקסיקון המגדר הנהדר).

אנחנו, המרצות, הסטודנטיות, החוקרות, הכותבות והקוראות של אסופה זו, אנחנו מדברות את הגדרת המגדר כל הזמן בכיתה ומחוצה לה, אנחנו נושמות אותה ומלמדות אותה.

אני רוצה להביא כאן, במרחב הטקסטואלי הזה, את מה שידעתי כשהייתי בת עשרים ועוד לא למדתי מגדר: שלכל מה שאני מרגישה בלב ובגוף, יש מקום. עבורי זה הדבר החשוב ביותר שלקחתי מלימודי מגדר.

---

שלי לויט, בוגרת התואר הראשון והשני של התוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל-אביב והנחתה את הפרויקט "קולנו עצמיותנו" של התוכנית. כתבה דוקטורט בלימודי מגדר בבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל-אביב. מרצה במכללה האקדמית תל-חי, מתמחה בפסיכותרפיה, מנחת מעגלי נשים וסופרת.

---