לזכרה של ד"ר סמדר שיפמן - נשים כותבות

נשים רבות ביקשו לכתוב לזכרה של סמדר - תלמידות, בוגרות, סופרות ונשים שפגשו את סמדר בדרכן. 

ד"ר סמדר שיפמן ז"ל
  • אורלי קסטל בלום
  • אפי אהרון
  • ג'ני ברק
  • דנה זמיר
  • חן אדלסבורג
  • יפעל ביסטרי
  • לאה איני
  • מאיה רומן
  • ננה בר
  • עינת פיידר שטרכמן
  • רינה קושרובסקי
אורלי קסטל בלום

סמדר מאוד חסרה לי. כל כמה זמן אני רוצה לסמס לה ולספר לה משהו, לשאול אותה משהו, או שפשוט הגיע הזמן להיפגש: פעם אחת אני באה לקראתה ונפגשות ברמת אביב, ופעם היא באה לקראתי ונפגשות בתוך תל אביב.

כמה אהבתי לשבת מולה בבתי קפה על סלט קצוץ בלי בצל או חביתה בלי לחם – ולשמוע מתבונתה הבהירה והחדה. סמדר היתה מסוגלת להדליק אור ולהציב את הדברים בזווית אחרת גם מעשית וגם אופטימית.

היא היתה עוגן משמעותי בחיי ולא אחת ממש הצילה אותי מציפורני הקפיטליזם. למשל כשיזמה את הסתלקותי מזמורה ביתן אל מה שהוא היום ביתי – מנחם פרי והקיבוץ המאוחד. היא הכניסה אותי לאוניברסיטת תל אביב שם עבדתי עד 2012. היא המליצה לדוקטור וינר, אחיה של חברתה הטובה מלי, לקרוא את דולי סיטי, ואחר כך בזכות זה עשה לי שיקום שיניים מטיפולם של רופאי קופ"ח כללית פרו בונו.

היכרתי את סמדר בסוף שנות התשעים כשהזמינה אותי להרצות בפני כיתתה – לסיום הקורס. אני זוכרת אינטראקציה מעולה ואדרנלין גבוה. אחר כך הקפיצה אותי לדירתי שהיתה אז במעוז אביב, וכל השאר – ביוגרפיה. בין נושאי השיחה: אמהות, ילדים, כסף וספרות.

שני דברים עיקריים היו חשובים לסמדר מעל לכל פילטיס וסלט קצוץ: ראשית, גל שכשהיתה אומרת את שמה היתה מושכת את הלמד עוד שנייה או שתיים. ושנית – הטקסט הספרותי. לכבוד הוא לי להיות מושא מחקריה המעמיקים לצד פוקנר, גרוסמן וטוני מוריסון. בינינו לבין עצמינו – דווקא לא דיברנו הרבה על הספרים שלי אבל מהמעט שדיברנו ידעתי ש"קלטה אותי לגמרי" והדבר נטע בי שמחה וביטחון.

סמדר לא נהגה לא לרכל ולא להתלונן. זה לא היה כוס התה שלה לעשות מעצמה מסכנה. להפך – התהלכה בינינו זקופת קומה עם מבט חודר אך נעים. היא לא היתה בנדם אגואיסט. כשהיו לה בעיות באקדמיה – הלכה והתנדבה בער"ן. מה יותר סמדר מזה?

במשך השנים שבנו ותהינו על פשרו של הביטוי "להחזיק מעמד" , עד שלבסוף החלטנו על הפירוש הפשוט: להחזיק מעמד. מפורמייקה, משיש מברזל מגולוון. וכך היינו שולחות מעמדים זה לזו ברגעים שהיה צריך בהם "להחזיק מעמד."

כשראיתי על הצג של הנייד שגל מתקשרת אלי נבהלתי אך לא תארתי לעצמי שהכל כבר נגמר. חשבתי: ניתוח, פציעה, אולי חלילה טיפול נמרץ ליום יומיים – אבל בשום אופן לא משהו בלתי פתיר. משום שסמדר היתה כה חזקה וקיומה היה כה מובן מאליו כמו שתזרח השמש מחר. היא גם שמרה  כל כך על עצמה ועל בריאותה: פילטיס בנאות אפקה, תזונה בריאה, איפור קל ובלונד אצל הספר השכונתי.

חודשיים וחצי חלפו מאז מותה ובהם אני שבה וחושבת: איך זה יכול להיות שקרה כדבר הזה? אני מתנחמת שמותה בטרם עת היה חטוף ותוך כדי שינה, ואני מוצאת באופן  שבו הסתלקה מאיתנו התאמה לאופייה: חזקה ובשום אופן לא מהווה עול על איש. אני אזכור אותה כחברה אמיתית וכחוקרת יסודית, מעמיקה ואמיצה.

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>